top of page

כתבה

עת לחיות

רועי בהריר־פרל |  צילום: שי כהן־ארבל |  סטיילינג: זוהר מאירי |  עורך אופנה: נדב אליהו

איפור: מורן סטוויצקי במוצרי בובי בראון לסוכנות סולו שיער ספיר סבג לסוכנות סולו ע' צלם עידו שיסטר

זו הייתה רכבת הרים. 13 טיסות בחודש. קמפיינים למותגים החשובים בעולם. שערים למגזינים הגדולים ביותר. מעמד איקוני בישראל. עד היום יש רגעים שבהם שירז טל (44) קצת מתגעגעת לזה, אבל היא כבר מזמן בחרה בחיים עצמם. וגם הם, כמו גוצ'י וארמני, נראים עליה אש 

1.jpg
השחזור

ההשראה שירז טל לארמני אקסצ'נג (1994) 
Fill Opacity Change.jpg
טל. איטינג טחינה קוקיז
בגד ים ומעיל -H&M x Moschino   , תכשיטי פדני
לפחות בדבר אחד אין ספק - אף לא קל שבקלים - שהטרנדולוגים למיניהם צודקים: הניינטיז שוב כאן. מי שמשום מה, למרות כל הראיות מסביב, עדיין מפקפקת בכך מוזמנת להציץ בצילומי הסטודיו המצ"ב, בכיכובה של שירז טל (44). כן, אנחנו בחורף 2019. וכן, זו אותה שירז טל שזכתה בגיל 14 בתואר "הפנים של שנות התשעים". שום דבר לא השתנה בפנים האלה. גם לא באישיות שמאחוריהן. שירז טל היא עדיין הנסיכה הכי סחבקית בארץ. היא גם עדיין מדגמנת פה ושם. הפנים של שנות התשעים עדיין כאן - והפעם, להבדיל משנות התשעים, הן כאן כדי להישאר. אין סיכוי שטל שוב תברח לנו לניו יורק. משהו בכל זאת השתנה אצלה. אולי לא רואים את זה עליה, אבל בהחלט מבינים את זה מדבריה. 
בפרק ב' של האגדה שנקראת שירז טל - שאליו נכנסה עם ילד בן 11 וחצי (לירם) מנישואיה הקודמים (לקבלן עופר שלו) - אין מקום להתרוצצות שאינה מחויבת המציאות. השאנגרי־לה שהיא חווה בשנים האחרונות - מאז פגשה את רוב וונדרס, יהודי־בריטי, היי־טקיסט מצליח, בן זוגה הנוכחי ואביה של בתה הפעוטה ניה (3 וחצי) - היא ההפך המוחלט מרכבת ההרים שהיא חיה בה אז, בניינטיז ובתחילת שנות האלפיים, כדוגמנית בינלאומית. אין לה ממש זמן היום, וגם לא ראש. מלבד היותה אמא לפעוטה נמרצת, היא מרחיבה אופקים בקצב מסחרר (בימים אלה היא לומדת בודהיזם, אחרי שלמדה קואוצ'ינג, טיפול בפרחי באך, פסיכותרפיה ועוד ועוד), מפיקה אירועים עסקיים (בחברת מרלין מקבוצת בלוסטון גרופ, שמתמחה בכנסים לחברות), וכאמור, עדיין מצטלמת לקמפיינים - בין השאר במסגרת סוכנות ניו יורקית שמתמחה בייצוג של דוגמניות מבוגרות. 
נכון להיום, אם יש דוגמנית אחת בארץ שראויה לפרס על מפעל חיים, אין ספק שזו שירז טל. מי שבמקרה שכחה למה, או, לחלופין, נולדה מאוחר מדי, בטח תבין את זה אחרי שתעבור איתנו כאן בין תחנות חייה של המושלמת המצ"ב, בראשי פרקים. הנה, מתחילים.
דוגמנות בגיל 44
"אני עובדת. יש לי עדיין לא מעט צילומים בארץ ובחו"ל. בסוכנות הניו יורקית שאני נמצאת בה היום, סוכנות שמייצגת דוגמניות מבוגרות, יש תחושה שפתאום כל הדור שלי חזר לזה, אחרי שהתחתן והביא ילדים. זה ממש נחמד - ואני חושבת שזה גם הגיוני לגמרי, כי יש לנו קהל יעד. הרי גם נשים מבוגרות צורכות ביגוד, קוסמטיקה ומשקאות. הן קהל צריכה כמו כל קהל אחר. כלומר, יש לנו הצדקה אמיתית".
דיי ג'וב
"את רוב הזמן שלי אני משקיעה היום במרלין, חברת הפקות לאירועים עסקיים. אני מאוד אוהבת הפקות. החיים שלי הם הפקה אחת גדולה. בכלל, נשים מפיקות את חייהן כל יום מחדש. החיים שלנו הם לוגיסטיקה אחת גדולה וארוכה".
שגרה
"זה דבר שאני לא אוהבת. אמנם אני כל יום עם הילדים במשך כל אחר הצהריים, אבל בין לבין אין לי יום אחד שדומה לאחר. כל יום הוא משהו אחר לגמרי. יום אחד צילומים, יום אחד פגישות, יום אחד ספר בים. המילה 'שעמום' לא קיימת יותר בלקסיקון שלי. בכלל, אני חושבת שעם הגיל זה נעלם. כל הזמן יש מה לעשות. כרגע אני אמא במשרה מלאה ואני לומדת בודהיזם שנה שנייה. אני אוהבת לאסוף כלים לנפש. ההתפתחות שלנו היא משהו מתמשך והכלים שאנחנו רוכשים לעצמנו במשך השנים הם נכס להתפתחות ולגדילה. הבודהיזם חוקר את הסבל ונותן לנו כלים שעוזרים לנו להבין איך לנהל את החיים בצורה טובה ומיטיבה יותר - ובכלל, לראות את החיים בזווית אחרת. זה עוזר לי להתנהל במפה של חיי בצורה שיותר מיטיבה איתי. אני לא נלחצת יותר מדי מסיטואציות שפעם הייתי נלחצת מהן. אני חיה בנינוחות הרבה יותר גדולה". 
DSC02027.jpg
שחזור

