כתבת שער

עדה סוף 

עדה זמורה, הדוגמנית הכי לא קלולסית בעולם, חולמת להיות הגאווה הבאה שלנו מעבר לים. עכשיו, אחרי שהשתחררה מצה"ל, היא מתפנה למשימה. עולם, הרווחת

רועי בהריר פרל | צילום: שי כהן-ארבל | סטיילינג: שלו לבן | עורך אופנה: נדב אליהו

שמלת מעטפת: סבינה מוסייב | טבעות: פדני
הדעות הקדומות לא תעזורנה לכן הפעם. קחו את התמונה שיש לכן בראש על דוגמניות צעירות, יפות ושאפתניות, קמטו אותה, כוונו אותה אל סל האשפה שבפינת החדר והשליכו אותה לעברו באלגנטיות. קלעתן? יופי! החטאתן? לא נורא, אחרי שתכירו את עדה זמורה (22 וחצי) - נצר לאליטה אינטלקטואלית ידועה ומכובדת (אביה, עילי, פרופסור להיסטוריה, הוא בן משפחת זמורה שייסדה את הוצאת כנרת זמורה ביתן, ואמה, יעל מולצ'דסקי, היא ראש מדור ספרי ילדים ונוער בהוצאה) - אין סיכוי שתחטיאו שוב. 
בדידות – “את הבדידות אני מרגישה בעיקר ברגעי הצלחה, כשנמצאים סביבי עשרות או מאות אנשים, אבל לא האנשים שאיתם הייתי רוצה לחוות את אותם רגעים, כמו אמא או אחות. בסט של הסדרה ‘הרודן', למשל, נאמתי מול 3,000 ניצבים והמשפחה לא הייתה לצדי. גם בלילות הרבים שאני מעבירה במלונות, בשעות הקטנות של הלילה, אני לפעמים מרגישה בדידות". 
עדה זמורה היא לא קלישאה של דוגמנית. הכי לא. ומה שבאמת מיוחד אצלה זה שהיא גם לא הקלישאה ההפוכה: היא חננה שאוהבת קומיקס, אבל היא גם שובבה שיודעת לעשות עם המצלמה אהבה. היא איכותית וסקסית כאחד. אין כאן הרבה כאלה. גם לא שם. לא במקרה התפתח בתעשייה בילד-אפ כה אימתני לגבי העתיד שלה. אם היא תלך עם זה עד הסוף, אומרים כולם, היא תגיע עם זה עד הטופ. הכל תלוי בה - כלומר, בצד הגלאמי שלה. כדי שזה ייקרה, הוא חייב להיות חזק יותר מזה החנוני. בינתיים, לשמחת אלוהי הדוגמנות, נראה שזה אכן הכיוון: זמורה מכוונת החוצה, אל המטרות הכי נחשקות בעולם המודלינג. ועכשיו, כשהצבא מאחוריה, כל האפשרויות פתוחות בפניה. 
הימור שלנו: היא תגיע לשם - וזה ייקרה מהר. מזל שתפסנו אותה עכשיו, תוך כדי הזינוק לליגת העל - אחרי קמפיינים לטוונטי פור סבן, לאמריקן איגל ולדונה קארן, וצילומים להפקות אופנה בווג איטליה - כשהיא עוד נחמדה וסבלנית כלפי תקשורת מקומית. סתם, היא בטח תהיה מותק גם בתור פריזנטורית של גוצ'י, אבל עדיין, מזל. עוד שנייה היא עפה לנו ולפני שזה קורה חשוב מאוד שנדע מה יש לה להגיד על כל מיני דברים. הנה. 
"קשה לי עם דוגמניות. זה הפך להיות אפילו יותר קיצוני בשנים האחרונות, כשהתחלתי לחלוק איתן דירות: ראיתי באיזה שעות הן חוזרות בלילות ואיך הן חיות, והבנתי שאני לא ממש בקטע הזה
2018.
"אני מוכנה לתת בראש, לתת הכל. להיות כמה שיותר בחו"ל, לעשות כמה שיותר כסף". 
כסף.
