top of page
כתבת שער
התפכחתי
בר פאלי (36) מיצתה את הכלום ואת השום דבר שיש להוליווד להציע. עכשיו היא חולמת על תיאטרון, מתעניינת בפוליטיקה וחוקרת דמויות היסטוריות כדי להפוך ליוצרת דוקו. כן, זו אותה בר פאלי שאנחנו מכירות. וואו - רועי בהריר פרל | צילום: שי כהן-ארבל | סטיילינג: שלו לבן | עורך אופנה: נדב אליהו
סריג גולף שחור אוברסייז: רנואר קולקציית תצוגה | מעיל צמר על כתפיים: Tibi לפקטורי 54 | מגפי ברך: סטיוארט ויצמן לפקטורי 54
חבריה של בר פאלי מהתיכון (עירוני א' בתל אביב, מגמת תיאטרון) קראו - וחלקם עדיין קוראים - לה "ברבי". תכף היא תבהיר, וגם תשכנע, שהם לא התכוונו לזה בקטע מעליב - כלומר, הם לא חשבו שהיא בובה ריקנית או משהו כזה - ושהיא הכי לא ברבי בעולם. אם עד לפני כמה שנים הכינוי ההוא עוד ריחף מעל שמה המתוק ומעל צילומיה הסקסיים בשערי המגזינים, נראה שהיום באמת הגיע הזמן לעבור איתה פאזה. היא, מצדה, בעיצומו של מעבר כזה - מברבי לאשה. היא כבר מזמן לא אוחזת בסטטוס המייגע של דוגמנית ישראלית שמנסה את מזלה באל. איי: היא אמריקאית עם אזרחות (מ-2016), עם אג'נדה חברתית ופמיניסטית, עם מודעות פוליטית גבוהה ובלי כל רצון, וחשק, לעסוק בדוגמנות.
באפריל היא תהיה בת 36. בינתיים, אחרי 12 שנה בארצות הברית שבמהלכן החתימה שעוני נוכחות בסטים של כמה הפקות הוליוודיות נוצצות, בעיקר מאזורי המדע הבדיוני והאקשן, בר פאלי, אשתו של התסריטאי היהודי-קנדי איאן קסנר, מוכנה ומזומנה לדבר האמיתי: תפקיד רציני ראשון בסרט רציני ראשון. גם תיאטרון בא מבחינתה בחשבון בימים אלה. גם דוקו היסטורי (יש לה במגירה כמה רעיונות בנושא). היא מאסה לגמרי, כפי שתוכלו להבין ממנה בהמשך, מהצביעות ההוליוודית ומהריקנות שנלווית לה. היא למדה, לדבריה, להפריד בין האגו של השחקן לזה של האדם שמאחוריו - ולהרחיב את אופקיה אל מעבר להרי האגו של עצמה. במילים אחרות, אתן לא באמת מכירות את בר פאלי. קראו והיווכחו.
ברבי. "החברים שלי מהתיכון התכוונו לזה בקטע טוב כשהם קראו לי ככה. הם לא היו עד כדי כך רעים. היום יש מספר מאוד מסוים של אנשים שיכולים לקרוא לי ככה בלי שאני… אתה יודע, אתהפך עליהם. אני לא מחזיקה מעצמי ברבי, כמובן. זו בובה. אגב, כאן קוראים לי גם 'בי' לפעמים - ואנשים שהיו בצבא קוראים לי 'פאלי'. תכלס, אני חושבת שהשם שלי מספיק קצר גם בלי כינוי".
ורוורה. "כן, זאת אני, במקור".
מבטא אמריקאי. "מאוד יכול להיות שיש לי כזה. בעצם, בטוח יש. תשמע, אני גרה כאן כבר 12 שנה, בעלי הוא קנדי-אמריקאי, כל העבודה פה באנגלית, בקושי יוצא לי לדבר עברית, אז ברור שזה ככה. אני לא מנסה להישמע מגניבה או משהו. זה פשוט משהו שקרה לי".
