top of page
כתבת שער
החום פתאום עולה
הלוק של עדן פינס (21 ביוני הקרוב) נדיר והפתיל שלה קצר בטירוף. לא מומלץ לנסות אותה. היו כמה צלמים וסטייליסטיות בארץ ובחו"ל שהעזו לזרוק לעברה הערות שאינן במקום, ומאז אבדו עקבותיהם. ה"קרמלה" של משה פרץ לא תמיד מתוקה כמו סוכרייה, אבל כן תמיד קולית, פראית ויפהפייה. ראיון עם פֵיה שיש המון בפיה.
רועי בהריר פרל | צילום: אביב אברמוב | סגנון: מאור אומזגין | עורך אופנה: נדב אליהו
בגד גוף: תמנון | ז'קט מנוקד: טופשופ | מעיל רוח: פול אנד בר | עגילים: אלדו
מזל תאומים. "אנחנו שולטים ביקום, אבל הבעיה היא שרק חצי מאיתנו שולט והחצי השני בכלל לא נמצא ביקום הזה".
מוצא. "אני חצי תימנייה וחצי טורקייה. מה, אני נראית לך אשכנזייה? קול, מהמם לי, אבל אני די שחומה. בקליפ של משה פרץ זה היה שיא הקיץ והייתי הכי שחורה שהייתי מימיי. כולם חושבים שאני אתיופית. כשכותבים בגוגל 'עדן פינס', הוא משלים את זה 'אתיופית'. תכל'ס, מה אכפת לי? אתיופית עם נמשים זה מהמם. כל מה שאומרים עליי מחמיא לי".
משפחה. אנחנו גרים ברעננה, שני ההורים שלי עובדים שם בעירייה ויש לי שלושה אחים קטנים - בני 6, 13 ו-15. אנחנו משפחה ססגונית, חמה, רועשת. כל הזמן יש צעקות וריבים בבית, אבל בקטע טוב בגדול אנחנו משפחה ספרדית חמה וחשוב לי שנהיה מלוכדים ושתמיד יהיה בינינו קשר טוב. ההורים שלי רצו שנלך בדרך הישר, שנלמד כמו שצריך, בלי הנחות, וככה מצאתי את עצמי בנבחרת האתלטיקה של תיכון מטרו ווסט ובעצם הייתי ספורטאית מצטיינת כבר מכיתה ד' או ה', כשהמורה לחינוך גופני קלט שאני ילדה היפראקטיבית שלא יכולה לשבת בשקט - והשקיע בי המון".
ריטלין. "הייתי קצת ליצנית בבית הספר. בשיעורי ספרות ולשון נתנו לי אישור לצאת מהכיתה ברגע שאני מרגישה שאני לא יכולה לשבת יותר. בכיתה י' התחלתי עם ריטלין. זה עשה לי פלאים בלימודים, אבל זה סם לכל דבר. הרגשתי מזעזע. כל הזמן הרגשתי שיש לי צרצרים בבטן. זה עשה לי ממש רע. פתאום הייתי תלמידה טובה שיושבת בכיתה בשקט ומוציאה ציונים מעולים, אבל הנפש שלי ברחה ממני. הייתי חוזרת הביתה, בוהה בקיר ושומעת צפצופים באוזניים. הייתי זומבי. לא הבנתי למה אני צריכה להרגיש ככה בגיל 15. פחדתי מזה, מעצמי, מהכל. זה גם שינה אותי כבן אדם. בסופו של דבר, הפסקתי עם זה וחזרתי להיות משוגעת כמו שהייתי לפני כן, אבל אז כבר ממילא בית הספר נגמר והכל היה בסדר. בכלל, אני בן אדם מאוד קיצוני, לכאן או לכאן. למשמעת ולהרס עצמי".
