top of page
כתבה
הכל אודות אווה
כל דבר שאווה מדז'יבוז', אחת הנשים המצליחות והמשפיעות ביותר בארץ כיום, נוגעת בו הופך לזהב טהור. ועכשיו, אחרי שביססה את מעמדה בתקשורת הישראלית ואימצה ילד, היא מנתבת את מלוא כישרונותיה ויכולותיה למעננו בתור יו"ר הרשות למעמד האישה. איזה כיף לנו. ברוריה אבידן־בריר | צילום: נדב יהלומי
"אני בדרך לבית חולים עם יד שבורה", אומרת לי אווה מדז'יבוז' (47), יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו לשעבר, ויו"ר הרשות למעמד האישה בימים אלה.
"נס מטורף. פספסתי מדרגה ונפלתי על כל גרם המדרגות בבית. יכולתי למות או להישאר נכה, אבל אחרי הנפילה עוד ישבתי עם הילד וסיפרתי לו סיפור. רק אחרי ארבע שעות הלכתי לבית חולים".
איך היא נוהגת? ובכן, למנכ"לית משרד ממשלתי, ששכרה החודשי עומד על 38 אלף שקל (ברוטו), יש גם נהג צמוד. היא בסדר. מסתדרת. לפגישה שלנו היא כבר מגיעה בלי גבס, אבל עדיין על משככי כאבים, עם כאבי תופת. זה לא ממש מפריע לה להמשיך להיות האדם הישיר, הקולח והמאוד כן שהיא.
"במשך שנים לא הבנתי על מה ולמה אני טיפוס", היא אומרת, "אני יודעת שאני אומרת דברים שאחרים חושבים ולא מעזים לומר - גם לממונים עליי. יש לי חברה טובה, רואת חשבון בכירה במשרד גדול, בעלת מיליון תארים, שאומרת לי שהיא לא תענוד עגילים גדולים כמו שלי כדי שלא יחשבו שהיא פרֵחה. לי לא אכפת להיראות פרחה. רק לאחרונה נפטרתי מעקבי ה־10 ס"מ שלי. הברכיים נשחקו".
הציפורניים צבועות בסגול, הג'ינס קרוע, גם שרוולי החולצה. בנייד יש תמונות שלה מהחתונה של אחותה, מינוס עשרות קילוגרמים. "המשקל מעולם לא היה האישו של חיי", היא אומרת, אבל מסרבת להסגיר את משקלה המדויק. "כבר בכיתה ו' הייתי 1.72 מ', כמו היום. ילדה גדולה ובולטת. לא תפסתי את כעצמי כילדה שמנה. ראיתי את עצמי עגלגלה. רק בגיל 38 החלטתי על דיאטה ועשיתי את זה בלי ניתוחים. הצלחתי להוריד 50 קילו. מאז 15 קילו חזרו אליי ואני מתכוננת להוריד אותם".
השנים שבהן חיית בלב תעשיית התקשורת, בין מגישות וטאלנטיות שדופות, השפיעו על ההחלטה שלך לעשות דיאטה?
"אני לא יודעת. תראי, לא חלמתי על עולם התקשורת. התגלגלתי אליו כנטע זר. באותה מידה יכולתי להתגלגל לעולם הברגים. בשנים שלי בעולם התוכן הייתי שונה בנוף, אני מודעת לזה לגמרי, אבל כיום, בתפקידי ברשות למעמד האישה, אטפל בנושאים של מודל היופי ומודל הגוף. כשצופי ערוץ הילדים מביטים בכוכבות שדופות וחלקות שיער, מה המודל שהם מקבלים? אני רוצה שיראו בטלוויזיה גם ילדות מתולתלות ושחומות".
הטריגר לדיאטה שלך היה הגבר הישראלי שנרתע מאישה שמנה?
"לא, זה לא קשור לגברים. הדיאטה באה אחרי שלוש שנים בקשת, כשהתפטרתי עקב חילוקי דעות עם המנכ"ל, אבי ניר. נכנסתי לסוג של משבר. החלום ושברו. זה היה מבחינתי הזמן לדיאטה, תוך ידיעה שרק 3 אחוזים מצליחים לשמר דיאטה לאורך שנים. בשלב ראשון התחלתי לספור קלוריות ולעשות כושר. אחר כך הלכתי לשומרי משקל ועד סוף התהליך נפרדתי מ־50 קילו".
