שמלה: סיון בוטיק
וונדר וומן
המסלול הקשה ביותר שהיה אי פעם ב"נינג'ה ישראל" הוא שיט תענוגות לעומת סיפור חייה של בוגרת "האח הגדול" תאלין אבו חנא - הטרנסג'נדרית הכי יפה בישראל. "אני מכירה מלא טרנסיות שהפכו לנרקומניות ומתו. אני, למזלי, ניצחתי"
נדב ביראן / צילום: תום עמוס / עורך אופנה וסטיילינג: נדב אליהו אפטר
ע' סטיילינג: קובי בן יהודה / שיער: עידן בקשי / איפור: דורין בר / לוקיישן: סטאר סטודיו
חולצה ובגד ים: סיון בוטיק / צילום: תום עמוס
תאלין אבו חנא כבר מזמן לא כועסת על הילדים בנצרת שלעגו לילד בעל הגינונים הנשיים שהיא הייתה פעם. במקום זה, היא עוברת, במסגרת לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, קורס מיוחד לטרנסג'נדרים. שם היא לומדת כיצד ללוות אחרים בדרך לשינוי המיוחל ולהקל עליהם בשנים הקשות והמבלבלות שצפויות להם לאורך הדרך.
"אני, באופן אישי, מעולם לא החזרתי מכות כשצחקו עליי או הרביצו לי", היא אומרת. "פחדתי, אבל גם לא האמנתי באלימות. אני מאמינה בשלום. אחרי שהבנתי שהם הרביצו לי ממקום מאוד פרימיטיבי ומחוסר מודעות החלטתי לסלוח להם. מה יעזור לי שאכעס? כלום. מצד שני, עדיין עצוב לי לפעמים שהילד ההוא, שכולם צעקו לו 'הומו, קוקיצה, קוקסינל, תעוף לנו מהעיניים', לא היה יכול ליהנות מהילדות שלו. עצוב לי שאף אחד גם לא הבין שהילד ההוא לא בחר לצאת לעולם נשי.
ככה הוא פשוט נולד. למזלי, ניצחתי. מלא טרנסיות נופלות לסמים, לזנות, לרחובות. אני מכירה מלא שהפכו לנרקומניות ומתו".
פחדת שזה יהיה גם הגורל שלך?
"קצת, לא יותר מדי. אני באה ממשפחה ערבית שמרנית, עם ערכים". מאז פרצה לעולם בתחרות מיס טרנס הישראלית, אבו חנא, בת 26, נחשבת לסמל ולגאווה של הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל. היא הייתה בין שתי המסיימות בתחרות העולמית, הגיעה לרביעייה הסופית בתחרות מלכת היופי של ישראל והפכה למצרך לוהט בתוכניות הריאליטי "האח הגדול", "גולסטאר" ואפילו פרק קצרצר ב"נינג'ה ישראל". גם לתיאטרון היא קפצה לרגע, כשגילמה את אפרת טילמה, אחת הטרנסג'נדריות הראשונות בישראל, בהצגה "לזאת יקרא אשה". "אלוהים אמר לי, 'מותק, את תעשי היסטוריה'", היא אומרת, "ובאמת, בכל דבר שנגעתי בו עשיתי היסטוריה".
אבו חנא (מימין לשמאל) עם אביה ועם אחיותיה, תאלין עם אחיינה ג'וד / צילום: ארכיון הפרטי
"כדי לרצות את אבא שלי התלבשתי והתנהגתי כמו שמצפים מגבר להתלבש, אבל זה לא היה אמיתי. זה רק גרם לי לשקוע בדיכאון. פעם אפילו ניסיתי להתאבד. לא ממש ברצינות, יותר בשביל למשוך תשומת לב"
חולצה ובגד ים: סיון בוטיק / צילום: תום עמוס
השנים הראשונות של אבו חנא בתל אביב לא היו קלות. מקומות העבודה שביקשה להתקבל אליהם לא האירו לה פנים וגם בעלי הדירות לא תמיד רצו להשכיר לה. מי שנחלצה לעזרתה הייתה ישראלה סטפני לב - מחלוצות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל ויוזמת תחרות מיס טרנס ישראל. היא עודדה את אבו חנא להירשם לתחרות היופי שנערכה לראשונה בישראל ומאז היא מלווה אותה כמו אמא. "אני מדברת איתה כל יום, לפעמים שעות", אומרת אבו חנא. "בהתחלה לא רציתי להשתתף בתחרות כי פחדתי מהתדמית, אבל די מהר הבנתי שזה יכול לפתוח לי המון דלתות. אמרתי לעצמי 'כמה את יכולה לחיות בשקר? חאלס'".אחרי שקטפה את התואר הישראלי ("לא באתי כדי לזכות") זכתה אבו חנא גם בתואר מלכה שנייה בתחרות מיס טרנס סטאר אינטרנשיונל בברצלונה. "הרגשתי גאווה", היא אומרת. "הפרס בתחרות היה מימון ניתוח לשינוי מין בתאילנד".
