כתבה
עם להגזים
דנה שמש | צילום: אלכס ליפקין | עורך אופנה וסטיילינג: נדב אליהו
שיער: שגיא דהרי | ע.סטיילינג: סבינה יבריאנץ | עיבוד תמונה: שיין הורוביץ
מעושרת, פאשניסטה, אשת עסקים, מעצבת תכשיטים, כוכבת רשת, זמרת - רגע, שכחנו משהו? טוב, ניקול ראידמן, מאורסת טרייה לאוליגרך מיכאל צ'רנוי, היא בעצם הכל. ראיון קוטור
חזייה לה פרלה חצאית אלברטה פראטי למאדאם דה פומפדור נעליים כריסטיאן לובוטין
שיער שגיא דהרי ע.סטיילינג סבינה יבריאנץ עיבוד תמונה שיין הורוביץ
ראידמן. "אני לא מסודרת ל־20 דורות קדימה"
בית שלה נראה בדיוק כפי שאתן מדמיינות, רק מפואר יותר, ועם יותר אנשי צוות. בפנים מחכה ניקול, מתוקתקת ומחויכת, לצד ארוחת בוקר מפנקת. את הקפה שלה היא מעדיפה לשתות בכוס נייר. "עניין של הרגל", היא אומרת. נקודה קטנה מתוך הפסיפס המורכב וגדוש הסתירות המכונה "ניקול ראידמן". מצד אחד, היא מתפארת בחיים הטובים בחשבון האינסטגרם שהיא מטפחת, מצד שני, היא מכריזה שהכל זה פייק. מצד אחד, היא בת זוגו (בעצם, ארוסתו) של אוליגרך, ומצד שני, היא אשת עסקים נחושה שטוענת שהיא עדיין צריכה ורוצה לעבוד. מצד אחד, היא מצהירה שבגדים זה שמטעס, ומצד שני, היא מכורה לתיקי הרמס ולנעלי קוטור. מצד אחד, היא מבוהלת מהמחשבה שילדיה ייצאו מפונקים וחסרי שאיפות, ומצד שני, היא מצ'פרת אותם בבייבי שאנל. מצד אחד, היא אליטה, ומצד שני, היא מדברת כמו עמך, עם ניואנסים גייזיים.
פנים רבות יש לה, לראידמן. היא חדה, קולחת, יורה משפטים בצרורות, שופעת ביטחון עצמי, צינית ומלאת הומור (את בן הזוג שלה, האוליגרך מיכאל צ'רנוי, מכנה בקריצה "פנסיונר" ומסננת בציניות: "אני עובדת למען פרנסת המשפחה הכללית. הוא כבר לא עובד, רק מבזבז את מה שעשה פעם").
העניין הוא שאצלך הגבול בין מתי זו אשליה ומתי זו מציאות הוא…
"מטושטש מאוד. חשוב לי לטשטש אותו, כי כמה שפחות יחטטו לי בחיי האמיתיים, ככה יותר טוב".
מהו הסטריאוטיפ הכי שגוי שיש לאנשים לגבייך?
"אני חושבת שבגלל 'מעושרות', שאני די מצטערת שהשתתפתי בה, חושבים שהחיים שלי ורודים, נובורישים, ושכל מה שמעניין אותי זה התעסקות בעצמי ובכסף. בואי נפריד בין סטיגמה טלוויזיונית ערוכה לחיים האמיתיים שלי כאדם, כאמא, כאשה וכאשת עסקים. מי שנחשף אליי בהמשך יודע שזו לא האמת. אנשים למדו להבדיל בין המשחק שלי כלפי התקשורת לניקול ראידמן האמיתית".
וניקול ראידמן האמיתית שונה מזו שאת מציגה ברשתות החברתיות?
"רשתות חברתיות הן המשך לשואו־אוף, לניקור העיניים. אין מה לעשות: את לא תיכנסי לאינסטגרם של מישהו ותסתכלי איך הוא בוכה ושוטף כלים ורב עם הילד שלא רוצה ללכת לגן. זה לא מעניין. אנשים רוצים לראות גלאם, לראות חיים שהם פייק, להאמין שהחיים האלה קיימים, לתת לעצמם תקווה מסוימת שאפשר לשאוף ולהגיע לרמת חיים כזו. אני חושבת שאני מספקת את זה יפה".
