top of page
כתבה
מסלול הררי
ברוריה אבידן-בריר | צילום: נדב יהלומי
היא יודעת להיכנס לדמויות ברמת דיוק יוצאת דופן, אבל מתקשה לקבוע פגישה. היא לא בטוחה בעצמה, ועוד יותר לא במיניותה, אבל אין לה ספק, אף לא קל שבקלים, שיום אחד היא תהיה כוכבת בהוליווד. כן, אביגיל הררי היא טיפוס מסקרן.
תיארתי לעצמי שיהיה קשה לתפוס את אביגיל הררי לשיחה. בכל זאת, היא אחת השחקניות היותר עסוקות בארץ כיום. אבל עדיין, לא ציפיתי לרומן מיוסר בהמשכים. בתחילה דיווחה הנסיכה הנוכחית של הקאמרי שהיא לחוצה בין שני תפקידיה הנוכחיים - אביגיל ב"ציד המכשפות" ודסדמונה ב"אותלו". במשך דקות ארוכות ניסינו לקבוע מועד לפגישה, אך לשווא. על ימי החול לא היה אפשר בכלל לדבר. אין לה רגע דל. אז קבענו להיפגש בשישי, בשעה 12 בצהריים. 40 דקות לפני מועד הפגישה היא התקשרה אליי, מתנצלת. לדבריה, היא הייתה חייבת לרוץ לבית חולים בגלל סיבה משפחתית וקבענו שלמחרת תתקשר לקבוע מועד אחר. היא לא התקשרה. נסחפתי לחיזור נמרץ של מסרונים שלא נענו עד שסוף־סוף קבענו פגישה נוספת - אותו יום, אותה שעה, באיחור של שבוע.
ביום שישי, בשעה שש וחצי בבוקר, היא התקשרה אליי. "ברוריה, בוקר טוב", אמרה, "אני מתנצלת על השעה. אני נאלצת, לצערי, לבטל שוב. הפעם אני זו שעם וירוס בבטן. תודה על ההבנה ואני מקווה שעוד ייצא לנו לשבת". הניסיונות לאתר אותה בהמשך נכשלו וכשסוף־ סוף תפסתי אותה היא הייתה עסוקה בפרזנטציה והבטיחה להתקשר בשתיים בצהריים. בשתיים וחצי היא התקשרה וניחמה אותי. "אני מודה לך שהתעקשת על הראיון איתי", אמרה, "מחר בחמש".
היא נחתה אצלי באיחור של חמש דקות (בלבד!). 162 סנטימטרים חטובים ושריריים, מזכרת מעברה כמצטיינת בהתעמלות קרקע. חפה מאיפור, בסנדלי גומי שטוחים, מתמסרת מיידית לניקוי השולחן עם העיתונאית הדחויה. "אני מתנצלת ששלחתי לך מסרון בשש וחצי בבוקר", היא אומרת, "הקאתי כל הלילה ולפנות בוקר לא הייתי מודעת לשעה. חששתי שאחרי ההקאות אשקע בשינה ולא אתעורר בזמן להודיע לך על הביטול".
למה לא הזעקת רופא, או, נאמר, את אבא שלך?
"האמת היא שגם אבא שלי רופא - הוא פסיכיאטר - אבל להורים שלי, שדואגים לי מאוד, כבר די נמאס מההתעסקות במה לא בסדר איתי ומכל הפרנויות שלי. עשו לי הרבה בדיקות חודרניות לברר מה לא בסדר והסיבה להתקפים החוזרים. לא מצאו שום דבר. הרופאים טוענים שזה מסטרס ועליי לנוח".
מחקרים על נשים קרייריסטיות גילו שהגוף קורס בסופי שבוע, כשהן יכולות להרשות לעצמן להתמוטט. זה מה שקורה לך?
"אולי, אבל למזלי עדיין לא הפסדתי הצגה בגלל כאבי בטן".
נערת רוק
היא בת 29, רווקה (נפרדה מהחבר האחרון לפני חודש), והיא בטוחה שכישרונה יצעיד אותה להוליווד. מצד שני, היא מודה שמחוץ לבמה - עולם שבו היא נאהבת - חיי האהבה שלה זרועים משברים, סערות, פרידות וכישלונות. עד שתקרע את הוליוווד היא נוברת־חופרת בנשיותה ומסכמת בעיקר אי נחת. "בשנים שבהן עסקתי בהתעמלות קרקע לא גדלתי, לא צמחתי", היא אומרת, "הייתי טום בוי והציצים לא גדלו. ניתאי, אחי התאום, צמח ל־190 ס"מ, ואני נשארתי קטנה. בגיל 16 נורא רציתי שיהיו לי ציצים גדולים. עזבתי את ההתעמלות כדי להיות נשית ומינית, ואכן לאט לאט התפתחו לי הציצים והווסת הגיעה. עד היום בפנטזיה שלי אשה היא דמות דשנה, בעלת ירכיים ושדיים עגולים. אני רזה מדי".