ההשראה שירז טל לגוצ'י (1995)
אריק: חליפה וחולצה :בוטיק אמורDolce gabbana  . שירז: שמלה-  Dolce gabbana  מטפחת-לוני וינטאג', תיק nine west משקפיים – אירוקה Swarovski  , תיק-nin west
רוחניות
"אני מאוד רוחנית. אני כל הזמן נמצאת בצמיחה רוחנית, אבל אני גם חושבת הרבה עם הראש ולא מפסיקה להיות בעשייה. אפשר לשלב בין שני העולמות. דוגמנות, אגב, היא הדבר הכי לא שטחי שיש. אנשים חושבים ככה, אבל זה כל כך לא נכון. אתה מתנהל בין אנשים, נוסע בעולם, מביא מעצמך דברים לתוך הסט. זה נהדר לחיות את שני העולמות יחד". 
הורדת הילוך 
"הגירושים שינו אצלי הכל. כשהתגרשתי לחצתי על הברקס בכל הכוח וכל הטירוף הזה נעצר. פתאום נהיה לי מרווח נשימה בחיים. אנשים לא נושמים, אתה יודע, כי הם פוחדים לנוח, אבל אחרי שאתה מסיים לפחד מחוסר העשייה אתה לומד לשלב בין המנוחה לעשייה - וזה מושלם. כל הזמן שואלים אותי 'מה את עושה עכשיו?' ו'למי את עושה קמפיין היום?', אבל זה כבר מזמן הפסיק להלחיץ אותי. שיניתי נתיב. עברתי פאזה. ברגע שזה קורה, פחות משנה מה אחרים חושבים. הרי אתה לא יכול לרצות את כולם תמיד. כששואלים אותי לאן נעלמתי, אני אומרת 'לא נעלמתי, הנה אני'".
זמן מסך
"דווקא היו לי הרבה הצעות מהטלוויזיה בשנים האחרונות, אבל זה לא הסתדר בגלל הילדה או בגלל סיבות אחרות. אם יגיע משהו שיתאים, ברור שאעשה אותו כי אני אוהבת עשייה - וכן, אני גם אוהבת קהל. קהל זה כיף. כל מי שנמצא במקצוע הזה יגיד לך ככה. זה גם מאוד ממכר, כמובן". 
 