חרם. "בחטיבה ובתיכון תמיד הרגשתי שהעיניים של הבנים כל הזמן עליי - ולבנות זה מאוד הציק. בשלב מסוים החברות שלי החליטו שהן עושות עליי עליהום. הן הושיבו אותי לשיחה, אמרו לי במה אני בסדר ובמה אני לא בסדר והסבירו לי שאני לא מזמינה אותן ליציאות עם הבנים. אמרתי להן 'או.קיי, תקשיבו: מי שלא טוב לה איתי שתקום ותלך. אני לא מכריחה אף אחת להיות חברה שלי'. קמו לי מול הפרצוף איזה שש בנות. רק שלוש נשארו. זה כאב. הרגשתי בגידה. בייחוד כי אני הייתי זאת שחיברה בין כולן שם. מאותו יום והלאה לא היו לי יותר חברים בגילי. כולם היו גדולים ממני בכמה שנים טובות. הייתה תקופה שממש התבאסתי לבוא לבית הספר, אבל לפחות יכולתי להישען על ההורים שלי, שתמיד היו שם בשבילי, ועם הזמן למדתי לא להכניס אנשים ללב שלי ולחיים שלי כל כך מהר. אני מאוד חברותית, מאוד לבבית, חברה אמיתית. אני נותנת מאה אחוז ממני, אבל כל פעם מחדש אני מקבלת סכינים בגב".
מכנסי שלייקעס (עדן שלנו, שתהיה בריאה, הגיעה עם זה לראיון). "אני בן אדם של מאתיים אחוז, לא של מאה. אני לא אתן חצי מעצמי. אני קיצונית, אני מודעת לזה. והיום אני עוד ביום רגוע".
"איט גירלז" (עדן הצטלמה לעונה החדשה בסדרת הריאליטי של קשת). "דווקא שם הסתדרתי טוב. זה הכי בנות, אבל עדיין מצאתי את המקום שלי. הרגשתי שם קצת כמו הילד הבלגניסט, בוא נגיד ככה, אבל לא יצא לי לריב. יש לי פתיל מאוד קצר וכשזה חבורת בנות אני יכולה להתחרפן בשנייה - ובכל זאת, נראה לי שהחזקתי את עצמי שם די יפה בסך הכל. עזוב, אני בעייתית, קשה להסתדר איתי, קשה לתפוס אותי. גם אני לא מצליחה לתפוס את עצמי. אולי כשאגדל זה יקרה".
עבודה. "התחלתי לעבוד בגיל 7 כבייביסיטר. הייתי עושה בייביסיטר על ילד בן 7 שהיה בשכבה שלי. זה קטע שלא ייאמן. הייתי מכינה לו אוכל והכל. גם כשהוא היה בן 14 עשיתי עליו בייביסיטר. קורה".
מתוך הקמפיין ל"תמנון | צילום: tlvAvura, אלכס ליפקין
"אני מפחידה. מה, גם אותך? אל תדאג, לא נגיע פה לאלימות פיזית. אגב, פעם הלכתי בים ומישהו צעק לי 'וואי, איזה שתלים יפים יש לך בטוסיק!'. הוא קיבל על הראש, אל תדאג"
מתוך הקמפיין ל"תמנון | צילום: tlvAvura, אלכס ליפקין
מנוולים. "בגיל 15 עבדתי בתור מלצרית במסעדה על חוף הים ונתקלתי שם בהמון הטרדות מהלקוחות וגם מהעובדים. כשהייתי מגיעה למשמרת, אנשים בני 50 היו נצמדים אליי וצועקים לי 'וואו, איזה כוסית!'. אתה קולט את זה? איך ילדה בת 15 יכולה להיות כוסית? בסופו של דבר, אבא שלי שמע את זה ולא ידע מה לעשות עם עצמו - ואני, כמובן, התפטרתי. לא חזרתי לשם מאז".