50 הקילו שלך הם משקל די תקין בעולם ההרעבות הנשיות.
"את חושבת ככה? בעיניי אני חייבת להשמין. גם ההורים שלי חושבים כמוני". הגבר הבא שלה, לדבריה, יהיה בעל אג'נדה שוויונית - מרחק שנות אור מהדמויות שהיא מגלמת בתיאטרון הקאמרי, לרבות דסדמונה הוונציאנית הענוגה, הכנועה לבעלה אותלו. "בעיניי, יוליה מ'רומיאו ויוליה', אביגיל מ'ציד המכשפות' ודסדמונה מ'אותלו' - הדמויות הנשיות שגילמתי לאחרונה - הן לא נשים כנועות. הן אנרכיסטיות מרדניות. הנשים של שייקספיר הן לא נשים מוחלשות. הן נשמות חופשיות. הן אולי, בתיאוריה, נמצאות ברשות הבעל אחרי שהועברו אליו מרשות האב, אבל בפועל יש בהן אלמנטים גבריים: הן המפקדות של המפקד, מתקנות עולם. כשאביה של דסדמונה, למשל, מסרב לאשר את נישואיה לאותלו השחור - שבגרסה שלנו הוא ערבי - היא בכל זאת בוחרת בצד של אותלו".
את הקריירה שלה היא התחילה בגיל 5, כשהופיעה בסרט הדרכה רפואי שמכין ילדים לא לפחד מניתוח. בכלל, נראה שהבחירה שלה במשחק קשורה ליד הגורל: אביה היה במגמת תיאטרון בתיכון, ואמה ניהלה בעבר להקות מחול וכתבה ביקורות מחול בעיתונים שונים. "מאמא שלי ירשתי את השליטה בגוף ואת הפיזיות שלי", אומרת הררי.
היא בת מזל תאומים, צמודה בלב ובנפש לאחיה התאום ניתאי ונמצאת בקשר חם עם שתי אחיותיה הצעירות ממנה ב־11 שנה, שגם הן תאומות(!). נטייתה לעצמאות ניכרה בה עוד כשהייתה תינוקת. "ההורים שלי מספרים שברגע שידעתי לאחוז בבקבוק הפורמולה הייתי תופסת אותו ונותנת אותו לניתאי. כבר אז לא הרגשתי חלשה ולא חיכיתי שמישהו יגן עליי - מה שקצת עושה לי בעיות בזוגיות. קשה לי להיות נזקקת. אני מחפשת בן זוג שוויוני לדיאלוג מפרה".
ואולם, לצד כל הביטחון העצמי הזה, יש לה, כאמור, איזה עניין לא פתור עם נשיותה. "מחוץ לבמה אני לא מרגישה שאני יפה. יש בי קבלה עצמית, אבל באיזשהו מקום נשארתי הילדה ההיא, חסרת הביטחון בשדיה. כשמדברים איתי על מודלים של נשיות, אני בתחושה שאני לא כזו. המודל, בעיניי, הוא אשה עסיסית, אמא אדמה, עם בטן שמכילה מיליון תינוקות. אני לא כזו. אף פעם לא הייתי. בזמן התיכון (תלמה ילין - בא"ב) לא עניין אותי להתנשק ולהתמזמז. עניין אותי רק לשחק. אני זוכרת את עצמי עומדת על הבמה במחזה של חנוך לוין בחזייה ותחתונים - ולא הזיז לי".
עוד לפני הגיוס היא הספיקה לשחק בסדרה "אולי הפעם" (יס) ובסדרת הנוער "האי" - מה שהפך אותה למיני כוכבת בקרב הילדים - אבל רוב הזמן היא מִלצרה. "הייתי מלצרית מזעזעת. פוטרתי והתפטרתי כל הזמן. בזמן הצבא, שם הייתי מש"קית חינוך, התחלתי למלצר בברים - ואז גם נכנסתי לתקופה יותר פרועה. פחות בקטע של סמים ויותר בכיוון של הכרת המיניות שלי. הכרתי בחור, מוזיקאי, איש רוקנ'רול שמבוגר ממני בעשר שנים. התאהבתי בו. היחסים שלנו נמשכו כל השירות שלי ובמוזה שלי חשבתי שלא ניפרד".