איך הייתה ההרגשה?
"העור שלי הגיב לזה באופן מזעזע. המנתח שראה אותי אמר שהוא לא ראה עור במצב כזה, כולל השפשפות. גם אחרי הניתוח לא עמדתי עירומה מול המראה. היום, כשאני שוב מתכוננת להיפרד מ־15 קילו עודפים, אני עושה את זה ברוגע, ממקום של שקט. גם מהתלתלים, אגב, נפרדתי באותה הזדמנות ועשיתי החלקה יפנית".
ומה בנוגע לשם המשפחה שלך שובר השיניים? חשבת לשנות גם אותו?
"לא, מה פתאום. אחרי שאבא שלי נפטר, לפני שלוש שנים, נשארתי המדז'יבוז' האחרונה בעולם, חוץ מאמא שלי".
מציאות מטרידה
כיום, המדז'יבוז' הכמעט אחרונה בעולם היא אמא גאה לאריאל, בן ה־4 פלוס, שאותו אימצה באוקראינה. בניגוד לרווקות מושבעות בנות גילה, כשמדז'יבוז' חופרת בביוגרפיה שלה היא לא פוגשת שם רחם צועק. "אף פעם לא חלמתי על שמלת כלה ולהיות אמא", היא אומרת, "גם כשהזמן נקף. בגיל 42, כשהגעתי להחלטה על אמהות, זה היה מתוך תחושה שאני לא מוכנה לקחת על עצמי את הסיכון שבזקנתי אצטער על ההחמצה. החיים שלי היו מלאים גם קודם לכן. הגעתי מבית של דוברי רוסית אוקראינים בראשון לציון עם חסר כלכלי גדול והפכתי למישהי שעובדת בקשת, טסה בביזנס, משתכנת במלונות פאר ומחזיקה בג'יפ צמוד".
כשהתפטרה מקשת מונתה לתפקיד מנכ"לית מעריב (2009־2011) וכשנפרדה מהג'וב הזה לראשונה בחייה לא ידעה מה יהיה תפקידה הבא. "לקחתי לי פאוזה מעולם העסקים לפרויקט אישי", היא אומרת, "בניתי לי בית בצהלה - פרויקט שהפך לשיעור לחיים ולאגו שלי, כי בעלי מלאכה שולטים בך ומשחקים איתך".
את התשתית הכלכלית לחייה החלה לבנות עוד בגיל 12, כשמרטפית ומוכרת קרמבואים. בגיל 27 היא רכשה דירה בראשון לציון. "עד אז גרתי אצל ההורים. הייתי יוצאת מהבית כל יום בשש בבוקר לעבודה במס הכנסה כרכזת חוליות וחוזרת הביתה בעשר בלילה, אחרי שהרציתי במסגרות אקדמאיות ובארגונים, וחיברתי מבחנים למועצת רואי החשבון. כשהחלטתי לבנות בית רכשתי רבע דונם. בשנתיים של הבנייה התפרנסתי כדירקטורית. כשהשלמתי את בניית הבית הבנתי שמשהו חסר. היה לי בן זוג שהיה מוכן לילד משותף, אבל הוא היה מבוגר ממני ב־19 שנה ולא ראיתי בו פוטנציאל למשפחה. מצד שני, הבנתי שאני כבר לא פרגית ושילד ינרמל אותי.
"אני טיפוס שמחליט וחותך מיד. מהירות ההחלטה שלי בקניית ג'ינס ובבניית בית זהה. מיד הלכתי לבנק הזרע ותקתקתי בדיקות, אבל ברגע האחרון נעצרתי. משהו לא ישב לי טוב. נזכרתי שמגיל צעיר דיברתי על אימוץ וקלטתי שאין בי צורך לשבט את עצמי גנטית. הבנתי שאני רוצה לאמץ ולשנות גורל של ילד. מכיוון שגמרתי את המשאבים הכלכליים שלי על הבית לקחתי הלוואה של 160 אלף שקל למימון האימוץ, שבו ראיתי אקט של ווין־ווין.
