כתבת שער

העולם בעדי 

הגירושים של ההורים, האב שהלך לעולמו, מחלת הסרטן שתקפה אותה בגיל 26, הלב השבור שהותירה הפרידה מאורן מאור, הכישרון, היופי, ההצלחה, הזוגיות הטובה עם נדב פלד, הילד המוצלח ליאו והמרחק הבטוח מהמטבח. עדי הימלבלוי מדגמנת ניצחון מוחץ.

ברוריה אבידן־בריר | צילום: שי יחזקאל | סגנון: מזל חסון | עורך אופנה: נדב אליהו
היא מבקשת מאנשי הצוות לשים ברקע “מוזיקה מפגרת”, נפרדת מטבעת יהלום (שמאופסנת חיש מהר בתיבת קטיפה מהודרת שהיא הכינה מראש, לצד טבעות משובצות אבני ספיר), מסירה כמה תוספות שיער שהוצמדו לראשה במסרקונים, פושטת מקטורן שחור עם ניטים משוננים, חולצת נעליים עם עקבי סטילטו וניגשת למשימה: צילומי שער ל”מגזינה”. 
"היום גירושים הם תופעה נפוצה. כשהורי התגרשו הייתי הילדה היחידה בכיתה שלי בחולון שההורים שלה התגרשו - וזה לא היה הכי נוח. כשהפכתי לאמא בעצמי הבנתי יותר את המשמעויות של הורות והתפייסתי עם אבי המת"
בנקודה המסוימת הזאת, המיוחדת, כשהיא באמת בלי תוספות, היא שוב עדי הימלבלוי מחולון, נערה חמודה ונטולת פוזה וגינונים, עם עיניים כחולות־ירוקות (תלוי בתאורה), ג’ינס קרועים וחולצת טי שצועקת “סטייליסטית לא תשתלט לי על ארון הבגדים!”. 
מכנסיים: מידה 38. משקל? “לא יודעת. לא נשקלת”. גובה: משהו כמו 167־168. “איפה אפשר להזמין כאן אוכל?”, היא שואלת במבט רעב. מלווה צמודה מטעם הסוכנת האישית שלה, זוהר יעקובסון, ממהרת לדאוג לכך ומציגה לה תפריט של המבורגרים בסמארטפון. בסופו של דבר, למרות הכוונות הטובות, היא מחליטה לוותר על הרעיון ובמקום זה להסתער על מגש האוכל שהכין הצלם שי יחזקאל במיוחד לכבודה. היא נהנית בעיקר מהפחזניות. אין ספק: עדי הימלבלוי (32), היא אחת הסלביות החמודות בארץ. בטח גם הבעל נדב פלד והבן ליאו מסכימים.   
קריירה
בימים אלה הימלבלוי היא הפרזנטורית של מותג ההלבשה התחתונה “פמינה” ומתכוננת לצילומים של פרויקט חדש בטלוויזיה, שעדיין אסור לה לדבר עליו. את הקריירה שלה היא התחילה לפני 12 שנה בערוץ הילדים (בסדרת הנוער “השמינייה”), וכמו כל כוכבי הילדים השתתפה בפסטיגלים. כשהייתה בת 21 לוהקה לטלנובלה “האלופה” של הוט, שם שיחקה בתפקיד ליאן זליג־פדידה, אשתו של הכדורגלן סער פדידה (בגילום יהודה לוי). “נורא מצחיק אותי לראות איך לחיים יש זרימה וחוקים משלהם”, היא אומרת, “אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין נשים מזדהות עם ליאן פדידה ועדיין אמהות קוראות לבנות שנולדו להן ליאן ומבקשות ממני להצטלם עם התינוקות שלהן. אני כמובן מצטלמת. זה מרגש”. 
אמהות
“אמא שלי הייתה בת 42 כשילדה אותי, ומנישואיה הראשונים יש לי שני אחים ואחות. אני הבת היחידה שמשותפת לה ולאבא שלי, שהיה בעלה השני. בעיני האמהות לגיטימית בכל גיל. יש לי חברות בגילי שעדיין לא רוצות ילדים - וגם זה לגיטימי. ההחלטה להיות אמא היא החלטה אמיצה מאוד: את מקבלת עלייך התחייבות לכל החיים. מבעל אפשר להתגרש. מהילד שלך את לא מתגרשת אף פעם. את הילד שלך את לא יכולה להחזיר, ילד לא עוזבים. כשליאו קורא לי באמצע הלילה אני מיד מזנקת”. 
