top of page

השמיים הם הגבול

כשהילה קניסטר בר-דוד (43) - מנכ"לית עמותת שחר און ויו"ר מינהלת ליגת העל בכדורסל נשים - סיפרה לאמה כי בכוונתה להתגרש מבעלה ולהתחתן עם יו"ר ההסתדרות החדשה ארנון בר-דוד, המבוגר ממנה ב־22 שנים, האם הגיבה בחרם. אחרים אמרו שהיא הגיעה למשרתה דרך המיטה. היא, מצידה, שמעה, נפגעה, אבל ממשיכה לכבוש פסגות ולהיות אימא מושלמת וגאה 

ברוריה אבידן בריר / צילום אלוני אדמון

הילה קניסטר בר דויד צילום אלוני אדמון  (4).jpg

הסקרנות שלי בנוגע להילה קניסטר בר-דוד התעוררה עוד לפני הריאיון הזה,  כשנתקלתי בריאיון ב"מעריב" עם יו"ר ההסתדרות החדשה ארנון בר-דוד. האיש החזק הזה, החולש על אחד הצמתים המרכזיים במדינה, התרפק כתיכוניסט כשדיבר על אהבתו לאשתו הילה, כאילו היא החברה הראשונה שגילתה לו את סודות האהבה. 
כאחת שלא דוחה סיפוקים פניתי לגוגל כדי לגלות שהיא אשתו השלישית של ארנון, הנושאת בעול קריירה עמוסה משל עצמה, כמנכ"לית עמותת שחר און לקידום חברתי מבית הסתדרות המעו"ף וכיו"ר מינהלת ליגת העל בכדורסל נשים. כשהמשכתי לנבור בחיי הזוג הנושם ואוכל הסתדרות, הרחתי שיש פה סיפור אהבה מהסרטים. לארנון, שיחגוג באפריל 65, יש חמישה ילדים בוגרים משתי נשותיו ובת משותפת אלמה (8) עם הילה בת ה־43. 


הייתם שני אנשים נשואים כשהתאהבתם זה בזו והתגרשתם כדי לממש את אהבתכם?
הילה: "ארנון היה בשלהי נישואיו לאשתו השנייה. אצלי זה סיפור מורכב. אחרי שילדתי את נויה (בת 16, אחות לשגב, בן 18) בניתוח קיסרי יצאתי לחופשת לידה. גרתי עם בעלי לירון ויסברג, איש ביטוח, שלו נישאתי בגיל 23, בבית הוריו בכפר יונה.  הישיבה בבית בחופשת הלידה גרמה לי לאסוף את עצמי ולהבין שאני רוצה שינוי ועוד לא ידעתי מה אני רוצה, אבל הבנתי שאני חשה בודדה. אני אדם מאוד חם, ועם לירון, שעד היום אנחנו חברים מאוד טובים, הרגשתי שאנחנו חיים בשני קצוות. לא התביישתי להגיד לו 'אני רוצה לאהוב ורוצה שגם אתה תתאהב', והוא באמת נשוי שנית, ויש לו עוד שני ילדים".
כלומר, בזמן שהינקת את התינוקת רקמת חלומות.  
"לא הינקתי. אני יודעת שמסוכן לדבר בתרבות שלנו על הדחייה שלי מהנקה, אבל בעיניי להיניק זה כמו להיות אמא פרה. בתל השומר, שלוש פעמים ביום באו רופאות וניסו לשכנע אותי להיניק. אמרתי להן שכואב לי, שאני רוצה לחבק את התינוקות שלי אבל שלא ימצצו לי. אני אתן לילדיי כל מה שירצו, מלבד הנקה".

