טור אישי הבוררת • ברוריה אבידן־בריר

הבוררת

בלפור מחכה לה | אלוהים, רחם על ילדי הגנון | החיים אחרי הפנסיה | פרנץ קפקא והתחת התימני.

בלפור מחכה לה.
מול מנהיגות שבאו והתפוגגו (זהבה גלאון), התעייפו ומיצו (שלי יחימוביץ'), חלו (יעל דיין) או פשוט הזדקנו ומתו (שולמית אלוני), ניצבת כעת "אשת הברזל" איילת שקד - פוליטיקאית יפהפייה, מסקרנת, אניגמטית, שרת משפטים במיל', מהנדסת חשמל, בת 43.
כן, מותר בהחלט להמר שבלפור מחכה לה ולטייס הקרב שלה. אותי רק מעניין כרגע למה בדיוק התכוון נפתלי בנט כשוויתר בשבילה על מקומו כמספר 1 בימין החדש ואמר "בחרתי להיות מתחת לאלונקה". מה מסתתר מאחורי הדימוי? ומי נמצא, או נמצאת, על האלונקה? הרי שקד בטח לא צריכה שמישהו יסחב אותה. מוזר.
אלוהים, רחם על ילדי הגנון.
לא שאני אדישה ליגון הנורא. כלל לא. אני משתתפת בצערם של אבות ואמהות שבשנים 2008־2019 איבדו 30 תינוקות שנשכחו ברכב. עם זאת, אני חייבת להודות שהשכל האמהי הישר מונע מבעדי לקלוט איך אמא שוכחת תינוק ברכב למשך שעות, בשיא החום, כשהרכב לוהט? הטרגדיה של האם ממודיעין, חברת גרעין תורני, היא משל טרגי לבנאליות של החיים והמוות. בבוקר הנורא ההוא היא החליטה לא לשלוח את התינוק למעון כדי "לעשות לילד טיול עם אמא" ובעשר בבוקר היא נעלה את התינוק במכונית. מה היא עשתה באותו זמן? מדדה בגדים בבוטיק? בשעה אחת בצהריים, כשצלצל הנייד, האם האומללה נזכרה וזעקה "הילד שלי! הילד שלי!" ורצה עם המוכרת למכוניתה.
כשחבריה בקהילת רמת אשכול בלוד הודיעו: "בכאב עצום ובדמעות רותחות אנחנו מודיעים על הסתלקותו למרומים של הילד הזך והטהור", אותי מקפיצים הטיפים שמעניקים המומחים בסוגיה "איך לא לשכוח את תינוקך", כמו למשל "הניחי את התיק האישי במושב האחורי כך שבצאתך תבחיני בתינוקך הישוב בכיסא". אלוהים, רחם על ילדי הגנונים שאִמותיהם זקוקות לתזכורות בטלפון או לתיק במושב האחורי כדי לא להפקיר את תינוקותיהן באוטו. אנא, רחם עליהם.
החיים שאחרי הפנסיה.
המסלול של נאוה רביד, שבאוקטובר תחגוג 70, מעניק השראה לקרייריסטית שמסרבת "לעבוד" כשמרטפית לנכדים (אצל רביד הנכדות בנות 9 ו־6 וחצי). לבקשתה, היא פרשה מניהול לוריאל ישראל במאי 2015, בגיל 65 וחצי, לאחר 24 שנה בחברה, מהן 13 שנה כמנכ"לית. במסגרת תפקידה היא העסיקה 1,200 עובדים וגלגלה מחזור שנתי של 500 מיליון שקל. ואז, יום אחרי הפרישה, היא זינקה לקריירה חדשה, עצמאית לחלוטין, כיועצת לחברות ישראליות וגלובליות לפיתוח מוצרים וחדשנות במדע היופי. רביד, בת ליוצא שואה וצברית בשכונת יד אליהו, החלה לעבוד בגיל 18 בחברת תדיראן.

