השמיים הם הגבול

אמא הגזימה 

גובהה 151 סנטימטרים, פעם בשבוע היא עושה פילאטיס ויש לה עוזרת בבית, גם כן פעם בשבוע. בשעת בוקר היא מגיעה לריאיון במגפי זמש בורדו עם עקבים גבוהים וחצאית ארוכה, ומנפיקה כנות כובשת: "אני לא אישה של מטבח. אני יושבת בסלון שלנו, שותה קפה והמטבח לא מגרה אותי. אני לא מתחברת למטבח ולא כועסת על עצמי. בסופי שבוע ארנון מבשל בכל הסגנונות - ממש מאסטר שף. בישול זו התרפיה שלו. ככה הוא משחרר את עצמו מעומס השבוע. בשאר הימים הילדים אוכלים שניצלים ומה שיש. אני גם לא מקפלת כביסה. לעומת זאת, אני משוגעת לניקיון. למזלי, שלושת ילדינו וארנון הם אנשים נקיים מאוד. אני מגשימה את עצמי עם הילדים בהליכה איתם לגינה ולבית קפה".  

 
לאי הנחת הנשית־זוגית שתססה בך אחר הלידה של נויה הצטרפה גם אי נחת מהקריירה? 
"אני 22 שנה בשחר און, עוד כשהייתה חברה פרטית.  צמחתי מלמטה ובחופשת הלידה עם נויה הייתי מנהלת המכירות של אזור המרכז בחברה. ברזומה שלי הייתה בגרות של חנונית עם שבע יחידות אנגלית ותעודה של סוכנת נסיעות מורשית. את לימודי המשפטים התחלתי רק בגיל 31. לא התכוונתי להיות עורכת דין, אבל אני ממליצה בחום לכל מנהל ומנהלת במשק ללמוד משפטים שישמשו לו כלי עזר לניהול והתנהלות נכונים". 
האם ייתכן שלקית אחרי הלידה של נויה בדיכאון שהצמיח מסקנות קשות שאולי היו נמנעות לו היית הולכת לטיפול? 
"לא הלכתי לפסיכולוגית ולא לקיתי בדיכאון. שאלתי את עצמי: לאן את רוצה  להגיע בחייך? לכאורה היה לי מהכל. הוריו של לירון, אביו שנפטר לפני שלוש שנים ואמו, מאוד עזרו לי. עם אמו רינה אני בקשר חזק עד היום. היא אישה דומיננטית בחיי ויותר קשה היה לי להתגרש ממנה מאשר מלירון - מה עוד שבשלב ראשון התקשיתי להצביע על מקור אי הנחת. מסקנה ראשונה שלי הייתה שאני מרגישה בודדה בכפר יונה. לא היו לי שם חברות ואני אישה שזקוקה לחברות. הבנתי שאני חייבת לחזור לעיר ילדותי קריית אונו ושאני לא נשארת בכפר יונה, גם אם הכלוב נוצץ ואיכותי. עברנו לקרית אונו עם לירון והילדים, ושם מצאתי גם את חברות הנפש שלי".  

ממרום גילי, תרשי לי רגע לגלם את תפקיד אמך ולהציג שאלה הכרחית: איך הורייך הגיבו לגירושייך מאבי ילדייך ולרומן הלוהט שהתחלת לפתח עם ארנון, אב לחמישה, 22 שנה מבוגר ממך, וגם, איך לומר בעדינות, בריא בשר? 
"מתוקף תפקידה, אמא שלי כוכבה - עוד מעט בת 70, יו"ר עובדי משען - הכירה את ארנון, היה להם ממשק משותף. כשהיא  שמעה שאני יוצאת איתו היא פתחה במאבק מטורף. אמא שלי, התוניסאית, בעלת הדם החם, רצתה להרוג אותי. אבא שלי הפולני תמך בי בסתר, כי בגלוי הוא לא רצה לצאת נגד אמא שהתנהגה כמו פסיכופטית. אני ילדה של אבא אך שואבת כוח מאמא". 
אוקיי, עזבי את אמא בצד. לך לא היו ספקות? יש הבדל בין רומן בין גבר מבוגר לאישה צעירה שהיא שירת הברבור שלו לנישואים מחייבים. 
"עוד לפני שהיינו במיטה התאהבתי בנפש שלו, באישיות, בכוח, בעוצמה השקטה. הוא כמוני - חי מאהבה. הוא חכם, נבון, מעצים. בעבודה התחלנו לדבר. סיפרתי לו על החוויות שלי, הוא סיפר על עצמו וידעתי שזה הגבר של חיי. היו לי ספקות, ברור - ולא רק בגלל הלחץ של אמא. גם אחרי שהתגרשתי ב-2009, שנה לאחר שארנון התגרש, היתה לנו פרידה שבה ניסיתי לצאת לבלות, בעוד ארנון השמרן פשוט חיכה לי בסבלנות. אבא שלי נשאר משענת ובסתר היה מביא לי תפוזים, וגם אחי הגדול היה משענת. אמא שלי החרימה אותי. אני אהיה גלויה איתך עד הסוף: כשהתגרשתי אמא קיללה אותי, שנה היא לא דיברה איתי ויום לפני החתונה היא אמרה לי: 'שתדעי אני לא אגיע לחתונה ולא אכיר בילד המשותף שלכם', כי בחתונה כבר הייתי בחודש השלישי עם אלמה".

אז עמדת תחת החופה בלי אמא? 
"זהו, שבבוקר יום החופה אמא שלי הגיעה. אמנם היא לא קנתה שמלה מיוחדת לאירוע, אבל היא ליוותה אותי לחתונה בבית הכנסת אוהל מועד. בחופה, מתחת להינומה, הבחנתי שאמא לצידי בוכה. שאלתי אותה אם הדמעות הן דמעות עצב או שמחה. אמא חייכה אליי, איחלה לי הצלחה ובאותו רגע ידעתי שאנחנו סיפור אהבה מנצח. מאנטי מוחלט, אמא שלי באה היום כל ערב לשתות איתנו קפה והיא אוהבת את ארנון, ואם יש ויכוח בינינו היא תמיד מצדדת בו".