5622.jpg

חולצה: סטרדיווריוס / חצאית: סטרדיווריוס / טבעת: heli for nunii

פנים אליי 

לפני שפולה בליק דיין (50) הפכה לכוהנת הביוטי של סלבריטאי ארצנו היא הייתה צריכה להכיר את בעלה האיטלקי מוריציו, לחיות 14 שנים במילאנו, להתרגל לאימהות לתינוק חירש, להתרגל לגילוי שהילד בעצם לא חירש אלא אוטיסט ולהשקיע את מלוא זמנה ומרצה בו ובשני אחיו. ברגע שהתפנתה לעצמה, הבום קרה - וזה ממש לא הפתיע אף חברה או מכרה 

מאיה גז /  צילום: רועי סרוסי / ע' צלם: לבנה קרן / סטיילינג: לי גורן / שיער: נסאל מרום / איפור: מורן אילנברג / לוקיישן: מלון הבוטיק אינדיגו רמת־גן

בליק דיין עם נבחרת לקוחותיה (שלומית מלכה, מילי אביטל ושני כהן) 

לא רבים יודעים אבל מי שהפכו את פולה בליק דיין, בין הקוסמטיקאיות המפורסמות והמוכרות ביותר בישראל, למי שהיא, הם שלושת ילדיה, עמנואל, יהונתן ומיכאל.

"שוכבת אישה על מיטת הטיפולים ואני קוראת אותה מלמעלה למטה, מאישוני העיניים ועד ציפורני הרגליים", היא אומרת. "אין חכמה כבעלת ניסיון. החיים - ובעיקר הילדים -  הפכו אותי למטפלת הטובה שאני היום".


אל הקליניקה של פולה דיין בצפון תל אביב מגיעות ומגיעים כל מי שאתן מכירות כדי לצאת הגרסה היפה, החטובה, המטופחת - ובקיצור, המושלמת ביותר של עצמם - אבל בקליניקה של בליק דיין יש טיפולים שהם הרבה מעבר לטיפולי אסתטיקה - והם אלה שמעניינים את בעלת הבית, בעקבות סיפורה האישי. בליק דיין, בוגרת לימודי רפואה טבעית ונטורופתיה, משלבת טיפולים מעולם הרפואה הטבעית עם טיפולים  מעולם הקוסמטיקה הפעילה. יש לה מכשור חדיש שבו היא מבצעת טיפולי פנים וגוף, לרבות הצרת היקפים לפי שיטה ייחודית שפיתחה, ומשלבת אותם עם טיפולי תזונה. לשם כך היא בוחנת את בדיקות הדם של המטופלות שלה ומטפלת במיגרנות, בפריצות דיסק, בדורבן ובחוסר איזון הורמונלי.


עם לוקוחותיה של בליק דיין (קחו נשימה ארוכה) נמנות (ונמנים) חברתה הטובה אופירה אסייג, נועה קירל, דנה פרידר, ירדן ויזל, שלומית מלכה, דר זוזובסקי, לירון וייצמן, לאה שנירר, מרגי, מאיה ורטהיימר, ברק שמיר, שירנקה ועומר מילר, קובי וקרן מימון, שני כהן, מילי אביטל, ינאי פרישר (בליק דיין שיקמה את אמיר פיי גוטמן ז"ל אחרי מחלתו), אורי לייזרוביץ', כל משפחת דץ, מיקי חיימוביץ', רועי סנדלר, ציפי שביט, מושיק גלמין, סנדרה רינגלר, שלי גפני, נועה תשבי, ניב רסקין, ישי ריבו, משה וירדן פרץ, דודו ונטלי אהרון, ועוד הרבה מאוד ישראליות וישראלים מוכרים. "כשהכרתי את נועה קירל היא הייתה תלמידת בית ספר", מספרת בליק דיין. "בפעם הראשונה שראיתי אותה הסתכלתי לה בתוך האישונים וראיתי שהיא 'בינלאומית'. לא טעיתי". 