דוגמנות
"אחרי הכל, זה עדיין המקצוע הכי כיפי בעולם. שלא נתבלבל פה, כן? אני עדיין אוהבת לנסוע לצילומים בכל מיני מקומות בעולם. כל עוד יש עבודה - למה לא? בכיף, גם אם זה רק פעם בשנה. אם תסתכל בארכיון הראיונות שלי, תראה שגם אני, כמו כל הדוגמניות הצעירות, תמיד אמרתי שזה מקצוע עם תוקף מוגבל ושלא תמיד אשאר שם, אבל היום אני חושבת אחרת: כל עוד זה נחמד לי ומתאים לי, ברור שאני נשארת בזה".
דאגות 
"המוצא העיקרי שלי הוא פולנייה ואם תשאל את בן הזוג שלי, הוא יגיד לך 'בוודאי'. יש לי כל מיני אמרות פולניות ודאגות פולניות, אבל אני אמא סופר־קולית. אני עם יד על הדופק ומאוד זהירה, אבל אני גם מאפשרת. ככה גדלתי. ההורים שלי נתנו לי ערכים, מוסר והכל, אבל גם חופש תנועה בתוך המסגרת".
 
השנים המעצבות
"אפשר להגיד שהייתי מרדנית מבית טוב. מרדתי, אבל עם כבוד לבית ולהורים. מה לעשות, קשה לי עם מסגרות ועם חוקים ואפשר להגיד שבאמת הייתי קצת סוס פרא. עדיין יש בי את האלמנטים האלה, אבל עם הגיל אנחנו לומדים להסביר את עצמנו כמו שצריך, ככה שהמרד הזה - שהסיבה שלו היא שלא מבינים אותנו - כבר לא ממש נחוץ".
 
טלפון מרוב
"בייב, איים אין אן אינטרוויו, קאן איי קול יו באק? יס, איים איטינג טחינה קוקיז. ביי, ת'אנק יו פור קולינג". 
2.jpg
חליפה-NOLE by Noga
DSC02255.jpg
שחזור
ההשראה שירז טל על השער של ווג (1992) 
סריג כתום :mango גולף אדום h&m
גירושים 
"אני באה מבית יציב. ההורים שלי נשואים עד היום בדביקות נוראית. בקיצור, לא הכרתי מצב של גירושים בגוף ראשון וברגע שהחלטתי שאני מפרקת בית הרגשתי שאני חייבת לשנות משהו מהותי בחיים - כלומר, להפסיק את העבודות בחו"ל. לא יכולתי להיות לא נוכחת כאן פיזית בזמן שהעולם שבניתי לעצמי מתפרק. עד אז היו לי 13 טיסות בחודש. חייתי בשדות תעופה ובמטוסים. אהבתי את זה, אבל פתאום, כשהתגרשתי, משהו בתוכי ביקש בית, אז פשוט הפסקתי הכל ונשארתי פה, עם ילד בן שנה, כדי לראות מה אני עושה. אמרתי 'לא' לכל מה שהוצע לי, בלי הבחנה. שמע, גירושים הם תאונת רכבות חזיתית. זה לא פשוט. הייתי צריכה לחשב מסלול מחדש ולראות מה קורה. בסופו של דבר, כשהבנתי מה קורה, גיליתי שאני יכולה גם לעבוד אחרת, יותר לאט. היו ויתורים, ויתורים כואבים - ולא רק בכיס. בוא נגיד שוויתרתי קצת על עצמי". 
התאוששות
"באיזשהו שלב, אחרי שעשיתי סטופ להכל, פתאום שמתי לב שזה כיף לנשום. שלא תבין אותי לא נכון: אני לא סטוציונרית או משהו כזה. זה אף פעם לא קסם לי. אבל זה לא שישבתי לבד בבית וסבלתי. עשיתי כיף חיים. למזלי, במשך השנים הספקתי לסמן וי על די הרבה דברים - רשימת הוויאים שלי ארוכה ומכובדת, הכל בסדר - ככה שאחרי הגירושים הדברים האלה ממש לא היו חסרים לי. בכלל, בהוויה שלי אני אוהבת ריצות למרחקים ארוכים, זוגיות, יציבות". 
 