חלאות. "המקצוע הזה, שנקרא 'דוגמנות', יכול לחרפן אותך בקלות. היו לי המון קטעים בארץ ובחו"ל שכמעט אמרתי 'פאק איט, בא לי לזרוק את הדברים וללכת'. לפעמים קשה לי להתמודד עם אנשים שיש להם מנטליות שונה והתנהגות שונה - בייחוד כאלה שיש להם בעיה עם זה שאני מישראל. לפעמים, כשאני אומרת מאיפה אני, מעקמים לי את האף - וזה מרתיח אותי. ישראל היא המדינה הכי טובה בעולם - ותאמין לי שהייתי בכל העולם. למה אני צריכה להרגיש עם זה לא נוח? או, נגיד, צלם אומר לי 'אני גאה בך על הירידה במשקל', או, אפילו יותר גרוע, סטייליסטית אומרת לי, לא בדיוק בנחמדות, 'את קצת מלאה'. כן, גם זה קרה לי, די בהתחלה. לא יכולתי לענות לה כמו דיווה או משהו כזה, כי הייתי צריכה להמשיך לעבוד איתה, אבל עכשיו, אם היא במקרה תפנה אליי, אני אגיד לה 'עשי טובה, לא לשמור איתי על קשר, תודה'".
מניאקים. "לא נציין שמות, אבל יש צלמים שמשחקים אותה חברים שלי ופתאום נותנים לי כאפה בתחת ואז אומרים, כאילו בצחוק, 'מה? זה לא אני!'. זה, מבחינתי, משהו שהוא ייהרג ובל יעבור. פעם, אחד מהם הציע לי לצאת איתו ורמז לי שמאוד כדאי לי לעשות את זה. ליתר דיוק, הוא אמר לי 'מה, את לא יודעת? ככה מתקדמים'. אמרתי לו 'ככה מתקדמים? אז תיקח את עצמך ותתקדם לי מהפרצוף'. הוא לא האמין שזה קורה לו. הוא היה אדום לגמרי. גם אני לא האמנתי שזה קורה לי, אבל בוא נגיד שאוי ואבוי למי שינסה לנצל את המעמד שלו עליי. אני מפחידה. מה, גם אותך? אל תדאג, לא נגיע פה לאלימות פיזית. אגב, פעם הלכתי בים ומישהו צעק לי 'וואי, איזה שתלים יפים יש לך בטוסיק!'. הוא קיבל על הראש, אל תדאג".
שתלים בטוסיק. "אני מאוד אוהבת את כל העניין של הפלסטיקה, אבל אני בעצמי לא אעשה את זה, אין מצב. בינתיים בטח לא"
התבגרות בדוגמנות. "זה מקצוע תובעני, קשה ולפעמים אתה לא יודע איך להתמודד עם דברים. שמע, אני תינוקת. אני ילדה בת 20. המקצוע הזה מאוד מאוד מבגר ומקנה לך דברים בחיים שאי אפשר להשיג בשום מקום אחר, אבל אני רוצה להתבגר בקצב שלי. אין לי לאן למהר".
תחרות מלכת היופי. "אמא שלי רשמה אותי לתחרות ואפשר להגיד שזו הייתה יריית הפתיחה של הקריירה שלי בדוגמנות. עד אז לא הייתי כל כך בת, אם להודות באמת. אני יודעת, כל הדוגמניות אומרות שהן היו טום בויז, אבל אני באמת הייתי, תאמין לי. הייתי מציירת לברביות שלי שפמים על הפרצוף ומעצבת להן בגדים מבלונים גזורים. משהו הזוי. בכל מקרה, גם ככה לא היה לי הכי וואו בבית הספר, אז שמחתי ללכת לאירועים של מלכת היופי. זה היה החוג שלי ובסך הכל זו הייתה חוויה כיפית. לא התבאסתי שלא זכיתי שם בכלום. האמת היא שאחרי ששמעתי על התנאים בחוזה שצריך לחתום עליו, התפללתי שלא אזכה - וכך היה".
