כתבה

טיפוס של בוקר 

כן, קורה לפעמים שנועה רוזין נקלעת לאייטמים שלא הכי מעניינים אותה בתוכנית הבוקר של רשת, אבל יוצא לה גם לדבר שם על חיי מין של צבים. מבחינתה, העיקר שהיא לא צריכה יותר לרדוף אחרי סלבס באמצע הלילה, בלי בושה. פגישה עם מגישה, פודית ואושיית אינסטוש איכותית ורגישה

דנה שמש | צילום: רמי זרנגר 

נועה רוזין (32) יודעת טוב מאוד כיצד נתפסות תוכניות הבוקר אצל רבים, ואולי גם אצלכן - והסטריאוטיפים לא מעניינים אותה. "בחיים לא חלמתי להגיש תוכנית בוקר, אבל אני די חושבת ששינינו את מה שאפילו אני חשבתי לגבי הז'אנר", היא אומרת, "חשבתי שזה כזה 'איך מורידים כתם של קטשופ מהסדין? איך מקפלים מגבת? איך מתקנים את התנור? והיי - בואו נכין שייק ירוק'. זה משהו שלא הייתי צופה בו אבר".
ומה בעצם ההבדל בין כל זה ל"פותחים יום" - התוכנית שאת מגישה עם אלעד זוהר ברשת 13?
"יש המון הבדלים. קודם כל, מההתחלה אלעד ואני היינו מאוד מחוברים לתוכן. אני עיתונאית אוכל, הוא חזאי ואיש סביבה, ואנחנו עוסקים בנושאים שחשובים לנו: סיפורים אישיים וחברתיים, סיפורים על אנשים שעשו שינוי גדול בחייהם. כל מיני דברים כאלה, עמוקים יותר. לאו דווקא גבר שהשיל 100 קילו ממשקלו. היום, למשל, היה לנו אייטם על אבא ובת שמתקלטים יחד ואייטם אחר על אשה מבוגרת שבעלה אמר לה, כשהיה על ערש דווי, שהוא מצטער שהוא מנע ממנה להגשים את חלומה להיות שחקנית – והיום היא משחקת. בקיצור, זה ממש לא 'איך להוריד כתם?'. זה המקום שלנו להעלות דברים למודעות, שאני, לצורך העניין, לא הייתי נחשפת אליהם ביומיום. עם זאת, אנחנו מודעים לקהל שלנו - נשים בחופשת לידה, אנשים בגיל השלישי ויושבי קופת חולים - ולכן יש לנו בתוכנית רופא בית, מומחה להתפתחות לתינוקות, פינת מוזיקה מהממת עם ירון אשבל מ'מנהרת הזמן', פינת קוסמטיקה ועוד דברים שמתווספים לתמהיל".
רוזין וזוהר מגישים יחד את "פותחים יום" (א'־ה', 9:00־11:00) ואת "פותחים שישי" (10:00־11:00) כבר יותר משנה. זה היה אמור להיות עניין זמני, אבל עם הזמן, ולנוכח ההצלחה והכימיה הטובה על המסך, הפך הסידור לקבוע. "לאחר פיצול ערוץ 2 נקראנו להגיש את 'פותחים שישי' – מה שהיה אמור להיות פרויקט זמני שייפרש על פני חמש תוכניות בלבד. עבדתי אז במחלקת הדיגיטל של רשת והעורכת שלי ידעה שיש לי ניסיון בטלוויזיה והמליצה עליי. החליטו לתת לנו צ'אנס למשהו זמני, אבל הרייטינג היה מוצלח כל כך שאמרו לנו 'תישארו כמה שאתם רוצים'". 
להגיש יחד תוכנית שישה ימים בשבוע זה המון "זמן זוגי". אתם חייבים להסתדר מצוין זה עם זה. 
"כן, הפכנו את זה לחברות טובה. אנחנו אוהבים מאוד זה את זה והיום המשפחות שלנו גם מבלות ומטיילות יחד בשבתות. עם הזמן אתה לומד את הפרטנר ומבין מה החוזקות שלו ולהפך. יש גם סוג של חלוקה בינינו: אני מובילה יותר את תחומי האוכל, הקולנוע והתרבות, והוא מוביל יותר את האייטמים בתחומי הסביבה והחברה.
יש בינינו סימנים מוסכמים של תנועות ידיים לגבי מי שואל מה
ואין בינינו את הריב הזה של מי שואל יותר, כי ברגע שהראיון טוב –
זה מה שחשוב. אני חושבת שרואים שאנחנו חברים טובים על המסך.
אנחנו נותנים מקום זה לזה ויש לנו את הצחוקים שלנו".
 
