top of page
כתבה
תקשיבו רגע
דנה שמש | צילום: רמי זרנגר
רופא פריון הציע פעם לאור שלימוב (32), כבדת שמיעה מלידה, למנוע בעזרת טיפול כלשהו את האפשרות שייוולד לה תינוק חירש. היא הזדעזעה מעצם המחשבה. "אמרתי לו 'רגע, אבל חירשות זו לא מגבלה', והוא השיב לי שחבל שהתינוק יסבול ושאפשר להזריק משהו באמצע ההיריון ולהימנע מכך. אמרתי לו שלא ארצה להזיק לתינוק ואקבל אותו כמו שהוא. התווכחנו במשך חצי שעה, כשאני מנסה להדגיש בפניו שלא מדובר במגבלה, שאני יודעת איך זה להיות כבדת שמיעה, שגם בעלי כזה - ושבסדר, נתמודד. גם אם התינוק ייוולד חירש, אז מה?".
למה בכלל הגעת אליו?
"זה היה בלי קשר לעניין השמיעה. לא הגענו כדי להתייעץ על הנושא הזה. הוא יזם את השיחה והתמקד בעניין. הוא אמר שחירש זה נכה – וזה לא נכון. בעלי ואני פשוט לא קיבלנו את זה. אני לא מתכוונת לעשות לתינוק שום דבר בבטן. למה להכניס לו כימיקלים וכל מיני שטויות כאלה? בסופו של דבר, אותו רופא קיבל את הגישה שלנו".
אוי ואבוי למי שיעז להגדיר את לקות השמיעה של המאפרת אור שלימוב (32) כקושי, כחיסרון, או, הכי גרוע, כנכות. נכון, היא על הסקאלה שבין חירשת לשומעת, אבל זה הדבר האחרון שמפריע לה לחיות ולהצליח בחיים. אפשר לחשוב, מי ישמע.
שלימוב, במקור ממושב בני דרור, גרה היום עם בעלה בחולון ועובדת כמוכרת בחנות איפור וכמאפרת מקצועית של כלות ואיפור ערב. קשיי ההתמודדות עם לקות שמיעה, שמתווספים לקשיים היומיומיים הרגילים, מעולם לא היו מכשול מבחינתה, סיבה לוותר או לעשות לעצמה הנחות. בדיוק להפך.
שלימוב כבדת שמיעה - כלומר, נעה על הטווח שבין חירש לשומע. הודות למכשיר השמיעה היא מצליחה להגיע לאחוזי שמיעה גבוהים וכדי להשלים את הפערים היא משתמשת בקריאת שפתיים. הפגם שלה בשמיעה מולד: הוא נגרם בשל עצב פגום.
העניין התגלה כשהייתה בפעוטון והגננת אמרה לאמה ש"הילדה לא מגיבה". בעקבות דלקות אוזניים רבות שסבלה מהן בשעתו, היא נשלחה לבירור רפואי שהוביל למסקנה שאור הקטנה כבדת שמיעה. בגיל שנתיים היא הוצמדה למכשיר שמיעה ובהמשך החלה לקחת שיעורי דיבור. עד גיל 5 היא לא דיברה. מאז ועד היום היא טורפת את החיים תוך שהיא מציבה לעצמה מטרות
גבוהות במיוחד ולא נותנת לקשיים ולסטיגמות לגרום לה לכוון נמוך יותר. "זה חלק ממני מאז שאני זוכרת את עצמי", היא אומרת, "ההורים שלי גידלו אותי בגישה של 'אפשר הכל' - כלומר, תמיד אפשר להצליח, גם אם יש קושי. מהגן ועד כיתה ט' למדתי בשילוב אינדיבידואלי, ואז שמעתי על תיכון מקיף ביהוד והתחננתי בפני ההורים שלי ללמוד שם, עם חברים שיש לי עימם שפה משותפת - חירשים או כבדי שמיעה שלומדים בבית ספר של שומעים".
"כן, היה לי קשה להתחבר. לא היה נוח לשאול אלף פעם 'מה הוא אמר?' ו'מה היא אמרה?', כשכולם דיברו יחד. היום זה ברור מאליו, אבל אז הייתי צריכה להגיד לאנשים 'היי, אני שייכת לקבוצה מסוימת, תקבלו אותי כמו שאני, זה מה שיש'. אני זוכרת שהיה לי פעם איזה ויכוח עם אחת התלמידות ובשלב מסוים היא אמרה לי 'מה, את לא שומעת?!', אז עניתי לה 'לא, אני לא שומעת'.
