כתבה

התקווה

צילום: שי כהן־ארבל | סגנון ועורך אופנה: נדב אליהו | עוזרת סטיילינג: סבינה יבריאנץ' | איפור ושיער: שירן

החרדה החברתית של אדר גנדלסמן (20) נפסקה ברגע שזכתה בתואר נערת ישראל. עד אז היא הייתה ההתגלמות המושלמת של היפה והשותקת. מאז היא יפה ומדברת. כן, גם עם מלכות יופי של מדינות אויב. יום אחד היא עוד תביא שלום.

רועי בהריר־פרל

שמלה דויד קומה להלגה כיכר המדינה מעיל dries van noted להלגה כיכר המדינה
טבעות בורסה לתכשיטים
חולצת זהב פייטים דולצ'ה גבאנה לאמור כיכר המדינה, מכנס אדום דולצ'ה גבאנה לאמור כיכר המדינה, טבעת בורסה לתכשיטים
תשכחו מהקלישאה על מלכת היופי שמצהירה עם זכייתה על רצונה לכונן שלום עולמי. אדר גנדלסמן (20) היא לא טיפוס של הכרזות. היא בחורה של מעשים. זמן קצר לאחר זכייתה בתואר נערת ישראל לשנת 2017, בזמן ששהתה בהכנות לתחרות מיס יוניברס בלאס וגאס, היא כבר החלה לקדם תהליך שלום בין ישראל לעיראק. הסלפי שהיא עשתה שם עם שרה עידאן, מיס עיראק, אמנם הכניס את משפחתה של האחרונה לצרות במדינתה, אבל שבר את האינטרנט, משך את תשומת הלב של התקשורת הבינלאומית ולימים הפך את השתיים לחברות אמת. 
מאז הסלפי ההוא, גנדלסמן ועידאן נפגשות אחת לכמה זמן, אפילו כאן בארץ, ומשתתפות יחד באירועים ציבוריים כדי לעודד אווירה של פיוס בין המדינות. לאחרונה הן טסו יחד לאירוע מהסוג הזה בלונדון. מה שעוד יותר מפתיע בסיפור של גנדלסמן זה שהיא ממש לא התכוונה להגיע לעמדה המחייבת הזו. בכלל, הפרובוקציות ממנה והלאה. לפני שיצאה לתחרות מיס יוניברס נאסר עליה, באופן חד משמעי, ליצור קשר עם מתחרות ממדינות אויב - ולפחות עד אז גנדלסמן הייתה בחורה צעירה שמקשיבה למה שהמבוגרים האחראים אומרים לה לעשות. 
מדוע התקרית הבינלאומית הזו בכל זאת התרחשה? גנדלסמן מייחסת את זה לשינוי העצום שחל באישיותה מיד אחרי שהפכה לנערת ישראל. היא בהחלט הייתה פעם אדר אחרת. מישהי שלא קשורה בכלום לזו שמתראיינת כאן ל"מגזינה". כך נראה המהפך החד והמהיר הזה, בראשי פרקים. היכרות עם ברזילאית־אשקלונית ביישנית, עצבנית ומהממת.
 
רסיפה, ברזיל 

"כל המשפחה שלי משם. ההורים שלי ברזילאים במקור. הם עשו עלייה לפני שנולדתי. פעם הייתי נוסעת איתם לשם המון - כל שנה לחודשיים - ומן הסתם גם ידעתי פורטוגזית. כל פעם שחזרתי לארץ הייתי צריכה להתרגל לעברית מחדש". 
 
אשקלון 
 
"גדלתי באשקלון, בבית עם חמש בנות. יש לי ארבע אחיות. אבא שלי אומר שהוא מלך. יש לו רק בנות בבית שעושות כל מה שהוא רוצה. האמת היא שכבר מהפעם הראשונה ההורים שלי ניסו להביא בן, אחרי חמש בנות הם התייאשו. אני הכי קטנה, בת הזקונים. האחיות הגדולות שלי גידלו אותי. אחת מהן הייתה ממש אמא שלי. בבית היינו רבות על הכל. תחשוב: בית שכולו בנות, לא צחוק. בעיקר היו ריבים על בגדים שהיינו לוקחות זו לזו". 
אמא ואבא 
"לאבא שלי יש חברה של רשתות בטיחות מיובאות מברזיל ולאמא שלי יש שתי חנויות של 'הפנינג' בקניון אשקלון. אפשר להגיד שכשהייתי ילדה כל יום היה לי יום הולדת. כל יום אחרי בית ספר הייתי עוברת שם, לוקחת משהו וחוזרת הביתה. כל הבית שלי היה מלא בלונים, כריות וכל מיני דברים כאלה - וברור מאליו שלא הייתה לי בעיה להביא מתנות בימי הולדת. מצד שני, הייתי ילדת מפתח ובזמנו זה הפריע לי מאוד. עם הזמן הבנתי שאולי הם לא היו בבית פיזית, אבל הם היו מראים לנו המון אהבה ובסופו של דבר זה היה בית ברזילאי חם". 
 
