פעם זמרת | לא תמיד זמרת 

להתראות שואו, שלום ביזנס

סתיו 2004: לירון דואני, נערה אלמונית מראשון לציון, הופכת, כמעט בן לילה, לכוכבת פופ ענקית בשם "רוני סופרסטאר". אביב 2019: רוני בת 33, כבר לא סופרסטאר, אבל כן יזמת ספורט מצליחה ואמא מאושרת בהריון שני. מה יותר כיף? בואו נגיד שאין בה יותר מדי געגועים 

מאיה גז  |  צילום: רמי זרנגר

רוני דואני. ממוקדת מטרה, ברורה, ישירה ומנומסת 
רוני דואני היא מכונת להיטים. גם בתחום המוזיקה וגם בתחום היזמות. עד היום היא הקימה שתי אימפריות כלכליות מצליחות - והיא בסך הכל בת 33. הסוד? היא ממוקדת מטרה, ברורה, ישירה ומנומסת. לאחרונה היא העבירה הרצאה על יזמות במרכז הבינתחומי בהרצליה והסבירה לסטודנטים שמעוניינים להפוך לכרישי עסקים איך עושים את זה נקי, נכון והכי אלגנטי שיש.
"חשוב מאוד לא להתאהב ברעיון", היא אומרת, "הרעיון 'רוני סופרסטאר', למשל, שהיה לי מגיל 17 ועד כמעט 30, התחיל לרדת בשלב מסוים והבנתי שצריך להתחיל לחשב מסלול מחדש. נורא קשה לשחרר מוצר מצליח שנמצא בתהליך ירידה. אני מודה שאם לא הייתה הירידה, לא הייתי עושה את השינוי". 
ומה היה השינוי?
"לקח לי שנתיים לעכל את זה ולהבין לאן פניי מועדות, ואז הקמתי עם שותפים את חדר הכושר 'בוסט'. בהרצה של בוסט עוד עשיתי בחנוכה את המופע 'פיטר פן' והעברתי בעצמי את כל האימונים בחדר הכושר עם שגיב (אוחנה, השותף שלה - מ"ג), אבל מהר מאוד הבנתי שהגוף שלי לא יעמוד בזה כי אלה שתי עבודות מאוד פיזיות - וידעתי שאני צריכה לבחור. באותו רגע שחררתי והתמסרתי לבוסט".
בוסט, חדר כושר ניו־בורן ברחוב הארבעה בתל אביב, חוגג שנה בימים אלה עם לא פחות מ־500 מנויים. "רק עכשיו אני קוצרת את הפירות", אומרת דואני. "אלה היו שלוש שנים של שיפטינג, שכללו הקמה של חברת ייבוא, היכרות עם השותף והקמה של חדר הכושר. לפני שנתיים וחצי גם הפכתי להיות אמא של נורי".
קשוח. איזו אמא את?
"האמת היא שחן, בעלי, יותר כיפי עם נורי. אני נורא רוצה להיות כיפית, אבל לא תמיד זה מצליח לי. אני אמא תפעולית. אני משתדלת לעשות לו פעילויות, להיות חינוכית ולדבר בשפה תקנית. זה תמיד עובד? לא. כשאני מקבלת אותו אחרי שהוא לא ישן בגן אני מקבלת מראה של עצמי".
עצמתי עיניים וחלמתי 

אנחנו מכירות אותה כ"רוני סופרסטאר" - ילדה־כוכבת ששרה, שיחקה, רקדה והופיעה בפני מבוגרים, שטענו, מצדם, שהיא פרובוקטיבית מדי לגילה.
"אני זוכרת שעשינו קמפיין לבגדי ים", היא אומרת, "וואו. בגד ים. כאילו מדינת ישראל לא הולכת לים ורואה מגיל ארבע נשים בחוף. הקמפיין הזה צולם באולפן עם גלידה ואנשים הגיבו לזה קשה. אפשר לחשוב. מי ישמע".
נכנסו לך לנשמה באותם ימים.
"כן, הייתי ילדה עסוקה וחדורת מטרה, מאייטם לאייטם ומפרויקט לפרויקט, אבל לא קראתי טוקבקים. זה לא לא עניין אותי. האמנתי במה שאני עושה. אני לא יודעת להגיד לך איך זה נכנס לאישיות שלי, אבל אם אני עושה משהו שאני עומדת מאחוריו אני הולכת על זה וקשה להזיז אותי."
התחושה הייתה שאת נערה שהפכו אותה למוצר.
"זה יהיה מיתמם מבחינתי לומר שזה נכון. מאפס למאה הפכתי להיות רוני סופרסטאר. הייתי באולפן ושרתי במשך שנתיים. פשוט עצמתי את העיניים וחלמתי, אבל כבר בתור נערה הבנתי שמה שאעשה יעורר דיון שבטח לא ידברו על זה רק טובות".