מבטא ישראלי. "עדיין קשה לי להיפטר ממנו. מצד שני, אף אחד לא יודע מאיפה המבטא שלי. כולם אומרים 'טוב, היא לא מאמריקה', אבל לא יודעים להגיד מאיפה. אני גם לא מקבלת כאן תפקידים של ישראלית. בכלל, הם לא מבינים פה שישראל, כמו ארצות הברית, זו מדינה של מהגרים, מישמש של הכל, וכשזה מגיע לליהוק של דמות ישראלית הם חושבים שהיא אמורה להיראות בדרך מאוד מסוימת: מישהו שחום כזה, אוריינטלי. אני לא בטוחה שאני נראית ככה".
שפה אהובה. "הייתי עכשיו בארץ ודיברתי עברית שלושה שבועות רצוף, אבל אחרי שבוע פה אני שוב חושבת ונושמת באנגלית. עד היום ביליתי שליש מהחיים שלי ברוסיה, שליש בישראל ושליש כאן - וככה אני מרגישה עם העניין של השפות: אני מחולקת לשלוש. בשליש הראשון הייתה לי ילדות נפלאה ברוסיה ויש לי משם זיכרונות מדהימים. בשליש השני הגעתי לארץ, למדתי בבית ספר לאמנות ומצאתי שם את התשוקה שלי למשחק. בשליש השלישי הגעתי לפה בלי להכיר אף אחד ובלי יכולת לעבוד פה - עשיתי הכל חוקי, שיהיה ברור - ובניתי את עצמי מאפס. לכל תקופה בחיים שלי היה את הקסם שלה, והיו גם זמנים פחות טובים, אבל בינתיים המסע הזה הוא - נוק און ווד - משהו שאני מאוד גאה בו. זה באמת היה מסע, בלי להישמע קלישאתית".
אנטישמיות. "נכנסתי כבר כמה וכמה פעמים לעימותים לא פשוטים על דברים כאלה. בוא נגיד שאם זה בן אדם שני מטרים גובה שנראה כאילו הוא הולך עוד שנייה להכות אותי, אני מוותרת, אבל היו לי מקרים עם צעקות וכאלה. מישהו צעק לי פעם משהו עם היטלר ותאי גזים - וממש התנפלתי עליו בצעקות. מה לעשות, בחו"ל אני עדיין ג'ואיש".
פלצנות הוליוודית. "האנשים הכי מוצלחים שעבדתי איתם, הכוכבים הכי גדולים, אין להם את זה. הם לא מרגישים צורך להוכיח לאחרים שהם גדולים וחשובים וכל זה. דווקא אלה שהם בלבל הנמוך יותר מרגישים צורך להקטין אנשים סביבם. הם פשוט צריכים להרגיש שהם חשובים והם עושים את זה גם לא במודע. בכלל, חלק מהאנשים פה נורא אופורטוניסטים. עם הזמן למדתי להבין את זה ולא לקחת את זה יותר מדי קשה".
"איאן (קסטנר, הבעל, בצילום) יעשה הכל, אבל הכל, בשביל מסאז' - וכשהוא במסאז' הוא עשוי לשכוח שאני קיימת. אני, האמת, אף פעם לא עושה לו מסאז'"
חליפה גברית מחויטת תמר נתנאלי לשנקר
חליפה גברית: תמר נתנאלי לשנקר | חזיית קטיפה ורודה: אינטימה
אגו טריפ. "אני לא חושבת שחייבים את התכונה הזו בהוליווד. קולנוע זה מאמץ של קבוצה, לא של יחיד. אני לא יכולה לעשות את העבודה שלי בלי המלבישה ובלי ההוא שמכין את האוכל. זה שאני באור הזרקורים, או בקדמת המצלמה, והם מאחור - זה לא אומר שהם במעמד שונה משלי. באיזשהו מקום, אני פועלת ניקיון. הרבה אנשים סביבי שמים דגש על מה שהם עושים ועל מה שיש להם בחיים. אני לא כזאת. כשאני שומעת על אנשים שמוציאים אותם מהבית כי הם איחרו בתשלום המשכנתה שלהם, זה מוציא אותי מדעתי".