הריון
“זה תהליך קוסמי מופלא. תשעה חודשים של אנרגיות חזקות, רוחניות. עבדתי כמעט עד סוף ההריון בהפקה של ‘מותק’ לכבוד חנוכה (ליאו נולד ביולי 2015, בא”ב) ושלושה שבועות אחרי הלידה חזרתי לבמה, שוב להפקה של חנוכה, לתפקיד של וונדי ב’פיטר פן’ (לצד עפר שכטר, בא”ב). הייתי שואבת את החלב לליאו, ובבית התגייסו לטפל בו אמא שלי, סבא וסבתא שלו, דודות וכל מיני קרובים. ההפרדה בין אמהות וזוגיות לעבודה הכרחית לתפקוד שלי. אני לא מערבבת ביזנס ופלז’ר. כדי לשחק אני חייבת להיות מרוכזת. כשליאו היה בן שנה וחצי הוא ראה אותי בפעם הראשונה - והיחידה, בינתיים - על הבמה, בתור בת הים הקטנה. הוא צחק, תפס את בועות הסבון שהופרחו מעל הבמה וכעס על המכשפה הרעה. אני בכיתי מהתרגשות. בכי שלא היה כתוב בהוראות הבימוי לבת הים הקטנה. וככה, כשאני דומעת, שלחתי לו נשיקה מהבמה”.     
הנקה ודימוי גוף
“אני לא מוכנה להתייחס למשקלים שלי בהריון. הקאתי כמו כולן והעלייה שלי במשקל הייתה ממוצעת, כמו של כולן. הינקתי את ליאו, אבל אני לא מצטרפת לפולחן ההנקה הממושכת. כל דבר קיצוני או כוחני הוא דוחה ונורא בעיני. שכל אחת מאיתנו תיקח אחריות על החלטות גורליות כמו הנקה ומשך ההנקה”.  
אבא שלי
“הייתי בת 13 כשאבא שלי, יגאל, נפטר. הייתי בהלוויה שלו, אבל בחייו, בגלל שההורים שלי היו גרושים, ראיתי אותו און אנד אוף, וברור שכעסתי עליו. היום גירושים הם תופעה נפוצה. כשהורי התגרשו הייתי הילדה היחידה בכיתה שלי בחולון שההורים שלה התגרשו - וזה לא היה הכי נוח. כשהפכתי לאמא בעצמי הבנתי יותר את המשמעויות של הורות והתפייסתי עם אבי המת. הפכתי לסלחנית”. 
פרגון בזוגיות
“נדב מפרגן לי מאוד והבית שלנו מתנהל בשוויוניות. כשנדב פנוי, הוא מטפל בליאו. הבוקר, למשל, רציתי להגיע לצילומים בלי שקיות מתחת לעיניים, אז ישנתי עד 9 בבוקר ונדב טיפל בליאו”.
לב שבור
“כמו לכל אחת שברו לי את הלב לא מעט פעמים. הייתי מאורסת שלוש שנים (לאיש העסקים אורן מאור, שלאחר הפרידה ממנה היה בן זוגה של כוכבת ילדים אחרת, שיר מורנו, ולשניים ילד משותף, בא”ב). אין לי שום כוונה לדבר על אורן, אבל חשוב לי לומר שגם לב שבור חשוב לניסיון החיים שלך. ממש כמו האושר, גם הכאב הוא חוויה. בחיי האהבה שלך פעם את למטה ופעם למעלה, אבל בלי שחווית כאב לא תדעי להעריך את האושר. נדב הוא המתנה של חיי. הוא היה חבר טוב שלי כשלמדנו בחטיבה, ובמשך כל השנים שמרנו על קשר. אני לא ממש יודעת להסביר איך קרה שבמשך כל כך הרבה שנים כל אחד מאיתנו היה במערכות יחסים אחרות עד שזה קרה. נדב הוא גבר שמכיל אותי. הוא אי של יציבות. גבר שלא מתרגש ממני. אצלו אני לא כוכבת. איתו אני עדי כמו שהוא הכיר אותה בחטיבה. איתו האני שלי הכי מזוקק”.