היו לך חששות מהניתוח?
"ממש לא. זה היה הגשמת חלום. תמיד הרגשתי אשה בנשמה, גם אם נולדתי בגוף של גבר. אחרי הניתוח הסתכלתי על עצמי בראי ובכיתי מאושר. התקשרתי לאמא שלי ובכיתי מהתרגשות. היא אמרה 'למה את בוכה? מה קורה לך, יא בִּנתי?'. סיפרתי לה שעשיתי פיפי בפעם הראשונה באסלה".
מצאתי את עצמי
תאלין נולדה כחנא, בן למשפחה ערבית־נוצרית מנצרת ונכד לחנא אבו חנא – משורר, מנהל בית הספר האורתודוקסי בחיפה וחבר במפלגת בל"ד. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא הרגישה שונה. "נולדתי אשה", היא פוסקת. "אף פעם לא הייתי גבר או בן. גם התנהגתי כמו ילדה. בהתחלה התייחסו אליי כמו אל ילד עדין וחמוד. שיחקו איתי, הושיבו אותי על הברכיים וליטפו. עד שזה השתנה".
מה השתנה?
"בגיל ההתבגרות דרשו ממני להתנהג כמו גבר. אבא שלי רצה שהבן שלו יהיה גבר־גבר, כמו שכל האבות במגזר הערבי מצפים מהילדים שלהם, אבל לא הצלחתי. בשכונה קיללו אותי ובבית הספר חטפתי סטירות מהילדים. כדי לרצות את אבא שלי התלבשתי והתנהגתי כמו שמצפים מגבר להתלבש, אבל זה לא היה אמיתי. זה רק גרם לי לשקוע בדיכאון. פעם אפילו ניסיתי להתאבד. לא ממש ברצינות, יותר בשביל למשוך תשומת לב. לא באמת רציתי למות, אבל זו הייתה תקופה קשה".
הפעם הראשונה שבה אבו חנא שמעה על המושג טרנסג'נדריות הייתה בגיל ההתבגרות. היא נסעה לבקר ידיד בתל אביב ופגשה בדירה שלו טרנסית שסיפרה לה את סיפור חייה. "הייתה לי חבורה של גייז ערבים, שהסתובבנו יחד בתל אביב", היא מספרת. "הבחורה התחילה לספר 'כשהייתי הומו עשיתי את זה ואת זה' ולא הבנתי על מה היא מדברת. חשבתי שהיא השתגעה או עישנה יותר מדי ואז הידיד שלי הסביר לי שהיא נולדה זכר. 'היא קוקסינלית, כמוך', הוא הסביר לי.
"אחר כך הוא איפר אותי, שם לי פאה, ואמר 'את תהיי אשה יפה נורא'. הוא הראה לי כל מיני דברים באינטרנט ופתאום קלטתי שיש פתרון למה שאני מרגישה. הרגשתי שסוף־סוף מצאתי את עצמי. עד אז חשבתי שאני חולת נפש כשניסיתי לדמיין אותי כאשה. אחר כך, כשעברתי לתל אביב, נחשפתי לעולם של הטרנסיות והבנתי שאני דומה להרבה אחרות ושלא נחַתִּי מאיזשהו כוכב אחר".
