כתבת שער

א' זה אטיאס

מה קרה לה, למורן אטיאס, שהחליטה פתאום להכניס לחייה, ולביתה החדש 
באל.איי, צבעוניות עליזה? אולי זה התפקיד המאתגר ב"הרודן", אולי זה הטיפול הפסיכולוגי שבו החלה לאחרונה ואולי זו פשוט המלצה של החבר הטוב, רוברטו קוואלי? כל הסיבות, מאל"ף ועד תי"ו 
אילנה שטוטלנד | צילום: עידו לביא | סגנון: מזל חסון | עורך אופנה: נדב אליהו

חולצה וחצאית: Isabel Marant לאמור | חגורה: זארה
א
אחותי, שני – “שני היא עמוד השדרה שלי. למרות פער הגילים הגדול, יש בינינו אחדות ואהבה יוצאת דופן. אני פשוט אוהבת אותה כמו שהיא, ללא תנאים, ומאחלת לעצמי את אותה אהבה עם בן זוגי לעתיד. זו תחושה אבסולוטית, שהיא פשוט אושר אמיתי". 
ב
בדידות – “את הבדידות אני מרגישה בעיקר ברגעי הצלחה, כשנמצאים סביבי עשרות או מאות אנשים, אבל לא האנשים שאיתם הייתי רוצה לחוות את אותם רגעים, כמו אמא או אחות. בסט של הסדרה ‘הרודן', למשל, נאמתי מול 3,000 ניצבים והמשפחה לא הייתה לצדי. גם בלילות הרבים שאני מעבירה במלונות, בשעות הקטנות של הלילה, אני לפעמים מרגישה בדידות". 
ג
“גוף שלישי" – “גאווה, יצירה אבסולוטית, מהגיית הרעיון ועד יצירת הסרט בשלמותו. זו הייתה החוויה הכי מלמדת שלי בתחום התוכן והקולנוע וזכות אדירה לעבוד עם פול האגיס, זוכה האוסקר - במאי ותסריטאי מהטובים בעולם".
ד
דוגמנות – “מענה כלכלי. זה היה קרש הקפיצה שלי וגם מקור הכנסה. הייתה לי מערכת יחסים מאוד מטלטלת עם התחום הזה. לא רציתי להיות מוצגת כדוגמנית, אבל היום אני מעריכה את היכולת הכלכלית שהדוגמנות העניקה לי כדי לעבור לגור בארצות הברית ולממן טיסות לבקר את המשפחה ושהמשפחה שלי תבקר אותי - ואפילו לקנות בית. היום אני מעריכה את הפריבילגיה שהדוגמנות העניקה לי, אבל המיצוי העצמי שלי הוא במקומות אחרים. הדוגמנות אפשרה לי להתקדם למקום שבאמת הרגשתי בו מסופקת".
ה
“הרודן" – “תפקיד חיי. זו באמת זכות מדהימה גם לצלם בישראל את העונה הראשונה. מבחינתי זו הגשמת חלום לבוא לישראל עם הפקה כל כך גדולה ולעבוד עם אנשים מהבית. גם ברמת היצירתיות זה היה צעד עצום בשבילי. הייתה לי אפשרות לעבוד עם הכותבים על הדמות ולהפוך אותה מאשת איש לנשיאה. בתחום הקולנוע יש כל מיני דרכים להצליח. יש כאלה שזורמים ומצליחים ויש כאלה ששואלים שאלות ומחפשים מעבר. אני יותר נוטה להיות מהסוג השני - וב'הרודן' הייתה לי הזדמנות לעבוד עם התסריטאים על הדמות שלי, על הלבוש ועל שאלות כמו ‘לאן הדמות שלי מתקדמת?' ו'מה יהיה איתה בעונות השנייה והשלישית?'. זה כמובן לא קורה בכל סדרה, לא תמיד יש לך את המקום ליצור, אבל ברגע שזה קורה נוצר שיתוף פעולה ייחודי: כולם מביאים את הערך המוסף שלהם ואז העבודה הקולקטיבית מחדדת את היצירה. אני נהנית לכתוב עם עוד אנשים. אני לא חושבת שזה יכול להיות מקצוע בודד. ‘הרודן' נתנה לי את הבמה הראשונה וזה הוביל לכך שהיום אני כותבת סדרה משלי". 
