"היו לי שתי אופציות:
בית קברות או
בית משוגעים"

בלי פסיכולוגים 

מהמאפייה של החברה, שהפכה לחברה לשעבר, היא עברה לעבוד אצל איש נדל"ן אבל גם הקשר הזה לא צלח מסיבות שונות. "זה לא עזר לי לסגור את החובות ולהרוויח כסף", היא אומרת. "החלום שלי הוא לסגור את החובות, אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב, לצערי. אני גרה עכשיו בדרום תל אביב, באזור הכי גרוע, אבל הדירה עצמה די סבבה. כן, יש לי דירה ואני אומרת כל יום תודה לאל על זה שסוף סוף יש לי דירה משלי". 
איך יש לך דירה?
"הגרוש הראשון שלי עזר לי לשכור אותה. זה לא היה פשוט, כי אנשים לא רוצים להשכיר דירה למישהי שפושטת רגל, אבל הוא בן אדם מדהים והוא רצה שיהיה לי טוב כי אני אמא של הילדים שלו. יש לי שלושה בנים ממנו. כשחזרתי לארץ זה היה קשה מאוד-מאוד-מאוד, אבל הנה, עכשיו אני רואה שיש אלוהים. יש אנשים טובים בעולם. יש עדיין ימים שאני מוצאת את עצמי בלי גרוש, אין לי כסף לאכול, ואנשים טובים מזמינים לי פיצה". 

באמת אנשים טובים. 
"לגמרי. לפני כמה חודשים הייתי עם 40 שקלים אחרונים בכיס והלכתי לקנות משהו בקיוסק ליד הבית. נכנסתי לשם עם דמעות בעיניים, המוכר שאל אותי מה קרה והסברתי לו שאני עם 40 שקלים אחרונים בכיס וחסרים לי בבית הרבה דברים. הוא אמר לי 'תראי, כל מה שאת צריכה עד 1,500 שקל - את יכולה לקחת'. חשבתי על זה הרבה אחר כך. למה הוא עשה את זה? הוא לא מכיר אותי. זה גם לא מקום כזה שנותן נדבות לאנשים. זה מקום בתל אביב שבו לא ממש רוצים לתת לאנשים דברים בחינם. ממש התפלאתי". 

ההסתגלות המהירה של סנוקל למצבה החדש לא מובנת מאליה. היא באמת לא הכירה חיים כאלה קודם לכן. מאז אותו מיליון ראשון בגיל 23, היא חיה בחוג הסילון של האצולה הישראלית. מצד שני, זה לא בדיוק המשבר הראשון שהיא מתמודדת עימו. זמן קצר לאחר שנחתה כאן, בגיל 25, היא התגרשה מבעלה הראשון, מהר מאוד התחתנה בשנית, ילדה תאומים (נוסף לשלושת הילדים מהראשון) וחודשים ספורים אחר כך התגרשה גם מהשני. הזוגיות הבאה שלה, עם הכדורגלן טלקר, לבלבה במקביל להשתתפותה בעונה השנייה של הדוקו-ריאליטי "המעושרות" בשנת 2013, שם בנתה לעצמה טייפ־קאסט של נמרה צפון אטלנטית מפולפלת עם מבטא שכיף לחקות. 

השניים נישאו ולאחר ארבע שנים, כאמור, התגרשו. במסגרת המשבר הכלכלי שסנוקל נקלעה אליו בעקבות זאת, היא התקשתה לנהל את רשת מכוני היופי המצליחה שלה ולבסוף, בשנת 2017, פשוט הרימה ידיים ועזבה את הארץ. היא חזרה רק אחרי שלוש שנים, שבמהלכן הייתה בנתק מוחלט מחמשת ילדיה - מה שעורר גל של תגובות זועמות נגדה ברשת ובאמצעי התקשורת. היא, מצידה, הסבירה שמצבה הנפשי לא איפשר לה להישאר בארץ. 
ניסית לטפל בעצמך במהלך הזמן הזה - למשל, בעזרת פסיכולוג? 
"אני חושבת שכל אחד צריך מישהו שהוא יכול לדבר איתו, אבל אני לא כל כך מאמינה בפסיכולוגים. חזרתי לארץ בגלל שהרגשתי שאני במצב יותר טוב. הרגשתי שאני מוכנה לזה. הייתי בחו"ל שלוש שנים, עשיתי את העבודה על עצמי. עד אז אמרתי שאני לא מוכנה לחזור לילדים כל עוד אני לא במצב רגשי יותר טוב. ברגע שהרגשתי שיפור במצב - וזה לא היה בעזרת פסיכולוג - חזרתי. מה, אני צריכה לשלם למישהו כסף כדי להכיר את עצמי יותר טוב?".  
אה… כן, זה מה שאנשים עושים. 
"יופי, אבל מה הוא כבר יכול להגיד לי? שרציתי להתחתן עם מישהו שהוא כמו אבא שלי? מה זה יעזור לי? אני לא מאמינה בשטויות האלה. במקום זה, דיברתי עם אבא שלי. הייתי רוצה, כמובן, לדבר גם עם אמא שלי, אבל היא כבר לא איתנו, לצערי הרב. היא נפטרה כשהייתי בת 33". 
היית קרובה אליה?
"כן, מאוד. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. אני חושבת שאם אמא שלי הייתה בחיים, החיים שלי היו אולי אחרים לגמרי, אבל אני לא אוהבת להגיד שעשיתי הרבה טעויות. אני אומרת שכל הטעויות שאני עושה, אני תולה אותן על הקיר. היום אני מי שאני בגלל מה שעברתי - למרות שאני חייבת להגיד שלא חשבתי שכסף זה הכל בחיים גם אז, כשהיה לי המון ממנו. אני גם לא מדברת על כסף עכשיו". 
אז על מה את מדברת?
"על בדידות. אם הייתי בודדה אז, לפני הבריחה שלי, היום אני מרגישה שאני אפילו יותר בודדה. יש לי בעיה עם לבטוח באנשים בגלל מה שעברתי. אני יושבת לפעמים ואומרת לעצמי 'למה את כל הזמן לבד? למה אין לך חברות? למה אין לך חבר?'. אני יודעת שיש אנשים טובים, אבל עדיין, קשה לי לסמוך על אנשים. אני רואה עכשיו את העולם אחרת ואת מה שאני רואה אני מעבירה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם ייפגעו כמו שאני נפגעתי".