אורן אסידו, זוכה העונה השלישית של "משחקי השף", סוף־סוף נשם לרווחה. הניצחון בתוכנית היה עבורו פיצוי על הדרך הקשה שעבר. אחרי חודשים ארוכים שבהם ישב בבית, הוא החל
לאייש את תפקיד השף
במסעדת הגורמה Poupée
ואז הגיע משבר הקורונה
נדב ביראן
רק לפני ארבעה חודשים נולד בנו הבכור, אריאל אברהם - נחמה גדולה בימים של חוסר ודאות - אבל לאורן אסידו (27), שידע כבר מגיל 13 שהוא נולד למטבח, נמאס לשבת בבית ולכעוס על הממשלה שהפקירה את ענף המסעדנות. "כשפתחנו את המסעדה, הקורונה הייתה רק בסין ולא העלינו על דעתנו שהיא תגיע לישראל ותטרוף את הקלפים", הוא אומר. "החודשים האחרונים היו קשוחים. אתה מתחיל להריץ את המסעדה, זוכה לביקורות טובות ואז מגיע הסגר והורס הכל. כשחזרנו בפעם הראשונה לעבוד קיווינו שהכל כבר מאחורינו ואז הגיע הגל השני והכל שוב נעצר. עכשיו צריך להתחיל בפעם השלישית ומי יודע מה יקרה בהמשך. הלוואי שיהיה בסדר".
היו גם נקודות אור לצד הכעסים?
"נקודת האור הייתה לראות את הבן שלי גדל. בשגרה המטורפת של העבודה לא היה לי כמעט זמן לראות אותו. הייתי קם בבוקר, מצחצח שיניים, שותה קפה, רץ לעבודה ונשאר שם עד השעות המאוחרות. הוא כזה חמוד ומתוק, שזו בהחלט נחמה גדולה וכיף לי איתו מאוד".
אשתך לא השתגעה מהעובדה שאתה יושב כל היום בבית?
"גם לענאל אשתי, שהיא קוסמטיקאית עצמאית, השגרה חסרה, אבל האמת היא שהסתדרנו נהדר. תמכנו זה בזה. אחד הדברים שהכעיסו אותי הוא שאף אחד בממשלה לא לקח אחריות על המצב. לא רק לגבי המסעדות - לגבי המצב כולו. יש תוהו ובוהו אחד גדול. כשהייתי בקורס מ"כים, המ"פ שאל את כולם מה הדבר הכי חשוב שיהיה למפקד. כולם ענו 'כריזמה' ו'כושר תפקודי', והמפקד אמר 'אחריות'. בכל החודשים האלה אף אחד לא נתן לנו תשובה ברורה מתי המסעדות ייפתחו. ככה לפחות הייתי יכול לדעת איך להתנהל. ההורים תמיד אמרו לנו 'שימו כסף לבן ליום שחור'. למזלי שמתי, אבל זה לא מספיק. הדבר שהכעיס אותי במיוחד הוא שאין נציג בכנסת שממונה על תחום הקולינריה".
צילום גיל אבירם
מנה ממסעדת פופה. "זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב"
צילום אורי אקרמן
זו דרישה מוזרה, לא?
"זו נשמעת לך אולי דרישה מוזרה, אבל לאנשים שיושבים בכנסת ומחממים כיסאות אין טיפת מושג עד כמה ענף הקולינריה הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית. בימים כתיקונם, 90 אחוז מהתיירים שמגיעים לארץ, הדבר היחיד שמעניין אותם אחרי שהם שמו פתק בכותל ומרחו בוץ בים המלח זה סיור בשווקים ובמסעדות. מכעיס אותי שבעולם מעריכים את הקולינריה הישראלית יותר מאשר בארץ. ואגב, לא רק בעלי המסעדות והשפים סבלו מהמצב ועדיין סובלים – גם ספקי הירקות, הדגים, הבשר, הגבינות והאלכוהול נפגעו. תעשייה שלמה הושבתה”.
סגירת המסעדות הייתה מוגזמת?
"אם היו אומרים לי ש־90 אחוז ממקרי ההידבקות קורים במסעדה, הייתי אומר ‘וואללה, קטונתי', אבל בכל מבזק חדשות שבו הראו את מקרי ההידבקות, האחוז הכי נמוך היה במסעדות. הצפיפות וההתקהלות בקופות ברשתות המזון היו גדולות הרבה יותר, במאות אחוזים. בגלל שהמסעדה שלנו גדולה יחסית לא הייתה לי בעיה ליישם את ההנחיות. השרים עשו ישיבות על גבי ישיבות, אבל אף אחד לא ירד לשטח ובדק מה קרה. הם היו עסוקים רק בעצמם ובמשכורות המנופחות שלהם".
