top of page

מאיר, מאיר ילד רע

היה אש

העובדה שהוא גבר נשוי לא הפריעה לה. גם לא הידיעה שמדובר באחד העבריינים המבוקשים בעולם, בכיר המאפיונרים היהודים בניו יורק. זלי טולדו (76), הפילגש של מאיר לנסקי, חושפת הכל, לפרטי פרטים, יד ראשונה ממאהבת. וממשיכה להתגעגע

ברוריה אבידן-בריר |  צילום רמי זרנגר 

DSC09585.jpg
זלי טולדו, בת 67, מי שהייתה נספחת התרבות של ישראל בטורקיה, החליטה לאחרונה שהבשיל הזמן להפוך מפסיק אנונימי בביוגרפיות לאשה צבעונית בשר ודם, שאוצרת בדירתה ברמת השרון 053 מכתבים שכתב לה לנסקי. במשך חודשים ארוכים שחזרה טולדו באוזני סופרת צללים אנגלייה את סיפור אהבתה ללנסקי, שנמשך 21 שנה, עד מותו.
 
טולדו מאמינה שהוצאת ספרים אמריקאית "תחטוף" את כתב היד. "קראתי לספר שלי 'תמיד אזכור' כי את כל אחד מ־053 המכתבים שלו מאיר לנסקי חתם במילים 'תמיד אזכור'", היא אומרת, "זה היה הקוד שלנו. הוא אמר לי 'אני לא אכתוב לך כמה אני אוהב אותך וכמה אני מתגעגע. רק אחתום כל מכתב ב'תמיד זוכר'. הוא פחד שאשתו תדע על יחסינו ופחד גם מהאף.בי.איי. גם אני פחדתי שהעיתונות האמריקאית תחשוף אותי ותלכלך. יחשבו שאני מלבינת הכספים שלו. לכן לא ביקרתי בשווייץ, ארץ ההלבנות.

"עד מותו המשכתי לבקר אותו במיאמי, פעמיים בשנה. הוא שיכן אותי שם בדירה והיה בא לראות אותי כל בוקר ולפעמים בערב. בביקור האחרון, עשרה חודשים לפני מותו, לאחר הוצאת ריאה מגופו, לקחתי חדר במלון 03 מ' ממנו כדי שיוכל לראות אותי למרות חולשתו. 04 שנה הפרידו בינינו. הוא כבר לא היה ממש סקסי, אבל אני נשארתי נאמנה לו, כי אהבתי אותו. אהבה מורכבת. מעבר לסקס". 
מאיר לנסקי.jpg
מאיר לנסקי. על כל אחד מ־350 המכתבים ששלח לזלי חתם במילים "תמיד אזכור"
עוד לפני שסדרת המופת "הסופרנוס" קיבעה בתודעה העולמית את ההגמוניה של האיטלקים ושל הסיציליאנים כראשי המאפיה שהשתוללה ברחובות ניו יורק ושיקגו, גם לנו הייתה סיבה לגאווה גזעית: בראש הפירמידה של המאפיה האיטלקית בלטו מהגרים יהודים ולקינוח השתחל סיפור ישראלי.

ב־1970 מאיר (מאייר) לנסקי, מי שמתואר בהיסטוריית הפשע האמריקאית כ"גנגסטר היהודי הבכיר ביותר אי פעם", ניצל את חוק השבות ונחת בישראל. לנסקי, שנולד ב־1902 ברוסיה הלבנה כמאיר סוחובליאנסקי וכשהיה בן 9 היגר עם הוריו לניו יורק, האמין שישראל תאמץ באהבה את מי שערב מלחמת העצמאות סייע ברכישת נשק והברחתו למדינה שבדרך. כ"עולה חדש" לנסקי היה בטוח שמדינת ישראל תתגמל אותו בתעודת זהות כחולה.

מגובה בעורכי דין, במהלך השנתיים שבהן התגורר בבית מלון בארץ, לנסקי נאבק בממשלת ארצות הברית שתבעה להסגירו, אף על פי שלא היה נגדו כל אישום פלילי כשהגיע לישראל. לטענתו של לנסקי, שבזקנתו הודה "למדתי מאוחר מדי שהרבה יותר קל ומשתלם לגנוב מהציבור בדרכים חוקיות מאשר בדרכים לא חוקיות", הוא לא השתייך לרוצחים ולשוחטים. כאיש הכספים של המאפיה הוא עמד בראש המועצה של ראשי סינדיקט הפשע ונרתע מעסקי רצח. כשהמועצה החליטה על חיסולו של באגסי סיגל, שמעל בכספי המאפיה, לנסקי ניסה להגן על חבר ילדותו, אולם המועצה חרצה דין מוות.