דונלד טראמפ. "אני בכלל לא בעד המדיניות שלו. בבחירות הייתי בעד ברני סנדרס ואפילו התנדבתי לקמפיין שלו. לצערי הוא לא זכה, אבל הוא הביא למודעות בקרב הצעירים לכיוון שאליו החברה שלנו צריכה להתקדם. כרגע אנחנו שמים דגש על הדברים הלא נכונים בחיים, כמו למשל כסף. אני פריבילג'ית, כמובן. אני יכולה לפרנס את עצמי ולעשות את מה שאני אוהבת, אבל יש אנשים שעובדים בשלוש משרות ובקושי מצליחים לפרנס את עצמם. הסיסטם שבור מהבחינה הזאת שאין להם סיכוי לצאת מהמעגל הזה. מתי הם ילכו ללמוד אם אין להם כסף לאוכל? אנחנו פה, בלוס אנג'לס, חיים בבועה, אבל אני כן פולשת לאנשים כאלה. אני עושה ימי התרמות, רואה איך אנשים אמיתיים חיים, וזה מאוד מתסכל אותי כי אני לבד לא יכולה לעשות שום דבר בקשר לזה. אני חושבת שאנשים שנוח להם בחיים צריכים לדבר על זה ולדחוף לכיוון של עזרה לזולת במקום לדאוג לעצמם בלי לחשוב על האחר. וואו, איזה נאום נתתי לך עכשיו. אתה בסדר?".
הלגליזציה בקליפורניה. "אין לי שום בעיה עם זה. אלכוהול וסיגריות הורגים הרבה יותר אנשים מגראס. אני חושבת שמספר מקרי מוות ממריחואנה הוא אפס. אנשים לא צריכים לנהוג תחת ההשפעה של זה ולא לעשות שום דבר שקשור לבטיחות, אבל אין לי שום בעיה עם זה שהוויד חוקי".
תחרות בין ישראלים בהוליווד. "אין כזאת. אנחנו לא מתחרים על אותם תפקידים. אני גם לא מרגישה שאני צריכה להוכיח משהו למישהו. הבן אדם היחיד שאני משווה את עצמי אליו זה אני בעבר. ככה אני מודדת את ההצלחה שלי, חומרית ונפשית".
שינוי שחל בי. "אני הרבה יותר מתעניינת בפוליטיקה, בעיקר בנושאים חברתיים. אני גם חושבת שהפסקתי לקחת את העבודה שלי כל כך ברצינות. יש לי את העבודה, יש את החיים שלי - וזה לא בהכרח אותו דבר. היום, כשאני עם החברים שלי, אני באמת איתם. אני כבר לא חושבת בראש כל הזמן על הדבר הבא. אני בן אדם יותר טוב. מה שכן, הייתי רוצה לראות את ההורים שלי הרבה יותר. אני חושבת שאני לא עושה את זה מספיק. הייתי רוצה גם לעשות תיאטרון. נורא בא לי על זה. עשיתי כמה מחזות זמר בארץ ומאוד נהניתי מזה - ועכשיו אני ממש מרגישה צורך לחזור לשם".
דוגמנות. "זה לא משהו חשוב וזה לא ממש קורה מבחינתי היום. אני בת מזל שיכולתי לעשות את זה כדי לפרנס את עצמי בזמן שהלכתי לאודישנים. אתה יודע, המון שחקנים כאן הם גם מלצרים. למזלי, אני לא צריכה השלמת הכנסה כרגע. כבר ארבע-חמש שנים אני חיה רק מהמשחק".
אחזור לארץ אם... "אין לי מושג. אני מאוד מתגעגעת לארץ, מאוד אוהבת את הארץ, אבל הרבה יותר קשה להתפרנס שם כשחקן, והחלום של בית וילדים מאוד לא נגיש".
בית וילדים. "בית יש לי. ילדים? אני עדיין לא שם. לכולם פה, בהוליווד, יש קצת תסביך פיטר פן, אתה יודע. נראה שגם לי".