את מאוד מודעת.
"אני חושבת שהקרדיט על זה מגיע למשרד הניהול 'פופ־ארט' שניהל אותי. תמיד הייתה שם הפרדה מאוד ברורה בין הקריירה לחיים הפרטיים שלי. היו לי ההורים שלי והיה לי צוות מקצועי שלא התבלגן ולא התערבב. היה מקום לדבר עם ההורים ומקום לדבר עם המנהלת האישית ועם הצוות המקצועי. ההפרדה עשתה לי טוב. היא נתנה מקום להישען לאחור. לא אשכח שצילמתי את 'אדוני' לבד, בלי רקדנים, במשך 12 שעות על הסט, על עקבים. הייתי גמורה וכשחזרתי הביתה ההורים שלי עשו הפתעה והכינו לי חדר חדש - החדר של אחותי, שעזבה את הבית, שתמיד רציתי. בחשיבה שלי זה היה הפרס שלי והבנתי שההורים מעריכים אותי. זה היה הממתק".
"לא אשכח שצילמתי את 'אדוני' לבד, בלי רקדנים, במשך 12 שעות על הסט, על עקבים. הייתי גמורה וכשחזרתי הביתה ההורים שלי עשו הפתעה והכינו לי חדר חדש - החדר של אחותי, שעזבה את הבית, שתמיד רציתי"
הייתי טובה בפופ

לירון (רוני) דואני נולדה בראשון לציון. אמה, גננת (כיום בפנסיה), ליוותה אותה מרגע שנכנסה לעולם הבידור. אביה הוא מנכ"ל של חברה בנתניה. אחותה הגדולה יעל הייתה שחקנית ומגישת טלוויזיה וכיום עוסקת בתחום הטיפול. היא החלה ללמוד ריקוד בגיל צעיר, הייתה חברה בלהקת המעודדות של מכבי תל אביב (כדורסל) וכשהייתה בת 15 הוחתמה בחברת הטאלנטים "פופ־ארט הליקון" - והתפוצצה. "להפוך לזמרת פופ ששרה ורוקדת זה היה חלום שמתגשם, אבל זה ממש לא היה כמו היום", היא אומרת, "בתקופתי לא היה ערוץ מוזיקה ולא היה כוכב נולד. לא היה אפילו יוטיוב. בגלל שהייתי החתומה הראשונה של פופ־ארט, הייתה הרגשה שמנסים לייצר כאן משהו שאין ומקווים שזה יצליח".
ואת האמנת שזה יצליח?
"בואי נגיד שמאוד האמנתי בעצמי ואהבתי את מה שאני עושה. הייתי טובה בזה. למדתי פיתוח קול ארבע פעמים בשבוע ברמת גן, למדתי משחק והשקעתי בזה. עבדתי קשה. ההורים שלי חזרו על המוטו שאין לדעת מה יהיה והם לא יודעים אם אני אצליח, אבל אני צריכה ליהנות מהחוויה, לבחור את השירים לבד ולהקליט אותם. זה היה תהליך של שנתיים. רק בגיל 17 יצא השיר 'סופרסטאר' ובמשך כל הקיץ הקלטנו את האלבום. כשהחברות שלי היו בים אני הייתי באולפן ההקלטות ואסור היה לי לספר, כי מה אם זה לא יקרה? סבתא שלי בדיוק עברה לרמת גן, אז כל פעם המצאתי סיבה אחרת לנסוע לשם".
ואז האלבום יצא - ובום.
"כן, זה היה שוק. הייתה בגיא פינס פינה שנקראה 'הדבר החם הבא', ושמו אותי שם. לא היו אז הרבה ערוצים וכולם ראו גיא פינס, אז יום למחרת, בבית הספר, כבר כולם הסתכלו עליי. בסופו של דבר, את כיתה י"ב כמעט לא העברתי בבית הספר. היו, כמובן, מורים שעקצו אותי על החיסורים".
שנה אחרי הפריצה הגדולה היא התגייסה לחיל חימוש וכשהשתחררה השיקה עם פנינה רוזנבלום את סדרת מוצרי הקוסמטיקה Girl-U שיועדה לנערות. השותפות הזו - הניסיון העסקי הראשון של דואני בחיים - לא צלחה.
האמנת במוצר?
"מאוד האמנתי בזה. אני יזמת מגיל צעיר. מה זה יזם? אתה ממציא משהו שאין וצריך שיהיו לו ביקוש וצורך. גם רוני סופרסטאר כזו. שמנו לב שנערות בנות 12 לוקחות מסקרה, שפתון וסומק של אמא שלהן, עם חומרים שלא צריכים להיות על עור של ילדות, ורצינו לשנות את זה. רצינו לייצר משהו שמותאם להן וגם בר השגה מבחינה כלכלית. הייתה חשיבה על הצבעים, על המותג ועל הריחות, אבל פנינה (רוזנבלום) ואני לא היינו בראש אחד בכל מה שנוגע לאיך שהדברים צריכים להיראות. כששותפים לא מסכימים לגבי האסטרטגיה ואין את אותו קו מחשבה קשה לעבוד. שותפים צריכים להשלים זה את זה. צורת המחשבה שלנו הייתה שונה והיה קשה להתקדם. נו, בסדר, מאז כבר קיימתי כמה שותפויות בחיים שלי - והן עבדו. תשאלי את חן, למשל, נו". 
צילום: לאור דנון
דואני, נורי והבעל חן מונצ'ס.