 "מי לא אוהב כסף? זה אחד הדברים החשובים. בתור ילדה לא הייתה לי בעיה של כסף, אבל עכשיו, כשאני עצמאית, אני צריכה לדאוג לעצמי - גם אם אני יודעת שלעולם לא אגמור ברחוב. כל אחד אחד צריך את התחושה הזאת שהוא מחזיק את עצמו. עד עכשיו מאוד בזבזתי. נהגתי בחוסר אחריות מוחלט. קניתי בגדים, יצאתי הרבה, בזבזתי על שטויות. עכשיו אני יותר מבוקרת. הבנתי שכדאי להתחיל לחסוך". 
דוגמנות.
"הלכתי לדוגמנות כי אני בנאדם שמאוד אוהב לנסות דברים חדשים ואחרי שניסיתי כמה דברים החלטתי שאני רוצה לנסות את זה. בחיים לא האמנתי שאצטלם לווג איטליה או משהו כזה. זה לא היה ברשימה בכלל". 
דוגמניות.
"קשה לי להתחבר אליהן. תמיד היה לי קשה להתחבר לבנות באופן כללי, אבל לדגומניות קשה לי להתחבר במיוחד. זה הפך להיות אפילו יותר קיצוני אצלי בשנים האחרונות, כשהתחלתי לחלוק איתן חדרים ודירות: ראיתי באיזה שעות הן חוזרות בלילות ואיך הן חיות, והבנתי שאני לא ממש בקטע הזה, בעולם הזה. אחת השותפות שלי לדירה, למשל, הייתה בלגניסטית איומה אז מראש לא רציתי לדבר איתה. בכלל, יש לי בראש איזו רתיעה מהרעיון הזה של דוגמניות, מהאישיות שלהן". 
זמורה ל-yohjia mamoto  
חולצת שיפון: דורית שרון | טבעות: באלטו 
שחייה.
"היה לי חלום להיות שחיינית. כלומר, הייתי שחיינית וחלמתי להגיע לאולימפיאדה, אבל באיזשהו שלב - איך להגיד את זה? - נגמר לי האוויר. אחרי שנה שהייתי בשחייה תחרותית הבנתי שזה יותר קשה ממה שאני חושבת וגם לא כל כך הסתדרתי עם המאמנת שלי'". 
קומיקס.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני מציירת - בעיקר קומיקס. אני סוג של חננה ואני גאה בזה. אני חננה בהוויה שלי, לא בהישגים בלימודים. היו לי ציונים בסדר, לא של חננה. לא הייתי יושבת בבית ולומדת. זה לא היה הקטע שלי. הציון שלי בהיסטוריה היה הציון הכי נמוך בבגרות, למרות שאבא שלי פרופסור להיסטוריה. זה פחות העולם שלי. העולם שלי יותר ויזואלי. אחת הדמויות שהייתי מאיירת הייתה חזיר אוליגרך. הוא היה מינימליסטי כזה והיו לידו המון חזרזרירים נתינים. בסופו של דבר הפסקתי עם זה כשהתחלתי ללמוד אמנות בתלמה ילין. ההתמקצעות בזה הרסה לי את החשק להמשיך". 
ספר.
"אמא שלי תהרוג אותי עכשיו, אבל שני הספרים שקראתי הכי הרבה בחיים שלי היו 'יומנו של חנון' ו'עדשי השוקולד של הבז'. אני יודעת, לשניהם ספרים לנוער, פשוט מאז לא קראתי כלום. חוץ מזה, אלה ספרים מדהימים".
פלצנות.
"אני לא פוחדת להפוך לפלצנית. אני גם לא חושבת שזה ייקרה. אני חיה במקום מאוד יציב". 
זמורה ל-we shoes
משחק.
"יכול מאוד להיות. אני לא חושבת שאני איזו שחקנית מוכשרת. בחיים לא עסקתי בזה חוץ מאיזה חוג משחק במושב, אבל גם בחיים לא חשבתי שאהיה דוגמנית - ובטח לא שזה יצליח לי. היום, משחק זה לגמרי משהו שאני לא פוסלת אותו". 
הורים.