סרטן
“הייתי בת 26, בלי בן זוג, כשהלכתי לרופא בגלל דלקת בשן והתגלה שאני חולה בסרטן בלוטת התריס. זה היה אירוע מפחיד מאוד, אבל היום כבר מעייף אותי לדבר על זה כי הכל מאחורי, אני בריאה. אני מוכנה להזכיר את המחלה רק כדי לעודד בנות צעירות שנקלעו למצב שלי. סרטן בלוטת התריס הוא מחלה נשית, בעיקר. פונות אלי צעירות שחלו ואני עוזרת להן כמה שאני יכולה. אני שולחת אותן לרופא שניתח אותי והשאיר לי צלקת כמעט אמנותית, כמעט בלתי נראית. לא עברתי הקרנות ולא טיפול כימותרפי, רק ניתוח כריתה, ואחרי שבועיים התחלתי להתאושש. היום אני כמעט שלא מבחינה בצלקת, וממילא גם לא עושה ממנה עניין גדול. עם הגיל והבשלות אני רואה בה תזכורת, מעין סימני דרך. אני נושאת אותה כמו הצב שנושא על הגב את שריונו. לפני שנכנסתי להריון היו לי פחדים, אבל הם סולקו על ידי הרופא שלי. וידאתי שאני לא מסתכנת בזה שאני יולדת. האמת? הצלקת ההיא זה כלום לעומת דברים אחרים שעברתי בחיים. רק השנה היה לי אירוע ‘קוסמטי’, במירכאות, נוסף: במהלך הצגה של ‘בת הים הקטנה’ משוט של התפאורה פגע בי בעין. למזלי העין לא נפגעה, אבל נוספה לי עוד צלקת, על הגבה”.  
פרנסה
“התחלתי לעבוד בפיצרייה בגיל 14. בגיל 16 הייתי ברמנית. אמא שלנו פרנסה אותנו, אבל ידעתי שאם אני רוצה להוציא רישיון נהיגה - אני חייבת להתפרנס. מיד אחרי הצבא, בגיל 20, קניתי מכונית ראשונה, מעין ג’יפון, דייהאטסו, משומשת אבל שלי. היום אני נוהגת בוולבו חדשה. לא הייתי מאלה שציפו לקבל מותרות. אמא שלי היא המודל שלי ובהשראתה מגיל צעיר הבנתי שכל בן אדם צריך להרוויח את לחמו. בגיל 23 כבר קניתי דירה בתל־אביב. אומנם עם משכנתה, אבל בכוחותי. למרות שאני נשואה לאיש עסקים, אני ממשיכה להיות אחראית לעצמי. בעולם של שוויון זכויות, הגיבוי הכלכלי של בעלך הוא לא פקטור. גדלתי בבית שבו אמא שלי התגרשה פעמיים, והבנתי שהגבר שלך יכול ללכת. 
“במקרה שלי, נדב הוא איש עסקים ואני בחרתי בעולם האמנות - עולם מפחיד ולא יציב. למרות זאת, מגיל צעיר אני יודעת שגם אם העולם ייחרב, אני אתמודד. בגלל שבחרתי במקצוע שמזמין חרדות קיומיות כלכליות, בניתי עם שותפים את ‘בייביז בנמל’ - עסק לחדרי תינוקות שפועל במתחם שוק הפשפשים ביפו. בעסק אני לא פרזנטורית. אני שותפה ומשקיעה עם שתי השותפות שלי - ענבל שלוי (הנשואה לשלום מיכאלשווילי, בא”ב) ומישל שרגא (הנשואה לאושיית הרהיטים שימי שרגא, בא”ב)”. 
אמא שלי
“דולי, אמא שלי, היא מנהלת חשבונות במקצועה והיום היא פנסיונרית ובעיקר סבתא. לשמחתי, אחי ואחותי גרים במונטריאול, כך שאמא שלי היא ממש לא סבתא משומשת, מה שנקרא. היא רואה את הנכדים הקנדיים שלה רק בכל שנה עגולה. היא משוגעת על ליאו. היא לא רואה אותו יומיים וכבר מצלצלת אלי, אומרת שהיא מתגעגעת ובאה לשחק איתו. בכלל, יש לה המון אנרגיות. גם בתקופה שאבא שלי היה איתנו ועבד כמסעדן היא הייתה זאת שסיפקה את הפרנסה היציבה והקבועה. הייתי ילדת מפתח מגיל 6. הייתי מחממת בצהריים המבורגר במיקרו ומחכה שאמא תחזור מהעבודה. אמא שלי, הגיבורה, היא דמות דומיננטית בחיי, שלימדה אותי לקחת אחריות על החיים שלי ולדעת שכל חלום אפשר להגשים. היום היא עושה עם ליאו את כל מה שלא יכלה לעשות איתי בגלל דאגות הפרנסה שלה”. 