"בשלב כלשהו רצו להעביר אותי לכיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל, שמיועד לתלמידים "בעייתיים" - ד"ש) בגלל קשיי הבנה וכו'. הייתי צריכה לשבת בשורה הראשונה בכיתה ולא תמיד ילדים הסכימו לזוז. בנוסף, יש לי קשיי קשב וריכוז, אז הייתה לי עבודה קשה יותר בלימודים. בגלל המאמץ הייתי חוזרת הביתה גמורה מעייפות. זה כמו לרוץ מרתון עם האוזניים. קשה בטירוף". ובנוסף לזה גם הציקו לך.
"בדיוק. ילד שלא יודע להתמודד, התגובה שלו היא להציק - אם זה לדבר בתוך האוזן כדי לעזור וגם כדי להקניט, או להזיז את השפתיים לא נכון בכוונה כדי שלא אצליח לקרוא שפתיים. אני לא זוכרת כל כך – ואולי עדיף שלא אזכור. אבל כן, ביסודי זה היה קשה מאוד. היו ימים שפשוט לא רציתי ללכת לבית הספר. הרבה פעמים הייתי יושבת בכיתה בתוך בועה ולא מבינה מה אומרים".
מה זה בעצם "שילוב אינדיבידואלי"?
"שיש אדם אחד שונה מכל השאר, שרק אני כבדת שמיעה מכל הילדים. היום זה כבר אחרת, כי יש יותר מודעות, אבל בזמנו, לפני 20 שנה, זה לא היה כל כך מוכר. ילדים לא הבינו מה זה כבד שמיעה או חירש והיה קשה להם להתחבר לזה. זו הסיבה שרציתי לעבור לבית ספר שבו יש לי משהו משותף עם חלק מהחברים לכיתה".
את זוכרת את עצמך בילדותך מתמודדת עם קשיים ומרגישה חריגה?
לרקוד ליד הרמקולים
בעלה של שלימוב, אלי, חירש לגמרי. השניים הכירו דרך חברים משותפים. שלימוב הייתה בת 28 והוא בן 24. "אני קוגרית", היא צוחקת. במהלך היום השניים מתקשרים בעיקר באמצעות הודעות ושיחות וידיאו, וניכר שהם לא רואים בעניין קשיי השמיעה חיסרון. למעשה, ה"קושי" הוא פתח ערוץ תקשורת זוגי ייחודי, בעל יתרונות רבים. "בהרבה מקומות שואלים אותי 'מה, בעלך מוגבל?'. אז לא, בעלי לא מוגבל, הוא בסך הכל חירש. הוא כמוך, רק שיש לו בעיות שמיעה".
הוא חירש מלידה?
"לא בדיוק. הוא נולד באזרבייג'ן כתינוק שומע, אבל כשהוא היה בן חודשיים התחילה מלחמה באזור, היו המון הפגזות מסביב ופגז נפל ממש ליד הבית שלו – מה שגרם לכך שהוא התחרש. בעלי עלה לארץ בגיל 6, כשלא דיבר בכלל. הוא עלה עם משפחתו מכיוון שההתמודדות כאן עם החירשות מתקדמת יותר. כאן הוא באמת התקדם משמעותית ובגיל 10 הוא כבר דיבר בצורה שוטפת וממש הפך לילד חדש. בו בזמן הוא למד שפת סימנים ועברית".
איך התנהל הדייט הראשון שלכם?
"זה היה הכי נוח בעולם. יכולנו להיות במקום רועש ולדבר בשפת הסימנים. אגב, פעמים רבות אני מכבה את מכשיר השמיעה כדי ליהנות מהביטים של
את צריכה לעדכן את הלקוחות בחנות בעניין השמיעה שלך? קרה שנתקלת בחוסר סבלנות?