כמו בסיפורי גנגסטרים אחרים, רשויות המשפט האמריקאיות, שלא הצליחו להעמיד לדין את לנסקי על עבירות שוד ורצח, ביקשו להעמידו לדין על עבירות מס. בערכאה הראשונה לנסקי נידון לשנה וחצי מאסר ובערכאה השנייה האישום בוטל. כשהממשל האמריקאי לא ויתר ודרש הסגרה, לנסקי עתר לבג"ץ שקבע כי למרות חפותו הפלילית הוא עלול לסכן את שלום הציבור ולכן גורש והוסגר. 

לנסקי נפטר בארצות הברית מדום לב לאחר שחלה בסרטן ריאות בגיל 18. ה"מורשת" שהשאיר אחריו הייתה ספרים וסרטים שבהם כיכבו בני דמותו. בסרט "באגסי" גילם את דמותו בן קינגסלי וב"קובה סיפור אהבה" דסטין הופמן גילם אותו. בחלק ב' של "הסנדק" דמותו של היימן רות' נכתבה בהשראתו. בביוגרפיה המקיפה ביותר על חייו, בפרק הישראלי, מוקדשת שורה מסתורית שמעידה על כך שלמאיר לנסקי הקשיש, בעל המגבעת, הייתה מאהבת ישראלית - וגם כשחזר לארצות הברית הקשר נמשך. למאהבת ההיא לא היו פנים ושם. היא הייתה עד כה בחזקת אלמונית. זה השתנה.
DSC09545.jpg
שארם של בוס
הם נפגשו במלון דן בתל אביב - מקום המגורים הראשון של לנסקי כשהגיע לישראל. טולדו הייתה אז בת 27, מלצרית בלובי המלון. "הבנתי מי זה ביום שבו הופיעה בעיתון כתבת ענק על לנסקי, 'הגנגסטר המיליונר שהונו 300 מיליון דולר הגיע לישראל'", היא משחזרת, "זה גרם להתרגשות גדולה במלון. כולם רצו לראות את הגנגסטר.
 
בהמשך היו אורחים שטענו שמפריע להם לגור במלון שמשכן גנגסטר ומאיר נאלץ לעזוב למלון דן אכדיה. כשנפגשנו בפעם הראשונה, התפאורה הייתה מצחיקה: אני נושאת מגשי ברזל כבדים, משרתת בחיוך של 'הלו דרלינג', לבושה בשמלה תימנית. ככה הלבישו אותנו שם, בשביל הפולקלור. הלובי היה מלא באורחים ואחד מהם הציג לי את מאיר שישב ליד שולחן גדול של יזמים. כשהכירו לי אותו הייתי אדומה מהתרגשות והוא חייך אליי חיוך גדול. אחר כך הוא אמר לי שהוא עשה את זה כדי שלא אפחד ממנו. ראיתי בחיוך שלו אנושיות והמון חום. הייתי מהופנטת מהעיניים הממזריות שלו. הוא לבש חליפה שחורה וענד עניבת פרפר. הוקסמתי. הוא הזכיר לי את אבא שלי".

מאוחר יותר, כשעבדה בגלריה ביפו, היא נכנסה להיריון. "מאיר היה מאוד רגיש אליי באותה תקופה ושלח לי ארוחות צהריים לעבודה, עם נהג ספיישל", היא מספרת, אבל ההיריון ההוא נגמר בהפלה. "עשיתי את זה גם בגלל שגורלו של מאיר לא היה ברור ולא ידענו אם הוא יצליח להימנע מגירוש, וגם בגללי. חששתי שלא אוכל להיות אמא טובה אחרי שאת בתי היחידה סימונה (דוגמנית העבר סימונה גוזמן - בא"ב) עזבתי כתינוקת. כשלא יכולתי להיות יותר עם אבא שלה, ברחתי והשארתי אותה עם המשפחה שלו. עשר שנים כמעט לא ראיתי אותה. היום אני מאוד קשורה לסימונה, לחתני שמוליק ולשלושת הנכדים, אבל באותן שנים הבנתי שאני לא המודל של אם השנה וחשבתי שאני לא יכולה להכיל
עוד תינוק".
גובהו של לנסקי היה 1.52 מטרים. איך צעירה יפה כמוך, בגובה 1.70 מטרים, מתאהבת בזקן זערורי, פנסיונר של מאפיה?
"אלה שטויות. הגובה שלו היה 1.60 מטרים ופער השנים והיותו נשוי לא הפריעו לי. התאהבתי בו. זו האמת. מבחינת היצרים הוא היה כמו ילד צעיר. היה משהו קרמתי במפגש שלנו. קצת לפני שהכרנו הלכתי לעשות בייביסיטר אצל אחותי והייתה שם קוראת בקפה טורקייה. אנחנו, הטורקיות, מאמינות בקפה. הפכתי את הכוס והקוראת קבעה: 'בקרוב תכירי מלך'. צחקתי. כל המלכים נשואים, מכוערים וזקנים. אבל הקוראת התעקשה: 'תהיי איתו שנתיים והוא ישנה לך את החיים'. היא צדקה".

