למה מנעת ממני לפגוש את אמך? קיננה בך נחיתות ביוגרפית?
"באמת זה מה שהיה? אני לא זוכרת. לא התביישתי. תראי, עד גיל 6 גרנו ארבעה בנים ושתי בנות בצריף. חדר אחד עם ארון בגדים, המיטות שלנו והמיטה של אבא ואמא. למרות זאת, הזיכרונות שלי מהילדות בצריף מדהימים. זו הייתה חוויה מחשלת. אף פעם לא חשתי בנחיתות. הייתי מצטיינת בספורט ובלימודים. חוץ ממני, גם אחי ואחותי הצליחו בחייהם. הם התחתנו בגיל 22 והולידו ילדים. אח אחד שלי, יואל, הוא ראש הרשות בגדרה ולאחותי יש חנות פיצוחים ביבנה. בתחילת הלימודים שלי בבאר שבע האחים שלי סייעו לי כלכלית. אנחנו משפחה מאוד מגובשת". 
כשהייתה בת 9, הוריה התגרשו. "אין לי צלקת מזה", היא אומרת, "גדלתי עם אמא שלי, אבל אבא המשיך להיות בתמונה. הוא לימד אותנו להיות עצמאיים ובחגים הוא היה מגיע לבית שלנו עם אשתו והיינו חוגגים יחד. גדלתי עם אמא שלא נישאה שוב, כל כולה תעצומות נפש, רגש וחוסן רגשי".
את בעלה, הצעיר ממנה בעשור, הכירה בזכות תאוות הלימודים שלה. גמליאל לא הסתפקה בתארים שצברה בבן גוריון - תואר ראשון, כאמור, בהיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני בפילוסופיה. בתור פוליטיקאית עסוקה היא שילבה לימודי משפטים - תואר ראשון ותואר שני - בקריית אונו ובאוניברסיטת בר אילן, שם הכירה את הסטודנט חובב.
כשראיינתי אותה שוב, ערב חופתה, פער הגילים ביניהם נראה לה נון אישיו. כבר בדייט הראשון חובב הפנים עם מי הוא כורת ברית לכל החיים, כשגמליאל לקחה אותו לכנס הליכוד בבאר שבע. היא לא רצתה להחמיץ אותו ולא את הכנס. היא נישאה בגיל 34 ואחרי שנה ילדה את תהל. "הנקתי אותה במשך תשעה חודשים ואת יעל רק חודש", היא אומרת, "עם תהל הייתי רק סגנית שר ויכולתי לתמרן בין ההנקות - וגם חובב היה יותר בתמונה". 

יש לך אי אלה רגשות אשם על הבחירה שלך בקריירה תובענית?
"מאז שהבנות שלי נולדו, הן לא ראו מטפלת. זה רק חובב, אני ואמא של חובב. אמא שלי מסכנה. היא הלכה לנו ולא הייתה יכולה לטפל בבנותיי. חמותי המופלאה, מזל דמרי, יצאה לפנסיה מעבודתה כסייעת לגננת וכשראתה כמה אנחנו זקוקים לה היא החליטה שהיא מגיעה אלינו בכל יום ראשון ונשארת עד יום שלישי, כשהיא משאירה לכל השבוע את המטעמים התוניסאיים המדהימים שלה. ביום רביעי חובב אחראי לבנות כי אני בכנסת, אבל גם אם הדיונים נגמרים אחרי חצות, אני תמיד חוזרת הביתה. לא נשארת בירושלים. אין בוקר שבו הבנות לא איתי. חובב ואני משקיעים בהן המון".
מתכננת היריון נוסף? 
"לא. גמרתי". 
סוג של בולדוזר 
בשנות רווקותה היא רכשה דירה בראש העין, אותה השכירה. משפחתה מתגוררת היום בדירה שכורה בשכונה אינית בתל אביב. גמליאל, אגב, לא מסתייעת בסטייליסטית. היא קונה את בגדיה בעזרת נופר דיין, היועצת האישית הצעירה שאחראית על הלו"ז שלה. את נאומיה כתבו עד לאחרונה אנשי לשכתה "ואני שדרגתי אותם", היא מדגישה, "יש נאומים שאני נואמת מהלב, בלי דפים. היום אני מתחילה להיעזר בכותבים מקצועיים, כי אני נואמת כמעט כל יום ונאומים דורשים ציטטות, רעיון ספרותי, ניואנסים וידע ברמה גבוהה".
מתי בכית לאחרונה? 
"אני לא ממש בוכה".
נו באמת. 