"לא באתי מבית עשיר", היא אומרת, "בגיל 16 הייתי הולכת לשכנה הספרית. היא הייתה עושה לי פן ואני ניקיתי לה את הבית ולקחתי את הילדים שלה לבית הספר". היא בוגרת תואר ראשון בכלכלה וסוציולוגיה וגם בעלת תואר הנדסאית קירור ומיזוג. בתדיראן היא ניהלה את מחלקת הקירור. "לא הצלחנו לספק את הביקוש. אנשים שלא קיבלו את המקררים באו להרביץ לי. פרסמנו מודעות ענק 'סליחה שהצלחנו'".

רביד פגשה אז, במסיבה, את יעקב ברק, אז מנכ"ל רבלון. ברק התייעץ עם רביד, אז סמנכ"לית בתדיראן, במי לבחור מבין שתי מועמדות לסמנכ"לית שיווק. "הצעתי לו את עצמי". השאר היסטוריה. רביד המשיכה לטפס והפכה למנכ"לית רבלון ישראל - האשה היחידה מבין כל המנכ"לים של רבלון הבינלאומי. "היום, בזכותי, נשים מהוות לפחות 50 אחוז מבכירי החברה בישראל".
אפשר להיות חצופה ולשאול מה היה גובה המשכורת האחרונה שלך?
"אני לא אגלה, אבל עם הבונוסים והאופציות, מנכ"ל שפורש מלוריאל לא יוצא עני".
עד מתי?
"כל עוד אצליח להיות רלוונטית ללקוחות שלי, שמטעמים עסקיים לא אנקוב בשמותיהם". 
המסר לפנסיונרית הקרייריסטית?
"לא לפחד כלל".
פרנץ קפקא והתחת התימני.
סיפורה של ליהיא גרינר, כוכבת הרשת והריאליטי, שחוק לעייפה ולכן אסתפק בתזכורת. גרינר נהגה בכביש 471 כששוטר עצר אותה בגין שימוש בסלולרי בנהיגה, קנס אותה ב־1,000 שקל והוסיף לפנקסה 8 נקודות. בתגובה, גרינר צילמה אותו בעודה מכנה אותו "תימני קטן שנראה כמו התחת שלי" - והעלתה לאינסטגרם. כשהפרסום הפך לוויראלי, גרינר הורידה אותו מהאינסטגרם ודיווחה שבעלה תימני (מה גודל התחת שלו?) וגיסה התימני הוא שוטר כשר. מסע ההתנצלות גובה בראיונות בפריים טיים שבהם גרינר מכתירה את עצמה "בהמה" וטוענת "אוי, אני נגעלת מעצמי, סורי, סורי…". השוטר, מצדו, הגיש נגדה תלונה על העלבת עובד ציבור, שהעונש עליה יכול להגיע לשישה חודשי מאסר. זה הזכיר לי תקרית משלי עם צמד שוטרים. לא זוכרת אם התחת שלהם היה שרירי או רופס. כן זוכרת שהם דלקו אחריי בסירנות ורמקולים: "מכונית BMW, תעצרי". כשעצרתי, בכיכר מסריק, לוכדיי טענו שאחזתי בנייד ודיברתי - אף שהנייד שלי היה קבור במעמקי תיק העבודה.

כשיצאתי מהמכונית, הראיתי להם שאין לי סיבה שפויה להחזיק ביד נייד כשיש לי באוטו מכשיר קבוע, אורגינל. כשהם לא השתכנעו והשוטרת הקפידה להצהיר שהיא מזהה אותי ושאין הנחות לידועניות, פלטתי בכעס: "אני מרגישה לכודה כמו יוסף ק'. אתם גוררים אותי לאווירה קפקאית". הם חשבו שאני מקללת אותם ובקושי הסכימו למחוק לי מהדו"ח סעיף של העלבת שוטר. מאז, כשעוצר אותי שוטר, אני מתמקדת בלשתוק. 

צילום ניצן חרמוני

לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.