"בקיצור, נרשמתי בעמותה וסימנתי וי. יאללה. את שלי עשיתי. בסופו של דבר, אחרי חודשים ארוכים של המתנה, זוג ישראלים שעמד לאמץ תינוק בן 16 חודשים שננטש על ידי אמו התחרט - ואני נשלפתי כברירת מחדל. באותו יום טסתי עם אמא שלי ועם התמונה של התינוק בידי. הרופא ששלחתי לבדוק את התינוק צילם אותו וסיפר שהתינוק בוכה ונרתע ממגע אישי, אבל ברגע שראיתי אותו נשימתי נעתקה מהאפרוח הקטן והבלונדי שקראתי לו אריאל. ביום הראשון דיברתי איתו רוסית ומהיום השני רק עברית. אריאל לא בכה כשהוא היה עליי. כולו נשיקות וצחוקים. בעיניי הוא היה יפה ברמות־על, הכי יפה בעולם. נפעמתי מהאהבה שלי אליו".
אריאל לומד בגן מיוחד כ"ילד בעל צרכים מיוחדים" בשל עיכוב שפתי. מדז'יבוז' משקיעה בו את כל כולה. "מהעבודה אני חוזרת ישר לאריאל. המומחים אומרים שהוא כאילו הקפיא את עצמו ושחייו בעצם התחילו לפני שנתיים ושבעה חודשים, כשהוא התחיל לחיות איתי".
לתפקידה הטרי כיו"ר הרשות למעמד האישה היא מונתה על ידי השר גלעד ארדן, שהתרשם מאוד מעבודתה כיו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. "האמהות חידדה אצלי את העניין המגדרי והגעתי להבנה שאי אפשר לעשות הכל בלי לשלם מחיר. הייתי קפיטליסטית עם משכורות ענק והבנתי שהיום בא לי לעשות משהו ללב, בידיעה שהמהפכה הפמיניסטית עוד לא הושלמה ושאני רוצה לעסוק בשינוי חברתי. סימסתי לגילה גמליאל, שהציעה לי את התפקיד בעבר, והגשתי לה את מועמדותי. גילה השיבה שיש לה מועמדת - רוית דנון, שהייתה ראש המטה שלה - וגם תהתה איך אעזוב את הרשות השנייה לתפקיד יו"ר הרשות למעמד האישה, שהוא אמנם חשוב אבל פחות נוצץ ופחות מגניב. חלפה שנה ואז גילה התקשרה וסיפרה לי שדנון מוותרת על התפקיד המוצע ושאם אני עדיין מעוניינת התפקיד שלי. ברור שרציתי".
וכך, ב־2017 נכנסה מדז'יבוז' לתפקיד החדש כשהיא מחלקת את זמנה בין ירושלים לתל אביב. "יחד איתי אנחנו עשרה אנשים בלבד ברשות. הקומנדו, מה שנקרא. גילה (גמליאל) לא רק מעודדת ומפרגנת, היא מגייסת לנו תקציבים, ויחד הקמנו ועדה למיגור ההטרדות המיניות שחבריה הם המנכ"לים של האוצר, המשפטים והחינוך, והיועצות לענייני נשים של הרמטכ"ל ושל מפכ"ל המשטרה".
היום זה מקובל אצל הסלבריטאיות לספר על הטרדות העבר שחוו. מה הסיפור שלך?
"אין אישה שלא הוטרדה. אני עצמי לא התלוננתי מעולם - אולי מפני שכבר בגיל צעיר הייתי בתפקידים בכירים - ואם הוטרדתי, ידעתי להתמודד. עמדת המוצא שלי בנושא ההטרדות המיניות היא שצריך לעשות שינוי חברתי ותודעתי. אין הנחת סלבס למטרידים ואין עסקות טיעון שבהן המטריד מודה ולא נכנס לכלא. כשאני אומרת סלבס אני מתכוונת למשה איבגי, לאלכס גלעדי ולאלון קסטיאל, למשל. גילה ואני שלחנו מכתב משותף שתבע מאלכס גלעדי לפרוש".