"אספר לך על דמעות שיעלו על לחיי בעתיד. אני אנאם בערב שמוקדש לניצולי שואה מארצות ערב ואיראן - נושא שלא מרבים להזכיר. בשעה שאספר לקהל על אמא שלי, שאמנם הייתה תינוקת במחנה העבודה בלוב, אבל אחותה מתה במחנה וסבא שלה נרצח, ברור שהדמעות יזלגו מעצמן". 
בסוף נובמבר האחרון, במליאת הכנסת, נקלעה גמליאל לסבך רגשות בין מצפונה ובין החובה להצביע עם הקואליציה השלטונית. בתור מי שלוחמת בהונאת קשישים ומאפשרת להם לקבל שירות בלי תור, היא נפלה למלכודת. איך תוכל להפיל הצעת חוק של איציק שמולי (המחנה הציוני) שתבע שהכנסת תחוקק חוק להשוואת קצבת הזקנה לשכר המינימום. גמליאל ביקשה לא להשתתף בהצבעה והתקזזה אישית עם הח"כ הטרי רוברט טיבייב (המחנה הציוני), שבעת ההצבעה חמק מהמליאה ואִפשר להצעה ליפול על חודו של קול. 57 ח"כים דחו את ההצעה מול 56 תומכים".
חששת שיו"ר סיעת הליכוד בכנסת יעניש אותך על הקיזוז הפרטי? 
"לא חששתי. פשוט הרגשתי שאני לא יכולה להצביע עם הקואליציה בעניין הזה".
זמן קצר לאחר שגמליאל הושבעה כשרה לאזרחים ותיקים, היא שינתה את שם משרדה ל"המשרד לשוויון מגדר" - מה שהרחיב את סמכויותיה. לאחרונה, למשל, היא תבעה במסגרת זו למנות מפכ"לית למשטרת ישראל. "במתכונת המקורית הסמכויות לטיפול בוותיקים התפזרו בין המשרדים", היא אומרת. במסגרת תפקידה, היא דואגת לכרטיסים מוזלים לקשישים בתיאטרון, לנופשונים ולהדרכות פרטניות לקשישים בנבכי הבנקאות הדיגיטלית. "הקציתי מיליונים לרשויות שהיו נטולות אינטרנט, כולל רשויות ערביות", היא מתגאה. בהשראת טיפת חלב, גמליאל מריצה כיום פיילוט בשם "טיפות זהב", שבמסגרתו היא מקימה מרכזי בריאות ובדיקות תחת קורת גג אחת. "הקציתי 50 מיליון שקל לסטודנטים שלנים שלושה לילות אצל אזרחים ותיקים ובתמורה לכך מקבלים 8,000 שקל. היא גם אחראית, עם אווה מדז'יבוז', לקמפיין "תתמודדי", שקרא לנשים להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות. "אף על פי שנבחרו ראשות מועצות מקומיות וראשות ערים שהחליפו את החברים שלנו מהמפלגה, זה מחמם לי את הלב. זה מקסים", היא אומרת.
כמי שאמונה על המגדר הנשי, גמליאל ספגה אש כשנכנעה למשמעת הקואליציונית והצביעה עבור הקמת ועדת שרים לטיפול באלימות במשפחה בראשותו של ראש הממשלה ובה חברים שרת המשפטים ("איילת שקד חרוצה ועושה עבודה יפה"), שר הרווחה, השר לביטחון פנים וגמליאל. על הקמת הוועדה הכריז ראש הממשלה כשחזר מזועזע מביקור באחד מ־14 המעונות לנשים מוכות. 
ואולם, האופוזיציה וארגוני הנשים תקפו את היוזמה. יו"ר נעמת גליה וולוך טענה ש"זו מריחת זמן שמשמעותה עוד מותקפות ונרצחות" וש"במקום להקים ועדות יש ליישם לאלתר את ההבטחה להזרים משאבים לטובת תוכנית חירום לאומית" (ביוני 2017 הממשלה אישרה תוכנית חירום בסך 250 מיליון שקל למניעת רצח נשים, אולם עד היום היא לא תקצבה אותה). 
גמליאל, מצדה, בטוחה בצדקת המהלך. "אחרי 20 שנה במערכת אני מאמינה בכוחה של ועדה בראשות ראש הממשלה", היא אומרת, "בכל מחלוקת בין האוצר לרווחה, ראש הממשלה יכול להכריע ולכן אני בהחלט מברכת על הקמת הוועדה ומאמינה בכוח שלה. לכן גם הצבעתי עם הקואליציה נגד הצעת החוק של האופוזיציה, שתבעה להקים ועדת חקירה פרלמנטרית שתקבע לאן נעלמו התקציבים לטיפול באלימות במשפחה". 