"אני יודעת שמסוכן לדבר בתרבות שלנו על הדחייה שלי מהנקה, אבל בעיניי להיניק זה כמו להיות אמא פרה. בתל השומר, שלוש פעמים ביום באו רופאות וניסו לשכנע אותי להיניק. אמרתי להן שכואב לי, שאני רוצה לחבק את התינוקות שלי אבל שלא ימצצו לי"

אמא הגזימה 

גובהה 151 סנטימטרים, פעם בשבוע היא עושה פילאטיס ויש לה עוזרת בבית, גם כן פעם בשבוע. בשעת בוקר היא מגיעה לריאיון במגפי זמש בורדו עם עקבים גבוהים וחצאית ארוכה, ומנפיקה כנות כובשת: "אני לא אישה של מטבח. אני יושבת בסלון שלנו, שותה קפה והמטבח לא מגרה אותי. אני לא מתחברת למטבח ולא כועסת על עצמי. בסופי שבוע ארנון מבשל בכל הסגנונות - ממש מאסטר שף. בישול זו התרפיה שלו. ככה הוא משחרר את עצמו מעומס השבוע. בשאר הימים הילדים אוכלים שניצלים ומה שיש. אני גם לא מקפלת כביסה. לעומת זאת, אני משוגעת לניקיון. למזלי, שלושת ילדינו וארנון הם אנשים נקיים מאוד. אני מגשימה את עצמי עם הילדים בהליכה איתם לגינה ולבית קפה".  

 
לאי הנחת הנשית־זוגית שתססה בך אחר הלידה של נויה הצטרפה גם אי נחת מהקריירה? 
"אני 22 שנה בשחר און, עוד כשהייתה חברה פרטית.  צמחתי מלמטה ובחופשת הלידה עם נויה הייתי מנהלת המכירות של אזור המרכז בחברה. ברזומה שלי הייתה בגרות של חנונית עם שבע יחידות אנגלית ותעודה של סוכנת נסיעות מורשית. את לימודי המשפטים התחלתי רק בגיל 31. לא התכוונתי להיות עורכת דין, אבל אני ממליצה בחום לכל מנהל ומנהלת במשק ללמוד משפטים שישמשו לו כלי עזר לניהול והתנהלות נכונים". 

האם ייתכן שלקית אחרי הלידה של נויה בדיכאון שהצמיח מסקנות קשות שאולי היו נמנעות לו היית הולכת לטיפול? 
"לא הלכתי לפסיכולוגית ולא לקיתי בדיכאון. שאלתי את עצמי: לאן את רוצה  להגיע בחייך? לכאורה היה לי מהכל. הוריו של לירון, אביו שנפטר לפני שלוש שנים ואמו, מאוד עזרו לי. עם אמו רינה אני בקשר חזק עד היום. היא אישה דומיננטית בחיי ויותר קשה היה לי להתגרש ממנה מאשר מלירון - מה עוד שבשלב ראשון התקשיתי להצביע על מקור אי הנחת. מסקנה ראשונה שלי הייתה שאני מרגישה בודדה בכפר יונה. לא היו לי שם חברות ואני אישה שזקוקה לחברות. הבנתי שאני חייבת לחזור לעיר ילדותי קריית אונו ושאני לא נשארת בכפר יונה, גם אם הכלוב נוצץ ואיכותי. עברנו לקרית אונו עם לירון והילדים, ושם מצאתי גם את חברות הנפש שלי".  