יופי
"ידעתי שאני ילדה יפה, תמיד הייתי שומעת את זה מאנשים, תמיד בנים היו מדברים איתי ותמיד הרגשתי שמתייחסים אליי יותר מאל בנות אחרות, אבל זה לא עניין אותי. לא הייתי חושבת על זה יותר מדי. בחטיבה עוד הייתי אומרת לכולם שכשאהיה גדולה אהיה מפורסמת, אבל הביטחון העצמי הזה נגמר מהר מאוד. אף פעם לא הייתי מרימה לעצמי. הייתי ילדה שקטה מאוד. יפה ושותקת". 
ביטחון עצמי 
"עד התחרות הייתי חסרת ביטחון עצמי לחלוטין. בתיכון הייתי בקורס משחק ועזבתי אותו שבוע לפני הסוף כי הייתי צריכה לעשות מונולוג מול השופטים ולא הייתי מסוגלת. בצבא הייתי מש"קית קישור של צנחנים וגם שם לא דיברתי עם אנשים. אמרתי לקצינה שלי 'תני לי כל עבודה שאת רוצה, אבל שתהיה משרדית. רק לא לדבר עם אנשים'. לא רציתי לדבר עם אף אחד. לא יכולתי לדבר עם מישהו שאני לא מכירה בטלפון. לא יודעת למה, פשוט לא יכולתי. זה באמת היה קיצוני. למזלי, הקצינה שלי עזרה לי מאוד. היום אני אוהבת לדבר עם אנשים. אני מרגישה עם זה נוח. אני מעדיפה כמה שיותר לדבר וליצור קשר עם הבן אדם מאשר לסיים וללכת. פתאום, קצת אחרי התחרות, התחלתי להיות מודעת לעצמי, לדבר, ללכת בראש זקוף. זה עזר לי לבנות את הביטחון העצמי מהר מאוד".
נערת ישראל 
"אחותי רשמה אותי לאודישן לתחרות מלכת היופי כדי להוציא אותי מהשתקנות ומהביישנות שלי. זה לא עניין אותי בכלל בשלב ההוא. רציתי להיות מעצבת גרפית וזה גם מה שלמדתי בתיכון. בסופו של דבר לא הלכתי לאודישן, אבל היא התעקשה ורשמה אותי לעוד אחד, אז הלכתי. בדיעבד אני כמובן שמחה שעשיתי את זה כי זה שינה את האישיות שלי לגמרי. אני גם שמחה שזכיתי בתואר 'נערת ישראל' ולא 'מלכת היופי' כי זה הביא אותי למיס יוניברס, שזו התחרות הכי גדולה בעולם וקיבלתי המון חשיפה שם. האמת היא שגם שם, בתחרות מלכת היופי, כמעט לא דיברתי. רותם (רבי, מלכת היופי - רב"פ) יודעת לדבר טוב מאוד והיא הייתה הרבה יותר ייצוגית ממני. יכול להיות שאם עכשיו הייתי הולכת לתחרות הייתי מלכת היופי. סתם, אני צוחקת. כולם אמרו לי 'את הכי יפה פה, זה ברור, אבל את לא מספיק ורבאלית'". 
חולצה ומכנסיים
דולצ'ה גבאנה לאמור כיכר המדינה
שרשרת בורסה לתכשיטים
מיס עיראק, שרה עידאן
"לפני שהגעתי למיס יוניברס אמרו לי לא להתקרב לדוגמניות ממדינות ערב. לא הבנתי מה הסיפור, אבל אמרו לי 'עזבי, פשוט עדיף שלא תדברי איתן'. הסבירו לי שאנחנו לא הבעיה, אלא הן. להן יעשו בעיות בבית בגלל זה, לא לי. כבר קרה בעבר שעשו לבנות מהמדינות האלה בעיות כי הן דיברו עם דוגמניות מישראל. בהכנות לתחרות ראיתי את מיס עיראק מרחוק, הסתכלתי עליה, חייכתי לעברה, אבל לא פתחתי בשיחה כי פחדתי ליצור איתה אינטראקציה. מה שכן, החיוך הזה הביא אותה אליי והיא אמרה לי 'בואי נעשה סלפי'. אמרתי 