"אני חושבת שהם מאוד שמחים שמצאתי משהו שמעסיק אותי ומביא לי פרנסה. הם גאים בי שאני עצמאית, טסה לבד, מסתדרת לבד. ככה הם גידלו אותי. גם בגיל מאוד צעיר, כשהייתי מבקשת מאבא שלי להקפיץ אותי לאנשהו, הוא היה אומר לי 'לא'. לא הייתה לו בעיה להקפיץ אותי, אבל הוא רצה שאגדל להיות בחורה עצמאית - וזה הצליח לו. עד להיום אני לא מעזה לבקש ממנו להקפיץ אותי אפילו חמש מטר". 
הדר גולדין.
"גדלנו ביחד. ההורים שלי וההורים שלו חברים טובים. תמיד היינו באים אליהם והיינו משחקים המון. הם היו כמונו, חנונים מדהימים כאלה, והדר היה פשוט הבנאדם הכי מדהים שיש. היינו ילדים מאוד קטנים והוא תמיד היה סוחף אותנו אחריו בכל מה שהיינו עושים. הוא היה בנאדם שמאוד מאוד אהבתי. אני לא אשכח את הרגע שבו הודיעו לי שהוא נחטף. קמתי בבוקר, באתי לסלון, ושני ההורים שלי עמדו ואמרו לי את זה. עוד לפי זה התפללנו כל הזמן שלא ייקרה לו ולאחיו התאום, שגם כן נכנס לעזה, שום דבר. כשהם אמרו לי את זה, אמרתי להם 'אתם צוחקים עלי, אתם משקרים'. באמת לא האמנתי להם". 
עם החבר, עומרי רוזנגרס
“עשיתי סטוץ פעם אחת בחיים שלי. זה היה בגיל 15. היינו במסיבה בנמל, הייתי שיכורה, מישהו בא אליי וזרמתי איתו, התנשקנו וזה. יום אחר כך ראיתי אותו בפייסבוק ואמרתי לעצמי 'אוי ואבוי'"
מי טו.
"הייתה לי חוויה לא נעימה בפריז. הטרדה מינית לכל דבר. הגעתי לצילומי טסט - כלומר, לסשן עם צלם לבד שבו עושים כמה קליקים כדי לעדכן את הבוק. הגעתי לסטודיו שלו, ישבנו ודיברנו קצת לפני - הם עושים את זה כדי לפתוח את הדוגמנית, לגרום לה להרגיש בנוח - ובסוף השיחה הוא חיבק אותי ולא כל כך הבנתי למה. אולי זו הייתה הדרך שלו לפתוח אותי עוד יותר. בקיצור, התחלנו את הצילומים ותוך כדי הוא שלח לי ידיים. אמרתי לו 'תקשיב: או שאתה מפסיק עכשיו או שאני הולכת מפה'. הוא פשוט הרשה לעצמו ללטף אותי בכל מיני מקומות בגוף - ואז, ברוב חוצפתו, אחרי שביקשתי ממנו להפסיק, הוא המשיך לקרוא לי בכינויים ולגעת בי. הייתי בשוק. גם ממה שקרה וגם מעצמי, מזה שהרגשתי כל כך משותקת ושהייתי זקוקה לכל כך הרבה כוחות נפשיים כדי להדוף אותו ממני. אחר כך הבנתי שזה קורה הרבה במקצוע הזה. אני חושבת שלכל דוגמנית זה קרה לפחות פעם אחת בחיים". 
צה"ל.
"עשיתי שירות מלא בתור מש"קית מידע בחיל השלישות. הייתי ביחידה מיוחדת שנקראת 'מיצג חילות' - יחידה שמייצגת את החילות בפני תלמידים שעומדים להתגייס. כן, אני מניחה שלקחו אותי לזה בגלל שאני דוגמנית. אמנם נהניתי מהשירות וגם טסתי די הרבה לחו"ל, אבל זה היה עצם בגרון מבחינת הקריירה שלי. עשיתי את זה בעיקר כדי להרגיש חלק מהחברים שלי, מהמדינה. אני חושבת שבנאדם שבוחר לגור במדינה שלנו, מחובתו - גם אם הוא לא כל כך אוהב מה שקורה פה - לשרת בצה"ל. היה איזה רגע קטן שחשבתי לא להתגייס, אבל זמן קצר אחר כך הדר (גולדין) נפצע ונחטף - וזה היה מבחינתי סימן מאלוהים. כשעמדתי ביום הזיכרון עם כל החברים שלי בטקס אמרתי לעצמי 'תודה שבחרתי להתגייס'. אם לא הייתי עושה את זה, לא הייתי מסוגלת לחיות עם עצמי מול חבר שלי, הדר". 
