ההתעללות עוררה דחפים מיניים טרם זמנם. מאוחר יותר הוא שינה את דעתו וטען שחלק מהמטופלים - ובעיקר המטופלות - בעצם סיפרו על פנטזיה שלהם שנבעה מקונפליקטים בין דחפים מיניים לעכבות אישיות. . כלומר, לא בהכרח התקיים אירוע טראומטי אובייקטיבי. הסיבה למהפך בחשיבה של פרויד נבעה מכך שהמטופלות של פרויד היו נשות אצולה שהתלוננו על ניצול מיני. גילדת הפסיכואנאליטיקאים לא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שגם באצולה גברים נוהגים כך - מה שאיים על מעמדו של פרויד. 
שנדור פרנצי, תלמידו של פרויד, לא הסכים לנטוש את התיאוריה ופרסם את המאמר ״שפת התשוקה ושפת הרוך״. במאמר הוא טען בין השאר שכשהילד עושה שימוש בשפה שלו ומבקש מגע חם ואוהב מהוריו, הוא משתמש ב״שפת הרוך״. האדם הפתולוגי, שאינו מותאם לצרכיו של הילד, לא מצליח להפריד בין השפות ומפרש את הדיבור של הילד בהתאם ל"שפת התשוקה" הבוגרת. על פי פרנצי, חוסר המותאמות הזו גורמת להורה לראות את הילד כמבוגר שרוצה אינטימיות מינית עמו ולהתייחס אליו בהתאם. כך הילד הופך להיות מבוגר בטרם עת, לוקח תפקיד הורי ומאמץ את שפת המבוגרים בשל חוסר היכולת שלו להפריד בין רוך למיניות - מה שגורם לו להפוך, בעתיד, למבוגר עם סימפטומים קליניים. היום בעידן האינטרנט  פעמים רבות ילדים נחשפים לשפת התשוקה טרם זמנם עקב הפורנו הזמין. 
גם אנחנו, כנשים בוגרות, חוות פעמים רבות בלבול בין שפת הרוך לשפת התשוקה ומתוך הבלבול הזה נולדות הטרדות מיניות. חשוב להבין ולהפנים: הטרדה או תקיפה מינית הן קודם כל אלימות. אין בינם לבין רומנטיקה ואהבה כל קשר. הביטוי של האלימות הוא פשוט מיני ו״המבלבל״ בין השפות עושה זאת בצורה פוגענית. 
 בואו נעשה קצת סדר בדברים. הטרדה, בשפה פשוטה, היא כל מילה, שיחה, שאלה, או הערה שקשורה למיניות של אדם, ללא הסכמתו. זה יכול להתחיל בשאלה פשוטה ולגיטימית כמו "יש לך בן זוג?" ולהמשיך בשאלה כמו "אז כבר שכבתם?", שהיא כבר לא לגיטימית.  מעשה מגונה מתקיים כשיש מגע פיזי: חיכוך, נשיקה, נגיעה באיברים המוצנעים או חשיפתם. אונס הוא חדירה לכל אחד מ-3 האיברים האינטימיים - הפה, הפות והרקטום - ללא הסכמה.