"את שוכחת את גוצ'י ופראדה. את נועלת נעלי ספורט ורצה אל הלא נודע. הלכנו לנוירולוגים וכל אחד עם האבחון שלו, הילד כן ידבר־לא ידבר. לא אחד ולא שניים אמרו לי 'הוא לא ידבר לעולם' כי כבר מאוחר" 

משפחת בליק דיין בהרכב מלא (מימין: יהונתן, עמנואל, מיכאל ומוריציו) 

צילום: מהארכיון הפרטי 

איך נראה היומיום שלך שם?
"בהתחלה, כנשואה טרייה ללא ילדים, קמתי בבוקר ופשוט למדתי את השפה. בתקופה ההיא לא דיברו אנגלית באיטליה. זה היה או שאת לומדת איטלקית או שאת מחוץ למשחק. לקח לי שנתיים להתרגל לעיר, ללמוד את השפה, להבין איפה אני נמצאת. אלה היו נישואים טריים ולקח זמן גם להתרגל להם. זה שינוי בתוך שינוי. הלכתי לבית ספר, ניסיתי להכיר חברים וחברות. חיפשתי חברה משלי, דברים שהם שלי - וזה לקח זמן. בבית הספר לאיטלקית היו הרבה אנשים מכל העולם, גם סינים. שנתיים אחרי שהגעתי נכנסתי להיריון ואז הגיעו הילדים. ההפרש בין עמנואל ליהונתן הוא פחות משנתיים. הכרתי יותר אימהות מהקהילה, התחלתי את החיים כאישה עם ילדים -  ואלה פחות או יותר דומים בכל העולם".


יום אחד, בתוך שגרת המשפחה הקטנה שיצרה לעצמה והיומיום המילאנזי המהול בשיק ובתינוקות, מצאה עצמה בליק דיין בישראל עקב סיבות רפואיות. "כשיהונתן היה בן שנתיים וחצי גילינו שהוא חירש", היא מספרת. הוא היה בגן פרטי ואם זה לא היה המקרה, בחיים לא היינו עולים על זה. עד שתיאמנו לו מכשירי שמיעה נכנסתי שוב להיריון והדבר הראשון שעניין אותי כשמיכאל נולד היה בדיקת שמיעה. בלידה התברר שמיכאל שומע מעולה, אבל מיד הבהילו אותו לטיפול נמרץ בגלל בעיה במעי. התחלתי לחפש מומחים בתחום וגיליתי מומחית בישראל. ככה מצאתי את עצמי בישראל עם שלושה ילדים - עמנואל בן השש, שלא הלך למסגרת, מיכאל שהיה תינוק בן יומו ויהונתן שהמתין לטיפולים בנוגע לחירשות שלו. כעבור שנה בארץ, שמתי לב שיהונתן לא מדבר. פניתי לארגון מיח"א כדי להבין מה קורה איתו. הם אמרו שהם לא יכולים לטפל בי, כי אולי אני ישראלית אבל הילדים שלי לא. זה היה הרגע שבו הבנתי שאשאר בארץ". 


במיח"א הציעו להכין ליהונתן מכשירים חדשים והכניסו אותו לבדיקות קול בתוך אולפן. "הוא עשה קולות וד"ר שרה, שלא אשכח אותה לעולם, אמרה לי שיש לו קול מאוד יפה, קול טוב. לא ידעתי שזה קול יפה בחירשות. היא הציעה לעשות שוב בדיקת בר"ה, שבודקת את עצב השמיעה. שוב נכנסנו לבית חולים, שוב הרדמה לילד ואז יצא הרופא ואמר לי 'יהונתן לא חירש. הוא סתם היה עם מכשירי שמיעה. יש לו דלקת במערות הפנים והאף והוא נכנס הרגע לניתוח דחוף'".

מישהו לא שומע אותי 

בליק דיין, בת 50, נולדה בתל אביב לאסתר, מורה ואשת חינוך, ולניסים ז"ל, שהיה קבלן בניין. יש לה שלוש אחיות: רונית והילה עובדות איתה בקליניקה, וחלי מעצבת תכשיטים ועוסקת בסטיילינג ובאופנה. 
בצבא היא שירתה ביחידת 8200 ("היום הבן שלי משרת שם") כמש"קית ניהול. מיד אחרי השחרור מצאה את עצמה נשואה ומתגוררת באיטליה. "עד שהחלטתי מה אני רוצה לעשות הכרתי דרך חברים משותפים את מי שהפך להיות בעלי ועברתי למילאנו", היא מספרת. 
בעלה, מוריציו, הוא איש עסקים איטלקי. לזוג שלושה ילדים - עמנואל בן 22, יהונתן בן 20 ומיכאל בן 16 וחצי. במשך 14 שנים היא חייתה במילאנו ושלושת ילדיה נולדו שם. "זה מטורף לגור בעיר האופנה של איטליה", היא אומרת. "במילאנו חייתי את המודה ואת האופנה כל יום. כשעזבתי את בת ים הקטנטנה ועברתי לעולם הגדול בעצם שיניתי את החיים שלי מבחירה". 