ו
וטו – “לא אעשה משהו שאין בו משמעות. אני מתחברת לסיפור בעל משמעות, סיפור שאני חושבת שהוא ראוי וחשוב. אני לא מבטלת שום ז'אנר. זו יכולה להיות גם קומדיה, אבל כזו שיש בה תכלית, ערך מוסף, תועלת. לעשות משהו סתם כדי לעשות אותו זה פחות ממלא אותי ופוגע ביכולת שלי לתת מעצמי את המיטב. אנחנו כל כך רוויים ועמוסים בתוכן, באינטראקציות מאוד זמינות שלא נשארות איתנו - ואני מחפשת ריגושים שיישארו איתי. ב'הרודן' הייתה לי תחושה שעושים משהו חשוב, שהחיים שלי בעלי משמעות".
“את הבדידות אני מרגישה בעיקר ברגעי הצלחה, כשנמצאים סביבי עשרות או מאות אנשים, אבל לא האנשים שאיתם הייתי רוצה לחוות את אותם רגעים, כמו אמא או אחות"
מעיל: דולצ'ה וגבאנה לאמור, כיכר המדינה | חולצה וחגורה: זארה | מכנסיים: Equipment Femme לפקטורי 54
ז
זיכרון – “בדרך כלל יותר קל לזכור דברים משמעותיים כואבים, למשל פטירת סבי. בתור ילדה, ראיתי את אמא שלי מאבדת אבא. זה נתן לי פרופורציות אחרות. מעבר לאובדן של סבי היקר, נחשפתי לעוד ממד של אמא שלי. כילדים אנחנו רואים את אמא בתפקיד האמא וכאן ראיתי אותה בתפקיד הילדה. אנחנו לא ממש מתעניינים במה שהיה עם ההורים שלנו לפני שהגענו לעולם, אבל אני, גם בזכות המשחק והאהבה שלי לפסיכולוגיה, התעקשתי להכיר את אמא שלי בעוד עולמות שלה, ולא רק כאמא". 
ח
חתונה – “לכל מי שזה עושה לו טוב - סבבה. אחותי עכשיו מתחתנת. הם בני 26 ורוצים להתחתן ולחגוג את אהבתם. האם זה ישנה את האהבה ביניהם או את החיים שלהם? אני לא חושבת. אהבה זה דבר יותר חשוב מחתונה. אני גם לא רואה את עצמי מארגנת אירוע כזה, אבל יכול להיות שאחרי שאחווה את זה אדבר אחרת. חתונה כרגע לא בראש מעייניי, אלא למצוא אהבה שלא תלויה בדבר. שאלתי את עצמי לא פעם אם אני צריכה לשים את זה לעצמי למטרה, יעד, אבל אני מאוד מאמינה שלאן שאת מכוונת, שם תהיי. בכל הקשור לתחום של העבודה, קל לי לכתוב את המשימות להיום. באהבה, מה אני אמורה לכתוב במשימה מספר 1 ומספר 2? מצד אחד, אני שמחה וטוב לי ואני לא מרגישה את החיסרון של האהבה. מצד שני, כשזה נמצא, זה רק מעצים את מה שיש לך. הייתי מאוהבת, הייתי במערכות יחסים, אבל אולי מפני שטוב לי עכשיו אני לא מרגישה שזה חסר לי".