אז מי בעצם מכיר אותך באמת?
"אותי, בתור אדם פרטי, מכירים חברים קרובים בודדים שאני בוררת בפינצטה, כי בעבר נכוויתי הרבה. אני בן אדם נאיבי. אני אוהבת לתת אמון באנשים - וזה לא נכון. למדתי שכמה שפחות יודעים עליי, כך בריא יותר לכולם. דברים אישיים שלי יודעים רק מעט מאוד חברי אמת".
ומה הם יגידו לי אם אשאל אותם מי זו ניקול האמיתית?
"את צריכה לשאול אותם, אבל אני חושבת שאני בין הבודדים שנשארו בעולם הזה שאת יכולה להתקשר אליהם בשתיים בלילה או בארבע לפנות בוקר ולהגיד 'אני צריכה עזרה', ולא בשביל משהו דרמטי שחס וחלילה קרה. סתם, לבכות לי בטלפון, לדבר איתי אם נפרדת מחבר. אני אהיה שם. אני חושבת שאני אדם כזה עבור הרבה אנשים, אבל לי יש מעט אנשים כאלה".
למה? קשה לך יותר להיחשף בפני אנשים?
"לא. פשוט אין לי צורך כזה. אני אדם שבטוח בעצמו ובשיקול הדעת שלו. אני לא אדם שזקוק לעצות. אני יודעת מה אני רוצה ואיך, ואני מקבלת החלטות, גם בכל מה שקשור לבית ולילדים, מהר ומדויק".
שמלה אליהב שאשון נעליים כריסטיאן לובוטין
שמלה ענבל דרור
נעליים כריסטיאן לובוטין
המיליון הראשון
את שאלתי "האם ניקול ראידמן נולדה ב'מעושרות'?", על כל המשתמע מכך, היא הודפת כליל. "ניקול ראידמן נולדה הרבה לפני 'מעושרות', ולכן 'מעושרות' הגיעה לניקול ראידמן. התחלתי לעבוד בגיל 14. פתחתי את משרד הפרסום וההפקות שלי בגיל 18. אני עצמאית ומרוויחה את הכסף שלי מגיל צעיר מאוד. את המיליון הראשון שלי עשיתי לפני גיל 20 בזכות משרד ההפקות והקמפיינים והפרויקטים הרבים. אני חושבת שהייעוד שלי הוא להתעסק בפרסום, אבל בגלל הילדים והעיסוקים האחרים הזנחתי את זה מעט. היום אני חוזרת לזה. אני פותחת עכשיו משרד גדול שיתעסק בפרסום ובניו מדיה, אבל את ההפקות אני לא אשחרר לאף אחד אלא אשאיר לעצמי.
"זו גם אחת הסיבות שאני חוזרת לתחום המוזיקה שהזנחתי. אני עומדת להוציא אלבום שעבדתי עליו במשך עשר שנים. אני כל פעם עושה מיקסים חדשים לשירים, כי הזמן עובר והחדשנות מתקדמת, אבל השנה יוצא האלבום, לצד מופע גרנדיוזי וקליפים מושקעים. אני הולכת להגשים לעצמי חלום להיות על הבמה".
רבים שמגיעים לפיק בקריירה ועושים כסף גדול בשלב מוקדם בחייהם דווקא מעדיפים להוריד הילוך, לנוח.
"מה זה עשו כסף? לכסף יש נטייה להיגמר או להתבזבז. כשאתה מרוויח יותר וחי ברמת חיים גבוהה יותר, יש לך גם יותר הוצאות. יש לי כמעט 50 עובדים, ובקרוב, עם פתיחת המשרד, יהיו 100. אלה 100 משפחות שאני צריכה לדאוג לפרנס כל חודש. הן תלויות בי. כלומר, אני צריכה לייצר כסף לא רק בשבילי ובשביל ההנאות והבזבוזים שלי".
אבל את באמת עדיין צריכה להתפרנס?
