TOM_9519.jpg

שמלה, נעליים ותיק: הלגה עיצובים, כיכר המדינה

"היו לי שתי אופציות:
בית קברות או
בית משוגעים"

לא, עדיין אין אור בקצה המנהרה. החיים של ג'ניפר סנוקל (46) לא הסתדרו מאז שחזרה לארץ אחרי שלוש שנות ניתוק מחמשת ילדיה בקנדה ובמקסיקו. היא עדיין חסרת כל, עמוק בחובות, על סף איבוד תקווה. היא קמה בבוקר רק בזכות קומץ של אנשים טובים שמרעיפים עליה אהבה 

רועי בהריר-פרל / צילום: תום עמוס / סטיילינג: קובי בן יהודה

איפור: שלי גפני / שיער: מרגו יוסף

ז'קט: בלמיין הלגה עיצובים, כיכר המדינה / צילום: תום עמוס

"לפני כמה חודשים הייתי עם 40 שקלים אחרונים בכיס והלכתי לקנות משהו בקיוסק ליד הבית. נכנסתי לשם עם דמעות בעיניים, המוכר ראה אותי ככה אמר לי 'תראי, כל מה שאת צריכה עד 1,500 שקל - את יכולה לקחת'"

בלי פסיכולוגים 

מהמאפייה של החברה, שהפכה לחברה לשעבר, היא עברה לעבוד אצל איש נדל"ן אבל גם הקשר הזה לא צלח מסיבות שונות. "זה לא עזר לי לסגור את החובות ולהרוויח כסף", היא אומרת. "החלום שלי הוא לסגור את החובות, אבל אני לא רואה את זה קורה בקרוב, לצערי. אני גרה עכשיו בדרום תל אביב, באזור הכי גרוע, אבל הדירה עצמה די סבבה. כן, יש לי דירה ואני אומרת כל יום תודה לאל על זה שסוף סוף יש לי דירה משלי". 
איך יש לך דירה?
"הגרוש הראשון שלי עזר לי לשכור אותה. זה לא היה פשוט, כי אנשים לא רוצים להשכיר דירה למישהי שפושטת רגל, אבל הוא בן אדם מדהים והוא רצה שיהיה לי טוב כי אני אמא של הילדים שלו. יש לי שלושה בנים ממנו. כשחזרתי לארץ זה היה קשה מאוד-מאוד-מאוד, אבל הנה, עכשיו אני רואה שיש אלוהים. יש אנשים טובים בעולם. יש עדיין ימים שאני מוצאת את עצמי בלי גרוש, אין לי כסף לאכול, ואנשים טובים מזמינים לי פיצה". 


באמת אנשים טובים. 
"לגמרי. לפני כמה חודשים הייתי עם 40 שקלים אחרונים בכיס והלכתי לקנות משהו בקיוסק ליד הבית. נכנסתי לשם עם דמעות בעיניים, המוכר שאל אותי מה קרה והסברתי לו שאני עם 40 שקלים אחרונים בכיס וחסרים לי בבית הרבה דברים. הוא אמר לי 'תראי, כל מה שאת צריכה עד 1,500 שקל - את יכולה לקחת'. חשבתי על זה הרבה אחר כך. למה הוא עשה את זה? הוא לא מכיר אותי. זה גם לא מקום כזה שנותן נדבות לאנשים. זה מקום בתל אביב שבו לא ממש רוצים לתת לאנשים דברים בחינם. ממש התפלאתי". 


ההסתגלות המהירה של סנוקל למצבה החדש לא מובנת מאליה. היא באמת לא הכירה חיים כאלה קודם לכן. מאז אותו מיליון ראשון בגיל 23, היא חיה בחוג הסילון של האצולה הישראלית. מצד שני, זה לא בדיוק המשבר הראשון שהיא מתמודדת עימו. זמן קצר לאחר שנחתה כאן, בגיל 25, היא התגרשה מבעלה הראשון, מהר מאוד התחתנה בשנית, ילדה תאומים (נוסף לשלושת הילדים מהראשון) וחודשים ספורים אחר כך התגרשה גם מהשני. הזוגיות הבאה שלה, עם הכדורגלן טלקר, לבלבה במקביל להשתתפותה בעונה השנייה של הדוקו-ריאליטי "המעושרות" בשנת 2013, שם בנתה לעצמה טייפ־קאסט של נמרה צפון אטלנטית מפולפלת עם מבטא שכיף לחקות. 


