top of page
כתבה
שפת הרוך ושפת התשוקה
בואו נדבר על הטרדה מינית ועל טראומה
רונית חיימוב זילברמן, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, מייסדת המרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית לטיפול בחרדות ובטראומה, פותחת את הפצע כדי לרפא אותו
הסטטיסטיקה בישראל על הטרדות מיניות ועל פגיעות מינית לא פשוטה. לפי הנתונים של מרכזי הסיוע, כל אישה בארץ עברה הטרדה מינית במהלך חייה, אחת מכל שלוש נשים עברה פגיעה מינית במהלך חייה ואחת מכל חמש נשים עברה אונס. רק שישה אחוזים מהפגיעות המיניות מדווחות לרשויות.
כשעבדתי במערכת הציבורית, גם אני נתקלתי בהטרדה מינית. כבעלת חזה במידה גדולה, אחד הרופאים טרח להציע לי ברב טובו את שירותיו למקרה שארצה לעשות הקטנת חזה. אני גם זוכרת את עצמי כנערה בת 16 הולכות ברחוב וזוג בחורים שואל אותי ״מה, כל זה שלך?". ולא, אני ממש לא היחידה שעברה את זה.
הטרדות מינית ותקיפות מיניות לא היו חלק מהשיח הציבורי במשך שנים. פרויד אבינו היה הראשון שפתח את הנושא לאחר שמטופלות שלו סיפרו על אקטים של ניצול מיני. בתחילה הוא דיבר על היסטריה כתוצר של טראומה מינית בילדות:
ההתעללות עוררה דחפים מיניים טרם זמנם. מאוחר יותר הוא שינה את דעתו וטען שחלק מהמטופלים - ובעיקר המטופלות - בעצם סיפרו על פנטזיה שלהם שנבעה מקונפליקטים בין דחפים מיניים לעכבות אישיות. . כלומר, לא בהכרח התקיים אירוע טראומטי אובייקטיבי. הסיבה למהפך בחשיבה של פרויד נבעה מכך שהמטופלות של פרויד היו נשות אצולה שהתלוננו על ניצול מיני. גילדת הפסיכואנאליטיקאים לא הייתה מוכנה לקבל את העובדה שגם באצולה גברים נוהגים כך - מה שאיים על מעמדו של פרויד.
שנדור פרנצי, תלמידו של פרויד, לא הסכים לנטוש את התיאוריה ופרסם את המאמר ״שפת התשוקה ושפת הרוך״. במאמר הוא טען בין השאר שכשהילד עושה שימוש בשפה שלו ומבקש מגע חם ואוהב מהוריו, הוא משתמש ב״שפת הרוך״. האדם הפתולוגי, שאינו מותאם לצרכיו של הילד, לא מצליח להפריד בין השפות ומפרש את הדיבור של הילד בהתאם ל"שפת התשוקה" הבוגרת. על פי פרנצי, חוסר המותאמות הזו גורמת להורה לראות את הילד כמבוגר שרוצה אינטימיות מינית עמו ולהתייחס אליו בהתאם. כך הילד הופך להיות מבוגר בטרם עת, לוקח תפקיד הורי ומאמץ את שפת המבוגרים בשל חוסר היכולת שלו להפריד בין רוך למיניות - מה שגורם לו להפוך, בעתיד, למבוגר עם סימפטומים קליניים. היום בעידן האינטרנט פעמים רבות ילדים נחשפים לשפת התשוקה טרם זמנם עקב הפורנו הזמין.
גם אנחנו, כנשים בוגרות, חוות פעמים רבות בלבול בין שפת הרוך לשפת התשוקה ומתוך הבלבול הזה נולדות הטרדות מיניות. חשוב להבין ולהפנים: הטרדה או תקיפה מינית הן קודם כל אלימות. אין בינם לבין רומנטיקה ואהבה כל קשר. הביטוי של האלימות הוא פשוט מיני ו״המבלבל״ בין השפות עושה זאת בצורה פוגענית.
בואו נעשה קצת סדר בדברים. הטרדה, בשפה פשוטה, היא כל מילה, שיחה, שאלה, או הערה שקשורה למיניות של אדם, ללא הסכמתו. זה יכול להתחיל בשאלה פשוטה ולגיטימית כמו "יש לך בן זוג?" ולהמשיך בשאלה כמו "אז כבר שכבתם?", שהיא כבר לא לגיטימית. מעשה מגונה מתקיים כשיש מגע פיזי: חיכוך, נשיקה, נגיעה באיברים המוצנעים או חשיפתם. אונס הוא חדירה לכל אחד מ-3 האיברים האינטימיים - הפה, הפות והרקטום - ללא הסכמה.
איך נדע אם מישהי חוותה הטרדה מינית?
תקיפה מינית? ובכן, הסימפטומים שונים ומגוונים
1. התנהגות שאינה תואמת לגיל - מינית ולא מינית. למשל, הרטבת לילה.
2. חוסר הערכה עצמית שמגיעה עד כדי להזנחה פיזית והגיינית, וירידה בלימודים.
3. הסתגרות מוקצנת, התכנסות.
4. התנהגות כפייתית שיכולה לכלול אכילה בולמוסית, טקסים התנהגותיים ועוד.
5. פחדים, חרדות, סיוטים, פלאשבקים.
6. היפוכונדריה והפרעות חרדה למיניהן.
7. התנהגות אנטי חברתית הרסנית, התמכרויות.
8. הפרעה בוויסות החושי והרגשי: תגובות קיצוניות לרעש ולריח.
9.התנהגות קיצונית: ניתוק, דיסאסוציאציה, כהות רגשית, חרד והתפרצויות כעס וזעם.
10.ניסיונות התאבדות.
איך מדברים על זה?