She Still

Super Star

את האלבום הראשון, "עולם שלם בחוץ", היא הוציאה בשנת 2004 ואז גם זכתה בפסטיגל במקום הרביעי, עשתה דואט עם הצל וחידשה את השיר "סוד" של אדם. שנה אחרי צאת האלבום הראשון היא כבר הוציאה אלבום שני שנמכר בשני חלקים ובהמשך הוציאה גם די.וי.די בשם "על קצות האצבעות", שבו היא מסבירה איך לבצע את הריקודים שלה מהקליפים. אחר כך היא טפטפה עוד כמה סינגלים וגם הוציאה אלבום, אבל משהו שם לא עבד. "הייתי כבר 13 שנה בתעשייה, מצב המוזיקה נשאר כמו שהיה, דברים חדשים נכנסו, וגם בי התעוררו מחשבות", היא אומרת, "אלה היו מחשבות בעתה של 'מה אני עושה עכשיו?'".
ומה רצית?
"ראיתי בתוכנית 'הכרישים' גלשן ששוקל 13 ק"ג מונח על שלושה כדורים באופן שמדמה גלישה - מה שנקרא teS Surf - ומאוד התלהבתי. בזמן שנסעתי עם אחותי יעל להתחרות בתוכנית 'המירוץ למיליון', בעלי חן פנה ליזמים של ה־Surf Set, בדק את הנושא ומפה לשם החלטנו לייבא את זה לארץ. פתאום כל מיני נקודות התחברו. סיבוב ההופעות של הקיץ הלך לאבדון כי בדיוק התחיל מבצע צוק איתן, אז במקום זה התחלתי ללמוד אימון ונסעתי לחו"ל כדי לראות את המוצר ולהבין אותו. אפשר להגיד שהתגלגלתי לתוך זה".

רוני דואני וחן מונצ'ס (בן 36, רואה חשבון בהכשרתו) יחד כבר 12 שנה, נשואים שמונה שנים, הורים לנורי בן השנתיים וחצי, מצפים לקטנצ'יק/ית נוסף/ת ועובדים יחד כיזמי כושר זה חמש שנים.
את שותפה מלאה של בעלך ומערבבת ביזנס עם פלז'ר. ממליצה?
"לפעמים זה לא פשוט, אבל יש לנו אותה צורת חשיבה ואנחנו משלימים זה את זה. אני האוטוריטה המקצועית, בעלת הידע המקצועי, כי למדתי את התחום ואני מכשירה מדריכים. הוא בעולם הביזנס: אחוזים, תמחורים, ייבוא. הוא לגמרי החצי השני שלי. הוא גם זה שעבר איתי את התהליך של היציאה מעולם המוזיקה והמעבר לעסקים".
המעבר הזה הרגיש לך טבעי?
"היו רגעים שישבתי על הספה ואמרתי 'אולי יש עוד דברים שאני טובה בהם', כי מעולם לא בדקתי את זה עם עצמי. מגיל 15 אני מתעסקת במוזיקה ובמשחק. אני לא כותבת. אני לא יושבת ומתוך הדיכאון יוצא לי שיר קורע לב והנה האלבום הבא. אני מבצעת. אני זמרת שעובדת עם יוצרים ומקבלת טקסטים. לכן בהרבה מקרים המתנתי לאחרים כדי שדברים יקרו לי ובשלב מסוים הבנתי שאני צריכה להתקדם הלאה, לשלב שבו יש לי יותר שליטה על הדברים".
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.