השניים נישאו ולאחר ארבע שנים, כאמור, התגרשו. במסגרת המשבר הכלכלי שסנוקל נקלעה אליו בעקבות זאת, היא התקשתה לנהל את רשת מכוני היופי המצליחה שלה ולבסוף, בשנת 2017, פשוט הרימה ידיים ועזבה את הארץ. היא חזרה רק אחרי שלוש שנים, שבמהלכן הייתה בנתק מוחלט מחמשת ילדיה - מה שעורר גל של תגובות זועמות נגדה ברשת ובאמצעי התקשורת. היא, מצידה, הסבירה שמצבה הנפשי לא איפשר לה להישאר בארץ. 
ניסית לטפל בעצמך במהלך הזמן הזה - למשל, בעזרת פסיכולוג? 
"אני חושבת שכל אחד צריך מישהו שהוא יכול לדבר איתו, אבל אני לא כל כך מאמינה בפסיכולוגים. חזרתי לארץ בגלל שהרגשתי שאני במצב יותר טוב. הרגשתי שאני מוכנה לזה. הייתי בחו"ל שלוש שנים, עשיתי את העבודה על עצמי. עד אז אמרתי שאני לא מוכנה לחזור לילדים כל עוד אני לא במצב רגשי יותר טוב. ברגע שהרגשתי שיפור במצב - וזה לא היה בעזרת פסיכולוג - חזרתי. מה, אני צריכה לשלם למישהו כסף כדי להכיר את עצמי יותר טוב?".  

אה… כן, זה מה שאנשים עושים. 
"יופי, אבל מה הוא כבר יכול להגיד לי? שרציתי להתחתן עם מישהו שהוא כמו אבא שלי? מה זה יעזור לי? אני לא מאמינה בשטויות האלה. במקום זה, דיברתי עם אבא שלי. הייתי רוצה, כמובן, לדבר גם עם אמא שלי, אבל היא כבר לא איתנו, לצערי הרב. היא נפטרה כשהייתי בת 33". 
היית קרובה אליה?
"כן, מאוד. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. אני חושבת שאם אמא שלי הייתה בחיים, החיים שלי היו אולי אחרים לגמרי, אבל אני לא אוהבת להגיד שעשיתי הרבה טעויות. אני אומרת שכל הטעויות שאני עושה, אני תולה אותן על הקיר. היום אני מי שאני בגלל מה שעברתי - למרות שאני חייבת להגיד שלא חשבתי שכסף זה הכל בחיים גם אז, כשהיה לי המון ממנו. אני גם לא מדברת על כסף עכשיו". 
אז על מה את מדברת?
"על בדידות. אם הייתי בודדה אז, לפני הבריחה שלי, היום אני מרגישה שאני אפילו יותר בודדה. יש לי בעיה עם לבטוח באנשים בגלל מה שעברתי. אני יושבת לפעמים ואומרת לעצמי 'למה את כל הזמן לבד? למה אין לך חברות? למה אין לך חבר?'. אני יודעת שיש אנשים טובים, אבל עדיין, קשה לי לסמוך על אנשים. אני רואה עכשיו את העולם אחרת ואת מה שאני רואה אני מעבירה לילדים שלי. אני לא רוצה שהם ייפגעו כמו שאני נפגעתי". 

השיחה הזאת עם ג'ניפר סנוקל מתקיימת בעיתוי נדיר. על פי רוב, ראיונות מהסוג הזה נערכים זמן מה אחרי שהכל נגמר, כשהמרואיין יכול לסכם ולומר "היה קשה, אבל יצאתי מזה". סנוקל, לעומת זאת, נמצאת כעת, ממש בימים אלה, עמוק בתוך המשבר הגדול ביותר בחייה - ולא, היא אפילו לא מתקרבת ליציאה ממנו. הריאיון הזה עם המעושרת לשעבר - מי שהייתה עד אתמול בערך מושא קנאה עבור נשים רבות שמתאמצות לגמור את החודש - תופס אותה בשלב ההלם הראשוני, זרוקה בצד כביש השואו ביז הישראלי, גרושה טרייה, חסרת כל, פגועה עד עמקי נשמתה, מייבבת בבכי תוך כדי דיבור. 