אנחנו יכולות וצריכות לפתוח את הנושא עם הסביבה הקרובה לנו - חברות, משפחה - ולהתחיל בשאלה פשוטה שניתן לשאול כבר מגיל הגן: האם מישהו נגע בך פעם בצורה שלא הייתה נוחה לך, או שאל אותך שאלות הקשורות לזוגיות, יחסים רומנטיים, מיניות שעוררו בך תחושה לא נעימה?. כבר בגיל הגן, אנחנו יכולות לומר לילד/ה "הגוף שלך הוא רק שלך ואם מישהו נוגע בך בצורה שלא נעימה לך תגיד 'לא'". אפשר גם ללמד אותם לצעוק את זה בקול רם. לתרגל איתם בבית.
גם אנחנו יוצרים בלבול בין השפות. העובדה שאנחנו לומדות מלמדות את הבנות שלנו מגיל קטן שאלימות שווה אהבה במסרים כמו ״הוא משך לך בצמות כי הוא אוהב אותך״, מבלבלת את הילדות, שבבגרותן לא יודעות מתי להגן על עצמן ולשים גבולות. במקרים רבים, כשילדים חווים הטרדה/תקיפה מינית, הם שומרים את זה בסוד. הפוגע, על פי רוב, אומר להם שזה סוד שצריך לשמור רק ביניהם ושאם יספרו הם יפגעו. חשוב מאוד, אם כן, להבהיר להם, חזור והבהר, שתמיד, אבל תמיד, אפשר לספר הכל.
שלושה רגשות מונעים שיח הכרחי וחשוב על הנושא: 1. בושה - הפחד מפני מה שהאחר יחשוב עלי. 2. אשמה - אני לא בסדר, עשיתי משהו רע. 3. חרטה - לא הצלחתי להגן על עצמי. הרגשות הללו טבעיים, אבל הם אינם אפקטיביים. הם תוקעים אותנו בחיים ויוצרים בזבוז של אנרגיה. והם כולם ככלל מונעים עי חרדת נטישה ופחד שלא יאהבו אותנו.
אני ממליצה על תרגיל קטן שמסייע להבין מה נעים לנו ומה לא נעים לנו. התרגיל מיועד לכל גיל. למי שיש בן זוג, חשוב לקחת כמה דקות ביום ופשוט ללטף. כל פעם צד אחד מלטף את הצד השני מאחורה ואחר כך מקדימה. ככה אני יכולה להבין מה נעים לי, מה אני רוצה, מה אני לא רוצה - ולבקש. עם ילדים או חברים שאינם בני זוג עושים זאת רק עם היד: מבקשים רשות, מלטפים את היד ושואלים "האם זה נעים? מה היית רוצה? מה לא היית רוצה?".
איך נטפל במי שעבר/ה הטרדה/ פגיעה מינית?
ככל שמטפלים במקרה בסמוך לאירוע, כך גוברים סיכויי ההחלמה של הנפגע/ת. טיפול צריך להתחיל בעבודת גוף. הרבה מטפלים לא יודעים זאת, אבל בטראומה, ובטראומה מינית בפרט, חשוב לעבוד עם הגוף לפני שמתחילים שיח קוגניטיבי על הנפש. לברר אילו תחושות פיזיות יש בגוף שאינן נעימות, לאפשר לגוף להירגע ולהתמקד בדבר שרואים, שומעים, חשים, מריחים וטועמים, שעושה לנו טוב. אני תמיד ממליצה ברגעי מתח להפריח בועות סבון. בכל אופן, רק אחרי שהגוף רגוע ויש תחושה של מוגנות אפשר להתחיל לטפל - והטיפול חייב להיות הדרגתי.
אנחנו מאוד ״מאולפים״. אנחנו מגיעים לטיפול, יושבים על כורסת המטופל ויודעים שעכשיו אנחנו צריכים לשפוך, במפגש אחד, את כל קורות חיינו. אני תמדד אומרת שמפגש טיפולי ראשון הוא כמו דייט ראשון. כמו שבדייט לא נספר את כל הסיפורים הכי קודרים שלנו, כך גם חשוב להיות בקשיבות ולשאול את עצמנו "רגע, אם אספר עכשיו את כל הדברים הנוראים, האם אצא מהחדר וארגיש בטוחה?", "האם עצם המחשבה על לדבר את הטראומה מכווצת אותי?". חשוב, אפוא, להתחיל טיפול דווקא מהמשאבים, מהכוחות של המטופל, ורק אחרי שיש תחושת מוגנות להיכנס בצורה הדרגתית לטראומה עצמה.
המרכז לפסיכותרפיה אינטגרטיבית לטיפול בחרדות וטראומה בדרך של רונית מתמחה ב-12 גישות טיפוליות שונות, שמותאמות למטופלים באופן אישי. חשוב לדעת שלא כל שיטה מתאימה לכל מטופל/ת ושאם היית בטיפול והוא לא צלח זו לא סיבה להתייאש. חשוב מאוד, בכל מקרה, לבחור במטפלים שיודעים לטפל בחרדה ובטראומה בשילוב עבודת גוף נפש.
המרכז שלנו שם לעצמו למטרה גם ללמד מטפלות איך לטפל בצורה מדויקת ומותאמת אישית בכל נושא החרדה הטראומה. אני רוצה לסיים ולומר שגם אם אנחנו או ילדינו עברו הטרדה מינית או תקיפה, בכולנו יש חלקים בריאים ואנחנו בעלי יכולת ריפוי והישרדות מדהימים. לכן חשוב תמיד להאמין בעצמנו ביכולת שלנו, בחוסן, ובכך שלא משנה מה, תמיד יש בנו חלק בריא שמוביל לריפוי.
bottom of page