ביקורת מסעדות
המקום שבו הכרוב הפך לכוכב הערב / רון דרור
.jpg)
סוס מנצח לא מחליפים, ובמקרה של מסעדת נינה ביאנכה, נראה שהסוס הזה פשוט דהר ישירות לתוך תפריט החורף החדש. זו כבר הפעם השלישית שאני פוקד את המקום, וגם כשחשבתי שאני יודע בדיוק למה לצפות, התבדיתי. הייתי צריך להיעזר בכדור הבדולח שיש לי בבית. הגענו ביום חורפי, כזה שמבקש משהו חמים ומנחם. רצינו סנגריה, לא הייתה, אבל במקום זה הוגש לנו שוקו פרלינים, שהבהיר לי מיד שלגימה אחת שווה ערב טוב מאוד. ברקע התנגנה המוזיקה שכבר הפכה לחלק מהדי.אן.איי של המקום, עם זמר בלייב שמלטף את תחילת השבוע וקצב של דיג'יי שמקפיץ את האווירה בהמשכו, כי בנינה ביאנכה יודעים שהאווירה היא המנה הראשונה שמוגשת לשולחן.
פתחנו עם קוקטייל אואסיס רענן ומאוזן שהרגיע וניקה לנו את הסערה המשתוללת שהייתה בחוץ, אבל גם בפנים, בראש (מה לעשות, אני לא אוהב חורף!) והכניס אותנו לווייב הנכון (66 שקל). כמה דקות, ואנחנו מוכנים להזמין. האצבע נחתה על מנת טורטליני חמאת כרישה שהרגיש לנו כמו חיבוק בתוך צלחת תודות לבצק העדין והחמאה העמוקה (73 שקל). לצידו, הגיע סיגר גבינות שהיה פריך מבחוץ ונמס מבפנים עם תיבול מדויק שלא השתלט על המנה (69 שקל). ההפתעה האמיתית הייתה דווקא הכרוב בטאבון, שהגיע חרוך בדיוק במקום הנכון והוכיח שגם ירק יכול להיות כוכב אם מטפלים בו נכון (68 שקל). מי היה מאמין.
משם עברנו בני חסקה ובלי שמשיה - לים והזמנו טרטר טונה נקי ואלגנטי שנתן לחומר הגלם לדבר (89 שקל), וסשימי אינטיאס עם נגיעות אסייתיות עדינות שחידדו את הטריות (89 שקל). כמנה עיקרית נחת פילה לברק עשוי במידת עשייה מושלמת ובשר עסיסי (151 שקל), כשלצידו חלקנו רביולי ארטישוק ירושלמי עם מילוי עמוק וביס עגול שמרגיש בול לחורף (88 שקל). את הערב חתמנו, איך לא עם דוּדָה לסוכרים - קינוח טירמיסו קלאסי ומדויק עם קרם עשיר וקפה שמוגש בדיוק במידה הנכונה (62 שקל).
אז מה למדנו הפעם? שלפעמים כל מה שצריך כדי לנצח את החורף זה מקום שיודע להגיש פחמימה מנחמת לצד פלייליסט מדויק, כי כשהבטן מלאה והקצב נכון, גם הגשם בחוץ נשמע כמו מחיאות כפיים.
נינה ביאנכה, ברקת 1, קריית עקרון
.jpg)
.jpg)
צילום: דויד מויאל
מי צריך קיץ כשיש את סומו / רון דרור
יש מסעדות שאנחנו חוזרים אליהן בשביל הוייב, ויש כאלה - בשביל האוכל. ויש את SUMO, שחוזרים אליה בשביל הסקרנות הטהורה. האם היא שוב תצליח להפתיע? ולמה בכלל חשבנו שפעם אחת תספיק לנו?
הפעם הגענו לכבוד תפריט החורף החדש, כזה שמחליף את הקלילות של הקיץ בעומק, חמימות וניחוחות מחבקים. והאווירה? כמו בפעם הקודמת: תאורה נמוכה, מוזיקה מדויקת, קהל שיודע לאן הוא הגיע והבין שהערב הזה לא יהיה קצר. הבר עובד בקצב נכון, השירות חד ומפוקס, ואנחנו כבר מבינים שזה ערב שלא הולך להיגמר מהר. גם אם בחוץ קר וגשום, בפנים יש תחושה שהכול תחת שליטה.
פתחנו עם נגירי קפריסי אצה, ביס נקי ומדויק שמרגיש כמו חיבוק מושלם בין ים לאדמה. הדג טרי, האצה עוטפת בעדינות, וכל העסק הזה נמס בפה בלי רעש מיותר (57 שקל).