'סבבה'. משם זה זרם לשיחה ולצחוקים. היא לא הייתה בעיראק הרבה שנים, ככה שזה לא ממש שינה לה, אבל המשפחה שלה חטפה על זה. התנכלו להם שם. היא מאוד אינטליגנטית. היא לא באה בגישה שאנחנו אויבות. היא ניסתה להתחבר אליי ולשמוע דברים על ישראל. היא בת 82 ואני בת 02 ובכל זאת ממש התחברנו. היא גם ביקרה כאן באירוע של הוועד היהודי האמריקאי ששתינו השתתפנו בו, ובעוד חודש אנחנו נוסעות יחד לנאום באירוע בלונדון. אני חושבת שהראינו לעולם משהו שונה. זה הרבה יותר מסלפי ביחד. נהיינו חברות באמת וזה מעניין אנשים בכל העולם. כל דבר שמציעים לנו לעשות יחד, אנחנו מיד חושבות על זה בחיוב כי יש לנו תפקיד. ככה אני מרגישה, בכל אופן". 
דוגמנות 
"לפני התחרות של מלכת היופי לא התעניינתי בכלל בדוגמנות. לא התחברתי לזה. אמנם ניסיתי לדגמן קצת בגיל 51, אבל הייתי ביישנית ומיד הרגשתי שזה לא בשבילי. היום יש בנות 51 שעושות את זה בשמחה ויש להן ביטחון עצמי מדהים. אני לא הייתי שם בכלל. תודה לאל שהתחלתי את זה בגיל הזה, כשהראש שלי כבר על הכתפיים. בגלל שהשתחררתי לא מזמן, לפני חודשיים בסך הכל, עדיין לא ממש מצאתי את עצמי בזה, אז כרגע אני נחה. אני רוצה למצוא עבודה שאוכל לשלב אותה עם דוגמנות. עוד לא החלטתי אם להמשיך בזה בחו"ל או בארץ, אבל היום, שלא כמו אז, אני דווקא מתעניינת בתחום הזה ומאוד רוצה להתקדם בו. בכלל, אני חושבת שהשתניתי באופן דרמטי מאז הזכייה. שמים וארץ. פעם הרגשתי שאני עושה משהו שהוא לא אני. היום אני באמת נהנית לעשות את זה ומרגישה נוח עם זה". 
פיתויים
"בוא נגיד שאני מגיעה לסטים עם דוגמנים מאוד נינוחה. אני פשוט יודעת שיש לי בן זוג ואני לא מסתכלת על אף אחד. מה שכן, מתחילים איתי הרבה ברשתות החברתיות - וכשהייתי בתחרות זה בכלל היה מטורף. מלא הודעות, ולא של 'היי'. סיפורים שלמים. אני לא עונה לאף אחד, כמובן". 
בכי
"אני בוכה רק מעצבים. בשבוע שעבר, למשל, היו לי צילומים שהתעכבו בשעה וחצי, הצוות היה מאוד מבולגן והתחלתי פשוט לבכות מעצבים. הבכי הכי מטומטם שיש. אני בדרך כלל לא בוכה מעצבות או מכאב. אני לא רגשנית. אני אדם מאופק".
גנטיקה 
"ברוך השם, אני אוהבת את הגוף שלי ותמיד אהבתי אותו. יש לי גנים טובים ואני יכולה לאכול מה שאני רוצה. אני לא כופה על עצמי שום דבר. אני אוכלת בדיוק מה שאני רוצה. אני אוהבת לאכול, בעיקר אוכל לא בריא. בעצם, רק אוכל לא בריא. אני לא אוכלת ירקות ופירות בכלל. יש לי בעיה עם המרקמים של הדברים האלה. גם אמא שלי אף פעם לא אכלה ירקות ופירות - והיא נראית מעולה. אני הולכת בדרכה. רק ג'אנק פוד".
ברוך השם
"אני מאמינה באלוהים, ברור. אני לא שומרת כשרות ולא שומרת מצוות, אבל אני מאוד מאמינה ויודעת שיש מישהו שמכוון את הדברים מלמעלה ודואג לי".
סטייל

