מי נמנה עם מערך הטיפול שאתן מציעות?
"יש לנו שמונה אנשי צוות במשרות חלקיות ומלאות והשאר הן מתנדבות בכל מיני תחומים: עיצוב, טיפול, מנטוריות אישיות לנשים שמפתחות קולקציית תפירה, סטודנטיות, פסיכולוגיות, מטפלות באמנות. כל יום פונה אליי מישהי שרוצה להתנדב. אני מאמינה שזה קשור גם לשינוי התפיסתי הכללי שחל לגבי זנות בארץ: קניית נשים הפכה ללא לגיטימית בחברה. אני לא תמימה, אני לא חושבת שזה הולך להיעלם, אבל נשים מדווחות לי מהשטח שיש פחות לקוחות באופן משמעותי – מה שאומר שעד היום אנשים חשבו שזה לגיטימי כי ככה הוצגה הזנות במדיה. היום ברור שזה לא לגיטימי. מישהו שהולך לצרוך אשה יודע שזה לא משהו שהוא יכול לצחוק עליו עם החבר'ה, כי זה כבר לא יתקבל בברכה. אחד המיתוסים הבולטים בתחום הוא שזנות תמיד הייתה ותמיד תהיה, אבל גם אם היא תמיד תהיה זה לא אומר שתמיד תהיה תעשייה ענקית כזאת".
אילו תגובות יוצא לך לקבל מהנשים עצמן?
"מרגשות ביותר. בבוקר יכולה להגיע אליי מישהי בחרדות ובקשיים גדולים וצריך לשכנע אותה להגיע ולתת צ'אנס, ואחר הצהריים תיתקלי בבוגרת שלך שכבר מנהלת חיים שלמים, עובדת במקום מכובד ומתמודדת עם הקשיים שלה כאדם נורמטיבי. יש גם נשים רבות שפורשות, נזרקות אחורה וחוזרות אחרי שנה. בגדול יש לנו סטטיסטיקה של 65 אחוז נשים שיוצאות מהזנות. אבל גם ביחס ל־35 אחוז של הנשים שנופלות אנחנו לא מאבדות תקווה. הן למדו משהו על עצמן, על העולם, והן יודעות שיש מקום שיכול לעזור להן. הן יידעו להשתמש בזה בפעם הבאה".
בטח יש המון מקרים וסיפורים שקרובים ללבך. תוכלי לשתף אותנו באחד כזה? 
"אני יכולה לספר על מישהי שהגיעה אלינו כשהיא עמוק בזנות, עם התקפים פסיכוטיים כמעט על בסיס שבועי. השגרה שלה כללה משטרה, אשפוזים, זנות וחוזר חלילה. היא הייתה מגיעה אלינו פעם־פעמיים בשבוע, תוך שהיא ממשיכה עם הזנות על בסיס יומי. זה היה מראה קשה מאוד. היא התנגדה לטיפול פסיכיאטרי והייתה במצב קשה. כל המשפחה שלה הייתה מסודרת כלכלית מדברים שהיא רכשה עבורם: דירה לאביה, רכב לאחיה, שלחה כספים לאמה בחו"ל – כל זה מהזנות. והיא עצמה חסרת כל. 

"התחלנו לעבוד איתה לאט לאט, לפרק את העניין הזה של התנגדות לטיפול. סייענו לה למצוא דירה במקום טוב יותר ולא באזור זנות, התחלנו ללוות אותה גם לאשפוז ולבנות איתה טיפול. בשלב מסוים היא החלה לקחת טיפול תרופתי, הגיעה אלינו יומיים בשבוע לסטודיו ואכלה איתנו ארוחת צהריים מדי יום. אחרי חצי שנה ראינו שהיא מתחילה להתייצב ואחרי חצי שנה נוספת, שבה היא למדה תפירה, היא החלה לעבוד בסטודיו ולהתמקצע. היום היא תופרת מעולה, מדהימה, והיא מנהלת את כל הקשר עם הלקוחות ואחראית על הוצאה של עבודות מהסטודיו.

"בין לבין, היא גם הפכה לאמא. היום, שלוש שנים אחרי, היא אשה מפרנסת שמגדלת ילדה. אשה שמחה, מסופקת בחייה, שעוד מעט תתחיל ללמוד באוניברסיטה. אם את שואלת אותי איך אני עומדת בטיפול היומיומי בזוועות של החיים ושל העולם - זה בזכות זה".