עסקים לחוד  נשמה לחוד

מקום בגן עדן

החיים של גילה לפידות, ממייסדי קבוצת לפידות, מאושרים ומעושרים, אבל זה לא מספק אותה. היא רוצה להעביר את האור הזה הלאה ועושה זאת באמצעות שירה אופטימית ומנחמת. ספרה החדש, "One With Heaven", הוא מזור לנפש מתחת לשולחן הקפה. ראיון עם מעצמה מעצימה

רועי בהריר־פרל | צילום איציק בירן

יום אחד ישבה המשוררת וסופרת הילדים גילה לפידות (73) בטיסה מניו יורק לתל אביב - קו שבו היא עוברת לא מעט מתוקף היותה אשת העולם הגדול - ופתאום אחז בה צורך עז להתחבר לשמים. "זו הייתה טיסת חצות, כולם נרדמו, ושאלתי את עצמי כל מיני שאלות ברומו של עולם", היא מספרת. "אלה היו שאלות כמו 'מי לא היה רוצה להתחבר לשמים? מי לא מחפש את גן העדן? מי לא רוצה לשמוע שירת מלאכים? מי לא מקווה שכל החלומות שלו יתגשמו?'. השאלות האלה ליוו אותי המון בתקופה האחרונה. אני לא עושה מדיטציה כדי להגיע לשם. אני לא זקוקה לזה. המחשבות שלי תמיד איתי ואף פעם לא משעמם לי".


וואללה? אף פעם־אף פעם?
"כן, אף פעם, ולכן הגירויים לכתיבה יכולים להגיע אליי בכל מקום. אפילו כשאני סתם צופה בסרט. יום אחד ישבתי בבית, על הכורסה שבה אני בדרך כלל נוהגת להרהר ולכתוב, כשבחוץ היה חום של 33 מעלות, וצפיתי בסרט מדהים, רומנטי כזה. פתאום התחיל לרדת גשם קל בחוץ - וזהו, מיד התחלתי לכתוב. זה היה טריגר מצוין: גשם באמצע הקיץ. אני לא כותבת במחשב, אגב. הכל ביד. אני גם לא מקפידה על חרוזים, אבל כן על קצב ועל מנגינה שנמצאת אצלי בלב".

אהבת חיי
בטיסה הלילית ההיא מניו יורק נולד השיר "One With Heaven" - שיר הנושא בספר השירים החדש והמהודר שלה, הרביעי במספר (או התשיעי, אם מחשיבים גם את סדרת ספרי הילדים "שאקל שאקלוביץ", פרי עטה). הספר, שלפידות כתבה באנגלית כדי לפנות לקהל בכל העולם, מלווה באיורים של דוד הראל שהודפסו על נייר מיוחד ומעוצב כספר מתנה וכפריט נוי לטרקלינים ולחדרי אורחים מתוקתקים. הוא זכה להמלצה של נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס ז"ל, נמכר היטב באמזון והגיע שם למקום הראשון בכמה קטגוריות וזכה לביקורות חמות, כמו למשל "ספר שירה יפהפה שמשמש מגדלור וסירת הצלה". לפידות, מצדה, מגדירה אותו "ספר של אהבה והשראה".


לפחות בכל הנוגע לצד החומרי של החיים, לא חסר ללפידות דבר. בעלה, עמי לפידות, משמש כבר יותר מ־40 שנה יו"ר ונשיא קבוצת לפידות - חברה ענקית העוסקת בייבוא, בהפצה ובשיווק של מוצרים ושל שירותים בתחומי הבריאות ואיכות החיים. היא עצמה הייתה שותפה של בעלה בייסוד החברה בשנת 1979 וכיום משמשת בה דירקטורית ובעלים משותפים. בני הזוג מתגוררים בווילה מפוארת בקיסריה ונהנים לטייל בעולם ולצבור חוויות. הכתיבה, לדבריה, לא ממש תרפויטית ("אין לי צורך לטפל בעצמי") ובטח שלא נועדה להעביר את הזמן. היא מגיעה מתוך רצון להעביר הלאה את האור שהיא הגיעה אליו בחייה.