"אנשים חושבים שיש לי כספומט בבית, שאני לוחצת על כפתור שמוציא לי שטרות מצ'רנוי. זה לא נכון. החיים שלי הם החיים שלי. העבודה היא שלי, ההצלחה היא שלי, הבזבוזים הם שלי. החיים שלו הם שלו. בואי לא נשכח שהבחור היה נשוי כבר פעמיים ויש לו ארבעה ילדים מהנישואים הקודמים, אז פרופורציות. אנשים חושבים שאני מסודרת ל־20 דורות קדימה. זה לא נכון. אני עדיין קמה בבוקר כי אני רוצה וצריכה לעבוד".
את מכורה ללחץ?
"אני חיה בתוך לחץ. בדיוק חזרנו מחופשה בברזיל שגם בה היה קשה לי לנוח. נסענו כי עברנו תקופה לא כל כך נחמדה".
את מתכוונת לפרשת המטרידן/ית שבה התחזו אלייך ושלחו לך דברים משונים הביתה בתקופה האחרונה?
"כן. הופתעתי מאוד לגלות מי זה. אני לא יכולה לומר, אבל אני יכולה להגיד שזה מפתיע כשזה מגיע מאנשים שקרובים אליך. אלה היו חודשיים קשים. הייתי צריכה לדאוג לשלום הילדים וקיבלתי כל מיני דברים הזויים ומורעלים הביתה".
איך גילית שיש מישהו/י שמתחזה אלייך?
"זה התחיל כבדיחה: הזמינו על שמי מקומות במסעדות, אוטו, ניסו למכור את הבית – כל מיני הזיות כאלה – אבל אחר כך כבר היה מעקב פיזי עליי. אלה אנשים שכנראה קשה להם להתמודד עם ההצלחה שלי ועם מי שאני, והם בוחרים בשנאה ובנקמה, לא ברור על מה. לא עשיתי רע לאף אחד. אלה אנשים שאני באמת מאחלת להם רק טוב, כי אני לא חושבת שאני צריכה לבזבז את הזמן שלי על שנאה וכעס. מה שכן, אני שמחה שזה נגמר. עברו עליי לילות ללא שינה, בכי, התמוטטות. זה משהו קיצוני מאוד".
זה בסדר, לא לדאוג, ראידמן מנוסה בהתמודדויות הרבה יותר קשות מאלה. היא בת 32, אבל מרגישה (לטענתה) בת 68. "לא הייתה לי ילדות", היא אומרת, "הייתי צריכה לפרנס את המשפחה מגיל צעיר מאוד. לא היו לי פאן וחברות. בחיים לא הייתי במועדון. אני לא יודעת מה זה. ישר התבגרתי. עליתי לארץ בגיל 10 ובגיל 14 כבר עבדתי, למדתי והתמודדתי עם החיים האמיתיים".
ואיך הרקע הזה משפיע עלייך היום?
"באוקראינה הייתי ילדה מפונקת. גדלתי במשפחה מבוססת מאוד. ואז ההורים התגרשו, עלינו לארץ בלי אבא שלי, ולא היה לנו כלום. כשסבתא שלי הייתה הולכת לסופר, היא הייתה מסתכלת על מחירי הקוטג' והגבינה הלבנה, והייתה צריכה לבחור, כי אין תקציב לשניהם. היום יש גם וגם וגם, אבל הילדים שלי כן ייצאו לעבוד בגיל 14. לא אתן להם לצאת מפונקים. הרבה מילדי האוליגרכים יוצאים עם פרארי, וחייהם נעים בין מסיבות, סמים, זונות, התמכרויות כאלה ואחרות – אני לא רוצה שהם ייצאו כלומניקים. ילד שמבין שאבא ואמא שלו ייתנו לו כל מה שהוא רוצה, השאיפות שלו יהיו אפס - וחס וחלילה שהילדים שלי יגדלו ללא שאיפות".
את מניחה שהיית מגיעה לסגנון החיים הזה גם בלי קשר לזוגיות שלך?