איזה שינוי עברת באיטליה?
"סגנון החיים השתנה לחלוטין. אני השתניתי מאוד. את נכנסת לקהילה ומתאימה את עצמך, את סגנון הלבוש שלך, שהופך לאירופי. את צריכה ללמוד הכל מחדש. את לומדת ללכת, להתלבש, להתחבר לאנשים מתרבות אחרת לחלוטין. לא היה לי פשוט בהתחלה, בכל זאת אני ישראלית. מילאנו היא עיר צפונית ושם זה אופנה היא הארד־קור - היא מגדירה את מילאנו ומילאנו מגדירה את האופנה האיטלקית. אחרי שנה שגרתי שם שאלתי את עצמי איך בעבר העזתי ללבוש את הבגדים ההם. עד היום יש לי תמונה מהתקופה שרק הכרתי את מוריציו ולבשתי מכנסיים ירוקים. זה היה לפני הרבה שנים. היום לובשים את כל הצבעים, אבל באותה תקופה זה לא היה שיק. החיים במילאנו לימדו אותי את דרך החיים האירופית ועיצבו אותי". 

שמלה: זארה / ג'קט: זארה / טבעות: MONÉ

פולה בליק ונועה קירל.jpg

פולה בליק עם נועה קירל

בקיצור, את בארץ לבד עם שני ילדים מאושפזים.
"נכון. אחד בטיפול נמרץ של בית החולים מאיר בכפר סבא והשני בבית חולים דנה בתל אביב. יהונתן עבר את הניתוח, קיבל שנה אנטיביוטיקה, המשיך לא לדבר, ואנחנו עדיין בלי מסגרות, הכל מבולבל ואנחנו חושבים שאנחנו חוזרים לאיטליה. לקחתי אותו לימימה חלפון שמתמחה בתחום. שאלתי אותה 'למה הילד לא מדבר?'. היא ישבה, הסתכלה עליו ואמרה 'הוא לא חירש, אבל הוא אוטיסט'. שאלתי אותה מה ההבדל. הייתי כולי מבולבלת. היא הנחתה אותי לצאת משם ולקנות את הספר 'הורים לילדים עם צרכים מיוחדים'. קראתי את הספר העבה הזה כל הלילה. לא נרדמתי. בבוקר התקשרתי אליה ואמרתי לה שאני מגיעה אליה. ביקשתי ממנה 'תעזרי לי'. 


"היא שאלה אותי איפה הכי נוח לי לטפל ביהונתן - בארץ או באיטליה - ואמרה שאיחרתי את הרכבת כי הוא כבר בן שש. אמרתי לה 'חד משמעית, בארץ'. איבדתי את האמון ברפואה האיטלקית. איטליה נראתה לי כמו סוף העולם. היה לי ילד חירש, עכשיו הוא אוטיסט, ותינוק נוסף שלי מאושפז. חמותי באה לארץ, אימא שלי עזרה, חברות עזרו, המשפחה עזרה. באותה תקופה סיימנו לשפץ בית חדש שקנינו באיטליה. אפילו את השטיח לא פרשתי".
בליק דיין מצאה עצמה מטפלת בשני ילדים במצב לא טוב. "את שוכחת את גוצ'י ופראדה. את נועלת נעלי ספורט ורצה אל הלא נודע. הלכנו לנוירולוגים וכל אחד עם האבחון שלו, כן ידבר־לא ידבר. לא אחד ולא שניים אמרו לי 'הוא לא ידבר' כי כבר מאוחר. ביקשתי מימימה את הטלפונים של קלינאית התקשורת, מרפאה בעיסוק והגן הכי טובים. היא אמרה לי עמנואל יהיה בסדר, מיכאל יהיה בסדר, רוצי קדימה עם יהונתן. הבנתי שמה שיהיה יהיה".

"בלי העבודה הייתי מאבדת עצמי מזמן. בחיים לא ישאלו גבר 'אתה מרגיש שפספסת כשלא היית עם הילדים?' או 'אתה לא מרגיש רגשי אשמה בכל מה שנוגע לילדים?' בעוד שאת האישה ישאלו. למה?"

חולצה: זארה / מכנסיים: nunii, כיכר המדינה / שרשרת וצמיד: heli for nunii / טבעת: MONÉ

באותה תקופה ניסתה בליק דיין להכניס לקליניקה הקטנה שפתחה מכשור מתקדם יותר. היא פנתה לאחת החברות ובתגובה נשאלה אם היא קוסמטיקאית.