ההורים לא ידעו איך להתמודד עם המהפך שעברה בתם. "אמא שלי נבהלה ולקחה אותי לפסיכולוגים, ואבא שלי ניתק איתי את הקשר. הכל בגלל חוסר מודעות ופרימיטיביות. הוא נבהל מהעובדה שהבן היחיד שלו - זה שהוא ציפה ממנו להיות הגאווה של המשפחה - הופך לבת. כשהייתי אומרת לו את המילה 'טרנסיות' הוא חשב שאני מדברת על מסיבות טרנס".
שמלה: rentyourstyle הרצליה פיתוח / צילום: תום עמוס
חליפה וחזייה: סיון בוטיק / צילום: תום עמוס
"אבא שלי גילה שאני עדיין הילדה שלו, שאני מחונכת על הערכים שלו ושאני מכבדת את המשפחה שלי. הוא חשב שהוא איבד את הבן שלו, אבל בסוף הבין שלא, שאני חלק ממנו, שאני זורמת אצלו בדם"
ילדה של אבא
אנחנו יושבים בבית קפה תל אביבי. כל העיניים מופנות אליה בזכות יופייה וקומתה – 1.80 מטרים. אשה אחת ניגשת לשולחן שלנו ואומרת "רק רציתי להגיד לך שאת יפהפייה מסחררת". "תודה כפרה", עונה לה אבו חנא. אחרת מתעניינת אם היא דוגמנית או שחקנית.
הזכייה בתואר מיס טרנס ישראל וחוזי הדוגמנות הבינלאומיים שקיבלה בעקבות התחרות הפכו אותה לליהוק מנצח בתוכניות ריאליטי. חודשיים אחרי הניתוח היא כבר הייתה בבית "האח הגדול" - הריאליטי ששם אותה על המפה. "בהתחלה לא התלהבתי מהרעיון להשתתף בתוכנית", היא אומרת. "הייתה לי דעה גרועה על 'האח הגדול'. אבל זו הייתה חוויה כיפית למרות המריבות שהיו שם. אהבתי את כולם וכולם אהבו אותי. לא זכיתי בפרס כספי, אבל זכיתי בפרס הגדול: אהבת הקהל. מבחינתי אני הייתי המנצחת האמיתית.
"עם הזמן הבנתי שהתוכנית יכולה גם לעזור לי לשנות את התודעה של מדינה שלמה ביחס לטרנסים. אני מרגישה שהשהייה שלי בבית 'האח הגדול' הביאה הרבה מודעות לעניין הזה ושהעברתי מסר חשוב – שאנחנו לא שונות מאף אחת. מאז כולם מחבקים אותי ברחוב וטרנסיות מספרות לי שאחרי שהאימהות שלהן ראו אותי בתוכנית הן למדו לקבל אותן.
"התוכנית גם הייתה הדרך היחידה שלי להגיע לאבא שלי, שדבוק לטלוויזיה. מאז הטיסה לתאילנד הוא לא דיבר איתי, לא ענה לאס.אם. אסים שלי ואסר על אמא שלי לדבר עליי. זו הסיבה שהחלטתי להיכנס לבית האח ולהתנהג כמו ילדה טובה ולא לעשות בלגנים כמו שאר הדיירים. רציתי שהוא יהיה גאה בי. בכל השנים האלה היו רגעים שכמעט התחלתי להשלים עם העובדה שלא נדבר שוב - וזה היה קשה".
הרגע המרגש ביותר מבחינתה של אבו חנא היה המפגש עם אביה בצילומי "גולסטאר". אחרי ארבע שנות נתק. "מאוד התגעגעתי אליו ולכל המשפחה שלי", היא אומרת. "בכל השנים האלה, מקסימום הייתי מחכה מתחת לבית ואמא שלי הייתה יורדת עם קופסאות האוכל ומביאה לי חיבוק ונשיקה".
איך הצליחו לשכנע אותו לפגוש אותך?
"דרך הפלטפורמה של הטלוויזיה. כלומר, דרך המסרים שהעברתי לו שם כל הזמן. כששרתי לו את השיר 'רציתי לדבר איתך' עם נסרין קדרי כל המדינה בכתה יחד איתי. עד היום אנשים אומרים לי, 'איך אני בוכה כל פעם שאני שומע את השיר. אני אוהב את הביצוע של שתיכן יותר מהביצוע המקורי'.