חולצה: אטיקו, הלגה עיצובים | חצאית: דנה סידי | גוזיה: פיקס | מטפחת: h&m | עגילים: ברשקה | שרשראות: לנווין, מריה לוצ׳יה, הלגה עיצובים
עירום. "אין לי בעיה עם תעוזה. כל עוד זה נראה אמנותי, אין לי בעיה לחשוף. פשוט אין לי בעיה עם זה. אין פה מה יותר מדי להסביר. בהתחלה הייתי קצת נבוכה, אבל למדתי להתייחס לזה באופן מקצועי. שהטוקבקיסטים, מצדי, יגידו מה שהם רוצים. אני בן אדם שלא לוקח ללב. נכון, אני מצטלמת בפוזות סקסיות. מה הבעיה עם זה? אנחנו חיים בעידן מתקדם. אני אמורה להתבייש בזה? יש לי משפחה חרדית מצד אמא, הם יודעים על הקריירה שלי - ואפילו הם סבבה עם זה. שמע, אין ספק שצריך אומץ כדי להיפתח ככה, אבל זה לא שאני מצטלמת בעירום. כאילו, אני לא אומרת שזה לעולם לא יקרה, אבל בינתיים לא. מה שבטוח זה שלא אכפת לי מה גברים עושים בלילה עם התמונות שלי. כל עוד אני שלמה עם עצמי וזה לא מפריע להורים שלי, הכל בסדר. אני לא חייבת משהו למישהו".
ז'קט: פנדי, אמור | חולצה: טופשופ | מכנסי טייץ: h&m | נעליים: טופשופ | עגילים: אלדו
משה פרץ. "אין לי מושג למה הוא בחר דווקא בי לקליפ של 'קרמלה'. ראיתי שהוא סיפר בתוכנית של אופירה וברקוביץ' ששלחו לו כמה תמונות של דוגמניות, שמתוכן הוא בחר בי. אולי נראיתי לו כמו קרמלה, לא יודעת. בעיקרון אני סבבה עם משה פרץ, יש לו כמה שירים יפים, אבל הסגנון שלי זה יותר אר אנד בי, דאנסהול, מוזיקה לטינית ורוק. בכל מקרה, משה חמוד, מקסים, חייכן כזה, לא מסתכל עליך מגבוה ואפשר להגיד ששמחתי מההיכרות שלי איתו. התחלנו לצלם את הקליפ ב-12 בלילה וסיימנו בחמש בבוקר. הייתי עייפה, אבל מהר מאוד התעשתי, נכנסתי לאנרגיה שלי והייתי אני. אחר כך, כשהשיר יצא, נדהמתי מההצלחה שלו. 24 מיליון צפיות ביוטיוב. לא צחוק. מאז ועד היום בכל מקום צועקים לי 'קרמלה'. בינינו, אם להיות כנה, מאוד קשה לי לשמוע את השיר הזה. הוא מביך אותי. כולם מצפים ממני להתחיל לרקוד כשהוא מתנגן ברקע, וזה לא נעים. אולי יום אחד אני אעשה לזה קאבר ומשה ירקוד".
סטייל. "עשיתי כמה קמפיינים די גדולים בחו"ל בזמן האחרון - למשל, לפיקס, לתמנון ולג'יי די ספורטס - וזה מאוד עוזר לי כמובן להתעדכן באופנה, שהיא הפאשן שלי. אני מאוד קיצונית בלוק שלי - וזה מתבטא, לדוגמה, בזה שתמיד אהיה עם עגילים גדולים, לא משנה מתי. אם הייתי צריכה עכשיו לעשות תואר במשהו, הייתי הולכת ללמוד עיצוב אופנה. זה בהחלט משהו שיכול להיות התרפיה שלי לכל הבלגן שמתרחש סביבי".
שמלה: דיסקוורד,פקטורי 54 | מעיל: רוח זארה | חגורה: סטרדיווריוס | עגילים: פול אנד בר | מגבת: h&m home
פמיניזם. "אני לא יודעת אם אני יכולה להגדיר את עצמי פמיניסטית, אבל אתן את כולי כדי להוכיח שאנחנו חזקות בדיוק כמו גברים. אין כל כך הבדל בינינו, אתה יודע. אנחנו חזקות באותה מידה - אם לא הרבה יותר מכם. בטח מבחינה רגשית. כשאתה חושב על הקמפיין של 'מי טו', עולה לך תמונה בראש של גבר מטריד אשה, אבל ראיתי בעיניים שלי גם לא מעט נשים שמטרידות גברים. סטייליסטיות וצלמות שמטרידות דוגמנים. הן כאילו נוגעות בהם לא בכוונה - והגבר, כמובן, לא יתלונן, כי הוא גבר. בקיצור, אני לא בעד 'מי טו' ולא נגד. פשוט צריך שיהיה שוויון לשני הכיוונים".
