Office_-10.jpg

קרן אור

עו"ד קרן  קוטס־אמיתי, שותפה במשרד עורכי הדין המוביל לענייני עבודה, עו"ד בנימין (בני) מ. כהן ושות', מנהלת ביד רמה קריירה מבריקה ובית חם. יותר מכל מדובר באישה אוהבת אדם, מסורה ללקוחותיה, שיודעת שמאבק משפטי לא תמיד מנוהל בכפפות של משי אלא בכפפות אגרוף. בכל זאת היא מנהלת אותו מבלי לאבד את אנושיותה. "מאבק הוא מאבק. אך ניצחון בו אסור לו שיושג על חשבון גרימת עוול ליריב"
מאיה גז / צילום: זהר מואטו / איפור: סבטלנה קריחלי

קרן  קוטס־אמיתי היא אישה צעירה, חייכנית ונאה. דבר במראה שלה לא מסגיר את הפנתרה המשפטית והאלגנטית שהיא.  קוטס־אמיתי היא עורכת דין שמנהלת משאים ומתנים מפרכים וארוכים לתוך הלילה, מנהלת מאבקים הנוגעים להבטחת זכויות העובדים בתהליכי מיזוג או הפרטת חברות, כמו גם תיקי פרט שונים. 
קוטס־אמיתי מתנהלת בעולם קשוח וגברי ומודה שהרגישה לא פעם בחוסר שוויון מגדרי וביחס שונה בגלל היותה אישה. "יצא לי להיכנס לחדר בו יושבים רק גברים ולהרגיש, בתחילת הדרך המקצועית שלי, שמצופה ממני להוכיח שיש לי מה להביא לדיון. אני מברכת על הסיטואציות בהן יש יותר איזון בין המין הנשי למין הגברי".


איך זה משפיע?
"כשאני נמצאת במשא ומתן מול הנהלה הטרוגנית, או כשמצד אחד של המתרס קיים ייצוג למין הנשי, אפשר לראות כיצד איזון בין המינים מצליח להביא בהכרח לחשיבה יותר מגוונת וכתוצאה מכך, ליצירתיות. הגיוון המגדרי משפר את תמונות המצב וגם את ההישגים לשני הצדדים".
יוצא לך לעבוד מול נשים חזקות?
"נשים חזקות ואנשים חזקים הם אלה שאת יודעת שהמשא ומתן מולן לא יהיה קל. הן דעתניות, דרישותיהן עשויות להקשות על התהליך, אך עוצמתן מתבטאת גם ביכולת להגיע להסכם מבלי לחשוש ומבלי לשנות את דעתן. אני מעדיפה לעבוד מול נשים חזקות או גברים חזקים שלא יפחדו לקחת אחריות ולהגיע להסכמות. בשלושת התיקים העיקריים בהם עסקתי לאחרונה, מככבות נשים מובילות ואני שמחה על כך". 


את יכולה לספר עליהן? 
"את החודשים האחרונים הקדשתי לניהול משאים ומתנים להשגת הסכמים קיבוציים בעקבות מיזוג בנק אגוד עם בנק המזרחי ומיזוג בנק אוצר החייל עם הבנק הבינלאומי.  נשים מובילות שהיו מעורבות – שבי שמר, מנכ"לית בנק אגוד, נירה שמידט, סמנכ"לית משאבי אנוש באגוד, מזל בובליל, יושבת ראש ועד עובדי אוצר החייל. גם במסגרת ייצוג ארגון עובדי קופ"ח כללית במו"מ האחרון להבטחת זכויות לעשרות אלפי עובדי המנהל והמשק, עבדתי עם פנינה פחימה, סגנית יו"ר ארגון עובדי קופ"ח וכמובן בצד השני של המתרס – מנכ"לית שירותי בריאות כללית, רות רלבג, וסמנכ"לית משאבי אנוש בכללית, אורנית בר טל".
את מתנהלת אחרת מול גברים ומול נשים?
"ההתמודדות שלי מול גברים שיושבים בעמדות מפתח אינה שונה. יכול להיות שבתחילת הדרך, עם כניסתי לחדר שבו ישבו רק גברים שרגילים להיות בסביבה גברית בלעדית, הרגשתי לשבריר שניה שמצופה ממני להוכיח את עצמי, אך זה בפירוש לא גרם לי לסגת מהעמדות ובוודאי שלא השתיק אותי. בסופו של דבר, כשמנהלים מאבק ארגוני, או שביתה, או הליך משפטי, המאבק לא מנוהל בכפפות של משי אלא בכפפות אגרוף. מאבק הוא מאבק".