"כבר הגעתי לסגנון החיים הזה לפני כן. מיכאל קיבל אותי מוצר מוגמר. הייתי בת 21 והכרנו בפגישת עסקים. הוא הכיר אותי כאשת עסקים וכבעלת משרד פרסום וחברת הפקות עם מיליונים בבנק. בלי קשר אליו, כבר הייתי ניקול ראידמן. איתו או בלעדיו הייתי נשארת ניקול ראידמן, באותו מקום. יכול להיות שאולי הייתי אפילו מרוויחה יותר כסף בלעדיו. אנשים לפעמים חושבים שאם את חיה עם אוליגרך את לא צריכה להתפרנס. למה לקבל עוד פרויקטים? יש לך כספומט בבית. זה לא נכון.
"את יודעת, בשביל משפחה את מוותרת על הרבה דברים. למשל, עסקים בחו"ל. ויתרתי על הרבה דברים כדי להישאר איתו. הוא רצה אשה ולא דמות וירטואלית בפייס טיים. הייתי צריכה להאט מאוד חלק מההתפתחות וקצב הגדילה שלי – אם לא ב־70, אז ב־50 אחוז, בשביל המשפחה. אבל מה לעשות, צריך איזון".
איך הרצון שילדייך ייצאו לעבוד בגיל 14 ולא ייקחו את הכסף כמובן מאליו מסתדר עם בייבי שאנל?
"אין שום דבר רע בבייבי שאנל. אני יכולה לקנות לילד שלי שאנל והורה אחר יכול לקנות לילד שלו פוקס. הבת שלי יודעת שכשהיא מקבלת מגפי שאנל היא לא נועלת אותם לבית הספר כי זה לא יפה להשתחצן, אבל אני לא רואה שום סיבה שלא יהיו לה. אם אני יכולה להרשות את זה והילדה שלי מבינה שאמא עבדה קשה כדי לקנות לה אותם, והיא מעריכה אותם, מנקה אותם ונהנית להסתכל עליהם, אז למה לא? היא גם יודעת שבאיזשהו שלב היא תצטרך לעבוד כדי לקנות את הדברים האלה".
ואיך את מפנקת את עצמך?
"אני יכולה לפנק את עצמי אם נורא בא לי – וכן, יש לי פטיש לנעליים ולתיקים. מגיע לי. אני לא עושה רע לאף אחד. הרווחתי את הכסף הזה במו ידיי, בדם, יזע, דמעות וחוסר שינה. אז כן, אני קונה ומבזבזת, אבל תמיד בשיקול דעת. לא אלך לקנות עכשיו נמר בקניה ואשים אותו בכלוב עם ארבעה שומרים כדי שבבוקר הוא יעשה לי 'מיאו'. יש אנשים שעושים את זה".
שמלה אלברטה פראטי
נעליים כריסטיאן לובוטין
זו דוגמה שאת מכירה מקרוב?
"כן, אנשים שהכסף הפך אצלם מכלי לכלי רצח – רצח אופי של אנשים. יש כאלה שיודעים מה לעשות ומשקיעים ומפתחים חברות, ויש כאלה שכבר מתחילים להתחרפן. אין להם יותר שאיפות. יש להם כל הרכבים, היאכטות, השעונים, היהלומים, הבגדים והתיקים – אבל מה מחר?".
היית רואה את עצמך חיה חיים רגילים, עם הכנסה ממוצעת?
"כן. לפעמים אני מקנאה בחלק מהצוות שלי. כשהם חוזרים הביתה יש להם שקט. הם יכולים לשבת, לחטט באף, לראות סרט, לאכול פופקורן, להפליץ על הספה. יש להם פחות דאגות, סטרס, דרמות ותחרותיות עם עצמך"..
היי ביבי!