ניה
"מיד כשהתגרשתי ידעתי שאני רוצה עוד ילד. למדתי אז פסיכולוגיה חיובית וכל הזמן דיברתי ב'כש…' - 'כשתהיה לי משפחה', 'כשתהיה לי דירה', 'כשתהיה לי ילדה' - וזה עבד טוב. בקיצור, ילדתי את ניה בגיל 41. רגע, זה היה בגיל 41? וואו, אני כבר בת 44, זה לא ייאמן. לא, באמת, וואו. איפה היינו? אה כן, ילדתי אותה בגיל 41 - ולא פחדתי מהגיל. אני בריאה וחזקה, וזה הרגיש לי נכון. כאילו, אמרתי לרוב 'מה, אני כבר זקנה, זה ייקח בטח המון זמן', אבל נכנסתי להיריון בתוך דקה וחצי בערך. שמע, אני לא אשקר: יש לי טיפה פחות כוח היום ואני שמחה שזו בת ולא בן. להיות בגינות כל יום זה סיוט. מצד שני, היא כל כך מדהימה ואני כל כך שמחה, אז למרות הקושי לא הייתי מוותרת על זה בחיים. אגב, מיד אחרי שֶניה נולדה רציתי עוד ילד, אבל רוב אמר לי 'בייב, אין מצב'. תכל'ס, גם לי אין כוח עכשיו. אני לא רואה את זה קורה".
 
לעלות ולרדת
"ההשפעה של היריון בגיל כזה על הגוף יותר קשה. הגוף לא חוזר לעצמו כמו פעם, אבל התודעה הבוגרת מאפשרת לזה לקרות ביתר קלות. עליתי בהיריון הזה, ממש כמו בהיריון שעבר, 22 קילו, אבל הפעם לקח לי בערך שנתיים לרדת את זה. לפני שבועיים, אגב, גיליתי ששמלה צמודה שאני מאוד אוהבת שוב עולה עליי. זה שימח אותי מאוד".
רוב
"למדתי המון ממערכת היחסים הראשונה. אני בן אדם אחר. אני בטוחה שאם הייתי פוגשת את בן הזוג הנוכחי שלי בעבר לא היינו מתחברים. זה פשוט לא היה קורה. אנחנו מזמנים לעצמנו אנשים שנמצאים באנרגיה הנכונה שלנו לאותו רגע. במקרה של רוב, הכל התחיל בזה שאח שלי וידידה שלו היו יחד בקבוצת ריצה. אני באותו זמן עבדתי בלמצוא זוגיות ופרסמתי את זה בכל מקום. יצאתי לעשרות דייטים. באמת, אני יכולה לכתוב ספר על הדבר הזה. רוב הזמן זה היה נוראי, לא כיף, אבל הייתי חייבת לבדוק את ההיצע. 
"בשלב כלשהו, אחרי שכמעט התייאשתי, אח שלי הכיר לי את רוב. כשדיברנו בפעם הראשונה בטלפון נקרעתי מצחוק. בחיים לא חשבתי שאצא עם מישהו שיש לו מבטא בריטי כזה. הוא, מצדו, לא ידע עליי כלום. בדרך לדייט הראשון שלנו הוא עשה עליי גוגל. בדייט עצמו זו לא בדיוק הייתה התאהבות ממבט ראשון, אבל שתינו מלא, אכלנו מלא, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה לא קטעתי את הדייט אחרי עשר דקות. פגשתי איש מצחיק וגבוה שעלה לארץ מטעמי ציונות והרגשתי שיש בינינו חיבור מסוים ושיש על מה לבנות".
 בן זוג גוי
"לא נראה לי שהייתי יוצאת עם מישהו לא יהודי, אבל… רגע, בעצם היה לי אחד! בניו יורק! טוב, אני כבר בת 44, צברתי חוויות".
בוטוקס
"יש לי גם כמה שערות לבנות, אבל אני לא מתכוונת לצבוע אותן לעולם - ואתה בכיף יכול לכתוב את זה ולתפוס אותי במילה. את הקמטים, לעומת זאת, אני אף פעם לא אומרת שהרווחתי ביושר. הם מעצבנים אותי ואני שונאת אותם. אני משתדלת למזער נזקים, בוא נקרא לזה ככה. כלומר, עושה בוטוקס, בקטנה. אני פשוט מודעת לאיך שאני נראית ומנסה לשמר את הקיים. הגעתי לגיל שאפשר להתחיל. אני חושבת שזה מאוד חשוב להרגיש טוב עם עצמך ושכל אחת צריכה לזרום עם מה שגורם לה להרגיש הכי נוח עם עצמה. קשה להתבגר בצורה טבעית בסביבה שאני חיה בה. אם אני אעשה את זה, יש מצב שאהיה היחידה שעושה את זה". 
 