מג'נגלת בין קריירה למשפחה

קרן  קוטס־אמיתי, בת 38, נשואה לסגן אלוף בצבא ואמא לשלושה ילדים, יהל בן 9, תבור בת 7, ועברי בן 5. בבית מסתובב גם צ'יל הכלב. היא מנהלת ביד רמה חיים שכוללים קריירה תובענית ומשפחה. 
"כבר יצא לי לפתוח את הדלת בחמש אחר הצהרים לחברים שהגיעו לשחק עם הילדים, כשבמקביל הבכור נמצא בחוג וצריך עוד מעט לאסוף אותו, תוך כדי התנור מתחמם להכנת ארוחת ערב, ואז מתקבלת שיחה דחופה מהמשרד, שעלי להגיע לדיון דחוף בבקשת צו מניעה בבית הדין לעבודה בעוד שעה. אני בטרנינג חורפי, בהכנות לקראת ארוחת הערב, מארחת חברים של הילדים, נשואה לאיש צבא שלא נכנס לישיבות עם טלפון. המטפלת בדיוק עזבה ואני צריכה למצוא סידור".
מה את עושה במצב כזה? 
"אין פתרון אחיד, כל פעם זה אחרת. אני חושבת שבאותו ערב, מרוב לחץ, התקשרתי לכל הפקידות שאי פעם שירתו עם האיש שלי. אולי הפרעתי לחלק מהן בטיול הגדול שלהן אחרי צבא. פשוט לא הצלחתי לזכור מי הפקידה שלו ומי תסייע לי לחלץ אותו מדיון. תוך כדי התארגנות, הרצתי בראש תסריטים שונים שיכולים להתרחש בבית הדין. אין ספק שרק בזכות זוגיות יציבה ומכבדת, שבנויה על פרגון הדדי, גם מצדי וגם מצדו של האיש שלי, אנחנו מצליחים להניע את העסק הזה שנקרא משפחה, להניע את הקריירות של שנינו ולגרוף הצלחות, וכל העת להשתדל ליהנות מהדרך".

 

הדאגה לזולת אינה מעוורת

היא גדלה בהוד השרון למשפחה של ארבעה ילדים ובגיל 12 עברה לבאפלו ניו-יורק, לתקופה שהיתה אמורה להימשך שנתיים אך התארכה בעקבות עבודתו של אביה, שניהל חברה למכשור רפואי. ההורים ושניים מאחיה עדיין מתגוררים בארצות הברית בעוד שאחותה חיה בארץ.
"החוויות שצברתי בעקבות המעבר לארצות הברית עיצבו את מי שאני היום", היא מספרת. "אישה עם בטחון, שיודעת שלא משנה היכן אהיה, אסתדר. גם מבחינת השפה וכמובן מבחינת תרבות, הרגלים, יכולת ללמוד ולהתפתח ולהתאים את עצמי לסביבה ואנשים אחרים". 


למרות שחייה בבאפלו היו טובים ונעימים, געגועיה לישראל גברו מדי יום, והכמיהה לחזור לישראל לא נפסקה. כך יצא שאת לימודי התיכון סיימה  קוטס־אמיתי שנה מוקדם יותר במטרה אחת ויחידה - לחזור לארץ בגיל 17. 
"גדלתי בארצות הברית והיתה חסרה לי תחושת השייכות. רציתי לחזור לישראל ועשיתי הכל כדי לסיים את התיכון קודם ולבלות בארץ את השנה האחרונה של י"ב. אמרתי להורים שאתגייס. הם חשבו שאעבור לשנה בלבד ואחזור לארצות הברית. נרשמתי לאוניברסיטה בארצות-הברית ובמקביל פניתי ללשכת הגיוס וכתבתי מכתבים. אמרו שאני לא חייבת להתגייס כי עזבתי את הארץ כילדה. בסוף הסכימו והתגייסתי כחיילת בודדה".


