"היה לי, למשל, תיק שבו בני זוג מאוד עשירים החליטו לעלות לארץ מפריז. לפני שהם התחתנו הם חתמו, בפריז, על הסכם ממון ועל הסכם הפרדת רכוש, ואז, כעבור 20 שנה, החליטו לעלות. מה שקרה בפועל זה שהאשה והילדים אכן השתקעו כאן, אבל הבעל לא: הוא נשאר על הקו. חברות בבעלותו עדיין נשארו בפריז ואת הכסף הוא פיזר בין כמה בנקים בצרפת ובישראל. בקיצור, הגשתי תביעה ייחודית, ראשונה מסוגה, וביקשתי שבית המשפט יכיר בזכויות הכלכליות של האשה לפי החוק הצרפתי, שכן בישראל הסכם ממון שמפריד את רכוש הצדדים מותיר את האשה ללא דבר.
"בצרפת, למרות ההסכם, האשה מפוצה על שנות הנישואים ועל ההון שהבעל עשה בזמן שהיא גידלה את הילדים וטיפלה בבית. למרות שערערו עלינו בהליכים מקדמיים לא פחות משלוש פעמים רק על עצם הרעיון התקדימי, זכינו והתיק התנהל על פי החוק הצרפתי. הפיצוי שמגיע לאשה הזו, אגב, מוערך במיליוני יורו".
אני מניח שיש גם מקרים שבהם את מפסידה. 
"אני לא מפסידה".
נו, באמת.
"אולי היו כמה מקרים בודדים, אבל בעיקרון אני לא מפסידה. אם אני רואה שאין סיכוי, אני משכנעת את הלקוח שלי להגיע להסדר פשרה ובכל מקרה הפתרון שאנחנו מגיעים אליו בסוף מקובל על שני הצדדים. הרבה פעמים קורה שהעורך דין בצד השני שומע שהוא הולך להתמודד בבית המשפט נגדי והוא מראש אומר ללקוח שהוא לא מוכן לקחת את התיק, או שהוא דוחף לפשרה. עורכי דין לא מתעסקים איתי. בתחום דיני המשפחה יצא לי שם כזה, של אחת שלא מתעסקים איתה - אף על פי שהיום אני הרבה יותר נינוחה ורגועה מפעם. הייתי פעם הרבה יותר לחוצה וקשוחה. עם השנים - ואחרי שצברתי מעמד - הבנתי שאפשר, ואפילו עדיף, בלי זה".
 

עושה סדר בדברים

בכור־בוני לא מגדירה את עצמה רק עורכת דין. לדבריה, היא גם מגשרת ובמובנים רבים גם פסיכולוגית. היכולת הפלאית שלה לקלוט אנשים וסיטואציות במהירות מאפשרת לה פעמים רבות להבין לאן נושבת הרוח גם אם הפציינטים שלה טוענים שהיא נושבת לכיוון אחר לגמרי. "הגיע אליי פעם בחור נסער", היא מספרת, "הוא נכנס אליי למשרד וצעק 'אשתי ברחה מהבית! היא השתגעה! אני רוצה להתגרש ממנה! עכשיו! מהר!'. בקיצור, ניסיתי להיכנס קצת לעובי הקורה, אז הרגעתי אותו, שאלתי אותו שאלות על החיים שלהם יחד והבנתי שממש לאחרונה נולד להם תינוק. תפסתי את הבחור ואמרתי לו 'תקשיב, אשתך בדיכאון אחרי לידה. תן לה קצת זמן, תמוך בה, היא תחזור'. הוא עשה מה שאמרתי לו וזמן קצר אחר כך הגיע אליי למשרד זר פרחים ממנו וממנה, עם פתק שהיה כתוב עליו 'תודה שהצלת אותנו וגרמת לנו להבין כמה טוב לנו ביחד'".

מקרים כאלה, היא אומרת, גורמים לה להרגיש טוב עם עצמה ועם המקצוע שהיא בחרה, שאותו היא מכנה "שליחות". כן, אף על פי שחייה גדושים בסיפורים עצובים של פרידות ונגזרותיהן. "אני הופכת לאנשים את החיים לטובים יותר - בלי קשר לתוצאות של תהליך הגירושים. אני מובילה אותם אל הבחירות הנכונות, עושה להם סדר בדברים, מורידה מהם המון לחץ ועוזרת להם להבין כיצד לצאת מהסיפור הזה הכי טוב שאפשר".

ואולם, לא תמיד הסיפורים נגמרים כמו הסיפור הנ"ל, בדרך של קומדיה רומנטית. פעמים רבות המוצא היחיד כואב ומטלטל. "פירוק של קשר ארוך טווח הוא אובדן לכל דבר", היא אומרת, "מדובר באחד התהליכים הכי קשים שאדם יכול לעבור בחייו - והאמן לי שנתקלתי בסיפורים מאוד לא נעימים, כאלה שממש לא היה בהם סיכוי להמשיך בזוגיות.

בבית של איימי ובעלה, אילן בוני (מנכ"ל קריאטיב של חברת פוסט פרודקשן גדולה), זה לא ככה. הכל פתוח, הכל ברור, הכל על השולחן. גם עם שלושת הילדים - ליאל (19), יותם (18) וגיא (12). "בעיקרון, המקצועות שלנו הפוכים ב־180 מעלות", היא אומרת, "הוא מפעיל המון דמיון בעבודה ומוציא שם דברים ורודים עם פרפרים, ואצלי יש תמיד אנשים במשבר. מה שכן, שנינו מפעילים חוש קריאטיבי כדי לפתור בעיות, גם בעבודה וגם בבית. בכלל, יצירתיות היא דבר מאוד חשוב בחיים, בייחוד היום. יצירתיות וחדשנות. זה שם המשחק היום בכל תחום. ככל שתהיה מסוגל לפתח יותר פתרונות, כך תצליח יותר".

זה אולי נכון, אבל בתקופת החגים הקרובה, כמו בכל תקופת חגים, עלול להיות לנו קשה מאוד למצוא פתרונות לכל המריבות והוויכוחים שלבטח יצוצו מדי יום או יומיים. "זה ידוע שבחגים אנשים בחופש, בבית, ולא רק בבית, גם הולכים לבקר את החמות וכו', וזה מייצר סיר לחץ", אומרת בכור־בוני, "לכן, באופן קבוע, מיד אחרי החגים יש גל מטורף של גירושים. סיר הלחץ הזה גורם לאנשים להגיד 'זהו, אני לא יכול יותר'. ביומיום יש מינון מסוים של זמן עם האשה והילדים שאתה חי איתו, אבל עכשיו אתה תקוע איתם - ובמקרים רבים גם עם בני משפחה רחוקים יותר - במשך שבוע שלם. זה לא קל, בעיקר כשמעורבת בזה משפחה מורחבת".