חושבים לפעמים שאתם בני זוג?
"כן. הירקן של אלעד חשב שאנחנו זוג. אנחנו הזוג המוזר: מאוד לא מתאימים זה לזה, הכי הפכים. הוא כביכול השטותניק והקליל ואני התל אביבית עם הסטוריז והאינסטגרם, וזה עובר מסך נהדר".

צמרמורת בשידור חי
היום של רוזין מתחיל מוקדם מאוד, בשעה חמש וחצי. עוד לפני שהיא מגיעה לאולפן, בסביבות השעה שבע וחצי, היא מספיקה לאכול ולשחק עם אורי, בנה בן ה־3, לעבור על כותרות היום ואפילו להוציא את הכלבה לסיבוב. 
זה אומר שאת פטורה מלקחת את אורי לגן בבקרים?
"כן, אבל אני אוספת אותו ונמצאת איתו עד הלילה. אני מקיפה את עצמי בהמון פרויקטים ולכן מוצאת את עצמי עונה למייל או לוואטסאפ וסוגרת עניינים בין לבין, כמו כל ההורים". 
את טיפוס של בוקר? 
"דריסת הרגל הכמעט ראשונה שלי בתחום הייתה כשהפקתי את תוכנית הבוקר של סלוצקי ודומינגז - ושם כבר מדובר על השעה חמש בבוקר. גרתי אז ברחוב בן יהודה בתל אביב, עם חדר שינה הפונה היישר אל קולות משאיות הזבל. אני בהחלט חושבת שהם הכשירו אותי לאימהות".
מצאת את עצמך מתעניינת בנושאים שפחות התעניינת בהם בעבר בעקבות הגשת התוכנית?
"בטח. למשל, תחום התזונה. מגיעים אלינו המון מומחים מהתחום והם גרמו לכך שהיום אני לא מכניסה אליי הביתה המון דברים: מזון שמכיל חומר משמר, דברים לא טבעיים. אני גם מגיעה מתחום האוכל, כך שההקפדה הזו התחזקה אצלי עוד יותר. הדיאטנית שלנו, שאני הכי סומכת עליה, אומרת שמבחינה קלורית ובריאותית עדיף לבחור בגלידת שמנת על פני סורבה. מי חשב על זה?
"נחשפתי להמון מידע גם בנושאים אחרים, כמו למשל הפסיכולוגיה של ההורות. באמת שיש דברים ששווה לעצור ולהקשיב. היום למשל דיברנו על המתח בין הורים מתירניים להורים מרסנים, על האופן שבו שני הקצוות יוצרים ילדים בעלי דפוסי התנהגות בעייתיים, ועל כמה קשה לנו, כהורים, למצוא את האיזון".
מה היה האייטם הכי הזוי בתוכנית עד כה?
"פעם התארחה אצלנו מישהי לאייטם בנושא חיי המין של הצבים. כששמענו על כך זה שעשע אותנו, אבל בסוף זה היה אחלה אייטם. היה גם את האייטם של ניצה שאול, שהגיעה להתארח אצלנו בתקופת השיא של מי טו ופרצה במונולוג קורע לב על איך היא מבינה שכל מה שהיא עברה כשהייתה נערה וחיילת היה לא בסדר. היו לה דמעות בעיניים והיא קראה לכל אותן בנות לקום ולהגיד אם מישהו פגע בהן. זה לא היה הזוי, אבל זה היה אחד המונולוגים שלא אשכח. הצטמררתי בטירוף".
איך את עם שידור חי? הצלחת להתרגל?
"תשמעי, פשוט קופצים למים ועושים את זה. בתחילת הדרך, כשהופעתי על המסך, לא הייתי מי שאני היום ברמת הדמות. לאט לאט מתרגלים לזה. בהתחלה נורא ניסיתי להיות 'מנחת טלוויזיה', אבל אז חבר טוב שלי, המלהק צחי אליהו, אמר לי 'תקשיבי נועה, תהיי את. אני מכיר אותך פנים אל פנים ואת אחרת כשאת מול המצלמות. ברגע שהוא אמר לי את זה, משהו בי השתחרר לגמרי".
את האותנטיות הזו, וגם את האג'נדה האישית שלה, היא מביאה למסך של "פותחים יום". "פעם אחת כעסתי על תחקיר שקיבלנו ואמרתי לעורך שלנו 'למה אנחנו פונים רק לאמהות ולא לאבות? בוא נתקן את הלקסיקון'. הוא אמר 'נהדר, תגידי את זה בשידור'. הסיכום היה שאם יש מרואיין שפונה לאמהות וילדים, אלעד ישר יגיד 'תיזהר ממנה, תגיד גם אבות או הורים', כי זה באמת נושא שמפריע לי. אני מאוד אני. כשאני צוחקת או כשקשה לי, רואים את זה בשידור.
"במעבר לפרסומות הרבה מרואיינים אומרים לנו 'איזה כיף היה איתכם'. חשוב לנו איך הם מרגישים. הרבה פעמים הם מגיעים לאולפן ונראים בהלם, אז אנחנו שואלים 'את לחוצה? תקשיבי, תסתכלי עליי ועל אלעד בעיניים, כאילו המצלמות לא קיימות. קראנו את התחקיר המדהים וגם אם לרגע תתבלבלי - ואת לא תתבלבלי – נדע להרים אותך. אנחנו איתך לאורך כל הדרך. את כל העולם שלנו עכשיו'. אני בהחלט יודעת שזה מלחיץ להתראיין. בטח עבור אנשים שמגיעים לראיון טלוויזיוני בפעם הראשונה".
אני מאמינה שפה ושם קורה שאת מתמודדת גם עם אייטמים שנורא לא מעניינים אותך.
"כן, יש לא מעט כאלה ומפאת כבודם לא אציין מהם. במקרים כאלה אני מנסה פשוט לשאול את מה שמעניין אותי ולאו דווקא להיצמד לתחקיר. בסופו של דבר אם הראיון לא יעניין אותי, יראו את זה, ישימו לב".