לראידמן ברור כשמש מי יהיה ראש הממשלה הבא ("אני מכירה את ביבי מקרוב ומאחלת לו ולי ולמדינה שיהיה לו הכוח להמשיך ולהעניק לנו כמה שיותר שנים"), אבל השאלות על הבסטי שלה, שרה נתניהו, מעוררות בה קשת של רגשות. "לפני שפגשתי את שרה חשבתי שאני הולכת לראות איזושהי מפלצת", היא אומרת, "ככה כולם חושבים. אבל אחרי עשר דקות התאהבתי בה. כל מה שחושבים עליה זה סטיגמה אחת גדולה – וכאב לי מאוד מזה. אני מאוד בעדה, ואת מי שאומרת עליי 'היא מלקקת לה בתחת', אני שואלת מה היתרון שלי בחברות עם שרה נתניהו? אני חברה שלה בשביל איזה סטטוס? קידום פוליטי?".
אז למה באמת כל כך חשוב לך להגן עליה?
"כי זה מרגיז אותי, זה כמו שאומרים עליי 'היא נובורישית, ריקנית, טיפשה'. אותו דבר מעלילים עליה. אני עברתי את זה על בשרי. אני יודעת איזה רצח אופי התקשורת יכולה לעשות - וכואב לי הלב עליה. אתם, התקשורת, יכולים לתקוף אותה עד מחר, אבל אני רואה בעיניה את הכאב ואת העצב. אני לא מאמינה לאף מילה שאומרים עליה. את יודעת כמה חברים שמאלנים שלי תוקפים אותי על החברות הזו? נו, יופי. אני מגִנה על החברות הזו, כי היא אמיתית. לא יגידו לי 'הון ושלטון ופעמון'. אני חברה שלה כי אני מרגישה איתה קשר אמיתי. אני יכולה להתקשר אליה בשתיים בלילה ולבכות לה. כשבעלי עבר ניתוח, שרה התקשרה כל עשר דקות. גם ראש הממשלה התקשר. הוא יכול להסתכל עליי ולהגיד 'נורא רזית, את בסדר?'. אלה דאגה וחברות. הם לא חברים שלי כי יש להם אינטרס להיות חברים שלי. אני לא עוזרת להם ולא תומכת בהם".
ספגת גם לא מעט ביקורת על כך שנתת 2,000 שקל לפעילה במאבק הנכים לעיני המצלמות.
"נכון, מדובר באשה עם מוגבלות והאמת היא שחבל שנתתי לה כל כך מעט, אבל באותו רגע לא היה לי יותר. עד היום, אגב, אנחנו מתכתבות ומדברות, וכשאני יכולה, אני תמיד עוזרת לה".
היית פועלת ככה שוב בדיעבד?
"ברור. הייתי באה עם ארגז ומפזרת כסף לכולם. קודם כל, לא היו שם מצלמות. הייתה שם מצלמה אחת ומי בכלל שם לב אליה. הלכתי לצד, דיברתי איתה, התכופפתי אליה - לא עשיתי מזה תיאטרון למצלמות. מה עדיף? לשמוע את הדברים האלה ולהגיד 'סורי, ביי מתוקה, אני צריכה להיכנס פנימה, שיהיה לך בהצלחה?', או לפתוח את התיק ולתת לה לגמור את החודש?".
קורה לך שאת נתקלת בבקשות הזויות לעזרה?
"כן. יש כל מיני דברים כמו 'אני רוצה להציע נישואים לאשתי, אבל אני לא יכול לקנות לה 5 קראט – תעזרי לי'. בהתחלה הייתי נטרפת מהבקשות ומתקשרת למשטרה בעקבות פניות כמו 'אם לא תיפגשי איתי אני מתאבד'. חששתי שאנשים באמת יממשו את האיום ויאשימו אותי. יש אצלי מכתבי התאבדות, יש מכתבי עזרה למשכנתה, יש תרומת איברים, יש 'אני רוצה להביא ילד רביעי ואין לי איך לממן אותו'. ממש לשכת הסעד. בהתחלה הייתי מנסה לעזור לכולם ואז הבנתי שעוד מעט אצטרך למכור כליה. אני עדיין עוזרת, אבל היום אני עושה את זה הרבה יותר ממוקד ויותר לגופים.
"את יודעת מה מגעיל יותר מלתת 2,000 שקל לפעילה בהפגנה? להגיד 'בית חולים זה נתרם על ידי משפחה כזאת וכזאת'. זה מגעיל. נתתי את זה בשביל שיהיה לי שלט, שיזכרו כמה אני נדיב. אני לא עושה מזה פרסומות או יחסי ציבור. אני לא מעלה לאינסטגרם תמונה עם ילד בלי שיער במחלקה האונקולוגית. אני לא צבועה. אני עושה את זה לנפש שלי, למצפון שלי".