 

"פעם לא הייתי מתאפרת ולא הייתי משקיעה בבגדים בכלל. הייתי בכיף יכולה לצאת לרחוב בפיג'מה. היום אני יותר מודעת למה שאני לובשת. פעם הייתי יותר צבעונית, ברזילאית קלאסית, כמו אמא שלי. היום אני משלבת צבעוניות ואלגנטיות. יום אחד אני ככה ויום אחר ככה".
טרנד פח
"משקפי שמש קטנים. קניתי עכשיו כאלה, אבל זה לא עובד. אני לא מתחברת לזה".
 
בעוד חמש שנים
"קשה לי לנבא כי הדברים אצלי בחיים משתנים מרגע לרגע, אבל בגדול הייתי רוצה להמשיך בתחום של הדוגמנות ולעשות משהו ברמה הבינלאומית. בנוסף לזה, אני רוצה לפתוח עסק. ניהלתי עד לא מזמן עסק של ייבוא בגדי ספורט מברזיל, אבל לא הצלחתי לשלב את זה עם הדוגמנות ולהשקיע בזה מספיק זמן ואנרגיה, אז פרשתי. ברגע שיהיה לי זמן לעשות משהו אני אפתח עסק משלי. אין לי ספק בזה. בינתיים, אני מאחלת לעצמי לגדול במקצוע ובזוגיות".
רומן אסור
"זרקתי מישהו פעם בגלל ההורים שלי. היה לי בן זוג במשך שמונה חודשים והוא היה… איך אסביר את זה? טוב, הוא היה מאוד ערס. מאוד. הוא התעסק בדברים לא לעניין והכיר כל מיני עבריינים בעיר. היה לו אורח חיים מאוד שונה משלי - וזה עניין אותי, משך אותי. כנראה איפשהו יש בי גם צד כזה. בכל מקרה, להורים שלי היה קשה עם זה. הם אהבו אותו כבן אדם, אבל ידעו שמשהו איתו לא בסדר ואמרו לי 'לא מתאים לנו שתסתובבי עם אנשים כאלה'. זו הייתה תקופה קשה בבית. אווירה נוראית. בהתחלה אמרתי להם 'בסדר', אבל המשכתי לצאת איתו בסתר. בסופו של דבר הבנתי שההורים שלי כנראה צדקו. הוא באמת התעסק עם כל מיני שטויות. פתאום, בלי קשר לכלום, היה לו המון כסף, למשל - ובוא נגיד שהוא לא השיג אותו בדרכים המקובלות. אני לא רוצה להגיד לך איפה הוא היום. לא, הוא לא בכלא, אבל בוא נגיד שהוא לא המשיך בדרך טובה". 
 
עצבים 
 "אני יכולה לקלל, אין לי בעיה עם זה. אני גם עצבנית אש. הפתיל שלי קצר. אתה יודע, אני מאשקלון, אין מה לעשות. מעצבנת אותי, למשל, אדישות. אם צריך לעשות משהו, אני אעשה את זה עכשיו ומהר. בעיקרון אני מאוד עצלנית, אבל דווקא בגלל זה אני רוצה לעשות דברים מהר, כדי לא לעשות אחר כך כלום. אנשים שעושים דברים ברוגע, לוקחים את הזמן - קשה לי איתם. אני גם נוהגת מהר. יותר מדי. בכלל, אני לא יודעת לדחות סיפוקים. כל דבר שאני רוצה - אני אעשה אותו עכשיו".
שי גורדה, בן הזוג בשלוש השנים האחרונות
"לפני שהיינו זוג היינו ידידים הכי טובים במשך שנתיים. הוא תמיד רצה אותי גם בקטע רומנטי, אבל אף פעם לא רציתי אותו ובאותו זמן היו לי בני זוג אחרים. בסופו של דבר ניתקנו את הקשר כי לא רציתי להשלות אותו שאולי יהיה איתנו משהו, אבל יום אחד הוא התגייס ופתאום הוא הרגיש לי חסר - ולא רק כידיד. אני יזמתי את החזרה של הקשר, הוא קיבל אותי חזרה ומאז אנחנו יחד. האמת היא שאנחנו מתכננים את החיים שלנו היום כאילו אנחנו הולכים להיות יחד עד הסוף. אני אוהבת אותו יותר ממה שאהבתי אותו ביום הראשון שהיינו יחד וזה רק הולך ומתגבר. כרגע אני גם נשארת בארץ ומנסה לפתח את הקריירה שלי כאן בעיקר בגללו. הוא עובד כאן ורוצה ללמוד כאן - ואני לגמרי מבינה אותו. אם אני אטוס לתקופה זה יהיה קשה גם לי וגם לו". 
 
הטרדות 
"באשקלון כולם ערסים והכל טוב, אבל כולם מכירים את כולם אז כל מי שבגיל שלי בערך יודע מי אני והוא לא יעז לצעוק לי שטויות ברחוב. אין מצב כזה. בעצם, עד היום, טפו טפו, לא הייתה לי ממש חוויה של מי טו. אולי כי אני משדרת סוג של כוח. יש לי פוקר פייס כזה. אי אפשר להתקרב אליי. אני לא מדברת עם אף אחד ולא מסתכלת על אף אחד". 
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.