פחד. "הפחד הכי גדול שלי הוא שפתאום אפסיק ליהנות ממה שאני עושה. זה עדיין לא קורה, אבל לפעמים, בגלל שהרבה פעמים אני הולכת לאודישנים לתפקידים שטחיים או לתפקידי אקשן כאלה, יש בי חשש שזה יימאס לי מתישהו. עושים פה גם הרבה סרטים טובים, מורכבים, עם תפקידים מדהימים לנשים - וזה משהו שמאוד הייתי רוצה לעשות - אבל אתה לא מקבל הרבה הזדמנויות לעשות דברים כאלה. אתה חייב להוכיח את עצמך קודם בענק".
לא, תודה. "אני מוותרת על תפקידים לפחות פעם בשבוע. בסרט האחרון שהציעו לי, למשל, הכתיבה לא הייתה מספיק טובה לדעתי".
אוברול קצר סבינה מוסייב, חולצה מכופתרת בוטיק הלנה, מגפי ברך סטויארט וייצמן לפקטורי 54
"הציעו לי להשתתף בסדרה שהיה בה הרבה עירום. התפקיד דווקא עניין אותי, אבל סירבתי. שאלתי את עצמי 'איך ארגיש בסוף היום, אחרי שצילמתי סצנה כזאת?', והגעתי למסקנה שזה לא יעשה לי טוב"
עירום. "הציעו לי להשתתף בסדרה שהיה בה הרבה עירום. התפקיד דווקא עניין אותי, אבל כנראה לא מספיק, כי סירבתי להצעה הזו. שאלתי את עצמי 'איך ארגיש בסוף היום, אחרי שצילמתי סצנה כזאת?', והגעתי למסקנה שזה לא יעשה לי טוב. זה לא היה תפקיד ששווה לי לעשות משהו כזה בשבילו. העירום שם הרגיש לי פחות מוצדק. זה לא היה בקטע של להראות את הבן אדם האמיתי או משהו כזה. זה פשוט היה כזה 'טוב, זו סדרה של HBO, אז חייב להיות כאן עירום'. אני חושבת שזה משהו שכל אשה צריכה קודם לחשוב עם עצמה טוב-טוב אם זה נוח לה, כדי שהיא לא תתחרט אחרי עשר שנים. אני לא שוללת עירום, ממש לא, אבל זה צריך להיות התפקיד הנכון, הבמאי הנכון ועוד כמה דברים נכונים".
איאן קסטנר, בעלה. "איש סקסי בטירוף והבן אדם הכי חכם שפגשתי. הוא גם עשה אותי בן אדם יותר טוב. מה עוד אני יכולה להגיד עליו? הוא יעשה הכל, אבל הכל, בשביל מסאז' - וכשהוא במסאז' הוא עשוי לשכוח שאני קיימת. אני, האמת, אף פעם לא עושה לו מסאז'".
צ'ארלי שין (שיחק לצדה בסרט "הצצה למוחו של צ'ארלס סוואן השלישי"). "לא החלפנו מספרי טלפון או משהו. הוא גם לא ניסה להתחיל איתי. הוא היה מאוד מקצועי. בכלל, זו הייתה הפקה רצינית, עם אנשים רציניים, והוא כנראה התנהג בהתאם".
מארק וולברג (שיחק לצדה בסרט "רווח וכאב"). "מקצוען שלא ראיתי בחיים. הוא עובד נורא קשה, איש ממש נחמד ואחלה שחקן. בילינו חודשיים יחד במיאמי ביץ' כשצילמנו את הסרט והיו לנו שם כמה שיחות די עמוקות. בוא נגיד ככה: כשהוא רואה אותי היום באירועים הוא לא עושה כאילו הוא לא מכיר אותי".