 
"הרבה פעמים מרואיינים מגיעים לאולפן ונראים בהלם, אז אנחנו שואלים, נגיד, 'את לחוצה? תקשיבי, תסתכלי עליי ועל אלעד בעיניים, כאילו המצלמות לא קיימות. קראנו את התחקיר המדהים וגם אם לרגע תתבלבלי - ואת לא תתבלבלי - נדע להרים אותך'"
יודה, נינט ואני 
את בחירתה בעולם התקשורת היא מייחסת, קודם כל, לבית שבו גדלה, שהייתה בו המון אהבה לתקשורת, לקולנוע ולתחומי האמנות. אמה, טלי רוזין, עבדה שנים ארוכות בתור סופרת ועיתונאית (ב"חדשות", ב"זמנים מודרניים", ב"ידיעות אחרונות" וב"לאשה"), ואביה, סיני רוזין, היה בעל אולפן הקלטות גדול של קליפים וסרטונים. "זה היה בגנים", אומרת רוזין. משיכתה לתחום הקולינריה היא כבר סיפור אחר. בניגוד לקלישאה הנפוצה, היא לא גדלה בין הסירים של אמה. האהבה לאוכל הושרשה בה בנסיעות המשפחתיות לחו"ל בעקבות אוכל, הרבה לפני שטיולים קולינריים נעשו טרנדיים. 
לפני הצבא היא התנדבה לשנת שירות, או כמו שהיא מגדירה את זה, "הוציאו את הילדה מרמת חן ושמו אותה בשדרות, בתקופה של קסאמים והתנתקות". בצבא היא שירתה כמפיקה ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל – ושם בעצם התאהבה בתחום. עם שחרורה לא יצאה לטיול המסורתי, אלא עברה מיד לגור בתל אביב, התפרנסה כמלצרית והחלה ללמוד תקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. 
בשלב מסוים, חברת ילדות שעבדה בתור עורכת מדור האוכל בוואלה! ביקשה ממנה לכתוב סדרת כתבות קולינריות על הטיולים שלה עם משפחתה בחו"ל, שהלכו והתרבו עם השנים. סדרת הכתבות הצליחה וזיכתה את רוזין בעבודה נוספת באתר – כתבת וידיאו לענייני אוכל, תרבות ובידור. "הייתי כלבויניקית של וואלה! בשכר רעב – אבל אני? רק תנו לי תקשורת".
במהלך שנה ב' היא אזרה אומץ, פנתה לעורכת של 'ערב טוב עם גיא פינס', נדנדה לה בטירוף, ולבסוף זומנה לראיון שבו הצהירה חגיגית שהיא רוצה להיות לירון ויצמן. מפה לשם היא מונתה לכתבת שטח בתוכנית. בהמשך, כאמור, היא הפיקה את תוכנית הבוקר של סלוצקי ודומינגז ברדיו תל אביב - ועשתה את זה בד בבד עם עבודתה במלצרות ובוואלה!. כן, אינטנס. "עם הזמן התחיל להיות לי קשה ב'פינס'", היא אומרת, "הייתי צריכה לחכות לאייל גולן מחוץ למועדון בשתיים לפנות בוקר ולשאול אותו שאלות שמביכות אותי ברמה האישית - ומה לעשות, בסופו של דבר לא הבאתי את הסחורה שהם רצו. לא הצלחתי. היה לי קשה לשאול את השאלות האלה.