בזמן שחבריה הטובים למדו בכיתה י"ב, התגוררה קוטס־אמיתי במעונות רזניק בהר הצופים ולמדה עם סטודנטים מרחבי העולם במסגרת שנת מכינה לתלמידים מחו"ל באוניברסיטה העברית. "אלו היו ימים מורכבים של פרוץ האינתיפאדה השנייה, מה שאילץ אותי מדי יום לשאול את עצמי: האם אני שלמה עם המעבר חזרה לישראל, או שמא אני מעדיפה לחזור לחיק משפחתי האהובה שבארצות-הברית? יום-יום הרגשתי שהגעגועים להורים ולשלושת האחים שלי קשים מנשוא אבל אני הייתי שלמה עם ההחלטה, ונשארתי בגפי בישראל". 
בגיל 18 התגייסה לצבא, בתפקיד מש"קית ת"ש. "שירתתי כחיילת בודדה ומיד עם סיום השירות הצבאי התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית". 
מדוע דווקא משפטים?
"מגיל מאוד צעיר חיפשתי צדק, אמת, הייתי עסוקה באנשים ובסיוע לפרט. החתירה לאמת בלטה אצלי ויכולת ההתבטאות היתה טובה. כבר כילדה נלחמתי בבית הספר הדתי בו למדתי בארצות-הברית, שיאפשרו גם לילדות להוביל את התפילה בבוקר. הבנתי שהמתנה שלי היא לבטא ולדבר את קולם של אחרים. היה לי ברור שאני רוצה ללמוד משפטים. בהתחלה רציתי לייצג נשים במעמד אישי או נפגעות תקיפה מינית. התנדבתי במסגרות שמסייעות לנפגעות תקיפה מינית. עבדתי תקופה גם לצד נאוה ברק, בעמותת עלם. בחרתי לעסוק במשפט העבודה במקום שמייצג עובדים וועדי עובדים, כדי להשיג סביבת עבודה הוגנת".
הדאגה לזולת לא גורמת לך לטעויות?
"לא. היא אינה מעוורת אותי. לא כל עובד צודק ולא כל גחמה מצדיקה מאבק. אני יודעת לברור ואם דבר מה לא נראה לי סביר או נכון, אני יודעת לומר זאת ללקוח".

ההבנה האנושית עושה את ההבדל המקצועי

בתקופת לימודי המשפטים קראה קוטס־אמיתי את הספר "אומנות האהבה" מאת אריך פרום והבינה את חשיבות היכולת הבינאישית של משפטן טוב. 
"הספר עוסק בהבנה שאהבה היא אמנות, עבודה. אהבה היא עמדה. אין אדם אחד שנועדנו לו ואין אהבה כמו בסרטים. יש עבודה גם בקשר עם הילדים, גם בקשר עם בן הזוג ובעיקר בקשר עם הזולת, השכנים, עם החנווני במכולת, עם עמיתים בעבודה, עם הקולגות בצד השני שבעבודה. כל אדם סוחב איתו משהו. עם ההבנה הזאת אני הולכת וכשקשה לי להבין עם איזה מטען אדם הגיע, אני משתדלת לדון אותו לכף זכות ועובדת בלחמול ולהבין שאני זו שצריכה לעשות עכשיו את העבודה. ד"ר שאול כהן, הבוס הראשון שלי מהימים שעבדתי בפרקליטות המדינה, ומי שליווה אותי בתחילת דרכי המשפטית, ובני כהן, מי שהיה הבוס שלי משך שנים, וכיום השותף הנוכחי שלי, ניחנו בכישוריי האמנות הזאת. שניהם משכו אותי להישאר בתחום ולהשאיר חותם בזכות אותה הבנה אנושית".


