ביקורת מסעדות
קסם לבנטיני בנבכי עכו 1 / רון דרור
ארוחה במסעדת Roots שבעכו העתיקה היא לא עוד ארוחה, אלא מסע קולינרי יוצא דופן שמחבר בין אומנות בלין מטבח ערבי-לבנטיני כשר לבין ההיסטוריה העשירה של המקום. המסעדה ממוקמת בתוך מצודה עתיקה, עם קירות אבן חשופים וקשתות מרשימות מסביבה. גן ירוק מטופח מקבל את פנינו, כשהוא מלא בצמחייה, מזרקות וספסלים שמכינים את החיך והנפש לבאות.
את פנינו קידם רסלאן, מנהל המסעדה, שהוא ללא ספק הלב הפועם של המקום. הוא מלווה כל סועד, מסביר בהתלהבות על כל מנה – שאגב, כולן מושתתות על חומרי גלם טריים ואיכותיים - ומפגין קשב בלתי רגיל. כאשר בת הזוג לארוחה שהיא "לא ממש אוכלת בשר", רסלאן לקח זאת כאתגר, ויצר עבורה מנות מותאמות אישית שהיו כה מפתות, שאפילו אני שידוע כקרניבור לא קטן, לא התאפקתי ותקעתי מזלג בצלחת שלה. התחלנו במגש מזטים מרהיב, שהיה חגיגה ים-תיכונית עשירה ואמיתית. משם עברנו היישר לעיקריות, שהיו חוויה קולינרית מושלמת, נועזת ומתגמלת - אנטריקוט עגל (סטייק משויש ומיושן, תפוחי אדמה צעירים צלויים וציר בקר, 167 שקל) מנה טרייה, טעימה ונימוחה; שיפוד דג ים משובח (פילה דג ים צלוי שהוגש לצד צזיקי מרענן וירקות בגריל, 110 שקל), שהיה מושלם, גם תודות לשמן האריסה החושני והפיקנטי שעטף אותו; וסינייה חציל טעימה להפליא (חציל אפוי רך שנח מתחת לטחינה חמה ומנחמת, עגבניות מרוסקות, 52 שקל) - מנת חובה, שהייתה חגיגה של מרקמים וניחוחות ים תיכוניים שמילאו את החלל כולל סוד קטן: פיסטוק קלוי וגבינה מלוחה, שטופים בשמן ארומטי.
הגיעה העת לקינוחים. התחזרנו, והזמנו שניים שהיו סיום מושלם: נמסיס שוקולד (44 שקל): מעדן שוקולד עשיר ללא גלוטן, עם טראפלס קקאו וגלידת שוקולד, שהיה אפלולי, מריר ומתוק בדיוק במידה הנכונה וסבלה טרופי (44 שקל) שהוא הניגוד המושלם - עוגיית סבלה קוקוס, אננס טרופי מתובל בפסיפלורה חמצמצה ומנטה מרעננת, לצד פרפה יוזו וסורבה מנגו.
אז איך נסכם? האווירה ברותס מדהימה, מלאת קסם ואותנטית. זוהי מסעדת יעד ששווה את הנסיעה המיוחדת מהמרכז, ולא רק עצירה "על הדרך". לכל מי שמחפש אוכל לבנטיני איכותי, יוצא דופן, ויחס אישי ברמות הגבוהות ביותר - זהו יעד חובה.
Roots, ויצמן 1, עכו
צילום: עוז אוחיון
הצלחה בצלחת, נס בכוס / אורי בן יוסף
.jpg)
.jpg)
הולי בר היא מסעדה עם אופי, מסוג המקומות שמרגישים עוד לפני שטועמים: שירות מלא באנרגיות ובכוונות טובות, הרכב ג'אז שמנגן במקום כמעט מידי ערב ואחראי על הוייב, קהל חמוד ומגוון ומיקום אופטימילי - בצנטרום של העיר שמשדר ריחוק מנומס מכל ההמולה שמסביב. עכשיו רק צריך לטעום את התפריט המסקרן שלה ולראות האם מדובר בדוז פואה. דוגמאות? בבקשה: כרובית צלוי (פרחי כרובית אפויים בשמן זית, על מצע של טחינה ירוקה מיקס עלית, 46 שקל); סלט שרי ים תיכוני (מיקס שרי צבעוני, בצל סגול, צנונית, זיתי קלמטה, בזליקום, מוצרלה פרסקי ובלסמי, 58 שקל); סשימי דג ים (פרוסות דג נא, מלפפון סלייס, צ'ילי, פרי עונתי, רוטב אננס נענע, מוגש לצד ברוסקטה, 72 שקל) ועוד.
