אחרי שאחותה קרן נפטרה היא סטתה מהמסלול הרגיל. "הרוב נוסעים לטיול אחרי צבא, אבל במקרה שלי אחותי נפטרה ומיד נכנסתי למסלול עשייה. רציתי לחיות ולהגשים את עצמי - ולא רק בשבילי אלא גם בשביל קרן. רציתי לעשות ולעשות ולעשות".
רק בגיל 28 היא הבינה שאי אפשר לחיות בשביל שתיים והאטה את הקצב. "הייתי בין עבודות ואמרתי לעצמי שזו הזדמנות בשבילי לעצור רגע ולנסוע לטיול. עבדתי בהיי־טק, הרווחתי טוב, גרתי עם שותף בדירה מצוינת בתל אביב, אבל הייתה לי תחושה שמשהו צריך להיות אחר, אז עצרתי הכל ונסעתי לתאילנד, לווייטנאם וללאוס. אחרי חודש אמרתי לעצמי שאני לא חוזרת לעבודה שמחכה לי. החלטתי שאני מתחילה מהתחלה. עשיתי קורס משחק וקורס צילום ועבדתי בתור מארחת במסעדה. בו בזמן עשיתי אודישנים והצטלמתי, ואז, בגיל 29, הגיעה ההצעה ששינתה את חיי - 'קחי אותי שרון'".

איך את מתייחסת לחוויה הזו היום, בדיעבד?
"עשיתי משהו מאוד ראשוני ומאוד אני, ואני מרגישה שכן התוויתי משהו. עשיתי את התוכנית עם המון התכווננות. הייתי צריכה לבחור בין גברים, זה היה מאוד רציני וגם אני התייחסתי לזה ברצינות. רציתי להשתדרג בזכות עצמי ולעבור לדירה". 
התוכנית הסתיימה, אילון בחרה ביואב שוורד, השניים קיבלו דירה במגדלי נאמן ואפילו התגוררו שם יחד ארבעה חודשים. "כשגרנו שם זה עוד היה אתר בנייה", היא נזכרת, "רק ביום שעזבתי פתחו את הבריכה. חוץ מזה, היינו צריכים לשלם על זה מס של עשרות אלפי שקלים. זה ממש לא כמו שנדמה לך".

וגם עם שוורד זה לא בדיוק צלח. "מערכת היחסים הייתה אמיתית, אבל היא לא צלחה. אגב, הוא התחתן בדיוק בשנה שאני ובן זוגי נפרדנו. לקח לו 12 שנה למצוא את האחת ולי לקח 12 שנה להבין שזה נגמר. לכל דבר טוב תאריך תפוגה. מה שאי אפשר לתקן צריך לעבור ולהמשיך הלאה".זו גישה מאוד סלחנית לחיים."אני מאוד סלחנית. עברתי מספיק דברים כדי לראות את חצי הכוס המלאה - ולא כקלישאה. אני יודעת לא להתרגז כי זה לא יעזור, אבל אני בהחלט עומדת על שלי ומביעה את דעתי במקומות החשובים. פעם לא הייתי כזו. אני עובדת קשה ויש לי הרבה אתגרים, אבל אני לא נלחמת איפה שלא צריך. גם בכביש אני נוסעת באטיות ובהנאה. זו באמת גישה לחיים. הדברים עוברים. אנחנו חיים בעולם של מתח שבו כולם צועקים ומתרגזים ורוצים להיות צודקים. אני לא רוצה להיכנס למלחמה הזו".