ממרום גילי, תרשי לי רגע לגלם את תפקיד אמך ולהציג שאלה הכרחית: איך הורייך הגיבו לגירושייך מאבי ילדייך ולרומן הלוהט שהתחלת לפתח עם ארנון, אב לחמישה, 22 שנה מבוגר ממך, וגם, איך לומר בעדינות, בריא בשר? 
"מתוקף תפקידה, אמא שלי כוכבה - עוד מעט בת 70, יו"ר עובדי משען - הכירה את ארנון, היה להם ממשק משותף. כשהיא  שמעה שאני יוצאת איתו היא פתחה במאבק מטורף. אמא שלי, התוניסאית, בעלת הדם החם, רצתה להרוג אותי. אבא שלי הפולני תמך בי בסתר, כי בגלוי הוא לא רצה לצאת נגד אמא שהתנהגה כמו פסיכופטית. אני ילדה של אבא אך שואבת כוח מאמא". 
אוקיי, עזבי את אמא בצד. לך לא היו ספקות? יש הבדל בין רומן בין גבר מבוגר לאישה צעירה שהיא שירת הברבור שלו לנישואים מחייבים. 
"עוד לפני שהיינו במיטה התאהבתי בנפש שלו, באישיות, בכוח, בעוצמה השקטה. הוא כמוני - חי מאהבה. הוא חכם, נבון, מעצים. בעבודה התחלנו לדבר. סיפרתי לו על החוויות שלי, הוא סיפר על עצמו וידעתי שזה הגבר של חיי. היו לי ספקות, ברור - ולא רק בגלל הלחץ של אמא. גם אחרי שהתגרשתי ב-2009, שנה לאחר שארנון התגרש, היתה לנו פרידה שבה ניסיתי לצאת לבלות, בעוד ארנון השמרן פשוט חיכה לי בסבלנות. אבא שלי נשאר משענת ובסתר היה מביא לי תפוזים, וגם אחי הגדול היה משענת. אמא שלי החרימה אותי. אני אהיה גלויה איתך עד הסוף: כשהתגרשתי אמא קיללה אותי, שנה היא לא דיברה איתי ויום לפני החתונה היא אמרה לי: 'שתדעי אני לא אגיע לחתונה ולא אכיר בילד המשותף שלכם', כי בחתונה כבר הייתי בחודש השלישי עם אלמה".


אז עמדת תחת החופה בלי אמא? 
"זהו, שבבוקר יום החופה אמא שלי הגיעה. אמנם היא לא קנתה שמלה מיוחדת לאירוע, אבל היא ליוותה אותי לחתונה בבית הכנסת אוהל מועד. בחופה, מתחת להינומה, הבחנתי שאמא לצידי בוכה. שאלתי אותה אם הדמעות הן דמעות עצב או שמחה. אמא חייכה אליי, איחלה לי הצלחה ובאותו רגע ידעתי שאנחנו סיפור אהבה מנצח. מאנטי מוחלט, אמא שלי באה היום כל ערב לשתות איתנו קפה והיא אוהבת את ארנון, ואם יש ויכוח בינינו היא תמיד מצדדת בו". 

הילה קניסטר בר-דוד עם ארנון, הבעל (למעלה) 
עם אלמה, בתם המשותפת ועם ילדיה (מימין: שגב, נויה ואלמה)

צילום: מהארכיון הפרטי

"אני חולמת להיות שרת השוויון החברתי והגמלאים. תראי, זו פעם ראשונה שאני אומרת בפומבי ומגלה מה החלום הבא שלי. אני לא מתייהרת. אני יודעת מה אני שווה"  

קניסטר בר-דוד עם מרים פרץ (למעלה)
ועל מגרש הכדורסל, 
צילום: מהארכיון הפרטי

כבוד השרה

המשפחה מתגוררת בווילה בקריית אונו, שאליה מתקבצים בראש השנה כל הילדים ובני זוגם, וגם לאה, אשתו הראשונה של ארנון. "לחתונה שלנו לאה שלחה לי זר פרחים וזה היה מסר", אומרת הילה. "כשהתחלנו עם ארוחות החגים חשבתי שזה לא הוגן שהילדים שלה והנכדים שלה מבלים איתנו בלעדיה. היא אישה חכמה מאוד שגידלה ילדים לתפארת והיא איתנו בראש השנה, לצד הוריו ואביו של ארנון". 