"זה תלוי. יש לקוחות שמדברות בפה סגור ויש כאלה שמדברות בפה פתוח מדי, אבל אני מצליחה להבין את כולן, כי אני כבר מיומנת בזה. באופן כללי יש אותיות שהן נעלמות, כמו גימ"ל, קו"ף וכ"ף, אז לומדים מה התנועה של השפה. אם יש כמה לקוחות שמגיעות יחד, אני מסבירה להן שאני כבדת שמיעה. יש כאלה שלא מגלות הבנה ומפגינות חוסר סבלנות ויש כאלה שבדיוק להפך. "קרה לי כמה פעמים שלקוחות התייאשו ויצאו מהחנות. פתאום הן אמרו לי 'טוב, לא משנה, ביי', או פשוט 'תודה רבה, ביי'. אלה בעיקר נערות שמגיעות כדי לקנות לקים וכאלה. אני מנסה להתקרב ולהבין מה הן אומרות, אבל היום הנערות מדברות מהר וקשה להבין אותן". ואולם, יש, לדבריה, גם לא מעט מקרים הפוכים. "כשאני מקלידה חשבון בקופה, למשל, אני קוראת שפתיים ומקלידה הקלדה עיוורת. הלקוחות שואלות איך אני מצליחה להקליד ולהקשיב בו בזמן, וכשאני משיבה שאני כבדת שמיעה וקוראת שפתיים הן שותקות לרגע ואומרות 'וואו, זה מגניב'.
המוזיקה. כשהייתי צעירה יותר הייתי הולכת לרקוד ליד הרמקולים, אפילו שזה לא מומלץ".וכשרבים בזוגיות – איך זה עובד?"או, זה הכי מעניין. פעם התווכחתי עם בעלי כשהיינו בחוץ ואח שלי בדיוק עבר לידנו ואמר לי 'תפסיקו לריב!'. אמרתי לו 'למה? אנחנו רבים בלי קול!'".
איך רבים בלי קול?
"באמצעות שימוש בתנועות אגרסיביות יותר. זה כמו שאת מרימה את הקול. זה יוצא באופן טבעי. גם המימיקה פשוט משתנה".
ניסית להיות בזוגיות עם גבר שומע?
"ניסיתי, אבל אין בינינו תקשורת. לא מצאתי את עצמי שם".
במהלך השנתיים האחרונות היא עובדת כמאפרת. אמנם זה לא בדיוק מה שהיא חלמה עליו, אבל שם, להבדיל מזוגיות עם שומע, היא בהחלט מוצאת את עצמה. "אני הכי נהנית מעבודות אינטימיות מול לקוחה אחת", היא אומרת, "בהתחלה למדתי אדריכלות נוף כי רציתי להמשיך את הירושה של אבא שלי שהוא חקלאי, אבל בלימודים היה לי בלגן של הבנה ותקשורת, וכל הכיתה דיברה בו בזמן - מה שהחזיר אותי, בתודעה, ליסודי ולחטיבה, אז ויתרתי על התואר.
"באבחון שעשיתי לאחר מכן הציעו לי ללכת לכיוון אמנותי יותר ובגלל שלמדתי גרפיקה ואמנות בתיכון, חשבתי לפנות לכיוון הזה. אחרי שנתיים הוצאתי תעודה, אבל אז הבנתי שזה לא אני, שאני פשוט לא מתחברת. המשכתי לעבוד בתור מוכרת בחנות בגדים עד שהתגלגלתי ללימודי איפור וסטיילינג".
בשלב מסוים היא החלה לעבוד בחנות איפור, רכשה ניסיון, התאהבה במקצוע והפכה למאפרת מקצועית. "אני אוהבת שיש סביבי אנשים ורעש של מוזיקה ושל כיף", היא אומרת, "אני לא יכולה לשבת מול מחשב כל היום".
יש הבדל גדול בין נערות לנשים: לנערות אין סבלנות. נשים בוגרות מבינות יותר. יש הרבה שמתעניינות איזה מכשיר שמיעה יש לי ואם לא קשה לי. בכלל, רוב התגובות חיוביות.
"פעם עבדתי בחנות בגדים ולא שמעתי לקוחה מסוימת אז היא, בתגובה, פנתה למנהלת והתלוננה עליי שאני לא מתייחסת ללקוחות. המנהלת השיבה לה שאני כבדת שמיעה והאשה פשוט יצאה מהחנות. אני במקומה הייתי אומרת 'סליחה, לא ידעתי'".
יש לדעתך קשר בין העובדה שאת כבדת שמיעה למקצוע שבחרת בו?
"לא נראה לי. הגעתי די בטעות למקצוע הזה. ניגשתי ללימודי סטיילינג ובסוף התאהבתי באיפור. בעיקרון המקצוע שבחרתי הוא מקצוע די שקט. אני מספקת הסבר ללקוחות אם הן שואלות, אבל באופן כללי אני מתרכזת יותר באמנות מאשר בשמיעה".