גבר-גבר.
"מישהו שיש לו שאיפות בחיים והוא נלחם בשבילן. אחד לא נותן לסביבה להשפיע עליו, נשאר נאמן לעצמו, וכמובן, מתייחס לאישה בכבוד".
עומרי רוזנגרט, הבויפרנד (דוגמן, 27).
"חתיך, לא? זה בסדר, אתה יכול להגיד שהוא חמוד, זה לא יפגע לך בגבריות. אגב, הוא זרק אותי בהתחלה, פעמיים. אנחנו מכירים כבר שנתיים וזה קרה קצת אחרי שהתחלנו לצאת. הוא לא כל כך ידע מה הוא רוצה מעצמו אז הוא נפרד ממני - ואז הוא פתאום הבין מה הוא רוצה. אני לא בנאדם ששומר טינה. אין לי גם בושה. יש לי המון כבוד, אבל הרגש שלי יותר חזק. הבנתי שהוא רווק בתל אביב ושהוא באמת היה מבולבל כי הוא לא היה בקשר המון זמן לפני זה - ואשכרה, הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. באתי אליו כולי רצינית והוא לא ידע איך לאכול את זה. בסדר, בסוף הוא הבין". 
אוברול:  לוויס וינטג', אוסף פרטי | טבעות: באלטו
טרנדים.
"אני מאוד מתחברת לכל העניין של כובעים, שנכנסו עכשיו מאוד לאופנה. גם הטרנד הכסוף ממש מגניב. כל החולצות האלה עם השרוכים, לעומת זאת, זה ממש מאוס". 
בריטניה.
"נולדתי שם כי אבא שלי עשה שם דוקטורט, בקיימברידג'. נולדה באנגליה. אני דוברת אנגלית מלידה - וזה לגמרי יתרון במקצוע שלי". 
ישראל.
 "בחו"ל לא מזהים שאני ישראלית. חושבים שאני צרפתייה או רוסייה. כשאני אומרת שאני ישראלית אנשים בדרך כלל מופתעים. אני לא יודעת אם לטובה או לרעה". 
ירידה מהארץ.
"זו אופציה לגמרי. זה קצת מפחיד אותי, אבל אני אעשה את זה. כרגע עומרי לא זורם איתי וגם אני מאוד קשורה לארץ, אבל אני מאמינה שזה משהו שבהחלט יכול לקרות בקרוב". 
קרחנות.
"אני אוהבת להתקרחן, אבל רק עם אנשים שאני אוהבת. בדרך כלל אין לי פומו לדברים האלה, בוא נגיד ככה". 
סטוצים.
"אני לגמרי בנאדם של מערכות יחסים ארוכות. אני לא בנאדם של סטוצים בשום צורה. עשיתי סטוץ רק פעם אחת בחיים שלי. זה היה בגיל 15. היינו במסיבה במועדון בנמל, הייתי שיכורה, מישהו בא אליי וזרמתי איתו, התנשקנו וזה. יום אחר כך ראיתי אותו בפייסבוק ואמרתי לעצמי 'אוי ואבוי, מה חשבתי לעצמי? עדה, את לא עושה את זה יותר בחיים'".
לגליזציה.
"כן. למה לא, בעצם?".
סם.
"סוכר"
אלכוהול.
"ג'ין".
פוביה.
"יש לי. מעכבישים. נתקלתי בהרבה עכבישים בחיי כי אני גרה במושב (ניר צבי, רב"פ) שיש בו מלא עכבישים ומישהו שם סיפר לי פעם שעקץ אותו עכביש והוא כולו התנפח אחר כך. זו החיה הכי מפחידה ומגעילה. אני שונאת עכבישים". 