שומרת מרחק
היא לא אוהבת שקט, סולדת ממסז'ים, מכורה לעשייה ובאופן כללי חיה את החיים בהילוך גבוה. בלילה ממוצע היא ישנה בין ארבע לשש שעות. "אתמול מיכאל צרח עליי באמצע הלילה 'תסגרי כבר את המחשב, את מסנוורת!'. בשש בבוקר הוא שומע את הטיק של הלפטופ ואומר 'שמעתי אותך, בוקר טוב'".
מגיע לך מזל טוב. התארסתם לפני חצי שנה.
"תודה. אנחנו עוד מעט 11 שנה יחד. מי מצפה שאחרי עשר שנים שבהן אנחנו סובלים אחד את השני, פתאום הוא יבוא לי עם טבעת? אני חושבת שבאיזשהו מקום הוא פחד שאברח. כאילו, הלו? אתה אצלי יד שנייה, אני אצלך יד 200. עזבי, לא יודעת איזה יד הייתי אצלו. אבל זה בעיקר ריגש מאוד את הילדים".
נו, ומה מתוכנן? הפקת ענק משוגעת?
"אני לא יודעת. באיזשהו מקום כן, צריך לעשות את האירוע, אבל אני לא ממהרת כי קשה להיפרד מהחופש".
חופש? אתם יחד עשר שנים, בית, שני ילדים.
"אבל חתונה זה נורא מחייב. זה מקום של 'זהו'. אני אוהבת את החופש שלי. אף אחד לא יכול לקנות אותי, לתפוס עליי בעלות. קשה לי שיהיה לי בעל. אני מנסה לחשוב אם אני בכלל רוצה שמישהו יתפוס בעלות עליי".
הוא יודע שזו הגישה שלך?
"הוא יקרא בכתבה".
ובכל זאת, איך מתחזקים עשור של זוגיות?
"הרבה נסיעות לחו"ל. בעיקר שלי. זה אחלה סוד לזוגיות מוצלחת: פחות לראות אחד את השני זה אומר פחות לריב. כשחס וחלילה יש לי ימים פנויים, זה מיד פיצוצים בבית. פתאום את רואה את כל הפאקים בבן אדם שנמצא איתך ואז את מתחילה לחפש אותו והוא מחפש אותך ולמה, למה ולמה. כמה שיותר עסוקים – ככה הזוגיות מחזיקה יותר".
כשאני מבקשת לדעת איך היא מסתובבת בבית ביומיום, היא משיבה "ככה".
ככה, בעקבים?
"לא, אלה לא עקבים – אלה נעלי בית. זה שטוח. זה בקושי עקב של 5 ס"מ!".
ואיך נראה ארון הבגדים שלך?
"אני לא מראה אותו. זה מקום שאף אחד לא נכנס אליו. הוא גדול בערך כמו הסלון הזה".
אמרת פעם שלמיכאל יש יותר בגדים ממך.
"בגדים כן – נעליים לא. אני לא אוהבת לקנות בגדים. יש לי ספריות של נעליים שזזות. אני יכולה לקנות ג'ינס בזארה, לא אכפת לי, אבל נעליים צריכות להיות קוטור. נעליים ותיקים. בעיקר תיקים של הרמס".
את פותחת את הארון הזה בקודן?
"כן, את נכנסת עם קוד, עם טביעת אצבע או עם קרנית העין. הארון שלי שמור יותר מכספת בנק ישראל".
אוף, אני כבר לא יודעת מתי את רצינית ומתי לא.
"נו, ברור, אני מוכרת לך לוקשים, אבל באותה נשימה אני גם מזהירה אותך לא לקנות אותם. תפסיקו כבר לקנות שקרים. אני, לצערי, לא יכולה כרגע להפסיק למכור אותם כי זה חלק מהפקג' דיל שנקרא 'ניקול ראידמן'"