משם עברנו ללב של החורף. מרק תירס ספיישל שהגיע בקערה מהבילה של קרם תירס עמוק ועשיר, עם שבבי בצל קריספיים, פלפל חריף וירוקים מעל. המרק חרפרף במידה הנכונה, מחמם, עוטף, כזה שעושה חשק להישען אחורה ולתת לכף לעשות את העבודה (59 שקל).
המשכנו עם נאמס פרגית, מנה שכבר הכרנו ואהבנו, וגם הפעם היא לא איכזבה. פרגית עסיסית, עטופה בעלי אורז פריכים, עם רטבים שמאזנים בין מתוק, מלוח ואומאמי. מנות קטנות, אבל עם נוכחות גדולה, כזו שלא צריכה לצעוק כדי להיות מורגשת (49 שקל).
ואז הגיע השואו: נאצ'וס רול, רול סושי שלא מתבייש להיות קצת חצוף. שילוב מפתיע של טעמים, קראנץ' מדויק, ורוטב שמדביק את הכול יחד בדרך הכי נכונה. זה מסוג הרולים שאומרים עליו "רק נטעם" ואז אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים עוד ביס, ועוד אחד, ואז מסתכלים על השולחן בתדהמה ומבינים שאין רול. מי חיסל אותו? איפה שרלוק הולמס כשצריך אותו? (72 שקל).
לקינוחים הגענו כבר מפוקסים. הלכנו על פיס טוק טוק, קינוח סליזי, עמוק, מושחת, כזה שמכוון במדויק לאוהבי המתוק, השוקולדי, השומני והקראנצ'י - במינון שעושה שמח בלב וקצת פחות לדו"ח הקלוריות היומי. קינוח שלא מתנצל, ובצדק (55 שקל של אושר מובטח).
בשורה התחתונה - תפריט החורף של סומו לא בא "לרענן". הוא בא להעמיק. יותר חום, יותר גוף, יותר מחשבה מאחורי כל ביס. כאן מבינים שחורף זו לא עונה, זו הזדמנות. התפריט החדש מחמם, מדויק, ומוכיח שוב שזו מסעדה שחושבת אוכל, מרגישה אוכל, ויודעת בדיוק איך להגיש אותו כשבחוץ קר ובפנים בא לך משהו שיעשה לך טוב.
SUMO, גולדה מאיר 6, חולון
צילום: גיל אבירם
קסם לבנטיני בנבכי עכו 1 / רון דרור
ארוחה במסעדת Roots שבעכו העתיקה היא לא עוד ארוחה, אלא מסע קולינרי יוצא דופן שמחבר בין אומנות בלין מטבח ערבי-לבנטיני כשר לבין ההיסטוריה העשירה של המקום. המסעדה ממוקמת בתוך מצודה עתיקה, עם קירות אבן חשופים וקשתות מרשימות מסביבה. גן ירוק מטופח מקבל את פנינו, כשהוא מלא בצמחייה, מזרקות וספסלים שמכינים את החיך והנפש לבאות.
את פנינו קידם רסלאן, מנהל המסעדה, שהוא ללא ספק הלב הפועם של המקום. הוא מלווה כל סועד, מסביר בהתלהבות על כל מנה – שאגב, כולן מושתתות על חומרי גלם טריים ואיכותיים - ומפגין קשב בלתי רגיל. כאשר בת הזוג לארוחה שהיא "לא ממש אוכלת בשר", רסלאן לקח זאת כאתגר, ויצר עבורה מנות מותאמות אישית שהיו כה מפתות, שאפילו אני שידוע כקרניבור לא קטן, לא התאפקתי ותקעתי מזלג בצלחת שלה. התחלנו במגש מזטים מרהיב, שהיה חגיגה ים-תיכונית עשירה ואמיתית. משם עברנו היישר לעיקריות, שהיו חוויה קולינרית מושלמת, נועזת ומתגמלת - אנטריקוט עגל (סטייק משויש ומיושן, תפוחי אדמה צעירים צלויים וציר בקר, 167 שקל) מנה טרייה, טעימה ונימוחה; שיפוד דג ים משובח (פילה דג ים צלוי שהוגש לצד צזיקי מרענן וירקות בגריל, 110 שקל), שהיה מושלם, גם תודות לשמן האריסה החושני והפיקנטי שעטף אותו; וסינייה חציל טעימה להפליא (חציל אפוי רך שנח מתחת לטחינה חמה ומנחמת, עגבניות מרוסקות, 52 שקל) - מנת חובה, שהייתה חגיגה של מרקמים וניחוחות ים תיכוניים שמילאו את החלל כולל סוד קטן: פיסטוק קלוי וגבינה מלוחה, שטופים בשמן ארומטי.