ט
טבעונות – “ניסיתי להיות טבעונית, אבל לא שרדתי. זה מחייב אותך להיות תמיד במסגרת הזו, שלא חונכנו עליה. אם בילדות היו מחנכים אותנו שבשר אדום פוגע בלב, בקיבה, זה היה פשוט יותר - אבל אז לא הייתה מודעות. אף על פי שאני יודעת שבשר זה דבר איום לקיבה שלנו, כשאני רואה חתיכת בשר מבושלת היטב, קשה לי לעמוד בפיתוי, אבל כשאני יוצאת למסעדה אני משתדלת לא לאכול בשר והרבה יותר מקפידה על זה מבעבר. היום בכלל יש בעולם מודעות יותר גדולה לאוכל. מאוד הִפְחַתי בצריכת הבשר, אבל עדיין אני נכנעת ללשון המפונקת שלי. חוץ מזה, היכולת שלי בכלל לתזונה בריאה ומסודרת מאוד משתנה. זה קורה גם בגלל הנסיעות הרבות שלי, ובעיקר כשאני כותבת. יש לי צורך בדוריטוס, בצ'יפס ובשוקולד כדי לשמור על ריכוז - אבל אני שוטפת את זה בהרבה מים, ואז מרגישה כאילו לא אכלתי את כל זה".
מכנסיים: Tibi  לפקטורי 54 | חולצה : זארה
י
יופי – “שש שנים באיטליה העניקו מבחינתי משמעות אחרת ליופי. זה לא רק יופי של אשה, אלא יופי ואסתטיקה של בית, ריהוט, נעליים, הגשת מנה. זה סוג של הערכה לדברים. אשה איטלקייה, את לא יכולה לדעת בת כמה היא, כי היא כל כך מטופחת ומשמרת את המראה שלה. כישראלית, לא ממש הייתי שומרת על החפצים שלי. התיק היה יכול להתלכלך והחולצה הייתה יכולה להיות לא מגוהצת. הגעתי לאיטליה בנעלי אולסטאר עם חורים ובג'ינס מטונף, ועד שהנעליים לא נהרסו באמת, לא זרקתי אותן. באיטליה נהג אוטובוס מגיע בחליפה, כי יש הערכה לעבודה שלו וזה נותן משמעות אחרת למה שהוא עושה. מתייחסים שם ליופי בכל דבר. יש הערכה לאיך שהדברים נראים - ואני לוקחת את זה כמשהו שאפשר ללמוד ממנו. זה לא רק אם אני יפה או לא יפה, זה הרבה מעבר לכך. גם מה שאנחנו עושים צריך להיראות יפה. זו פילוסופיה שלמה שאנחנו יכולים לאמץ לעצמנו". 
כ
כלב - “מאנקי נמצא איתי כבר שנה וחצי, והוא נכנס לקבוצת החיים שלי - משפחה, חברים, עבודה, העולם. עכשיו הוא שובב. אני מרגישה שהוא מגיע לשלב ההתבגרות, שהוא רוצה להיות עם החברים שלו, הכלבים האחרים, ולא כל כך רוצה את אמא. היינו רגילים לישון יחד, ובכלל, הזוגיות שלנו מאוד התחזקה כשהייתי באטלנטה, היינו בלתי נפרדים, אבל עכשיו אני חווה קצת את הבריחה שלו מהקן. אני מוציאה אותו פעמיים ביום ומתעוררת בחמש בבוקר כדי לדאוג לו. זה חלק מאהבה ללא תנאים. זו לקיחת אחריות, זו נתינה. אם היו יותר חיות מחמד בעולם, היינו קהילה יותר מאוחדת". 
ל
לחלום – “תמיד חלמתי בגדול ואני שמחה שיש בי עדיין הילדותיות הזו, שאני עדיין מאמינה בחלומות. אני גם מאוד מתחברת לאנשים חיוביים שמאמינים ברעיונות גדולים מהחיים. כשאנשים חושבים קטן, אני מתכווצת ולא מרגישה שאני יכולה לעוף. אני אוהבת שאין גבולות - וחלום זה אומר שאין גבולות. בבית החדש שלי, למשל, עשיתי אמבטיה מדהימה בצבע כחול. כולם אמרו לי ‘השתגעת? לא תצליחי למכור ככה את הבית'. אבל כמה כבר אפשר לבן ואפור? אני חושבת שלחלום זה הדבר הכי חיוני לגדילה. אסור לנו לחסום גם חלומות של ילדים, גם אם הבן שלך אומר משהו שנראה לך לא הגיוני. כאן, בארצות הברית, יותר פתוחים לחלומות, ואני נוטה לעבוד טוב עם אנשים שחושבים בצורה הזו ולא מדכאים את המעוף".
