כתבת שער
super doll
אין לה בעיה להצטלם בעירום. יש לה בארון תיק לואי ויטון לימיטד אדישן. היא לא פוסלת בן זוג שחור, אבל כן שוללת חבר ערבי. המירוץ למיליון? “סיפור לא רלוונטי". סטוצים? “למה לא?".
אלכסה דול (24) החליטה לפתוח איתנו הכל
ברוריה אבידן־בריר | צילום: דביר כחלון | סגנון וניהול אמנותי: יונתן פרימרמן | עורך אופנה: נדב אליהו
סטוצים: “למה לא? המוטו שלי הוא לחיות את הרגע. תראי, אני לא אתחיל עם גבר בבר. גברים חדשים עוברים את מסננת החברות שלי, כדי שלא אכיר איזה חולה נפש. סטוץ מסמל אותנו, הנשים החדשות. בדור שלנו, נשים לא תלויות בגבר שלהן. אנחנו נשות קריירה שעובדות לא פחות קשה מהגברים - ואם בקריירה אנחנו שוות, למה שבתחום המיני לא יהיה לנו סטוץ כמו לגברים?”.
חלומות ופשרם: “אני ממעטת לחלום. ישנה כמו דוב. כשאני בכל זאת חולמת, יש לי תמיד אותו חלום: אני עפה בשמיים, ואז, ברגע מסוים, צונחת, נופלת למטה. בואי נגיד שלפותרי החלומות יש עבודה קלה עם פתרון החלום החוזר שלי. אני שואפת להצליח בקריירה בינלאומית הכי גבוה שאפשר. יש לי שאיפות מאוד גבוהות מעצמי - ואני בטוחה שאגיע לשערים של ‘ספורט’ס אילוסטרייטד’ ושאדגמן ל’ויקטוריה’ס סיקרט’. וכשחלומות ממריאים הכי גבוה, יש נפילות - ואני יודעת להתמודד איתן. מותר לבכות כששומעים את ה’לא’. גם זה חלק מהעניין. צריך הרבה כוחות כדי לא לוותר, להתמודד עם הבאסה ולהמשיך”.
טיפול פסיכולוגי: “אני ממליצה לכל אחת על טיפול פסיכולוגי. אני מגיעה לפסיכולוגית שלי כשיוצא לי, כשאני בארץ. ניסיתי כמה פסיכולוגים עד שמצאתי את זו שמתאימה לי. אני מדברת ומדברת, והיא אוזן קשבת. בורכתי בחברים מדהימים ולא חסרות לי אוזניים קשובות של חברות וחברים, אבל האוזן המקצועית של הפסיכולוגית שלי חשובה לי”.
כוח נשי: “אני מאמינה בכוח נשי, ובין החברים שלי אין מקום לאשה קטנה וחלשה. אני לוחמת. גל גדות, המותג והאשה, היא הרול מודל שלי. אני שומעת בתעשייה המון הערות על זה שבעלה העשיר עזר לפריצה המדהימה שלה. שטויות. שטויות. אני לא מסכימה. אין כסף שיכול לקנות כישרון. הבעל של גל גדות הוא גרעין תומך, והבית והילדות שלה הם הקן שאליו היא חוזרת מהתעשייה ששואבת ממך את כל האנרגיות. אני גאה בגל גדות ולא שוללת להתקדם כמוה מדוגמנות למשחק”.
האקס המיתולוגי: “האקס המיתולוגי שלי הוא, כמובן, רז זלצרמן, שהוא בן 31 היום. הייתי בת 19 והוא היה בן 27 כשהחל הסיפור שלנו. עברתי איתו את השנים שבהן עיצבתי את האישיות שלי ואת הקריירה שלי. היום אני לבד. בלי בן זוג קבוע. ולא. אין סיכוי בעולם שאני והאקס המיתולוגי נחזור אחד לשני. אני לא מאמינה בנוסטלגיות. לחזור לעבר? ממש לא. החיים ממשיכים ואני סקרנית, זורמת הלאה, פתוחה להפתעות, בלי רגע של צער. אני לא שואלת את עצמי אם יכולתי להיות גברת זלצרמן. שטויות. את הפרק הזה סגרנו”.
אם הייתי חיה בג’ונגל: “הייתי צ’יטה. הצ’יטה זריזה וחדה. בדיוק כמוני”.
צילומי עירום: “נון אישיו. אין לי בעיה עם עירום. אשה שמרגישה בטוחה בעצמה, צילומי עירום הם לא ביג דיל בשבילה. זה אמנות לכל דבר. מה שכן, כשאני מצטלמת בעירום יש לי קווים אדומים. אני אסרב לפתוח רגליים, ואם היו פה ושם ניסיונות בתעשייה לשכנע אותי לעבור לפוזה פרובוקטיבית - הדפתי אותם מיד. זו, אגב, הסיבה שאני ממליצה לאמהות לא לדחוף את הילדות היפות שלהן לתעשיית הדוגמנות בגיל צעיר. אני נחשפתי לזה בגיל 18. אם את מספיק בוגרת כדי לשרת בצבא - את מספיק בוגרת להתמודד עם תעשיית האופנה ולדעת להגיד לצלמים את ה’לא’. אני דואגת לעמוד השדרה שלי, וזה עובד”.