מצבה הנוכחי של סנוקל, שנולדה בקנדה לפני 46 שנים ועשתה את המיליון הראשון שלה בגיל 23 (לאחר שהקימה עם בעלה הראשון עסק של קבלנות בלוס אנג'לס), קרה אחרי הגירושים מבעלה השלישי, כדורגלן העבר עופר טלקר, לאחר ארבע שנות זוגיות. קצת אחרי שזה קרה, סנוקל נעלמה. השמועות דיברו על בריחה שלה לחו"ל עקב חובות כלכליים שהיא נקלעה אליהם. ואולם, גם ההסבר הזה לא ממש הניח את דעתה של תקשורת הבידור בארץ, שבחרה להתמקד בעובדה שסנוקל השאירה את חמשת ילדיה בארץ, מאחור, אצל אבותיהם. 
היעד הראשון שלה היה מולדתה קנדה ומשם היא המשיכה למקסיקו. עדות בלתי ניתנת להכחשה למצבה הכלכלי הקשה אפשר למצוא בכך שהיא, במעמדה הרם, עבדה שם כדיילת מכירות של מוצרי קוסמטיקה בעגלות בקניונים. באותו זמן היא גם סיפרה על מחשבות אובדניות ועל איבוד הדעת. עכשיו היא בארץ, אבל מצבה עדיין בכי רע. היא מדלגת בין עבודות זמניות של סטודנטים ובין השאר היא הייתה קופאית בבית קפה ומוכרת במאפייה. היו גם, לאורך השנה האחרונה, גם לא מעט אנשים שניסו לנצל את מצבה הרגיש. 
"הם חושבים שאני נואשת ומנסים לעשות עליי כל מיני קומבינות", היא מסבירה. "חלק מהאנשים שעבדתי אצלם ממש ניצלו אותי. היה לי, למשל, בעל בית אחד בקליניקת יופי שניסה להעביר דרכי כספים מהעסק לחבר שלו באופן לא חוקי. כשאמרתי לו שאני לא הולכת לעשות את זה, הוא פיטר אותי. מיד חשבתי שאני הבעיה. אולי אני לא צריכה לחרבן על הצלחת שבה אני מקבלת כסף. בקיצור, משם עברתי לעבור במאפייה של מישהי שאני מכירה, אבל גם היא הייתה בעייתית. עשיתי שם עבודה של עשרה עובדים: אפיתי לחמים ובורקסים, עבדתי במטבח - הכל. זה מקום מאוד מפורסם, הגיעו לשם המון לקוחות שזיהו אותי, ריחמו עליי ומאוד אהבו אותי". 


אז מה הייתה הבעיה של הבוסית?
"היא פיטרה אותי. תהרוג אותי, אני לא מבינה איזו מין אשת עסקים זאת. אני עושה את העבודה הכי טובה בעולם, אני אוהבת את העבודה שלי ובכל זאת היא מצאה לנכון לפטר אותי. היא הייתה יכולה להיות ממש מיליונרית אם היא רק הייתה משנה את המחשבה שלה. כאילו, מה אכפת לך שאנשים אוהבים אותי? אני עובדת מושלמת ואת מרוויחה יותר כסף בזכותי. אני אשת עסקים בעצמי ואני יודעת שאנשים שמביאים כסף לעסק זה הדבר הכי חשוב. חייבים להשאיר אותם. זה ממש הרג אותי שהיא פיטרה אותי רק בגלל שאני הייתי הכוכבת שם ולא היא. איך בדיוק אני אשמה בזה?". 

מגפיים ותיק: פראדה הלגה עיצובים, כיכר המדינה / צילום: תום עמוס

"אם הייתי בודדה אז, לפני הבריחה שלי, היום אני מרגישה שאני אפילו יותר בודדה. יש לי בעיה עם לבטוח באנשים. אני יושבת לפעמים ואומרת לעצמי 'למה את כל הזמן לבד? למה אין לך חברות? למה אין לך חבר?'"

חולצה: פראדה הלגה עיצובים, כיכר המדינה / צילום: תום עמוס

צילום: תום עמוס

בלי טבעת  

את סיפור הגירושים המלא מעופר טלקר היא שומרת בינתיים לעצמה, אולי גם לבית המשפט. מבין דבריה עולה הרושם שהיה מעורב שם משהו מכוער למדי, מעבר לעניין הכלכלי. "לא התחתנתי עם עופר מהסיבות הנכונות", היא מנסה להסביר בכל זאת. "התחתנתי איתו בגלל הסקס. פשוט מאוד. עם עופר זו הפעם הראשונה שהייתה לי אורגזמה. אתה יודע, גברים יכולים להיות עם אישה בגלל סקס מדהים. למה נשים לא יכולות להיות עם גבר בגלל אותה סיבה בדיוק? היה לנו סקס מדהים. בגלל זה התחתנו". 
ומה פחות עבד?
"תראה, זה מאוד פשוט לעשות אישה שמחה. אישה רוצה שהגבר שלה יגיד לה כל יום 'בוקר טוב', 'לילה טוב' ו'אני אוהב אותך'. היא מצפה לכך שכשהוא חוזר הביתה מאוחר, הוא לפחות שולח הודעה. מה אני כבר רוצה? יחס ותודה. ופרחים ביום שישי. אתה מבין למה אני מתכוונת, כן?". 
סוג של. את מוכנה היום לזוגיות חדשה?
"אני חושבת שכן. בכלל, אני מסתכלת על דברים בצורה אחרת עכשיו. אני הרבה יותר איזי גווינג. פעם, אם הבית היה מבולגן כשאני מגיעה הייתי עושה דרמות. עכשיו זה על הזין שלי. אני חושבת שאהיה מאוד קלה לזוגיות עכשיו. אני מאוד אשמח להיות בזוגיות. הבעיה היא שיש לי פאק גדול: כמו שאמרתי, קשה לי לבטוח באנשים. קשה מאוד". 
מה מצבך הכלכלי היום, אם אפשר לשאול?
"לא נשאר לי כלום. מכרתי הכל. כסף זה לא הכל, כמובן, אבל כשאין אפילו תקציב קטן זה קצת קשה לחיות. כשמכרתי את הטבעת האחרונה שלי, הרגשתי סוג של חופש. לא רציתי יותר כלום. רציתי רק להישאר עירומה ולנשום". 
ואיך תרגישי אם תקבלי מתישהו עוד טבעת אחת כזאת?
"אני אשמח, כן, אולי, למה לא. בינתיים עדיין יש ימים שבהם אני אומרת לעצמי 'בואי נעבור רק את היום הזה, ג'ני'. הפסקתי לחשוב על העתיד. אנשים כל הזמן אומרים לי את תהיי הכי גדולה, יותר גדולה ממה שהיית, אבל אני לא רוצה את זה. אני לא הולכת לרוץ עוד פעם אחרי כסף". 