מ
מעבר – “ממש לאחרונה עברתי לבית החדש שלי בלוס אנג'לס, אבל אם את רוצה להשאיר את החיוך על הפנים שלי בואי נעבור לאות הבאה. אף אחד לא נהנה מאריזה, מארגזים, אבל זו גם הזדמנות נהדרת להיפטר מדברים. מצד אחד, זה סיוט מורט עצבים. זה לא רק מעבר דירה, שזה יום מרגש, אלא תהליך שלם של בניית בית שהיה מאוד מטלטל ומתיש. מה שכן, סוף סוף עברתי לבית עם האמבטיה הכחולה, הספרים שלי, הדברים הקטנים שלי, וסוף סוף אני מרגישה שיש לי בית אחרי כל כך הרבה שנים של בתי מלון. זה עוזר לי להרגיש שיש לי עוגן וזה גם נותן לי סוג של יציבות". 
נ
נחישות – “הרבה אנשים רואים בי את זה, אבל אני מרגישה שאני לא תמיד נחושה מספיק, בעיקר כי אני ספקנית. אני לא מגיעה לסט כשאני חושבת שאני יודעת הכל על התפקיד, כי אני לא יודעת עד שאנסה. אני מגיעה מוכנה, עם מחשבות, עם איזשהו מניע, אבל אני משאירה לעצמי את הסקרנות של מה המקום ייתן לי. יש בי נחישות, אבל אני תמיד משאירה מקום לספק". 
ס
ספורט –"אני יודעת שצריך לעשות ספורט, אבל תודה לאל היום הגוף שלי מגיב טוב לאוכל, המטבוליזם עובד טוב, כולם מחמיאים לי ואני לא מרגישה את החסך. בשלב מאוחר יותר אולי ארגיש את זה ואפנה לספורט".
ע
עצבים – “נגרמים לי בעקבות גילויים של אי צדק כלפי הזולת, כלפי חלשים - וזה קורה בהרבה מאוד סיטואציות. אני גם לא סובלת אמירות סכסכניות או אמירות של לשון הרע, כשאנשים אומרים משהו כדי לפגוע, כדי ליצור פירוד. חשוב לי שתהיה תמיד איזושהי אמירה פייסנית ומאחדת, גם אצל מנהיגים וגם אצל חברים".
פ
פסיכולוגית – “זה חשוב מאוד. אני רציתי להיות פסיכולוגית. זה היה החלום שלי. למדתי פסיכולוגיה והייתי משוכנעת שזה הייעוד שלי בחיים. האהבה הגדולה שלי היא אנשים. רק בשנים האחרונות הבנתי שגם לי מגיע זמן מורן - וביקור אצל פסיכולוגית זה נטו זמן מורן. זה תענוג. זה זמן טהור שלי, אפילו רק כדי לשבת, להירגע, לחשוב על דברים ולתת להם את הפרופורציות הנכונות. כשאנחנו בלהט הדברים, בלהט התשוקה, אנחנו מאבדים פרופורציות".