ואז? בום?
"לא, לא הייתה פרידה, זה התפוגג מאליו, אבל בזכותו גיליתי את הסקס. שנה אחר כך שוב הכרתי מוזיקאי, הפעם בן 27. אהבתי אותו אהבה ילדותית, הערצתי את המוזיקה שלו ועברתי לגור איתו. ליתר דיוק, השתלטתי לו על הדירה. ממש כפיתי עליו את הזוגיות. בסוף הוא גמר איתי, כמובן, ואחרי רצף של אכזבות מהמין הגברי יצאתי, כמעט לבד, לטיול של שנה בלונדון ובמזרח".
היא חזרה היישר לסטודיו של יורם לוינשטיין. בהפקות של בית הספר היא קיבלה תפקידים ראשיים, ובו בזמן נסחפה למערכת יחסים בוערת ומסחררת עם בן כיתתה. "הלימודים היו בצל תשוקה גדולה וסערה. מערכת היחסים שבניתי עם החבר הייתה הרסנית. אחרי שנפרדנו החלטתי שלא טוב לחיות עם בן זוג מהתחום שלך והתחלתי מערכת יחסים עם בחור שעוסק במוזיקה אלקטרונית, עובד בעץ וטבעוני. הפעם באמת הכל היה נקי מדרמות מיותרות וממפגשים קטלניים עם האגו, אבל היה משעמם. ואז הגיעה עוד מערכת יחסים עם שחקן - וגם היא נגמרה בסערה".
4
פרסום רע
במציאות שבה בכל שנה מציפים מאות בוגרי משחק את האודישנים לתפקידים בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, ורבים מהם נאלצים להתפשר על בובה או ליצן ביום הולדת, אביגיל ממוזלת, אבל בעיקר מאוד־מאוד מוכשרת. כבר בשנה השלישית שלה בסטודיו של יורם לוינשטיין היא נחטפה לתיאטרון באר שבע כדי לגלם שם את אדלה, הבת הצעירה ב"בית ברנרדה אלבה" של לורקה. משם היא המשיכה לתפקידים ראשיים ב"חתונת הדמים" וב"עפיפונים" - ואז, לפני כשנה, נחת על שולחנה חוזה לשנתיים בתיאטרון הקאמרי.
"הייתי מפורסמת בקרב ילדים במשך תקופה קצרה, לפני הגיוס - והאמת היא שממש נבהלתי מזה", היא אומרת, "למזלי, אצל הילדים והנוער התהילה קצרה, כי אחרת ספק אם הייתי יכולה לחיות היום מתיאטרון, כמו שתמיד חלמתי".
איפה נפגוש אותה בעוד עשר שנים? להררי עצמה זה די ברור. "את המיליונים שלי אני אעשה בהוליווד", היא מצהירה, "עם כל חוסר הביטחון האישי שלי, בהצלחה שלי אני בטוחה. יש לי אמונה, חריצות, התמדה וכישרון. אני אהיה בהוליווד".
ואם הוליווד לא תהיה שם בשבילך?
"אז אתבאס. באמת, אני מאלה שממש יתבאסו אם החלום שלהם לא יתממש. החיים בנויים על אכזבות וחלומות - ואני דווקא מרוצה מזה שכבר לא ייצא לי להגיע להוליווד בגיל ממש צעיר. אגיע לשם מוכנה. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה צופה שוב ושוב בוויוויאן ליי ב'חלף עם הרוח' ומחקה אותה. היה בה מין רטט תמידי כזה. משם צף החלום שלי".
עד שהררי תצעד על שטיח הוליוודי, לא תראו אותה בהשקות. "הסוכנת שלי, זוהר יעקובסון, יודעת: אני לא שופטת ולא מעבירה ביקורת על מי שמגיעות להשקות תמורת סכומי כסף אבל אותי לא יפתו בהשקות. אני לא אוהבת את הציבוריות הזו, את כל הצהוב הזה של המקצוע. זה בסדר, כשאזכה באוסקר כבר אקבל פרסום ואהיה זכאית לאהבה של כולם".
מה מפחיד אותך בחיים?
"את מתכוונת לדברים הרסניים בנוסח 'שמרי נפשך' שכתב נתן אלתרמן לבתו תרצה אתר? עם כל סערות חיי אני לא מפחדת על נפשי. אני רק לא ממש ששה להיחשף. באמת־באמת מבהיל אותי להיות מפורסמת".
4
bottom of page