שירז ורוב (2).jpg
טוקבקים נבזיים 
"כתבו שאני זקנה, מקומטת, מכוערת ונראית כמו סוס. כאילו, אתה עושה איזשהו קמפיין או משתתף באיזו תוכנית, אתה נראה טוב, מרגיש טוב, ופתאום מישהו תוקע לך משהו כזה. זה כואב. אני לא מעליבה אנשים ולא שופטת אותם. באיזו זכות בן אדם מתעסק במשהו שהוא לא שלו? אני מדברת איתך עכשיו על זה ויש לי צמרמורות. אני לא מצליחה להבין את הדבר הזה". 
מי טו
"אם מישהו היה נותן לי צביטה בטוסיק, הוא מיד היה חוטף אגרוף. אני רק מחכה למי שיעז. בארצות הברית קראו לי 'הישראלית הקשוחה' - וזה היה די נכון. בניתי סביבי חומות בטון מבוצרות ששמרו עליי מפני העולם הגדול. אני לא סנובית, אבל אני קשוחה ושומרת על עצמי. היום אני מנסה לשחרר את זה. פחות להיות שמורה, אסופה וקשוחה. לא צריך את זה יותר. זה שירת אותי בעבר, אבל היום זה מיותר". 
אופנה
"אף פעם לא התחברתי לטרנדים ולאופנה. אני יודעת מה הטרנדים, אבל לא מתחברת אליהם. אני גם לא קוראת מגזינים. אני חושבת שזה נורא משעמם שכולם נראים אותו דבר. אני לגמרי בעד סטייל, אבל בדרך שלי. אגב, בחיים לא קניתי שום דבר און־ליין. אני רוויה. מספיק לי. אני תורמת המון בגדים לעמותות, שַקים. תמיד אתלבש טוב, זה ברור, אבל אני לא צריכה עוד בגדים. כמויות זה לא מה שעושה לי את זה".
טרנד אח 
"בוא נגיד שיש לי מכנסי סן טרופה מהממים של רוברטו קוואלי".
טרנד פח
"משבצות. זה פחות מתאים לי. ניסיתי כמה פעמים, לא הלך". 
פוטושופ
"עד היום, כשאני יוצאת מהבית אנשים אומרים לי 'יו, את נראית בול כמו בשלטי הפרסומת ובטלוויזיה' - ואני אוהבת את זה. הפער בין שירז טל של החיים לזו של הסט או של הטלוויזיה מאוד קטן. אני לא רוצה להיראות כמו משהו שאני לא. אני בת מזל מאזניים. הכל אצלי צריך להיות מאוזן. המציאות שלי חייבת להיות בסוג של הלימה למה שיש במגזינים". 
 
רמיזות מיניות בצילומים 
"עזוב אותך, נו. אני בת 44, עברתי כל כך הרבה, סיימתי לעשות חשבון לכל אחד ואחותו. אני מתנהלת היום רק מול עצמי, מול בן הזוג ומול המשפחה הקרובה. גברים מתענגים על התמונות שלי? שיתענגו. אם זה עושה למישהו כיף - יאללה, בשמחה. שיבושם להם". 
בעוד חמש שנים
"אהיה עסוקה בהרצאות ובטיפול. כלומר, בלהפיץ את מה שיש לי, את מה שצברתי במשך השנים. רציתי פעם לעשות קואוצ'ינג לדוגמניות עם פרחי באך, אבל זה לא קרה, הדרך שלי נותבה אחרת. הרעיון היה לתת להן כלים להתמודד עם המקצוע הזה, להבין אותו לעומק ולעבור את זה יותר נכון. כל הזמן פונים אליי אנשים כדי לקבל עצות ואני אוהבת לתת את דעתי, להקשיב ולייעץ. אנשים לא יודעים למה הם נכנסים. אני מאמינה שאיכשהו אגע בזה מתישהו. אהיה מעין אמא של דוגמניות. בגדול, העצה הכי טובה שלי לדוגמנית מתחילה היא להישאר תמיד עם הראש על הכתפיים ולא לשכוח מאיפה באת. זה מה שיחזיק אותך יציב בתוך רכבת ההרים המשוגעת הזו". 
לירם שירז וניה.jpg
bottom of page