"עניתי שאני נטורופתית ורופאה בשיטה סינית שמתעסקת בקוסמטיקה. למדתי את התחום יומיום במשך ארבע שנים, אבל דרשו ממני תעודת קוסמטיקאית. נכנסתי לגוגל וחיפשתי את בית הספר הכי טוב בארץ. נרשמתי ולמדתי במשך שנה וחצי, יום בשבוע. היום, כשאני מתעסקת בקוסמטיקה ונוגעת לאנשים בדבר הכי יקר להם - הפנים שלהם - עם מכשור, חומצות וחומרים חזקים, אני יודעת שזה לא מספיק ללמוד פעם בשבוע שעה וחצי. בכל העולם לומדים קוסמטיקה יום יום במשך שנתיים וחצי - וזה נחשב כמו תואר ראשון. לקוסמטיקאית צריך לתת את המקום שלה. מגיעים אלינו אנשים שרופאי עור שלחו אותם. מעמד של קוסמטיקאית צריך להיות יותר גבוה בישראל. היא חצי רופאה, אבל באופן חד משמעי - צריך גם ללמוד יותר". 


הלקוחות הראשונות שלה היו חברות. "אותה חברה שלי מבית החולים שמנה מהמצב", היא מספרת.  "עבדתי איתה על תזונה והיא רזתה מאוד. חברה הביאה אליי את בת דודתה כשהייתי בסטאז'. נשים רזו. אחת מהן הייתה לפני חתונה ורזתה, ולמחרת האירוע התקשרו אליי 100 אנשים שהיו בחתונה, הם רצו לעבור את אותו תהליך שהיא עברה". 
איך את מסבירה את זה?
"התזונה שלנו ואיך שאנחנו נראים הם דברים שאנחנו מתעסקים בהם יותר ברצינות מדוקטורט. אנשים מתעסקים במראה שלהם יותר מבכל דבר אחר, ואני חושבת שזה משהו שמחמיר עם הזמן. ברור שצריך לעצור את זה. בעולם שלנו צריכות להיות הרבה נשים חזקות ומובילות דעה כדי לעצור את זה. פאולה רוזנברג עושה עבודה מצוינת בתחום". 
המפורסמת הראשונה שהגיעה אליה הייתה השחקנית אורלי ויינרמן. "אורלי רזתה אצלי מאוד יפה. היא הזמינה אותי ליום הולדת 40 שלה, ושם פגשתי את החברות שלה שהגיעו אליי גם הן - סנדרה רינגלר, שלי גפני ונועה בן ארצי". 

המרזה הלאומית 

בליק דיין גילתה בתוכה תעצומות נפש מהסוג שיש רק לנשים חזקות. היא שכרה בית, רשמה את עמנואל לבית ספר, רשמה את יהונתן לגן התקשורתי ונשארה בבית עם מיכאל התינוק. "אחותי הילה הייתה רווקה", היא מספרת. "היא עברה לגור אצלי ועזרה לי מאוד. אימא שלי הגיעה מיד אחרי העבודה. רצתי ורצתי ורצתי. ביום הראשון, כשכולם היו במסגרות, קרסתי ופשוט לא הפסקתי לבכות. עצרתי ואמרתי 'רגע, אני צריכה עזרה'. פניתי לאנשי מקצוע והדבר הראשון שאמרו לי זה 'את חייבת משהו לעצמך כי אי אפשר לעשות הכל לבד'. ידעתי שמה שיעזור לי זה רק להמשיך ללמוד כי שם נעצרו החיים שלי".


במסגרת החוויות שעברה עם ילדיה והיכולת הטיפולית שגילתה בתוך עצמה, החליטה בליק דיין ללמד את התחום הטיפולי ונרשמה ללימודי נטורופתיה שארכו ארבע שנים וכללו טיפול בתזונה, תוספים וּויטמינים במסגרת "מהות" - שלוחה של קמפוס ברושים. 
איך היה לחזור להיות סטודנטית?
"זו הייתה התנתקות. הלכתי ללימודים כדי להתנתק. תוך כדי עבודה את חושבת מה קורה עם הילדים, אבל בלימודים התנתקתי. זה היה כל כך מרפא, שאחרי שנתיים נרשמתי גם ללימודי רפואה סינית ולקורס בפילוסופיה סינית. מאוד אהבתי את זה. רציתי שיהיה לי הכל. מי חשב שאלך לכיוון אסתטיקה? חשבתי שאפנה לריפוי. לא ידעתי מה יהיה, אבל נשאבתי לזה. זה עשה לי טוב. הילדים שלי שכבו בבתי חולים ואני יישמתי עליהם את מה שלמדתי כל יום. היינו צריכים דיאטנית ובסוף אמרתי לה 'אני עושה את זה, תודה'".
את מתארת דברים לא פשוטים. צריך חוסן נפשי כדי לעמוד בהם.