התחלנו עם קרפצ'יו דג נא (צ'ילי סלייס, אגוזי לוז שבורים, שמן ירוק, מגי סחוטה, מיקס עלים, לצד ברוסקטה, 67 שקל), שהיה אלגנטי ומרענן. מנה קלאסית באופן כללי אבל יכולה לתפקד כאופטימלית לדייט ראשון, למי ששוקל. אחריו הגיעה ההולי פיצה (מוצרלה מגורדת, ארטישוק, עגבניות לחות, עלי אורוגולה, פרמז'ן מגורד, 76 שקל) – שהוגשה רותחת, אבל כמו הקרפצ'יו - המלח עשה להן גוסטינג. הטבח בהחלט לא מאוהב אבל עדיין עשה יופי של עבודה.
המשכנו עם תפוח אדמה פרוס דק (מנה לחלוק: תפו"א אפוי בחמאת טימין, מוגש עם שמנת מצומצמת וסחוג ירוק עם סגירה של זעתר, 41 שקל). מה אומרים כשכל הסופרלטיבים שבעולם לא מספיקים? היה קריספי, מנחם, מתובל במדויק, ואם לא היינו מתפדחים להזמין את המנה הזאת ארבע פעמים, זה בדיוק מה שהיינו עושים. לצדו, הזמנו סלט סלקים (אורוגולה צעירה, עגבניות מגי, סלקים, בצל סגול, קרוטונים, גבינת עיזים, נענע, אגוזי לוז שבורים, 59 שקל) - שהיה טעים, צבעוני ומרענן, אבל שלא באשמתו החוויר לעומת תפוח האדמה. סליחה, החיים לא הוגנים.
הקוקטיילים, כמו תמיד בהולי מקדמת דנן, מצויינים: הזמנו ג'זמין קלאסי (טנקרי, קמפרי, קואנטרו, פסיפלורה וליים, 56 שקל), פרנץ' מרגריטה (אספולון בלנקו, אלדרפלוואר, ליים, 56 שקל) וקוקטייל שבעה חטאים שמתאים לאמיצים בלבד (קואנטרו, סלרי טרי, ליים, אשכולית אדומה, צ'ילי כתר מלח ים אטלנטי, 56 שקל) - שהתעלה מעל כולם. אם לטבח נשבר הלב - שיפנה למיקסולוג בבר, נראה שהוא יצליח לרפא לו אותו, באופן רגעי, לפחות.
בשורה התחתונה: גם עם תפריט חדש, הולי היא הימור בטוח. באנקר. מסעדה כיפית ואווירתית בכל יום בשבוע, עם קוקטיילים ששווים את הדרך. עוד קצת מלח והיה מושלם.
Holy Bar, רחוב הר סיני 1, מתחם בית הכנסת הגדול, תל אביב
צילום: אמיר מנחם
חוויה עם ביט / רון דרור
מחפשים מקום שלא בא לכם רק לאכול בו, אלא גם להעביר ערב עם אקס פקטור? עשו כמונו. בואו ל-sumo. מהרגע שנכנסנו הרגשנו שזה מה שימלא לנו את הערב קום איל פו. המקום אפלולי במידה, מעוצב באלגנטיות יפנית מודרנית, בר מרשים במרכז, ומוזיקת צ’יל-האוס מתנגנת ברקע. לקראת הערב, כשמגיע הדי-ג’יי של יום חמישי, הקצב עולה, הכוסות נצמדות ומתשקשקות, והאווירה הופכת באחת למחשמלת.
אבל אנחנו כאן גם בשביל האוכל. אז שנתחיל? המנה הראשונה שעלתה ובאה היא סביצ’ה מוסר (69 שקל) - נתחי דג מוסר, ג’ינג’ר, שמן זית לימון, קרם אבוקדו וקורט פיקנטיות. מנה שמאזנת בין חומציות לרעננות, עם ביסים שמרגישים כמו חופשה קצרה בטוקיו עם עצירה קוויקית בלימה.
משם עברנו לנאמס פרגית (2 יח’, 45 שקל) - גלילוני אורז במילוי פרגית עסיסית, עשבי תיבול, רוטב סויה מתקתק וקראנץ’ של ירקות טריים. זה אחד המאכלים שבאים במנה קטנה, אבל משאירים טעם של עוד.
מאגף הקוקטיילים הזמנו את ה-Red Lady (52 שקל) - שילוב נשי-אלגנטי של וודקה, אפרול, אפרסק ולימון, תמהיל שמתחיל מתוק ומסתיים בנשיכה קלה.
אחריו הגיע ה-Caribbean Spice (52 שקל) - רום, פסיפלורה, קוקוס ואננס, חגיגה טרופית בכוס שמכניסה אותך לאווירת חוף למרות שאתה באמצע חולון.
למנה העיקרית הזמנו את ה-אנטריקוט (209 שקל) - 300 גרם נתח עסיסי על הגריל, מוגש לצד קרם תפו”א עשיר, קריספי שאלוט ורוטב בשר מדויק. מדובר בבשר עם רמת עשייה מדויקת, נתח נמס בפה וטעמים עמוקים שהופכים את כל העסק הזה למנה ששווה כל שקל.