מה הבנת?
"הבנתי שכדי להיות טובה במקצוע שלי, לא מספיק לפתח את יכולות הניתוח המשפטיות, אלא יש חשיבות גדולה גם ליכולת יצירת הקשרים הבינאישיים, שהביאה אותי למקום בו אני נמצאת היום. לאורך כל חיי אני רואה ביצירת הקשרים הבינאישיים עבודה של ממש". 
את מוצאת עצמך מזדהה עם הלקוחות?
"אני בוגרת התכנית למשא ומתן בבית הספר למשפטים בהרווארד, שם למדתי, שכשאדם בא טעון, כעוס, צריך לברור מתוך האמוציות את העיקר המשפטי ולפעול משם. האתגר הוא להקשיב ולאפשר לפרוק, אבל לא להיכנס באופן אישי לתוך המצוקה והכאב, אלא לנתח מהצד ולנסות להגיע לתוצאה חיובית או צודקת או מיטיבה יותר".
קוטס־אמיתי אוהבת את עיסוקה ומתנהלת בדרך של שיח ענייני, חתירה לצמצום פערים בין הצדדים וגיבוש הסכמים שיאפשרו המשך שיתוף פעולה בין הצדדים לאחר חתימתם. במקביל, היא אוהבת את האדרנלין הזורם בעורקיה באולם בית המשפט, את המתח המלווה את העימות, את משחק השח-מט המוחי שהיא מנהלת מול היריב או מול העד שהיא חוקרת. היא תנהל כל עימות, בחדרי המו"מ ובאולם המשפט, תוך שמירה על כבודם של יריביה ולא תנהל דיון או חקירה על דרך השמדת היריב או השפלת העד. 

התאהבות במשאים ומתנים

קוטס־אמיתי התמחתה במשרד פרופסור יובל לוי ושות' (כיום: תדמור לוי), שם עבדה, בין היתר, עם עו"ד יחיאל כשר, שמונה לאחרונה לכהן כשופט בית המשפט העליון. לאחר שנת התמחות אינטנסיבית ומרתקת, הוסמכה לעורכת דין מן המניין בשנת 2009 ועבדה במשרד פרל כהן צדק לצר. 
"בתום שנה חשבתי שהעבודה המשפטית בתחום הקניין הרוחני לא מספקת את הצורך שבוער בי לסייע לאנשים להשמיע את קולם ולבטא את צעקתם. עלו בי מחשבות שאני צריכה לעשות הסבה לעבודה סוציאלית. יצא שבאחת משיחותיי עם עו"ד בני כהן, סיפרתי לו על אודות מחשבותיי והוא הפציר בי שלא אעשה דבר, לפני שאנסה את תחום משפט העבודה. לקח לי קצת זמן ובסופו של דבר נכנסתי, לא בלי היסוס, לתחום משפט העבודה, והתחלתי לעבוד לצד עו"ד בני כהן". 


משרדו של עו"ד בנימין (בני) מ. כהן הוא משרד מיוחד, שמייצג את וועדי העובדים המשמעותיים ביותר במשק הישראלי, תוך חתירה להשגת צדק עבור האזרח הקטן במובן התעסוקתי. "בני כהן הוא משפטן מנוסה, איש אשכולות, חובב אומנות מושבע, נגן, משורר, חובב היסטוריה, יהדות, אבל בראש ובראשונה, אוהב אדם. לא יכולתי לבחור לעצמי מורה טוב יותר לקריירה". 


קוטס־אמיתי החלה ללמוד את עולם משפט העבודה ולהתאהב בו. "הרצון לגשר על פערים ולאזן בין שני צדי המתרס גרם לי להתאהב במשאים ומתנים קיבוציים והיום, כשותפה במשרד, אני מלווה באופן אישי ועדי עובדים שונים, בין השאר ועד עובדי קופ"ח כללית, ועד עובדי תנובה, ועד עובדי הבורסה לניירות ערך בת"א, ועד עובדי בנק אגוד, ועד עובדי בנק אוצר החייל. כמובן, שיש עבודה על תיקי פרט, החל משלב החתימה על חוזה עבודה אישי, ייצוג בהליכי שימוע וייצוג בתביעות כספיות". 

