פעם נוספת בברלין, ושוב ווגנר. זוהי האופרה השמינית של ווגנר שאנחנו רואים, מתוך עשר אופרות שלו. אלא שהפעם מדובר באתגר מורכב במיוחד: מייסטרזינגר, האופרה הארוכה ביותר ברפרטואר האופראי. כשש שעות, כולל שתי הפסקות ארוכות. ללא ספק הרפתקה שדורשת הרבה שעות האזנה לווגנר בבית ובאולמות שונים ברחבי העולם.

ההפקה הנוכחית של מייסטגינגר בבית האופרה של ברלין, היא של אנדראה מוזס משנת 2015. היא אכן מוצלחת ואין פלא שהיא שורדת היטב את הזמן שחלף.

האופרה הוצגה לראשונה במינכן 1869, התקבלה יפה. היא אמנם לא זכתה להצלחה של אופרות כמו טריסטן ואיזולד, או ולקירה, אך הקסם, ההומור והמוזיקה הנהדרת, גרמו לה להתחבב על אוהבי ווגנר בכל העולם.

העלילה, העוסקת באהבה, אמנות ומסורת, ומתרחשת במאה ה-16, הועברה הפעם לזמנים מודרניים. המייסטרזינגרס הללו לא שרים בנירנברג, אלא בברלין, וההזדמנות אינה חגיגת יוחנן הקדוש ב-24 ביוני, כפי שכתב וגנר, אלא יום האחדות הגרמנית, ב-3 באוקטובר.

תאריך הבכורה שנבחר להפקה הזו היה 3 באוקטובר 2015, 25 שנה לאיחוד גרמניה. אז זה כמעט נראה טבעי שהעיטורים, כולל הבלונים במערכה השלישית, מעוצבים באופן מפואר בצבעים שחור, אדום וזהב.

המערכה הראשונה מתרחשת בכנסייה, באופן מסורתי, אך לאחר מכן בחדר הישיבות של אימפריית עסקים גדולה. המערכה השנייה מתרחשת מעל גגות ברלין, על גינת הגג של מטה החברות של סאקס ופוגנר, כששמותיהם מסומנים בענק עם צינורות ניאון. הם הספונסרים בתחום התרבות והספורט, כפי שמדגימים לוחות הפרסום שאנחנו מכירים מעולם הכדורגל.

המערכה השלישית נפתחת בחדר העבודה של סאקס. כאן הוא כתב את השירים המפורסמים שלו, וכאן הוא גם שר את המונולוג המפורסם Whan.

החצי השני מתרחש מול ארמון העיר של ברלין, האורחים מגיעים אל נהר השפרה - החג הגרמני, שהוא אירוע חי ותוסס של חוגגים מכל גרמניה ומחוצה לה. רק בסוף, סאקס מרים את ידיו בתנופה והתמונה של הארמון נעלמת כלפי מעלה, רק הדשא והשמיים נראים ברקע, מעין טבע טהור שמאחד את כל בני האדם בעולם.

רעיון מאוד מיוחד ב-2015 היה ללהק את האדונים עם זמרים גדולים משנות ה-60 ועד ה-90; זיגפריד ג׳רוזלם בתפקיד בלטזר זורן ואולף בר בתפקיד האנס פולץ היו עדיין בצוות.

היה מרגש לשמוע את התשואות לזיגפריד ג׳רוזלם, שהרעידו את האולם. קלאוס פלוריאן ווגט זכה לתשואות ממושכות, ראינו אותו במינכן בתפקיד טנהויזר, ונראה שהוא בשיאו. קול חזק ובטוח עם הרבה ניואנסים בשירה, אם כי מבחינת משחק, להתרשמותי, הוא מעט נוקשה.

כריסטופר מלמן האנגלי, שזו עבורו הופעת בכורה בתפקיד האנס זאקס היה ללא ספק כוכב הערב. קול חזק ובטוח עם כריזמה אישית ויכולת משחק נהדרת, הרימה את הקהל על רגליו. למשך דקות ארוכות. כריסטוף פישסר (בתפקיד וויט פוגנר), היה מעולה. קול באס חם ואקספרסיבי. ליהוק נהדר.

עוד אציין את האנה-אליזבת מולר בתפקיד אווה הצעירה עם קול בטוח וקליל וסיאבון מאקונגו הדרום אפריקאי בעל קול טנור יפהפה להפליא בתפקיד דויד.

באופן כללי, היה זה ערב ברמה מוזיקלית גבוהה ביותר. הניצוח המעולה של אלכסנדר סודי, עם התזמורת הנהדרת של בית האופרה, יצר צליל מדויק עם אהבה אמיתית לפרטים, וברגעים הנכונים נתן לתזמורת להופיע במלוא העוצמה, מבלי לכסות את הזמרים. אפילו המונולוג האחרון של האנס סאקס, שלעתים נתפס כבעייתי, משתלב בצורה סבירה בעבודה הבימוי הזו.

המקהלה היתה ברמה מעולה. בקצרה, חגיגה אמיתית לאוזניים ולעיניים.

אגב, מפליא היה לראות ילדים בקהל, ראינו לפחות שניים, בני לא יותר מ-12 ששרדו עד הסוף, בלי פרצופים ובלי וויכוחים. זה היה די מדהים בהתחשב במאמץ הנדרש מהם.