"גם בוואלה! סלבס זה היה די ככה. נשלחתי שם פעם להשקה של איזו חנות נעליים והייתי צריכה לשאול את המרואיינים אם אכן גודל כף הרגל הוא כגודל איבר המין. זה היה קשה מאוד. ואז הגיע האייטם ששבר אותי. נשלחתי לראיין את נינט על סט של קמפיין לדלתא, לקראת החתונה שלה ושל יהודה לוי. הקונספט לאייטם היה ברור: תאנסי את נינט שתדבר על החתונה. נינט הכירה אותי מהכובע של מדור התרבות ולכן על ההתחלה אמרתי לה: 'נינט, אני מתנצלת מראש על מה שהולך להיות פה' ושאלתי אותה 'תגידי, מי עשה לך את השמלה לחתונה?'. היא ענתה לי 'תקשיבי, הפיג'מות האלה נוחות מאוד' וניצלתי את ההזדמנות כדי להגיד לה 'אפרופו פיג'מות, כשאת ויהודה הייתם בפיג'מות דיברתם גם על איזה קייטרינג אתם רוצים שיהיה בחתונה?'. היא זרמה איתי והייתה מהממת, היו צחוקים, האייטם היה מצוין, אבל כשחזרתי התפטרתי גם מוואלה! וגם מ'פינס'. אמרתי לעצמי שאני לא יכולה יותר. הבנתי שאני עוזבת שני מקומות עבודה מעולים, חשובים לקריירה שלי, אבל ידעתי שאני מקשיבה לעצמי".
זמן קצר אחר כך היא החלה לערוך את מדור האוכל של נענע 10 ובהמשך אף חזרה ל"פינס" בטייטל אחר - מגישת הפינה "חדשות האוכל". המעגל נסגר. "אחר כך", היא ממשיכה, "הרמתי טלפון לעורך של 'לילה כלכלי' והצעתי שאעשה גם להם אייטמים על אוכל. הם אמרו לי 'אבל יש לנו את ניב גלבוע'. 'בסדר', אמרתי, 'אבל הוא מייצר ביקורות מקומיות. אני אביא דברים מגניבים מהעולם'. ואז התקשרתי גם ל'אורלי וגיא'".
בהמשך הפנה אותה הסוכן שלה לאודישנים להנחיית "משחקי השף". הוא ידע שאין לה סיכוי ושככל הנראה הם יבחרו שם בדמות מוכרת, אבל אמר לה שתלך כדי שיכירו אותה. זה עבד. היא זכתה בג'וב בתוכנית הבת: "המלצת השף". בשלב מסוים היא נפרדה מ"סלוצקי ודומינגז" והגיעה למחלקת הדיגיטל של רשת ככתבת אוכל.
בימים אלה היא עובדת על השקה של ערוץ יוטיוב חדש משלה עם יובל מרום כשותף. "אני רואה את התגובות לסטוריז שלי ואני יודעת שאני נמצאת ראשונה במקומות ויודעת להביא ניוזים מכאן ומהעולם, אז רציתי שיהיה לי מקום משלי. יעלו בערוץ הזה המון כתבות, כשהמטרה שלי היא לגרום לו להיות צומת מידע קולינרי מרכזי". מה אוכלת פודית שכמותה ביומיום? ובכן, יש לה תפריט די מסודר שניכרת בו המודעות לבריאות. "בבוקר אני בדרך כלל אוכלת שתי ביצים, גבינה לבנה ועגבניות", היא אומרת, "בצהריים זה משתנה כי אני בין פגישות. לפעמים עוף ובטטות. לא תפוחי אדמה, כי זו פחמימה ריקה ולא מורכבת. כשאני מקבלת מנה במסעדה, אני בדרך כלל חולקת אותה כדי שאוכל לטעום קצת מכל דבר". 