הגיעה העת לקינוחים. התחזרנו, והזמנו שניים שהיו סיום מושלם: נמסיס שוקולד (44 שקל): מעדן שוקולד עשיר ללא גלוטן, עם טראפלס קקאו וגלידת שוקולד, שהיה אפלולי, מריר ומתוק בדיוק במידה הנכונה וסבלה טרופי (44 שקל) שהוא הניגוד המושלם - עוגיית סבלה קוקוס, אננס טרופי מתובל בפסיפלורה חמצמצה ומנטה מרעננת, לצד פרפה יוזו וסורבה מנגו.
אז איך נסכם? האווירה ברותס מדהימה, מלאת קסם ואותנטית. זוהי מסעדת יעד ששווה את הנסיעה המיוחדת מהמרכז, ולא רק עצירה "על הדרך". לכל מי שמחפש אוכל לבנטיני איכותי, יוצא דופן, ויחס אישי ברמות הגבוהות ביותר - זהו יעד חובה.
Roots, ויצמן 1, עכו
צילום: עוז אוחיון
הצלחה בצלחת, נס בכוס / אורי בן יוסף
.jpg)
.jpg)
הולי בר היא מסעדה עם אופי, מסוג המקומות שמרגישים עוד לפני שטועמים: שירות מלא באנרגיות ובכוונות טובות, הרכב ג'אז שמנגן במקום כמעט מידי ערב ואחראי על הוייב, קהל חמוד ומגוון ומיקום אופטימילי - בצנטרום של העיר שמשדר ריחוק מנומס מכל ההמולה שמסביב. עכשיו רק צריך לטעום את התפריט המסקרן שלה ולראות האם מדובר בדוז פואה. דוגמאות? בבקשה: כרובית צלוי (פרחי כרובית אפויים בשמן זית, על מצע של טחינה ירוקה מיקס עלית, 46 שקל); סלט שרי ים תיכוני (מיקס שרי צבעוני, בצל סגול, צנונית, זיתי קלמטה, בזליקום, מוצרלה פרסקי ובלסמי, 58 שקל); סשימי דג ים (פרוסות דג נא, מלפפון סלייס, צ'ילי, פרי עונתי, רוטב אננס נענע, מוגש לצד ברוסקטה, 72 שקל) ועוד.
התחלנו עם קרפצ'יו דג נא (צ'ילי סלייס, אגוזי לוז שבורים, שמן ירוק, מגי סחוטה, מיקס עלים, לצד ברוסקטה, 67 שקל), שהיה אלגנטי ומרענן. מנה קלאסית באופן כללי אבל יכולה לתפקד כאופטימלית לדייט ראשון, למי ששוקל. אחריו הגיעה ההולי פיצה (מוצרלה מגורדת, ארטישוק, עגבניות לחות, עלי אורוגולה, פרמז'ן מגורד, 76 שקל) – שהוגשה רותחת, אבל כמו הקרפצ'יו - המלח עשה להן גוסטינג. הטבח בהחלט לא מאוהב אבל עדיין עשה יופי של עבודה.
המשכנו עם תפוח אדמה פרוס דק (מנה לחלוק: תפו"א אפוי בחמאת טימין, מוגש עם שמנת מצומצמת וסחוג ירוק עם סגירה של זעתר, 41 שקל). מה אומרים כשכל הסופרלטיבים שבעולם לא מספיקים? היה קריספי, מנחם, מתובל במדויק, ואם לא היינו מתפדחים להזמין את המנה הזאת ארבע פעמים, זה בדיוק מה שהיינו עושים. לצדו, הזמנו סלט סלקים (אורוגולה צעירה, עגבניות מגי, סלקים, בצל סגול, קרוטונים, גבינת עיזים, נענע, אגוזי לוז שבורים, 59 שקל) - שהיה טעים, צבעוני ומרענן, אבל שלא באשמתו החוויר לעומת תפוח האדמה. סליחה, החיים לא הוגנים.
הקוקטיילים, כמו תמיד בהולי מקדמת דנן, מצויינים: הזמנו ג'זמין קלאסי (טנקרי, קמפרי, קואנטרו, פסיפלורה וליים, 56 שקל), פרנץ' מרגריטה (אספולון בלנקו, אלדרפלוואר, ליים, 56 שקל) וקוקטייל שבעה חטאים שמתאים לאמיצים בלבד (קואנטרו, סלרי טרי, ליים, אשכולית אדומה, צ'ילי כתר מלח ים אטלנטי, 56 שקל) - שהתעלה מעל כולם. אם לטבח נשבר הלב - שיפנה למיקסולוג בבר, נראה שהוא יצליח לרפא לו אותו, באופן רגעי, לפחות.
בשורה התחתונה: גם עם תפריט חדש, הולי היא הימור בטוח. באנקר. מסעדה כיפית ואווירתית בכל יום בשבוע, עם קוקטיילים ששווים את הדרך. עוד קצת מלח והיה מושלם.
Holy Bar, רחוב הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב
צילום: אמיר מנחם