"אבא שלי לא הגיב באותו רגע, אבל אחרי כמה שנים דברים מתבשלים. הוא גילה שאני עדיין הילדה שלו, שאני מחונכת על הערכים שלו ושאני מכבדת את המשפחה שלי.
הוא חשב שהוא איבד את הבן שלו, אבל בסוף הבין שלא, שאני חלק ממנו, שאני זורמת אצלו בדם. הוא הבין שהלכתי עם האמת שלי, שלא יכולתי לחיות יותר בשקר - והוא למד לקבל את זה".
איך הרגשת בפגישה איתו?
"הייתי הכי בהלם שאפשר לתאר. חיבקתי אותו, כולי צמרמורת אחת גדולה. הוא רצה לדעת מה שלומי ודיברנו המון על מה שעבר עלינו ארבע שנים. הוא סיפר שהיו לו ארבע שנים של גיהינום. אמרתי לו 'תאמין לי שגם לי'".
איך הקשר שלכם היום?
"אני מדברת יותר עם אמא שלי ועם האחיות שלי, אבל אנחנו מדברים. חזרתי הביתה כתאלין, הילדה שלו, והנושא הזה כבר לא אישיו אצלנו. יום אחד באה לסבתא שלי המטפלת שלה ואמא שלי אמרה לה 'זו הילדה הקטנה שלי'. המטפלת שאלה, 'זו הלא נשואה?', ואמא שלי אמרה 'כן, והיא בעזרת השם תתחתן'".
אבו חנא עדיין מחפשת את האהבה הגדולה שלה. "הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לי היא הזוגיות הראשונה שלי, שנמשכה חמש שנים", היא אומרת. "יצאתי איתו כבן, אבל הוא אהב את האשה שבי. בן הזוג האחרון שלי היה בחור בשם ג'ימי. הוא ראה את הנשמה שלי כאשה והתאהב בי כאשה. בסך הכל היינו יחד שנתיים. בפגישה הראשונה שלנו הוא נתן לי להבין שלא נהיה יותר מידידים כי הוא לא בקטע של טרנסית, ולא נעלבתי. בפגישה השנייה כבר הייתי אחרי הניתוח. הוא ראה אשה והתאהב בי עד הסוף".
נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אין לה בן זוג, "אבל כן מתחילים איתי", היא מתגאה. "אני בחורה יפה, נחשקת, ואני יודעת את זה, אז מן הסתם יש לי חוויות עם בחורים. לפעמים זה הולך לכיוון של זוגיות ולפעמים לא. אני נורא רוצה בן זוג שיהיה אבא של הילדים שלי".
את לא יכולה להיכנס להיריון.
"נכון, אבל אם הייתי נולדת כאשה בלי רחם גם לא יכולתי להביא ילד. לפני הניתוח הקפאתי זרע בארץ. מזל שהיו אנשים שהדריכו אותי לעשות את זה. בינתיים אני מגדירה את עצמי כ'אמא בהקפאה'. אחרי שאתבסס כלכלית אני אקנה ביצית ואמצא פונדקאית. אני אהיה האמא של הילד שייוולד מהזרע שלי, ובן זוגי יהיה האב. חשוב לי למצוא את האבא הכי טוב בעולם. אני יכולה גם לאמץ. זה לא פשוט, אבל נסים ונפלאות יכולים לקרות".
איך תקראי לילד שלך?
"ענאן. זה שמו של אבא שלי. כשהייתי ילדה הוא ציפה שאני אקרא לילד שלי על שמו, כמו שהוא קרא לי על שם אבא שלו. זו תהיה סגירת מעגל אמיתית ומתנה ענקית לשנינו".
"אני בחורה יפה, נחשקת, ואני יודעת את זה, אז מן הסתם יש לי חוויות עם בחורים. לפעמים זה הולך לכיוון של זוגיות ולפעמים לא. אני נורא רוצה בן זוג שיהיה אבא של הילדים שלי"
שמלה: ישראל וטומי (ישראל מור וטומי טופיקי) / צילום: תום עמוס