יש יתרונות בלהיות כבדת שמיעה?
"בטח, כמו שאפשר לריב בשקט, את גם יכולה להבין טוב יותר מה האדם שמולך מרגיש, למשל, אם הוא לחוץ ומנסה להסתיר את זה. בואי נגיד שיש לי חוש שישי כזה. בגלל שגדלתי על מימיקה - כלומר, בגלל שעד גיל שנה אמא שלי גידלה אותי על שפת המימיקה, לפני שלב בדיקות השמיעה וכל הטררם - אני כבר קולטת אנשים. הם ירגישו שהם מתנהלים רגיל, אבל אני אדע אם הם כועסים, לדוגמה. קרה לי פעם עם חברה בעבודה שהתנהגה כרגיל, אבל כשפניתי אליה ושאלתי 'תגידי מה קורה, יש לך משהו נגדי?', היא השיבה 'אמא'לה, איך ידעת?!'. פשוט הבחנתי בעצבנות שלה, גם אם לא במילים. אי אפשר להסתיר מימיקה. היו גם פעמים רבות שבעלי ניסה להגיד שהכל בסדר, אבל ידעתי ששום דבר לא בסדר. אי אפשר לשקר לי".
מהו לדעתך האתגר הכי גדול היום עבור כבדי שמיעה וחירשים?
"העובדה שיש עדיין אנשים שלא מודעים לקהילה. יש לי ידיד שלמד מנהל עסקים וכלכלה, בחור מבריק, שהיום עובד בתחום הביטוח כי הוא לא הצליח למצוא עבודה בגלל הרתיעה של המעסיקים. גם הממשלה לא ממש מבינה אותנו. בהרבה מדינות בעולם כבדי שמיעה וחירשים מקבלים לימודים, שעות תרגום ותמלול בחינם – למה אנחנו לא?".
מהן השאיפות שלך לעתיד? מהם החלומות?
"להצליח כמאפרת ולהתמקצע. אני רוצה שעמוד היוטיוב שלי יצמח, שאקבל יותר ביטחון מול המצלמה, ובעיקר לאפר. במישור האישי השאיפות הן כמובן להתפתח, להקים משפחה ולעבור לבית משלנו".
אין מילים
הכירו את "רב דוד", הלוא הוא דוד רוימי, שמתמחה בטקסי חופה בשפת הסימנים ונלחם למען כתובה מסוג א' עבורם
עמותת שמעיה, בראשות הרב שמעון לוי הוקמה בשנת 1981 כדי לתת מענה ללקויי שמיעה ולחירשים, ויש לה 11 סניפים ברחבי הארץ כיום. שמעיה פועלת במטרה להעצים ולהכשיר את יכולותיהם של ילדים ומבוגרים (בני 0־120, כהגדרתם) בעלי כבדות בשמיעה ולהביאם להשתלבות מקסימלית בקהילה.
העמותה מפעילה תוכנית ייחודית שמקיפה את כל תחומי החיים ונותנת כלים בתחומי חינוך, רווחה, תרבות, תעסוקה ובריאות. בין השאר, העמותה כוללת מכון שמיעה ומרכז להתפתחות הילד, ומעניקה ליווי מלא לילדים שמשתלבים במוסדות חינוך רגילים, תוך הדרכת הצוותים החינוכיים וההורים.
שלימוב נעזרה בשמעיה דווקא בהקשר יום החתונה שלה, כדי למצוא רב. "יש רב מסוים, 'הרב דוד', שערך לנו ולזוגות דומים רבים את טקס החתונה בשפת הסימנים, במקביל לדיבור. ראינו אותו בכמה טקסים של חברים והתאהבנו בזה. זה גם חוסך מתורגמנית לאירוע שעולה הרבה כסף. הרב דוד מסייע לחירשים רבים בהיבט נוסף: מבחינת התנ"ך, חירשות זו מוגבלות שבגינה יש להוציא עבור הזוג כתובה מסוג ב' - כתובה שמיועדת לאנשים שלא אמורים להתחתן - והוא הצליח להתווכח עם הרבנות ולהוציא לנו כתובה מסוג א'. הוא עצמו מגיע מבית להורים חירשים, הוא עקשן והוא נלחם בשיניים מול הרבנות בשביל הזוגות. חשוב לו להבהיר שחירש זה אדם רגיל רק עם בעיית שמיעה. אני מאוד מעריכה אותו. אפילו מעריצה".
bottom of page