משבר. "בסביבות גיל 19 נקלעתי לתקופה לא פשוטה בחיים וירדתי המון במשקל. במשך שלוש שנים הייתי במערכת יחסים לא בריאה שכללה הרבה בגידות מהצד שלו. אני הייתי מאה אחוז איתו, מאתיים אחוז, אבל הוא בגד. בכלל, זה היה קשר לא בריא. הרבה עצבים, הרבה כעס. הוא היה קנאי אובססיבי. אני ממש לא קנאית, אבל כשאתה נמצא במערכת יחסים כזו, הצד השני כאילו מכריח אותך גם להיות קנאי כי אתה לא בטוח במקום שלך. הוא היה קנאי בטירוף, ואני, כתוצאה מזה, הייתי בן אדם טעון, כל הזמן בעצבים, בבכי. באותה תקופה לא יכולתי להכניס שום דבר לפה. הייתי ממש בדיכאון - וזה הכי לא אני להיות בדיכאון. גם המשפחה שלי הרגישה את זה - וגם איתם היה לי פיצוץ. לא היה לי מה לעשות ולא ידעתי למי לפנות. הייתי אבודה לגמרי והרגשתי שאני לא מסוגלת להכניס שום דבר לפה. בחודש אחד ירדתי 10 קילו. אנשים ברחוב שאלו אותי 'הכל בסדר איתך? את צריכה משהו?'. הציעו לי גם לקחת כדורים פסיכיאטריים, אבל לא הסכמתי. בסופו של דבר, החבר ואני נפרדנו, התעקשתי להתגבר על הכל בלי כלום - והצלחתי".
חולצה: זארה
חזיית ותחתון בגד ים: פיקס
תיק פאוץ׳: סטרדיווריוס
עגילים: ברשקה
פאוצ'ים. "זה טרנד שאימצתי ואני חושבת שגם תרמתי לא מעט להתפתחות שלו. הכל התחיל בזה שלסבא שלי היה בבית פאוץ' והוא תמיד היה דוחף לי אותו ואומר 'נו, זה הכי נוח שיכול להיות, אפשר לשים בזה הכל'. בסופו של דבר נכנעתי לו, לקחתי ממנו פאוץ' ומאז לא יכולתי להוריד את זה מעליי. זה כל כך נוח, אבל עכשיו זה נהיה קצת מאוס, אין ספק".
ליאו מסי (עדן הצטלמה איתו לקמפיין לחברת הסלולר סירין). "המפגש איתו היה חוויה. זה הישג להצטלם עם דמות כזאת. רק החלפנו כמה מילים, לא יותר מדי, כי הוא מדבר בעיקר ספרדית, אבל הוא בחור מקסים, צנוע ודי שקט, לא מדבר הרבה".
קעקוע של המילה wild על השפה התחתונה.
"עשיתי אותו לפני שנה - וכן, זה די כאב. בחרתי לקעקע 'וויילד' כי זה פראי, מתאים ללוק שלי עם התלתלים וזה גם מה שאני משדרת בסטייל שלי וביומיום שלי".
תלתליפה. "כשהייתי ילדה ונערה לא אהבתי את התלתלים שלי ובבית הספר קראו לי 'תלתליפה'. הייתי די יצורה. יום אחד באתי לספר ברעננה ואמרתי לו 'אני רוצה החלקה'. הוא הסתכל עליי ואמר לי 'תגידי, את מטומטמת? לכי הביתה, שאני לא אתעצבן עלייך'. הוא צדק. לאט לאט למדתי לאהוב את התלתלים שלי. בסופו של דבר, אין על הטבע. קיבלתי פה משהו לא רגיל. אני צריכה להגיד תודה. היום אני ממש מתה על זה. אני הולכת פזור, אסוף, קוקיות, הכל. מי שעושה החלקה היא חלשת אופי בעיניי".
החלום. "ברגעים אלה אני מממשת אותו. אני די בשיא, לא?".
איפור: ערן פאל במוצרי ״דיור״ | שיער: שרה השנטי | דוגמנית: עדן פינס itmodels
bottom of page