"כשחלומות ממריאים הכי גבוה, יש נפילות - ואני יודעת להתמודד איתן. מותר לבכות כששומעים את ה’לא’. גם זה חלק מהעניין. צריך הרבה כוחות כדי לא לוותר, להתמודד עם הבאסה ולהמשיך"
החמצה: “ווה, ווה. היו לי החמצות - ובכל זאת אין לי החמצות, כי לכל דבר שקורה לך בחיים, גם להחמצה, יש סיבה. אני אשה עם ביצים ענקיות, אחרי החמצה אני מרימה ראש וממשיכה. אני אף פעם לא שוברת את הראש”.
שיא האומללות: “השנה האחרונה הכי אינטנסיבית בקריירה שלי, אבל היא הייתה גם אומללה, כי אני בלי בן זוג. אני חיה בסוג של הרגשה שאני לבד בעולם. אני פשוט רוצה לכבוש יעדים מהר - וכשאת רצה מהר בקריירה, את לבד. השנה הזאת, שבה הייתי לבד, הפכה לשנה בונה, לתקופה שבה לקחתי על עצמי את האחריות לחיים שלי, להצלחה שלי”.
גבר החלומות: “אין לי איזו דמות של גבר חלומותי. החיבור המתאים יכול להיות, מבחינתי, עם גבר לבן או שחור. לא חשוב לי צבע העור שלו. רק גבר ערבי כנראה לא. לצערי, יש עדיין פערים גדולים בין המשפחות היהודיות שלנו למשפחות הערביות - ואת לא יכולה לחיות עם בן זוג ערבי בלי לקחת בחשבון את המשפחות”.
בגידה: “אני לא בוגדת, אבל כן נבגדתי כשהייתי קטנה. עזבי. לא מתרגשת”.
לב שבור: “זה קרה לי בקיץ האחרון. היה לי בחו”ל סיפור אהבה קצר שנגמר. הלב היה שבור, אבל בתורת החיים של אלכסה, הפרידה חיזקה אותי ובנתה אותי, כי אני ביסוד בן אדם אופטימי, וכל הזמן אני בתהליך של בנייה עצמית”.
הבושם שלי: “דיור”.
האיבר שאני הכי אוהבת בי: “העיניים”.
הפחד הגדול: “בתור אשה צעירה שלא באה מבית עשיר בתל־אביב ולא יכולה לבוא לאבא ולהגיד לו ‘תקנה לי אוטו’, יש לי חששות כלכליים. אוטומטית, אני נלחמת קשה כדי לעבוד יותר, להצליח יותר”.
"בקיץ האחרון היה לי בחו”ל סיפור אהבה קצר שנגמר. הלב היה שבור, אבל בתורת החיים של אלכסה, הפרידה חיזקה אותי ובנתה אותי, כי אני כל הזמן בתהליך של בנייה עצמית”
רגע של אושר: “זה קרה לפני חצי שנה, כשגרתי כמה חודשים בבוורלי הילס. עשיתי הייקינג על איזה הר, אימון בוקר כזה, ופתאום הנייד צלצל. זה היה מהסוכנות שלי בניו יורק. הם אמרו לי ‘היי, הרגע סגרנו לך אופציה לשער ל’מארי קלייר’ הצ’כי, ואת צריכה תוך שלוש שעות להגיע לצילומים בניו יורק’. לא ידעתי אם לבכות או לצחוק. ירדתי מההר ותוך שעה כבר הייתי במטוס. לא ביזנס. תיירים. הייתי משלמת להם כדי להופיע בשער, אז מה היה אכפת לי לטוס במחלקת תיירים? השער ההוא פתח לי דלתות. היום מטיסים אותי בביזנס”.
טיסות: “בשלוש השנים האחרונות עברתי 50 טיסות. בכל מקום בעולם הקטע שלי הוא לרוץ 10 קילומטרים. בכל ריצה, ממקסיקו עד הקאריביים ומיאמי, אני עוצמת עיניים, צובטת את עצמי ואומרת ‘תודה לך, אלוהים!’”.
קופת חיסכון: “מה, דיברת עם אמא שלי? בדיוק היום היא שוב שאלה אותי אם אני חוסכת. עד לפני שנה, את כל הסכומים הגדולים שהרווחתי - בזבזתי על בגדים, על נסיעות ועל שאר הנאות החיים - ואני לא מצטערת על זה לרגע. קניתי, פינקתי את עצמי, ועכשיו התחלתי לחסוך. אני נוהגת בפיאט 500 ורוצה לקנות מיני קופר. בעתיד אולי אחסוך גם לדירה משלי”.
הפריט היקר בארון: “תיק מהמם של לואי ויטון מהקולקציה של לימיטד אדישן. מאוד־מאוד יקר. לא קניתי אותו. מישהו קנה לי. יש לי חברים בכל העולם שיכולים להרשות לעצמם לקנות לי מתנה יקרה”.
הכי מתאים לי: “מי שהכי נכון לי. כלומר, גבר שידחף אותי למצוינות. דוגמניות חולמות על גבר עשיר? למה רק דוגמניות? יש אשה שלא חולמת על גבר עשיר? זה נורמלי. בינתיים אין גבר בחיי. זה המחיר שאני משלמת בגלל הקריירה שלי והטיסות בעולם”.