לא הציק לך קצת שהוא נשוי?
"אחרי שנה וחצי של נישואים שבהם הייתי אשה מוכה, כשפגשתי את מאיר - וגם בשנים שאחריו - לא רציתי גבר פנוי. הספיק לי".

שחזרי את הסצנה הרומנטית הראשונה ביניכם?
"אז ככה: כשהיזמים ולנסקי קמו מהשולחן הוא לחש לי באוזן 'אני רוצה לאכול בבוקר האם אנד אגז. תקני ותכיני לי אצלך בבית?'. שמחתי. הרגשתי שהגורל זימן לי את זה. למחרת בתשע בבוקר, אני עוד בפיג'מה, הוא מצלצל בדלת ומתחת ללשון הוא מוצץ ניטרוגליצרין, כי הוא היה חולה לב. חיבקתי אותו. ממש נפלתי עליו. לא רציתי שהחיבור הזה ייגמר. הרגשתי מוגנת. הוא היה מישהו שאני יכולה לסמוך עליו. קודם לכן אף פעם לא הייתי מוגנת".

אם אני זוכרת נכון, אשתו הייתה בישראל. איך הוא תמרן בין שתיכן?
"אשתו נסעה לבקר את הבן בארצות הברית והוא נשאר בדן אכדיה עם כלב השי־צו שלו. יש לי קשר מיוחד לחיות ולחיות יש קשר אליי. כשחזרתי מהכהונה בטורקיה הבאתי איתי את 11 החתולים שלי. היום יש לי שמונה. לפגישות שלנו מאיר היה מגיע עם כלב השי־צו שלו, שסירב להיפרד ממני. מאיר כל הזמן היה צוחק ואומר שאם אשתו תלך בעקבות הכלב היא תגיע אליי. הוא היה מצלצל אליי מהמלון באסימונים כדי שאשתו לא תגלה".
7O8A8486.jpg
עשרה חודשים לפני מותו לקחתי חדר במלון 30 מ' ממנו כדי שיוכל לראות אותי למרות חולשתו. 40 שנה הפרידו בינינו. הוא כבר לא היה ממש סקסי, אבל אני נשארתי נאמנה לו, כי אהבתי אותו. אהבה מורכבת. מעבר לסקס
​
17 איש בדירה
טולדו סומנה כילדה מרדנית עוד שם, באיסטנבול, העיר שבה נולדה. שורשי המשפחה משתרגים מימי האינקוויזיציה כשגולים ספרדים נדדו לטורקיה. טולדו שולטת באנגלית, צרפתית, איטלקית, לדינו וספרדית. את התיכון היא נטשה בגיל 71. "עברנו תהפוכות באיסטנבול", היא מספרת, "לאבא שלי היה מפעל לשמן חמניות, אבל בזמן שנולדתי השלטונות הטילו על המיעוטים מס כבד ולקחו לנו את כל הרכוש, חוץ מעגלת הילדים שלי. ובכל זאת, גם בתקופות כלכליות רעות, אבא שלח את כל ארבע הבנות שלו לבית ספר צרפתי פרטי ואלגנטי.

"בבית הספר היינו חייבות לחבוש כובע מטומטם על הראש. הייתי תלמידה רעה ובגיל 71 ברחתי מבית הספר, הלכתי לקונסוליה הישראלית, סידרתי לעצמי ויזה ועליתי לארץ. בהתחלה גרתי אצל דוד שלי בחיפה ומשם המשכתי לאולפן ביד מרדכי. לאולפניסטים נתנו לנקות בתי שימוש - והייתי בהלם. מבית בורגני בטורקיה, עם משרתות, אני מנקה אסלות? שם, בגיל 91, הכרתי מחסנאי מרוקאי שמבוגר ממני ב־21 שנה. נישאתי לו וילדתי את סימונה. קצת אחר כך, כשהוא רצה לעזוב את הקיבוץ, עברנו לחצור הגלילית. גרנו שם 71 איש יחד, בדירה קטנה של הדודה, 11 ילדיה, בנה הגדול, אשתו והתינוקת שלהם. הבעל שלי עבד אז בעבודות זמניות כמו קטיף צמר גפן וההורים שלחו כסף שלא הספיק. חיינו בעוני נורא. בשלב מסוים חליתי בדלקת ריאות והמשכתי להיניק את התינוקת".