"אני לא חושבת שאני אדם חזק יותר מכל אימא אחרת, כי אני לא חושבת שיש אימא שהייתה מגיבה אחרת. אלה מצבים שבהם אין לך זמן לחשוב. מה לעשות? להתעלף?"
היו אימהות שהיו מתעלפות.
"מבחינתי זו סיטואציה שצריך לעמוד בה על הרגליים ולרוץ קדימה. את לא יכולה לחשוב יותר מדי. אם לא הייתי מתפקדת, חבל על הילדים שלי. אימא שלי, שהיא אישה מאוד חזקה, לא נתנה לי לזוז ימינה ושמאלה. היא עשתה סדר, שלחה אותי ללמוד, לא רצתה שאסתובב כל היום סביב הילדים. היא שלחה אותי לצאת עם חברות, אמרה לי 'סעי לבעלך', ובכלל, עזרה לי מאוד, שתהיה בריאה.
אני, מצידי, תמיד הייתי אימא טוטלית. אימא טוטלית שמוצאת את עצמה בחיים בלימודים, בעבודה, ונמצאת גם עם הילדים שלה. בלי העבודה הייתי מאבדת עצמי מזמן. בחיים לא ישאלו גבר 'אתה מרגיש שפספסת כשלא היית עם הילדים?' או 'אתה לא מרגיש רגשי אשמה בכל מה שנוגע לילדים?' בעוד שאת האישה ישאלו. למה? אישה שהגבר שלה עובד כל היום והיא יושבת ומגדלת את הילדים, ואומרים שהיא לא עושה כלום בחיים שלה והיא גם תלויה בו - זה מעצבן אותי. אני פמיניסטית. אישה שעובדת ומצאה את עצמה בעבודה היא אישה שטוב לה". 


בליק דיין הצילה את יהונתן. היום הוא נער צעיר, ערני, חכם, רהוט ומוכשר ששואל לשלומי ומראה לי ציורים מרהיבים שצייר. הוא לומד מחשבים במכללה במסגרת כיתות י"ג ו־י"ד, ואמו מביטה בו מהצד מסופקת וגאה. "עד היום אני אומרת שכשהאבחון נכון, הריפוי נכון. אם אמרו שיהונתן שלי חירש והוא לא חירש, לא פלא שהאוטיזם העמיק והוא לא דיבר. עד שהבנו מה צריך לעשות היה מאוחר מדי. הנהלים באיטליה ובישראל היו שונים. בישראל הכל היה יותר מחמיר וטיפלו בכל באופן מיידי. באיטליה את לומדת להיות הרופאה של הבן שלך. בישראל הילד לא יוצא מבית החולים עד שלא מנתחים אותו ופותרים לו את הבעיה, אבל גם פה כבר הבינו שאני יודעת לעשות הכל לבד בבית".


בליק דיין סיימה את לימודיה תוך שהיא לוקחת את בנה לימי אשפוז בבית החולים. בהתחלה פעם בשבוע, אחר כך פעם בשבועיים ולבסוף פעם בחודש. "הסתכלתי על האימהות שישבו בחדר ההמתנה לצידנו. את רואה ההורים מותשים, גמורים והרוגים, וזה היה המראה של עצמי. כבר הבנתי שגם אני כזאת - רצה, טורחת, כבר לא שמה לב לגוף שלי. הכרתי שם אימא שהפכה להיות חברה שלי, עם אותו סיפור של הבן שלה. לקחתי את כל מה שאני יודעת ועשיתי לה ייעוץ תזונתי, כולל רוגע, הצרות היקפים, טיפולי פנים ודיקור בדרך הטבע. עד היום, כשאני מגיעה לבית חולים, אני לוקחת את כל המוצרים שיש לי ומחלקת להורים. אני יודעת מה זה להיות בצד של ההורה המטפל. את לא חושבת על עצמך כלל, אפילו לא לרגע אחד".

בליק דיין. "מי חשב שאלך לכיוון אסתטיקה? חשבתי שאפנה לריפוי. לא ידעתי מה יהיה, אבל נשאבתי לזה"