כדי לאזן, החלטנו לחלוק גם את מנת פילה הלברק (129 שקל). דג צרוב היטב, בשרני אך עדין, מלווה ברוטב קרם קוקוס-כורכום עשיר שמחמיא לו מבלי שישתלט עליו. ואז הגיעה ההפתעה של הערב - בס כמהין (68 שקל). לא הבחירה הכי צפויה בסושייה, אבל איזה הימור מוצלח. איזה תעוזה היתה לנו לצאת מהקופסא. הדג היה רך והרוטב ששילב כוסברה, צ'ילי ואיולי כמהין היה מושלם בטעמו בארומה שלו. מנה שלוקחת את המטבח האסייתי לכיוון גורמה.
סגרנו את הערב עם קינוח שלא רק יפה אלא גם ממכר - טבעת יוזו (69 שקל). עוגת מוס הדרים במרקם אוורירי, מתיקות מדודה וחמיצות עדינה של יוזו שמאזנת הכול. הקינוח הזה הוא בדיוק כמו המסעדה - אלגנטי, מרענן ומפתיע.
חשוב לי שתדעו שסומו סושי היא לא עוד סושייה על המדף, אלא מסעדה שיודעת לשלב בין אוכל מדויק, אווירה חיה ושירות עם נשמה, בדיוק מה שאתה מצפה ממקום שמבין חוויית אירוח. כך שבין אם אתם באים לדייט, ערב חברים או פשוט כמהים לדרינק טוב על הבר - סומו זה מקום שתרצו לחזור אליו. נסו אותו ואותנו.
צילום: רפאל ביטון
SUMO, גולדה מאיר 6, חולון
צילום: שחר ישראל בוטבול
תכירו את השופוני והעצבני ממרוקו / רון דרור
.jpg)
.jpg)
יש רחובות בישראל שפשוט נולדו בשביל אוכל רחוב, כאלה שכבר מהפנייה הראשונה אתם יודעים שהחושים הולכים להתערבב: ריח של גריל, עשן קל באוויר, מוזיקה ברקע ואנשים עם חיוך של “הגענו למקום הנכון”.
ככה זה ברחוב שבו שוכנת באגה בורגר ברמלה, מקום קטן, אבל עם נשמה גדולה וג'וספר פחמים שעובד שעות נוספות, רק כדי שאתם תהיו מרוצים.
כבר מהכניסה אפשר להריח את ניחוח הבעירה, לראות את הקציצות השמנמנות נצלות על התנור הלוהט, ואת המטבח הקטן שמלא בקערות ירקות טריים, רטבים תוצרת בית וצוות שעובד עם ניצוץ בעיניים. האווירה אותנטית, כמעט שוּקית, עם תנועה בלתי פוסקת של סועדים שנראים קבועים. רואים להם בעיניים, שזו זו לא הפעם הראשונה שלהם.
התחלנו עם המנה שרק שמה גרם לנו לאובר רוק בחיך - "ספיישל השופוני" (92 שקל). לחמנייה רכה קולטת בתוכה קציצת בקר עסיסית, מדליון כבד אווז שמוסיף נגיעה של פאר, ריבת בצל מתקתקה, פטריות מוקפצות, איולי כמהין ועלי ארוגולה שמכניסים רעננות (92 שקל). כל ביס הוא חגיגה של טעמים שומן, מתיקות, מליחות וריח עז של אש-פחמים. מנה שמצליחה להיות גם גברית וגם אלגנטית בו-זמנית.
ואז הגיע ה"עצבני ממרוקו" (82 שקל). שם מחייב, תודו. אסאדו מפורק שמתפרק בלשון, צ'ימצ'ורי, אורוגולה, איולי פלפלים, שום קונפי שמלטף את החך ובוריקה עם ביצה רכה שנוזלת בדיוק ברגע הנכון. כל ביס מרגיש כמו סצנה מסרט - עשן, חריפות עדינה וחמימות ים-תיכונית, שעושים חשק לרוץ למטבח ולמחוא כפיים לדור דידי, השף.
יש גם מנות צד כמו כנפיים בבוטנים, פוטטוס, טבעות בצל בטמפורה ואפילו כריכים (22-57). אבל כל אחד והקיבה שלו, פחות שלנו (התפוצצנו).
לסיכום, אין ספק שבאגה בורגר היא לא עוד המבורגרייה. מדובר בחוויה שמחברת בין הרחוב הישראלי לאמנות הבשר, בין פשטות לאיכות אמיתית. זה מקום של אנשים שאוהבים לאכול, לא רק לשבוע. הביסים האחרונים גרמו לנו לשתוק, לא כי אין מה להגיד, אלא כי פשוט לא רצינו להפסיק לאכול.
צילום: גיל אבירם
באגה בורגר, שד' הרצל 62 , רמלה.