אני מניחה שהוא לא מחבב אותך במיוחד.
"בואי נגיד שהוא לא מתעב אותי ושאנחנו מתעתדים להיפגש לפי בקשתו. אני מודעת לעובדה שכשעושים מהפכות בשוליים יש מקרים שבהם הגבר הוא קורבן לשינוי, אבל המקרים האלה, שבהם האישה מעלילה, נדירים. גם אם ניצב ניסו שחם יצא זכאי מרוב האישומים הפליליים, גם אם כמה מהקצינות הזוטרות טוענות שמח"ש חקר אותן באמצעים מחפירים. איך מתלוננות בעתיד יכולות לבטוח במשטרה שבה שמונה שוטרות מקיימות יחסי מין עם ניצב קשיש? איך הניצב יוצא חוגג מבית המשפט ובמקום לומר 'טעיתי' אומר שענייני הנשים הם בינו לאשתו? בארצות הברית לא חיכו להעמדה לדין של המפיק הארווי ויינשטיין - מהאנשים הכי חזקים בהוליווד, שביום אחד איבד את החברה שלו ואת כל עולמו בטרם הורשע בבית המשפט. אצלנו חילקו למשה איבגי פרס תיאטרון".
כחלק מתפקידה, היא גם מתעסקת במרוץ של נשים לרשויות המקומיות. "כיום נשים עומדות רק בראשן של שש רשויות, שהן 13 אחוז. אני מנסה לעבוד בכלים שנתנו לי ומלקקת את פצעי הביורוקרטיה. על כל פעולה את נדרשת לחתימות של 80 אלף פקידים ומיליון יועצים משפטיים - מה שגורם לך להתגעגע לשוק הפרטי".
אין מקום לאווה
למדז'יבוז' - בעלת תואר ראשון במינהל עסקים ותואר שני בביקורת פנימית וציבורית ובמינהל עסקים - היה חשוב להתחיל את הקריירה במס הכנסה. שלוש פעמים היא הגישה את מועמדותה, עד שהתקבלה לעבודה שם, בגיל 23 וחצי. "רציתי ללמוד משפטים אבל אבא שלי האמין שעורך דין לא יכול להצליח בלי קשרים - ובחרתי בראיית חשבון", היא אומרת, "מהר מאוד הבנתי שלא אשרוד במשרד ראיית חשבון, רכונה על מספרים, ובעבודה במס הכנסה ראיתי שליחות ומלחמת מוחות. 1,355 מועמדים התחרו על 35 משרות ובפעם השלישית התקבלתי ושובצתי לחוליה בינונית. במס הכנסה פגשתי באדם ששינה את חיי - יובל זלצמן, שהיה הרכז בחוליה מובחרת. הוא עקב אחר עבודתי ואמר לי 'את לא בינונית. את עוברת לחוליה שלי'. עם הזמן קודמתי ובסופו של דבר החלפתי אותו. שמרנו על חברות עד שהוא נפטר מדום לב, אחרי ריצה, בגיל 52. הוא לימד אותי להאיר את עצמי ולהאמין שאני יודעת להנהיג, שאני משרתת את המדינה ושאני מביאה למדינה המון כסף".
אז למה עזבת?
"היה נפלא שם, עד שיום אחד, בגיל 29, רצתי לתפקיד של סגן פקיד שומה והוועד טרפד אותי לטובת מועמד משלו. נשבר לי הלב ועזבתי. לרדיו תל אביב הגעתי בזמן שהתחנה הייתה על סף פשיטת רגל - ובתוך שנתיים הבאתי לרווחים. בלי רקע תקשורתי הבנתי שאם אנחנו רוצים הצלחה אנחנו צריכים להיות מגניבים, למתג אותנו כמשדרים ממדינת תל אביב לכל הארץ ולגייס טאלנטים".