חולצה: Isabel Marant לאמור | מטפחת: זארה
מעיל: ויקטוריה בקהאם לפקטורי 54 | חולצה ומטפחת: זארה | מכנסיים: דולצ'ה וגבאנה לאמור, כיכר המדינה
"אני יודעת שצריך לעשות ספורט, אבל תודה לאל היום הגוף שלי מגיב טוב לאוכל, המטבוליזם עובד טוב, כולם מחמיאים לי ואני לא מרגישה את החסך. בשלב מאוחר יותר אולי ארגיש את זה ואפנה לספורט. בינתיים, טפו-טפו, טוב לי ככה"
צ
צבעים – “אני בתקופה מאוד צבעונית בחיים שלי. אני מוקפת בגוונים ירוקים, כחולים, אדומים, צהובים, סגולים. הבית שלי גם נראה צבעוני. בתקופת מילאנו וניו יורק אהבתי להתלבש רק בשחור. היום אני אפילו נהנית לשים אודם אדום, שפעם היה נראה של זקנות. בכלל, אני משתדלת להוסיף צבע לבית ולחיים - ונהנית מכל קשת הצבעים". 
ק
קווין ספייסי – “אני מרגישה שבארצות הברית מתרחש מהפך אמיתי. זה לא רק שכתבו על קווין ספייסי ידיעה בעיתון, אלא שבעקבות הסיפורים על ההטרדות המיניות החוזה שלו בוטל. יש לזה השלכות. בעבר, כשהיינו שומעים על זה, שום דבר לא היה קורה. היום גם התעשייה עצמה, שמנוהלת על ידי גברים, מגיבה ומענישה. אנשים לוקחים דברים ברצינות ומגיבים לכך - וזה מה שמעניין. יש תחושה של שינוי, שאנחנו צועדים קדימה".  
ר
רוברטו – “רוברטו (רוברט בן שושן - א"ש) הוא אחד המנהלים הקלאסיים בעולם הדוגמנות. הוא מלווה דוגמניות כמו אבא. התחלתי אצלו בגיל מאוד צעיר, והוא נותן מעצמו 150 אחוז. כיום אני שוב מיוצגת על ידו. רוברטו מגשים חלומות והיום אנחנו עובדים על פרויקט מיוחד. משהו שבשבילו אני מתעוררת בחמש בבוקר וכותבת. הוא כל כך מאמין בי ששום רעיון שאני מעלה בפניו לא נשמע לו הזוי - גם כשזה הזוי. ויש עוד רוברטו. קוואלי. הוא אחד האנשים באיטליה שעזר לי וגם הפך לחבר ולסוג של אבא שלי במילאנו. דגמנתי עבורו ולאחרונה הוא אפילו שאל אותי על בחור מסוים, ששנינו מכירים, ותהה אם אני יוצאת איתו". 
ש
שופינג – “זו לא התרפיה שלי, אבל כשאני סוף כל סוף עושה שופינג, זה מרגיש לי נחמד. כשגרתי באיטליה זו הייתה תקופה שבה הייתי כאילו אלוהים. כוכבת טלוויזיה זה אלוהים בשביל האיטלקים. היו שולחים לי המון מותגים במתנה. היום זה נשמע לי מטורף להוציא הון על נעליים או על תיקים שפעם קיבלתי בחינם, אבל בשווקים - נגיד, בצ'יינה טאון בניו יורק - אני יכולה למצוא תיק של גוצ'י ב־40 דולר. טוב, זה לא יפה, אני מעודדת ככה זיופים". 
ת
תרומה – “ההנאה הכי גדולה שלי היא היכולת להעניק חזרה. אני עובדת עם הארגון 'אמנים למען שלום וצדק' כבר יותר משמונה שנים ובין השאר הקמנו תיכון ראשון בהאיטי שהיום מאוכלס ב־2,400 תלמידים. בכלל, לכל ארגון יהודי וישראלי שפונה אליי כאן אני נענית בחיוב. לאחרונה, למשל, הנחיתי שוב את הגאלה של FIDF למען חיילי צה"ל וגייסנו יותר מ־54 מיליון דולר. הרגשתי זכות אדירה לקחת חלק קטן בעשייה ענקית וחשובה". 
איפור: ערן פאל במוצרי דיור | שיער: לירז אגם | ע' צלם: רפאל לוי
 
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.