בימים אלה היא עושה את צעדיה הראשונים בחזרה לתודעה ומשתתפת בתוכנית בשם "חגיגה בסנוקל" בערוץ טי.וי גראם בפייסבוק, שם היא עושה "דברים מגניבים ולא שגרתיים", כלשונה. ובכל זאת, האור שבקצה עדיין רחוק מאוד. "אין לי כלום בחיים - לא נכסים ולא כסף בבנק", היא אומרת. "רק ילדים וחובות. זה לא פשוט. אני עוד מעט בת 47 וצריכה להתחיל מהתחלה. זה לא פשוט. מצד שני, אחרי שאתה מאבד את כל מה שיש לך בחיים ומקבל מיליון מכות, הדברים הקטנים מזיזים לך את הביצה השמאלית. איך אומרים הישראלים? יהיה בסדר". 

בלי ילדים 

הילדים הם סוגיה רגישה מאוד בחייה של סנוקל היום. הדעת - במיוחד כאן, בארץ הילדים - לא סובלת התייחסות לא נאותה אליהם מצד ההורים. ואת מה שסנוקל עשתה ניתן לתאר, כמובן, במילים הרבה יותר חריפות מ"לא נאותה". קשה לתפוס אמא שזונחת את גוזליה ונעלמת להם לשלוש שנים. לעזאזל, זה מטורף לחלוטין. "אני יודעת שהילדים שלי יודעים את האמת", אומרת סנוקל. "אני גם יודעת שמה שהם עברו בגללי עושה אותם הכי מצליחים והכי עצמאיים. הם יודעים שאני אוהבת אותם הכי המון בעולם ושאת מה שעשיתי, עשיתי בשבילם". 
על פי ההיגיון הבריא, ילדים אמורים לשמח ולמלא אותך בשעת מצוקה, לא להפך. 
"זה נכון. ילדים נותנים הרבה כוח, אבל כשאין כסף אפילו לתת להם אוכל זה לא מספיק. אז אני נותנת להם אהבה, המון אהבה, והאמת היא שברחתי מהארץ כי אני אוהבת אותם. היו לי שתי אופציות: בית קברות או בית משוגעים. עשיתי את מה שעשיתי בגלל שאהבתי אותם וחזרתי, עם כל הבעיות שלי, בגלל שאני אוהבת אותם. הם יודעים את זה. אני יודעת שהם יודעים את זה. את כל מה שיש לי עכשיו אני נותנת להם. הם חלק ממני". 
הם עברו טיפול בעקבות מה שקרה? 
"אני לא רוצה להיכנס לדברים האלה". 
ומה איתך? עולות בך חרטות בקשר לזה?
"אם אני אשב פה ואגיד לעצמי כל הזמן שהיה אפשר לעשות משהו אחר אני אשתגע. יכול להיות שהיו עוד פתרונות, אבל הייתי בודדה, מלאת בושה. לא ידעתי מה לעשות. הייתי פשוט גמורה. עוד פעם: אם המשפחה שלי הייתה פה, אולי זה היה אחרת. אבא שלי ידע מה קרה רק כשהגעתי לקנדה". 
איך הוא הגיב?
"הוא כעס עליי שעזבתי את הילדים, אבל היום הוא יותר מבין כי הוא ראה באיזה מצב אני. בוא אני אגיד לך משהו: כל החיים שלי עשיתי מה שרציתי ולא היה אכפת לי מה אחרים חשבו. אפילו אם אבא שלי לא היה מקבל אותי חזרה בקנדה, הייתי יודעת איך לעמוד על הרגליים שלי. אני כמו חתול שחור. יש לי הרבה נשמות".