כמה הפסדתם בחודשים האחרונים?
"מאות אלפי שקלים. מעבר לזה, שמעתי, ואני עדיין שומע, על חברים שסגרו את המסעדות שלהם ונשבר לי הלב. נקרע. אף אחד לא הציג מתווה ברור איך חיים בצל הקורונה. חיסון נגד הקורונה? לך תדע מתי זה יקרה".
אסידו עם אסף גרניט. "כשהגעתי למחניודה הבנתי שאני לא יודע כלום על התנהלות עם אוכל ועל עולם המסעדנות"
צילום: מיכה לובטון
"אם היו אומרים ש־90 אחוז ממקרי ההידבקות קורים במסעדה, הייתי אומר 'וואללה, קטונתי', אבל בכל מבזק חדשות שבו הראו את מקרי ההידבקות, האחוז הכי נמוך היה במסעדות"
אסידו בקמפיין של בארכה. "הכי אוהב בעולם"
צילום: שוקה כהן
חלוץ מרכזי
אסידו הובא לפופה ("בובה" בצרפתית) על ידי הבעלים של המסעדה, איש חיי הלילה איציק רוסו. מדובר במסעדת גורמה ים־תיכונית עם נגיעות מהמטבחים הקלאסיים של צרפת ואיטליה. אויסטרים לצד קובנה וריזוטו בסגנון חלבי.
האהבה של אוסידו למטבח נולדה הרבה קודם, בקרני שומרון, שם גדל. הוא חלם להיות כדורגלן, אבל ערב אחד מצא את עצמו מרותק לתוכנית "קרב סכינים" שהנחו עודד מנשה והשף סטפן. כבר למחרת הוא נכנס למטבח וניסה את מזלו. "בהתחלה זה היה יוצא בדיחה", הוא מודה, "אבל הייתי בטירוף ללמוד".
לאחר השחרור מצה"ל הוא נרשם ללימודי קולינריה בבית הספר בישולים. עם סיום הלימודים החל לעבוד בכתית של מאיר אדוני ומשם עבר למסעדת המזללה. בהמשך הצטרף כשותף למסעדה מקום בלב ברעננה ואחר כך למסעדת פועלים ביפו, שבהן נחל כישלון, ואז חזר לתפקיד הסו־שף בלומינה של מאיר אדוני - עד שקיבל טלפון מ"משחקי השף" והשאר היסטוריה. "הרגשתי שהניצחון בתוכנית הוא פיצוי על הדרך הקשה והכישלונות שעברתי עד אז", הוא אומר. "הכי שמחתי שההורים שלי היו גאים בי".
אחר כך אסידו הוכיח את עצמו גם במחניודה המצליחה של אסף גרניט. "פתאום אנשים שמו לב שאני לא רק זוכה 'משחקי השף', אלא יש לי גם יד טובה. במשמרת הראשונה פגשתי את אליעזר מזרחי, השף והשותף של אסף, שאמר לי 'תקשיב, על היד הטובה שלך נשמור, אבל את כל המניירות שלך נשבור ונרכיב מחדש. כשהגעתי למחניודה הבנתי שאני לא יודע כלום על התנהלות עם אוכל ועל עולם המסעדנות. למדתי שם הכל מחדש".
ומה יקרה אם יציעו לך עכשיו להשתתף בעוד תוכנית ריאליטי?
"לא רוצה שום תוכנית ריאליטי. רוצה לקום בבוקר, להתלבש לעבודה, לנסוע למסעדה, לחכות לסועדים ולעשות את הדבר שבשבילו נולדתי”.
היו רגעים מאז תחילת משבר הקורונה שחשבת שאולי טעית כשבחרת בתחום המסעדנות?
"לא. זה המקצוע שלי. זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב. על כדורגל ויתרתי בגיל מאוד צעיר למרות שהייתי בכלל לא רע. לא שאני משווה, אבל בקורונה גם גדולי הכדורגלנים נפגעו. אף אחד לא חסין, אבל וואללה, אם היה לי הכישרון של רונאלדו אולי הייתי נשאר בכל זאת בכדורגל".
לאחרונה בחר בו מותג הטחינה הגדול, בארכה, לככב בקמפיין שלהם, שיעלה באמצעי המדיה השונים על הבקבוק הלחיץ הייחודי.
כבוד, לא?
"אין מאושר ממני שנבחרתי לקמפיין הטחינה של בארכה, הטחינה שאני הכי אוהב בעולם".