סימונה גוזמן, 081 ס"מ, היא כיום רקדנית בטן מבוקשת. "כשהיא הייתה בת שנה וחצי עזבתי אותה אצל המשפחה של בעלי וברחתי חזרה לטורקיה, להורים שהתביישו בבת הגרושה. אחרי שנה חזרתי לישראל, שכרתי חדר אצל אשה ברחביה, עשיתי ספונג'ה ועבדתי בבתי מלון ככובסת וכמנקה. הכרתי את מאיר קצת אחרי שהגעתי לתל אביב. גרתי שם בדירה קטנה לבד. כשהייתי רואה את סימונה, היא התחננה בפניי שאתחתן ואקח אותה, אבל לא יכולתי. לא היה לי בית עד שמאיר קנה לי דירה. כשהוא גורש מהארץ היה לי משבר גדול, אבל בסופו של דבר הוא שלח לי כרטיס טיסה למיאמי. חייתי שם בדירה שכורה ואף אחד לא היה יכול להתקשר אליי".
​
את טולדו הכרתי כשעבדה בתזמורת הפילהרמונית והפכה לפנים של התזמורת. "בגיל 04, אחרי שעבדתי בגלריה ביפו שנסגרה, חששתי שאתקשה למצוא ג'וב חדש. כששמעתי שמחפשים קופאית לפילהרמונית, קפצתי על זה, בעיקר כדי להיכנס חינם לקונצרטים. בראיון העבודה המנכ"ל אבי שושני טען שיש לי כישורי יתר ודחה אותי, אבל אחרי כמה חודשים התפנתה שם משרה של קשרי חוץ: טיפול באשרות ובסידורים של האמנים - תפקיד שתפור עליי. מיד הצעתי את עצמי, קיבלתי את העבודה ובמשך עשר שנים נסעתי בעולם עם התזמורת. הייתי מוזמנת לכל האירועים".
גם למשרה הנוצצת של נספחת התרבות של ישראל באנקרה (ואחר כך באיסטנבול) היא הגיעה במו מרפקיה. "הכרתי את שמעון פרס כשריכזתי את עולי טורקיה לצורך הבחירות. יום אחד, כשפרס היה שר החוץ, במהלך קבלת פנים שעשו בירושלים לנשיא האוסטרי, ניגשתי אליו והצעתי את עצמי כנספחת התרבות - תפקיד שלא היה בשגרירות. ככה, בגיל 05, קיבלתי את התפקיד. בזמן שעבדתי שם, הייתי אחראית על 06 אירועים תרבותיים. מיטב האמנים הישראלים הגיעו להופיע בטורקיה בזכות העבודה שלנו".
 
נשיקה וסוד
היא לא נשארה לבד במשך כל השנים האלה. בגיל 84 היא הכירה את קורט אנגל, בן גילה, שכיהן כשגריר האוסטרי בישראל. במשך 72 שנה הם ניהלו רומן בין יבשתי. כדרכה, היא מצליפה בעצמה ולא חוסכת. "גם קורט היה נשוי", היא אומרת, "היו לנו פרידות ובכל איחוד הייתה רעידת אדמה ונדלקנו מחדש. בסופו של דבר נפרדנו אחרי שגיליתי שהוא היה, במקביל אליי ואל אשתו, עם עוד מישהי".

לנסקי היה אז במיאמי, בודד וחולה. שלושה שבועות לפני שמת, הוא התקשר לאהובתו שבישראל. "הוא כנראה עשה את זה מביתו, למרות הסיכון", היא אומרת. "לא הייתי בבית ולא יכולתי להחזיר לו צלצול, כי הבטחתי לו שלא אתקשר אליו מחשש להאזנות של אשתו או של האף.בי איי. על מותו שמעתי ברדיו ומיד אחר כך יצאתי לעבודה בפילהרמונית. רק לקונצרט באותו ערב לא נשארתי. לא בכיתי על מותו. גם מפני שלמדתי לא לבכות וגם מפני שעם מותו מילאה אותי הרגשה של שלווה.

"כמה שנים אחר כך נפגשתי בארץ עם אשתו, בלי שהיא ידעה על תפקידי בחיי בעלה. כשהיא ראתה איך אני מנשקת את הכלבה שלהם, היא צחקה ואמרה 'לא מנשקים גבר בפה כמו שאת מנשקת את הכלבה, כי את לא יודעת איפה הגבר שלך היה קודם'. אחר כך היא תפסה את היד שלי ואמרה 'יש בך כל כך הרבה אהבה. גבר שיקבל את האהבה שלך יהיה מאושר'". 
turkishjew[1].jpg
bottom of page