בתגובה לכך, ח"כ מיכל רוזין - מיוזמות ההצבעה - קבעה ש"ממשלה שבה השר לביטחון פנים, השרה לשוויון חברתי וראש הממשלה נוטשים הכל כדי לרוץ ולהצביע נגד ועדת חקירה פרלמנטרית על תופעת רצח נשים היא ממשלה שאיבדה תוקף מוסרי לשלוט".
תגובתך? 
"אני ממש לא מרגישה לא מוסרית. אני בהחלט מאמינה שהביצועים של הוועדה בשטח יהיו הכי מהירים". 
בכנס הליכוד האחרון, כשביבי הדליק נר ראשון של חנוכה, שמעו אותך אומרת לו "אני אחריך". חנופה? מס שפתיים? 
"ממש לא. אני באמת מאמינה שבנימין נתניהו הוא ראש הממשלה הכי טוב כרגע".
ואיך הקשר שלך עם שרה?
"אין לי ממשק יומי עם שרה נתניהו, אבל אני מאוד מעריכה אותה. היא אשה משכילה. סוג של בולדוזר. היא יודעת לקדם נושאים שקרובים ללבה. אלימות, ניצולי שואה, חיילים בודדים, נשים מוכות. הזמנתי אותה לבר המצווה ולבת המצווה שאני עושה ליד הכותל לקשישים ניצולי שואה".
עיתון "דה מרקר" הקדיש לאחרונה כפולת עמודים לגמליאל עם דיווח שלפיו במהלך שלוש השנים האחרונות השרה בילתה בשחקים כ־120 יום, בעלות מוערכת של 300 אלף שקל - לא כולל הוצאות השהייה של מלוויה. "יש חוסר הבנה לחיים שלנו בכפר גלובלי", היא אומרת, "לתאר אותי כגברת שחיה בסוויטות זה קטנוני. אני מייצגת את המדינה בעולם".

אין לי אגו 
מדי ראשון בערב גמליאל מארחת בביתה את חמיה, הרב שאול דמרי מרבני צוהר, לחוג תנ"ך שדן בהליכות ובכיבוד הזולת. "אני יושבת במליאה ולא מאמינה", היא אומרת, "לא לי לשפוט ולחלק ציונים, אבל השיח בכנסת מידרדר. לא במקרה ועדת האתיקה הפכה לוועדה הכי עסוקה". 
מהו המשפט הכי חריף ששילחת במליאה?
"בכנסת הראשונה שלי היה לי עימות עם השר רוני בר־און. כשעצבנתי אותו, הוא אמר לי 'אם היית הבת שלי, הייתי הורג את אשתי'. בתגובה הצעתי לו 'למה אתה הורג את אשתך? לך תתאבד'". 
מהו גודל האגו שלך?
"אני נטולת אגו ואין בי גאווה. האגו עוצר אותך להתקדם ולראות את התמונה הכללית".
פוליטיקאית שאפתנית בלי אגו? אין חיה כזו.
"לא, אין לי אגו. יש בי תחושה של שליחות ושל רצון לשנות סדרי עולם. מצד שני, המוות של אמי העניק לי פרופורציות ופרספקטיבה של החיים. הבנתי שהכל זמני וחולף. כולם מתים".
למרות עננת הבחירות שמרחפת מעליה, הממשלה הנוכחית, לדעתה של גמליאל, היא ממשלה טובה יותר מכל ממשלות ישראל עד כה. "המעמד של ישראל בזירה הבינלאומית טוב יותר מאי פעם", היא אומרת, "אין ספק שהיו לנו הישגים מדהימים במישור הזה".
בואי נסגור מעגל עם הסטודנטית שהכרתי לפני 20 שנה. בחלומותייך את מנפצת את תקרת הזכוכית ומגיעה לראשות הממשלה? 
"אף פעם לא נתתי לתקרת הזכוכית לעצור בעדי. שלוש פעמים התמודדתי לראשות התאחדות הסטודנטים בישראל עד שנבחרתי. מכל כישלון הפקתי לקחים. אז כן, אחרי שאהיה שרת החינוך במשך שתי קדנציות וארגיש שאני בשלה וראויה לשרת כראש ממשלת ישראל, אציע את עצמי. אני מאמינה בהנהגה נשית. לא במקרה מנהיגות שהגיעו לראש הפירמידה ברחבי העולם נשארות שנים בתפקידן. אני אבוא לזה בשלה ומוכנה. לא אגיע לראשות הממשלה מדחפים של אגו, אלא ממקום טהור, מנשמה גדולה שרוצה לשנות סדרי עולם. אני פשוט מאמינה בכוח העצום שיש לי להילחם ולהשפיע". 
ומה, לדעתך, איילת שקד חושבת על המרוץ העתידי שלך?
"אני מאמינה באחוות נשים. אני בעד מימוש החלומות שלנו. כן, גם של איילת שקד. הלוואי".