השם שלה רץ בתעשייה. היא הייתה הראשונה בתחנה שעלתה עם קמפיין של רדיו תל אביב בטלוויזיה. את הטאלנטים פיצתה בשותפויות מתחת לרדאר, כשהכניסה תוכן שיווקי לרדיו והם שותפו ברווחים. היא מודה שבחלום הרטוב שלה ציפתה שיום אחד אבי ניר, מנכ"ל קשת, יתקשר. "כשהוא צלצל אליי, בתמימותי חשבתי שהוא מזמין אותי כדי שנשתף פעולה ב'כוכב נולד'. כשנכנסתי, הוא השאיר את הדלת פתוחה ומכיוון שלא הכרנו הוא ביקש שאספר על עצמי. אחרי שדיברתי, הוא קם ובעצמו סגר את הדלת. רגע חזק. אני כמעט בת 35 ואבי ניר הולך להגשים לי חלום?".
היא מונתה לתפקיד של סמנכ"לית פיננסים ופיתוח עסקי במשכורת כפולה מזו שהייתה לה ברדיו תל אביב: "לא צבטתי את עצמי. הייתי מאושרת כי הרגע שדמיינתי הגיע. כשאבי הודיע לי שאנהל את מכירת הפורמטים של קשת בחו"ל, ואמרתי לו בטבעיות 'אין בעיה', הוא, בתגובה, אמר לי שהוא אוהב ומעריך אותי אבל אין לי סיכוי לחדור לשוק האמריקאי. למזלי הרב, באותו זמן פרצה שביתת התסריטאים הגדולה בארצות הברית, האמריקאים חיפשו חומר בחוץ - וכך מצאתי את עצמי טסה עם אורי גלר לפגישה עם הנשיא החדש של רשת אן.בי.סי ומכרנו את 'היורש'. גם ההתחלה של המשא ומתן על מכירת 'חטופים' התחילה בזמני והבשילה לחתימה כשכבר עבדתי במעריב".
ואיך הגעת לתפקיד יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו?
"עד כמה שאני יודעת, הייתי מינוי של פשרה. לא הייתי הראשונה שהם רצו. התחלתי עם גלעד ארדן, וכשהוא עזב, שר התקשורת היה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שאני מאוד מעריכה. למרות חילוקי הדעות בינינו הוא לא ביקש ממני לעשות משהו לא חוקי וביקש שאיישם את החוק. הוא היה מאוד ענייני ומקצועי. בכלל, לעבוד מול נתניהו זו חוויה מקצועית מטורפת. הוא רואה שני צעדים קדימה ממך. דיברתי איתו בישירות וראיתי שהוא מכבד אותי. הוא ידע איפה הוא עומד איתי וידע שלא אגיד לו משהו אחד ואעשה משהו אחר מאחורי גבו. העובדה היא שערוץ 10 קיבל את הזיכיון ושיכולנו להמשיך לעסוק בנושאים חשובים כמו העלאת הייצוג של נשים בפאנלים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים. עברנו כברת דרך. אין היום פאנל שלא מופיעה בו אישה".
והיום, כיו"ר הרשות לקידום מעמד האישה את לא חושבת שהגיע הזמן להחליף את השם האנכרוניסטי של הגוף הזה?
"התפרצת לדלת פתוחה. אנחנו עובדים בדיוק עכשיו על שינוי השם ל'הרשות לקידום מגדרי', כי אכן הנוסח העכשווי מקטין אותנו".
עד אז, היא לא מוותרת על החלום האישי, הבנאלי למדי: למצוא גבר שיאהב את אריאל ויהפוך אותם למשפחה. "אריאל מפעים אותי בטוהר שלו", היא אומרת, "הוא ילד חסר מרמור, בלי טיפת כעס. רק תני לו להשתובב ולעשות כיף".
בקיצור, יש לך את כל הסיבות בעולם להיות מרוצה. את מסמנת וי על כל החלומות.
"אולי, אבל בין יו"ר הרשות למעמד האישה לאמא של אריאל אין מקום לאווה. אווה קצת הולכת לאיבוד. לא נורא, היא תמצא את עצמה".
איפור: קרן אבידר
bottom of page