ליאו
“קראנו לו ליאו כי זה שם שמסמל אריה אמיץ שמסתער על החיים. ליאו הוא פרפורמר מלידה, אוהב קהל ואוהב להופיע. הוא ילד חברותי מאוד. אחרי חופשת פסח, כשהבאתי אותו לגן, הוא רץ פנימה בשמחה ענקית. לא התעסק בפרידה מאמא שלו”. 
אמהות פושריות
“כשהייתי בת 6 הופעתי בקלטת הילדים ‘100 שירים ראשונים’, עם ציפי שביט ונתן דטנר, אז כן, אפשר לחשוב שאמא שלי הייתה פושרית שדחפה אותי לבמה - אבל זה לא נכון. אמא שלי הבחינה באהבת הבמה שלי והייתה שם כדי לעזור, לא כדי לדחוף”. 
החיים כטלנובלה
"כשנכנסתי לעולם הטלנובלות אפשר לומר שהיה לי כבר ותק בחיים כטלנובלה, כי בחיים האמיתיים שלי חוויתי טלנובלה מגיל צעיר. הניסיון שלי לימד אותי שהחיים מזמנים לך פיספוסים, ושתכנונים קפדניים עלולים להתנפץ לך בפרצוף. בימים אלה חברה שלי, שחיה שמונה שנים עם החבר שלה, הודיעה לי שהיא התארסה. לעומת זאת יש אנשים שמתגרשים אחרי שנה”.
"בעולם של שוויון זכויות, הגיבוי הכלכלי של בעלך הוא לא פקטור. גדלתי בבית שבו אמא שלי התגרשה פעמיים, והבנתי שהגבר שלך יכול ללכת"
לימודים
“לא יכולתי להרשות לעצמי לפרוש מהמקצוע ולהקדיש שלוש שנים ללימודי משחק. כבר בגיל צעיר נשאבתי לתעשייה והציעו לי סכומי כסף גדולים, כך שלא יכולתי לעצור את הקידום שלי ולהפוך לתלמידה. את מה שחסר לי השלמתי בקורסים פרטיים ובלימודי פיתוח קול אצל דלית כהנא. אני אדם חרוץ. אחרי הניתוח שבו כרתו לי את בלוטת התריס המסורטנת, בשנה המושבתת, ניצלתי את הנטייה שלי לעולם האסתטיקה ולמדתי עיצוב פנים - מה שהיווה בשבילי בסיס של ידע לעסק חדרי התינוקות שפתחתי”. 
הלבשה תחתונה
“לא אהיה פרזנטורית למוצר שאני לא מאמינה בו. כשהציעו לי את ‘פמינה’ היו לי היסוסים, אבל לא בגלל המשמעות הסקסואלית של הלבשה תחתונה. סקס לא פסול בעיני - גם אם בעירום אני לא אופיע. ההיסוסים היו בגלל שאני יודעת שאני כבר לא בת 20. אם פעם יומיים לפני צילומים חושפניים הייתי חיה על חסה ויאללה, לעבודה - היום סיפור החסה הרבה יותר ארוך, וכדי להיות פרזנטורית להלבשה תחתונה אני צריכה להקפיד על תזונה נכונה. אני לא אנטי פוטושופ, בתנאי שזה יהיה במידה נכונה. אני בשום אופן לא מוכנה שיהפכו אותי בפוטושופ למידה 32”. 
מטבח
“אני מבשלת מעט מאוד, אבל אם אני כבר מבשלת - זה תמיד יוצא טעים מאוד. בעיקרון אנחנו אוכלים בשתי המסעדות שנדב מנהל עם שותפיו - ‘גן סיפור’ ו’גורדוס’, שזה ‘שמנים’ בספרדית”. 
אופנה
“תכשיטים ובגדים לא עושים לי את זה. הפטיש שלי זה נעליים. מלא נעליים. אני לא יודעת ולא סופרת כמה נעליים יש לי בארונות”.  
טיפ לזוגיות
“חוץ מסקס ותשוקה, החברות היא מעל הכל. צריך פשוט לדבר על הכל, גם על מעידות”.
איפור: עומר אסף | שיער: עינת סברלו
 
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.