את נמנעת ממאכלים מסוימים?
"אני לא אוכלת פסטות. אוהבת מאוד, אבל מעדיפה שלא. אני גם לא אוכלת סנדוויצ'ים. זה משהו שיצא לי מהראש. אני שותה רק קפה ומים. גם הילד שלי בבית שותה רק מים. הוא לא יודע מה זה מיץ פטל ומה זה שוקו. אני לא מונעת ממנו שום דבר: יש ממתקים בבית ויש יוגורט עם פצפוצי שוקולד, אבל יש גם גבולות.
"אני גם כמעט לא מכניסה בשר אדום הביתה, ובכלל, משתדלת להכין כמה שיותר ירקות וטופו ותבשילי קארי מעולים. בחוץ אני יותר משתוללת בקטע הזה, אבל בכבד אווז לא אגע לעולם – וגם לא בחריף. לא גדלתי בבית שאוכל חריף ואני לא מצליחה להתרגל לזה".
בלי פלאש
את בנה הבכור, אורי, היא ילדה כשהייתה בת 28, בניתוח קיסרי חירום, וגם ההמשך לא היה קל. "הגעתי הביתה, לילד הייתה צהבת ולא הצלחתי להיניק אותו", מספרת רוזין, "מצאתי את עצמי בהיסטריה מזה שלא הצלחתי להיניק ולכן שאבתי במשך ארבעה חודשים. המקרר שלי היה נראה כמו תנובה. בכלל, היה לי קשה בהתחלה. לא הבנתי מה קורה. בעלי היה מהמם ופשוט היה שם לאורך כל הדרך. יש בינינו הורות סופר־שוויונית. אנחנו 50־50 בהכל. אנחנו אוהבים ויש לנו זוגיות חזקה מאוד בדיוק בגלל ה־50־50 הזה. הכרנו בבינתחומי. הוא למד משפטים וממשל ואני תקשורת. התנדבתי בתוכנית שהוא ריכז - והנה, אנחנו יחד או־טו־טו שמונה שנים". 
בעלה, עמרי, עובד בחברת Vayomar, שמתמחה בהדרכת עמידה מול קהל ותקשורת בין־אישית. בעבודתו הוא מייעץ בין השאר לסטארטאפיסטים איך להעביר פיץ' נכון והוא מנחה הבית של אמדוקס, עיריית תל אביב־יפו ומשטרת ישראל. במסגרת עבודתו הוא נוסע בעולם ומעביר הרצאות כמו "איך סמול טוק יכול לסייע להתקדמות בסולם הדרגות", "איך להתיישב נכון בחדר ישיבות" ו"איך להעביר את המסר שלך כמו שצריך".
נשמע בעייתי לריב עם בן זוג כזה.
"נכון. אי אפשר לריב איתו. הוא שק של כריזמה. הוא מכין אותי הרבה לראיונות עבודה - בעיקר בכל מה שנוגע לאיך לדבר על כסף. יש המון טכניקות".
הבקרים שלה נפתחים במנהג קבוע: היא מעלה צילום של אספרסו לצד גלויה מגניבה מאוסף שהיא מלקטת כבר שנים. בכלל, הרשתות החברתיות תופסות חלק גדול בחייה. "הבנתי שהסטוריז שלי ואורח החיים שלי מעניינים אנשים", היא אומרת, "אני טובה בלייצר סיפור, אז אני חושבת על איך לצלם ומה לצלם. לא תמצאי אותי מצלמת עץ סתם כך".
תוכלי לזרוק, לסיום, איזה טיפ לפודיז שאוהבות להעלות סרטוני אוכל לאינסטגרם?
"כן. אור יום זה אור חלום. חשוב תמיד לצלם כשהשמש עם הגב אלייך ושהתאורה תהיה על האובייקט. אה, ולא לצלם מנות עם פלאש במסעדות חשוכות. פלאש משטיח את התמונה. זה לא יוצא יפה ולא מעורר תיאבון".

eat, sleep, rave - repeat

לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.