"אני מאוד מאמינה במעגל קסם שסובב כל אחד מאיתנו", היא אומרת. "אני קוראת לזה 'הכוח הקסום' - וזה גם השם של אחד השירים בספר החדש. הכוח הזה, אף על פי שהוא משותף לכל בני האדם, לא תמיד יוצא אל הפועל כי צריך לדעת איך לשייך אותו, איך להפוך אותו באמת לשלך. אצלי, למשל, הכוח הקסום הוא היצירתיות. היא משייכת אליי את הכוח שסביבי ומעודדת את עצמי להגשים את החלומות".

חלק מהכוח הקסום של לפידות מגיע, ללא ספק, מהבעל והשותף לעסק המשפחתי (כיום מנהל אותו בנם אילן), עמי. את השיר "אהבת חיי" היא הקדישה לו. "במהלך ההשקה שעשינו לספר", היא מספרת, "הקראתי את השיר הזה וכשהגעתי לשורה האחרונה נחנקתי ופשוט לא יכולתי להמשיך מרוב התרגשות ואהבה לעמי. הכרנו בצופים כשהיינו בני 14, ארבע שנים היינו רק ידידים, ואז הוא התגייס לנח"ל. אחר כך הוא בא אליי הביתה פעמיים ובשני המקרים הוא סיפר לי שהוא מתחתן עם מישהי אחרת וביקש ממני את ברכת הדרך. נתתי לו אותה, כמובן. כנראה היה כתוב בשמים שנהיה יחד. הכוכבים החליטו ככה והמלאכים שרו את שירת אהבתנו".


הסוד לזוגיות כה ארוכה וחזקה טמון, כפי שעולה מדבריה ומשיריה, בין השאר גם בהקפדה על שגרת קרוזים. "אנחנו אוהבים לצאת להפלגות בעולם ולכן החלטנו לצרף לקרוזים האלה גם את שאקל שאקלוביץ (גיבור סדרת ספרי הילדים שלה - רב"פ) ולבנות את אחד הספרים שלו סביב הפלגות. בכלל, הסיפורים של שאקל מגיעים מהחיים האמיתיים שלי. באחד הספרים, שאקל - כלב פודל ענקי בצבע שחור - רץ אחרי כדור ומגיע לאתר ארכיאולוגי בקיסריה שבו הוא מוצא שקית קטנה עם מטבעות רומיים עתיקים ומשיב אותה לרשות העתיקות. הם, כמובן, נדהמים מכך שכלב מצא את זה ושהכלב הזה מדבר. כשהנכדים שלנו הלכו לכיתה א', גם שאקל הלך לכיתה א'. כשהם ביקרו בקרקס, גם הוא ביקר בקרקס".


את השיר הראשון שלה היא כתבה בגיל 12. הוא נקרא "מלאכי" ואלה המילים: "קשובה לטאמי (השגיאה במקור - רב"פ) החיים, כאן במחבוא האימים, יפעם לבבי הנחבט אל הקירות הלבנים, הזועקים בשתיקתם הקרה: 'הצילו, זו הילדה!'". "הייתי בת יחידה בעולם של מבוגרים ואני מניחה שמשם הגיעה הזעקה, המצוקה ההיא", היא מספרת. "באותו רגע הרגשתי שזה חייב לצאת החוצה. לא הייתה ברירה אחרת. אתה יודע, משורר לא נולד מקריאת שירה של אחרים. גם לא מקריאה של אדגר אלן פו או שייקספיר, שאני מאוד־מאוד אוהבת. אני מאמינה שזה עניין של גורל. משורר זה לא מקצוע. זו נפש רגישה. אני לא מאמינה בסדנאות כתיבה ובכל מיני דברים כאלה. או שאתה נולד עם זה או שלא". 


הספר הבא שלה כבר על האש. זה החלק השישי בסדרת "שאקל", שבו הוא צפוי להגיע למקום ספציפי - מוזיאון הרכב דזרלנד פארק שבאורלנדו. במקרה, או שלא, הבעלים של המוזיאון, מייקל דזר, הוא חבר קרוב של משפחת לפידות ולאחרונה קידם עימה פתיחה של מתחם תצוגת רכבים ייחודיים מול אצטדיון נתניה.
לא נשמע מעניין מספיק לסיפור חדש של "שאקל"? טוב, לפידות מבטיחה שזה לא הכל. "יכול להיות שהוא גם יפגוש שם את החברה הראשונה שלו", היא רומזת. "אני בתקופה מלאת השראה, הכל יכול להיות".

גילה לפידות עם עמי בעלה ושלושת הילדים
מגיעה מתוך רצון להעביר הלאה את האור שהיא הגיעה אליו בחייה