כמנכ"לית מוערכת, גם את הגירושים שלה מלירון היא ביצעה בתכנון מדויק: "עברתי עם לירון לקריית אונו, כי רציתי למקם קודם את הילדים ורק אז להכניס אותם לסיפור הגירושים. ישנו בחדרים נפרדים ונוכחתי שלירון הוא פרטנר נהדר לגירושים. כשעמדתי בסלון וסיפרתי לשגב ונויה שאנחנו מתגרשים, הם הסתכלו עלינו ואמרו 'אוקיי'. זה היה ניצחון ראשון. לירון עבר לגור סמוך אלינו כדי לא לפגוע בסדר יומם של הילדים. בסופי שבוע הם היו אצלו ובשלוש השנים הראשונות בימי חול היה בא אליי ומקלח ומאכיל אותם כדי לא לנתק אותם מהבית. הילדים היו בראש סדר מעיננו בתהליך  הגירושים. בכל הצניעות, התנהלתי בחוכמה". 


איך הילדים קיבלו את ארנון? 
"ארנון גר בתל אביב. אני לא רציתי לעבור לתל אביב וגם לא רציתי שהוא יישן אצלנו. רציתי שהילדים יתעוררו רק עם אמא. ארנון אמר 'אוקיי, אנחנו לא ממהרים. רק במרץ 2012 ארנון עבר לגור איתנו בדירה שלי. מאוחר יותר מכרנו את שתי הדירות וקנינו את הווילה. הילדים קיבלו אותו יפה - גם מפני שאי אפשר לא להתאהב בו וגם כי היו מורגלים אליו בטיולי סוף השבוע שהיינו עושים יחד".
במאי הקרוב ארנון יתתמודד בבחירות למשרת היו"ר והילה מאמינה שאחרי הקדנציה השנייה הוא יפרוש. "עקרונית, אני בעד הגבלת קדנציות", היא אומרת. 
מהי ההשמצה הכי קשה שספגת בגין היותך מנכ"לית הכפופה ליו"ר ההסתדרות, שהוא בעלך? 
"אנשים קנאים. הכי מעליב היה לשמוע, לא חשוב ממי, שאני ידעתי לפתוח את הרגליים".
אוי. מה עושים במקרה כזה? 
"התשובה שלי הייתה: לא מספיק לפתוח את הרגליים, צריך שיישאר...". 
כמצליחנית שכבר מתכננת את הדילוגים במדרגות הבאות בקריירה, היא מודעת לעובדה שהעולם עדיין שוביניסטי. "סגנון הניהול שלי הוא המשולש הקדוש, המורכב מלהט, מהבטן ומהראש. אנחנו, הנשים, מסוגלות לעשות הכל. אין כוח בעולם ששווה בעוצמתו לאישה הנחושה".  
היא מתייצבת במשרדה ב־8:17 ומסיימת את יום עבודתה ב־4:30 אחרי הצהריים. "חשוב לי כל בוקר להוריד את אלמה בבית הספר ואז אני מגיעה למשרד. 96 העובדים שלי, מתוכם שלושה אבות והיתר אמהות, יודעים: אנחנו לא מנתחי מוח. תנו את עצמכם בשעות העבודה ואת אחר הצהריים הקדישו למשפחה. אני לא יוצאת לארוחות צהריים. אוכלת במשרד כריך או סלט".


חולמת להיות יום אחד להיות יושבת ראש ההסתדרות?  
"ממש לא, אבל אני כן חולמת על פוליטיקה".  
היית מגדירה אותך ואת ארנון פאוור קאפל? 
"כיום אמנון הוא הכינור הראשון ואני מפנה לו בשמחה את הבמה. בפירגון מלא שלו, נדנדת הכוחות תשתנה בעתיד. אני לא חולמת להיות חברת כנסת, לא מעניין אותי לחוקק. מעניין אותי לנהל ולבצע. אני חולמת להיות שרת השוויון החברתי והגמלאים. תראי, זו פעם ראשונה שאני אומרת בפומבי ומגלה מה החלום הבא שלי. אני לא מתייהרת. אני יודעת מה אני שווה".

bottom of page