הייתי טובה בפופ

לירון (רוני) דואני נולדה בראשון לציון. אמה, גננת (כיום בפנסיה), ליוותה אותה מרגע שנכנסה לעולם הבידור. אביה הוא מנכ"ל של חברה בנתניה. אחותה הגדולה יעל הייתה שחקנית ומגישת טלוויזיה וכיום עוסקת בתחום הטיפול. היא החלה ללמוד ריקוד בגיל צעיר, הייתה חברה בלהקת המעודדות של מכבי תל אביב (כדורסל) וכשהייתה בת 15 הוחתמה בחברת הטאלנטים "פופ־ארט הליקון" - והתפוצצה. "להפוך לזמרת פופ ששרה ורוקדת זה היה חלום שמתגשם, אבל זה ממש לא היה כמו היום", היא אומרת, "בתקופתי לא היה ערוץ מוזיקה ולא היה כוכב נולד. לא היה אפילו יוטיוב. בגלל שהייתי החתומה הראשונה של פופ־ארט, הייתה הרגשה שמנסים לייצר כאן משהו שאין ומקווים שזה יצליח".

ואת האמנת שזה יצליח?
"בואי נגיד שמאוד האמנתי בעצמי ואהבתי את מה שאני עושה. הייתי טובה בזה. למדתי פיתוח קול ארבע פעמים בשבוע ברמת גן, למדתי משחק והשקעתי בזה. עבדתי קשה. ההורים שלי חזרו על המוטו שאין לדעת מה יהיה והם לא יודעים אם אני אצליח, אבל אני צריכה ליהנות מהחוויה, לבחור את השירים לבד ולהקליט אותם. זה היה תהליך של שנתיים. רק בגיל 17 יצא השיר 'סופרסטאר' ובמשך כל הקיץ הקלטנו את האלבום. כשהחברות שלי היו בים אני הייתי באולפן ההקלטות ואסור היה לי לספר, כי מה אם זה לא יקרה? סבתא שלי בדיוק עברה לרמת גן, אז כל פעם המצאתי סיבה אחרת לנסוע לשם".
ואז האלבום יצא - ובום.
"כן, זה היה שוק. הייתה בגיא פינס פינה שנקראה 'הדבר החם הבא', ושמו אותי שם. לא היו אז הרבה ערוצים וכולם ראו גיא פינס, אז יום למחרת, בבית הספר, כבר כולם הסתכלו עליי. בסופו של דבר, את כיתה י"ב כמעט לא העברתי בבית הספר. היו, כמובן, מורים שעקצו אותי על החיסורים".
שנה אחרי הפריצה הגדולה היא התגייסה לחיל חימוש וכשהשתחררה השיקה עם פנינה רוזנבלום את סדרת מוצרי הקוסמטיקה Girl-U שיועדה לנערות. השותפות הזו - הניסיון העסקי הראשון של דואני בחיים - לא צלחה.
האמנת במוצר?
"מאוד האמנתי בזה. אני יזמת מגיל צעיר. מה זה יזם? אתה ממציא משהו שאין וצריך שיהיו לו ביקוש וצורך. גם רוני סופרסטאר כזו. שמנו לב שנערות בנות 12 לוקחות מסקרה, שפתון וסומק של אמא שלהן, עם חומרים שלא צריכים להיות על עור של ילדות, ורצינו לשנות את זה. רצינו לייצר משהו שמותאם להן וגם בר השגה מבחינה כלכלית. הייתה חשיבה על הצבעים, על המותג ועל הריחות, אבל פנינה (רוזנבלום) ואני לא היינו בראש אחד בכל מה שנוגע לאיך שהדברים צריכים להיראות. כששותפים לא מסכימים לגבי האסטרטגיה ואין את אותו קו מחשבה קשה לעבוד. שותפים צריכים להשלים זה את זה. צורת המחשבה שלנו הייתה שונה והיה קשה להתקדם. נו, בסדר, מאז כבר קיימתי כמה שותפויות בחיים שלי - והן עבדו. תשאלי את חן, למשל, נו".