זמורה ל-twentyfourseven
מזל.
"זה פקטור מאוד משמעותי בתחום שאני נמצאת בוי. מזל ומקריות. אפשר להגיד שזה העניין המרכזי. אתה יודע, קוראים למקצוע הזה 'דה ווייטינג גיים'. את צריכה לחכות כל הזמן למשהו שייקרה". 
איפור.
"אני שונאת. זו מסיכה שלא נעימה לעור. כשאני מתאפרת אני פתאום רואה עדה אחרת - וזה קצת מגניב, אני מודה - אבל זו לא העדה שאני רוצה לראות". 
סמל מסחרי.
"יש מצב שהגבות שלי. היה לי תסביך רציני איתן בעבר. בתחילת התיכון הייתה לי ממש אובססיה להן. כל יום כשהייתי חוזרת הביתה הייתי מורטת אותן. הייתה לי ממש הפרעה עם זה". 
מראה חיצוני.
"כשהגעתי לעיר, לתיכון תלמה ילין, זה התחיל להעסיק אותי כי שם היו הרבה בנות יפות - ובגיל ההתבגרות אתה גם מתחיל להבין מי אתה ומה אתה רוצה. יופי גם פותח המון דלתות, יו נווו". 
שיפוצים.
"אני לא חושבת על זה עכשיו, אבל יכול להיות שבגיל 30 אני אראה פתאום שינויים שמצריכים תיקון - ואם כן, אין בעיה". 
ילדה מפונקת.
"הייתי יכולה להפוך לכזאת בקלות, אבל ההורים שלי לא נתנו לי להיות כזאת - ואני מאוד מעריכה אותם על זה. אני לא מאלה שצריכות את ההורים שלהן קרוב. אני גם לא מאלה שמשקיעות את הזמן שלהן בדברים שהם לא באמת חשובים". 
כושר.
"אירובי, לבד, מול היוטיוב. יש מצב שהשכנים שלי נהנים מזה, לא יודעת". 
דיאטה.
"דחיתי את הגיוס שלי לצבא בשנה ובמהלך השנה הזאת לא הייתי במסגרת, אכלתי לא מסודר וקצת השמנתי. בוא נגיד שהתגייסתי לא במידה שדוגמנית צריכה להיות בה. נתנו לי תפריט די מצומצם, הייתי כמה חודשים בדיאטה וזה היה לי מאוד-מאוד קשה. הייתי צריכה להיכנס למשטר אימונים ולשים לב לכל דבר שנכנס לי לפה. עכשיו זה כבר אוטומטי אצלי. אבל לפעמים בורח לי ואני תוקעת מגנום". 
אוכל.
"איטלקי, צרפתי, אסייתי… טוב נו, הכל. לפעמים זה מתנגש עם העבודה שלי, אבל יחסית אני באמת אוכלת מה שבא לי - ואוכלת מלא ממה שבא לי". 
צילומים.
"רוב הזמן אני מתמודדת עם זה יפה. מה שכן, זה יכול להיות מאוד משעמם - וזו בעיה כי אני אוהבת אקשן. בהתחלה גם לא ממש הבנתי איך עושים מבט סקסי למצלמה, אבל עם הזמן זה בא. פשוט עושים סוויץ' בראש". 
הצלחה.
"אני לא חושבת שאני מצליחה כרגע. כשאתחיל לעבוד עם השמות הגדולים, אני מאמינה שארגיש שזה קורה. אני חושבת שאני מאוד בנויה לתחרות הזאת - ואני מאוד מאמינה בעצמי. מאוד". 
ערה?
"קיבלתי כאלה סמסים, ברור, אבל אף פעם לא עניתי לזה. ישנתי, כנראה". 
עוד משהו?
"כן. אני שרה ממש טוב. הייתי הבחורה ששרה בטקסים בבתי ספר".
ל"ווג" איטליה
איפור: מישל אדרי לסולו | שיער: בנג'מין רואמי לסולו | ע.סטילינג: אורטל בן אבי
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.