מיזוג בנקים וניהול הסכמים קיבוציים

אחד התיקים הגדולים שניהלה  קוטס־אמיתי הוא מיזוג בנק אגוד עם ולתוך בנק מזרחי טפחות. "זה ללא ספק אחד התיקים הגדולים במשרד, שזכיתי ללוות באופן אישי. המו"מ על ההסכם הקיבוצי בנוגע לעובדים שיפרשו בעקבות המיזוג ובנוגע לעובדים שייקלטו במזרחי, החל במשרד כארבע שנים לפני חתימתו של ההסכם. במרץ 2021 נחתם הסכם הפרישה שהבטיח לכ-400 עובדים תנאי פרישה מיטיבים".
מה מיוחד בהסכם?
"מדובר במתווה פרישה תקדימי שעבור חלק גדול מהפורשים, הבטיח רמת חיים נאותה ללא דאגה מהיקפי השכר שישתכרו בעיסוקיהם העתידיים. אני כולי תקווה שיהווה מודל מכאן והלאה". 
איך התנהל המו"מ?
"המו"מ היה מורכב מראשיתו. למשא ומתן שכזה לא מגיעים בלי הכנה מוקדמת ומקיפה, שכוללת בחינת יעדים ומטרות, בחינת חלופות לכל דרישה, לימוד הצרכים של כל קבוצות העובדים, לימוד מעמיק של דרישות ההנהלה. יש השקעה יומיומית בחתירה להסכמות, הגעה לפתרונות יצירתיים, ניסוח סעיפים משפטיים, והכל מתנהל בסיר לחץ, שבו מעורבת ההנהלה, נציגות העובדים, ההסתדרות. יש הרבה מקום גם לפן הפסיכולוגי והצורך להרגיע את הרוחות כדי שהעסק לא יתפוצץ וירד לטמיון, כפי שקורה וקרה לא פעם". 
המיזוג התרחש. המו"מ הסתיים?
"עדיין לא. המרת שכרם ותנאי עבודתם של העובדים שנקלטו לעבודה בבנק המזרחי טרם בוצעה. כיום, אנו בעיצומו של מו"מ על הסכם הקליטה. שלב קליטת העובדים הוא לא פחות קשה מהשלב הראשון של קביעת תנאי הפרישה".
מה המורכבויות של שלב זה?
"המו"מ בנוגע לתנאים הכלכליים מחייב היוועצות ושיתוף פעולה לא רק מול ההנהלה, אלא גם עם מומחים בתחום השכר. יצא לי לעבוד בהקשר הזה עם יובל רכלבסקי ויוסי קוצ'יק, שניהם היו ממונים על השכר במשרד האוצר וכמובן עם גלעד דואק, גם הוא איש אוצר לשעבר, המלווה, ביחד איתי, את עובדי בנק אוצר החייל ועובדי בנק אגוד". 
מה חשוב בעת ניהול מו"מ?
"אורך רוח וגם יצירתיות. בסופו של דבר זוהי הדרך להשגת תוצאה טובה לשני הצדדים, בין אם לקראת חתימה של הסכמים קיבוציים שחלים על מאות עובדים ובין אם לקראת הגעה להסכמות בתיקי פרט. במהלך הדרך נתקלים במכשולים שלא ברור כיצד ניתן יהיה לגשר עליהם וצריך למצוא פתרונות יצירתיים".  

השפעה וכוח נשי בקופת חולים כללית

האמונה של  קוטס־אמיתי בכוחן של נשים בתחום, מוכיחה עצמה. חברותיה הטובות מתקופת הלימודים, כולן נשים משפיעות בעמדות מפתח במשק, הן במגזר הציבורי והן בפרטי. 
במסגרת הליווי המשפטי השוטף לארגון העובדים של קופת חולים כללית, שבה מעל 43,000 עובדים, מתנהלת  קוטס־אמיתי מול יו"ר ועד עובדים מהחזקים והמוכרים במשק, פרוספר בן חמו, וכמובן בצד השני של המתרס - מנכ"לית שרותי בריאות כללית, רות רלבג. 


"לאחרונה נחתם הסכם קיבוצי שחל על למעלה מ-10,000 עובדי מנהל ומשק בכללית, בו היו מעורבים גורמים מהאוצר, ההסתדרות, הנהלת הכללית וארגון עובדי קופ"ח כללית. אי אפשר שלא להתרגש כשנחתם הסכם שכזה, אחרי שנים של משא ומתן שאותו ליוויתי יחד עם גורמים נוספים, כמובן, כולל נשים מובילות - עו"ד שניצר ועו"ד פרנקו מההסתדרות". 
לא תמיד נרשמות הצלחות. מה את עושה בעיתות קושי?
"בראש ובראשונה משתפת את האיש שלצדי, שמאמין בי ובדרך המקצועית שלי ותמיד מצליח למקד אותי בחזרה למסלול. וכמובן ששואבת עידוד מההורים שלי. אבא מהווה עוגן להתייעצויות מקצועיות ואמא, שמגיל צעיר דחפה קדימה ותמיד אמרה לי 'את יכולה, את מסוגלת'. אצל אמא שלי השמיים הם הגבול. היא תזיז הרים. אני פועלת כמותה".