ליאם ניסן (שיחק לצדה בסרט "נון סטופ"). "כל הבחורות על הסט היו מאוהבות בו. לא ראיתי דבר כזה. הוא פשוט ג'נטלמן ויש לו נוכחות מדהימה. אני לא הייתי מאוהבת בו, אבל דווקא כן הייתה לי אינטראקציה מצחיקה איתו. אני אוהבת לעבוד על אנשים, אז יום אחד הגעתי לסט עם סוכריות ג'לי בינס מהסדרה המגעילה - סוכריות דוחות בטעם של ביצה מקולקלת, קיא וקקי - וחילקתי אותן לכל מיני אנשים בלי להגיד להם שזה מגעיל. בשלב מסוים כולם אמרו לי 'אם יש לך ביצים, תעשי את זה לליאם ניסן'. עכשיו, אני, כשנותנים לי אתגר, אין מצב שאני בורחת ממנו. בקיצור, באתי לליאם ואמרתי לו 'היי ליאם, רוצה סוכריית גומי?'. הוא לקח אחת, אמר 'תודה רבה' ונכנס לסט. אחרי כמה שניות אני שומעת אותו, מרחוק, עושה 'אהההה אההה'. נראה לי שהוא הקיא את זה או משהו. ומה הכי מגניב? לא פיטרו אותי אחר כך".
אמריקאים. "אני אוהבת את זה שכשהם אומרים משהו, המשהו הזה יקרה בדיוק כמו שהם אמרו. הם לא ינסו ללכת איתך מסביב, כמו הישראלים למשל. אני מאוד בעד זה. מה שאני פחות אוהבת אצלם זה את המנטאליות ששופטת בני אדם לפי כסף. כסף הוא ערך עליון באמריקה. זה לא אמור להיות ככה".
אמונה תפלה. "כל הזמן אומרים לי 'תשברי רגל' ואני די מאמינה שזה עוזר. אני לא נכנסת תמיד ברגל ימין לסט, אבל תודה רבה לך שהזכרת לי את זה כי כמו שאני מכירה את עצמי, מעכשיו אני בטוח אעשה את זה".
מי טו. "אני בעד, ללא ספק. נשמע לי קצת מוזר שיש נשים שמוחות נגד זה, כמו השחקניות הצרפתיות ההן. העניין של מי טו, לפחות לפי איך שאני רואה את זה, הוא קודם כל עניין של ניצול מרות וכוח. זה יכול להיות המון דברים, גם מיניים, אבל לא רק. קח למשל את ג'יימס פרנקו, שלקח שחקנית מתחילה שקיבלה 100 דולר ליום צילום וביקש ממנה להסכים לעירום. עכשיו, השחקנית הזאת מרגישה שהיא קיבלה הזדמנות והיא גם לא ממש יכולה לסרב לג'יימס פרנקו. זו בעיה. זה גם חלק מהרעיון שמאחורי מי טו. לג'יימס פרנקו יש המון כוח בהוליווד והוא מכריח אותה לעשות סצנת עירום שלא נוח לה איתה. הניצול הציני הזה של נשים לא בא לי טוב".
בריאותנות. "אני בעד זה, אבל כשאני שמה לב שמישהו מגזים עם זה - למשל, שואל את המלצרית אם הקפה פה אורגני - אני הרבה פעמים מעירה לו, בצחוק כמובן".
הצלחה. "כל פעם, מיד אחרי שאני משיגה מטרה כלשהי שהצבתי לעצמי, כבר יש לי מטרה אחרת. למשל, התפקיד של הלנה מטרויה ששיחקתי בעונה הקודמת של 'אגדות המחר', והבאזז שזה עשה אצל מעריצי הסדרה, הביאו אותי לתפקיד קבוע בעונה החדשה. היום המטרה שלי היא לעשות משהו משלי. יש כמה דמויות היסטוריות שאני מאוד מתעניינת בהן ובביוגרפיה שלהן - והייתי ממש רוצה לעשות עליהן סדרת דוקו. הייתי אומרת לך באילו דמויות מדובר, אבל אני לא רוצה שיגנבו לי את הרעיון".
איפור מיכל רונן במוצרי מאק | שיער רועי חמו
bottom of page