מצאתי אותי

בית המקדש חרב עליי

סיפור גירושיה של שחמון, שפורסם בעיתונים, היה מרסק לב. היא נפרדה מבעלה ואבי שני בניה, עופר עמיר, איש עסקים, כשהייתה בחודש החמישי להריונה השני. "הבנתי שהטיימינג בכלל לא משנה", היא משתפת. "אנשים אומרים 'את בהיריון, אולי זה ההורמונים'. לכל אחד היו עצות משלו. גם בעלי לשעבר הבין שמשהו לא קורה יותר בינינו ואני אומרת שאסור לבזבז את הזמן, החיים קצרים וצריך לחיות אותם".

להתגרש כשאת בחודש חמישי זה לא עניין של מה בכך.
"הקשיים היו על השולחן. באמת ניסינו הכל כדי לצלוח אותם. היו שיחות וייעוץ חיצוני, והדבר הכי לא טבעי ולא מתאים לי זה לפרק משפחה. הגעתי ממשפחה מאוד יציבה. המוות הפריד בין הוריי, והאחיות שלי נשואות. אבל הבנתי שמשהו לא קורה, שאני לא מאושרת יותר וגם הוא לא היה מאושר יותר אחרי חמש שנות נישואים".
הרבה פעמים עושים ילד נוסף בניסיון להציל את היחסים.
"לא במקרה שלנו. עשינו את בננו השני כשהיינו בתקופה מאוד טובה. בעלי היה בן 40 ורציתי לתת לו מתנה לכל עשור, ואחת המתנות שרציתי לתת הייתה מקל היריון עם שני פסים. הצלחתי, אבל יש רצוי ויש מצוי. הצלחנו להחזיק יחד במשך תקופה ארוכה ויציבה. אני מתעסקת במילה העברית, משחקת באותיות של גירושים ויוצא ריגושים. מהמילה נישואים יוצא שונאים ובמילה תינוק יש את המילה תיקון וגם את המילה ניתוק. בהיריון הראשון שלנו זה היה תיקון ובהיריון השני זה היה ניתוק. הוא נסע למזרח ואני למערב והבנו שזה לא יכול להיפגש יותר. בהתחלה זה היה כאילו בית המקדש חרב עליי. הייתי בסוג של שנת אבל ובהיריון. אבל לא יכולתי אחרת". 

שחמון, בת 50, נולדה בתל אביב וגדלה בפתח תקווה. כשהייתה בת 18 הוריה חזרו לתל אביב. היא בת לשולמית ז"ל, עקרת בית. "עיקר הבית", היא מתקנת. "היא גידלה אותנו בנוכחות אינסופית. אמא שלי לימדה אותי המון, ולא מתוך שיחות. זה היה דור שלא מדבר, אבל בסוף ילד לא רק מקשיב. הוא גם צופה ולומד, ולמדתי המון מהצפייה באמא שלי. אחד הזיכרונות העמוקים שלי מאמא הוא שבחמש בבוקר היא יצאה עם סט האורחים ועוגיות מעשה ידיה ונתנה לעובדי הזבל. הבנתי מהו שוויון ומהי ענווה - וזה משהו שאני רוצה להחדיר לילדיי. זו תמונה שלא תימחק לי מהראש ומשהו שעיצב אותי כאישה. משהו קטן שאומר כל כך הרבה".
אביה, יוסי, בן 89, אלוף הארץ לשעבר  בטניס, עובד ומעניק לה השראה. "אבא שלי הוא בית ספר לחשיבה חיובית. הוא לא מסתכל על מה שאין, הוא רואה רק את מה שיש. אני מקנאה בו כי אני לא עד כדי כך כמותו. כשאומרים 'הכל בראש' , זה אבא שלי. הגיל לא חוסם אותו מלעשות דבר. לא מלעבוד ולא מלשחק טניס".

ענת, אחותה הבכורה, בת 56, עובדת בטולמנס, בעולם העיצוב. "בחורה רצינית שגידלה שלוש ספורטאיות מצטיינות. היא קיבלה את התפקידים המשמעותיים בבית. בחורה חזקה. בריאה בנפשה". 
גלית, האחות האמצעית, בת 54. "היא תמהיל שלי ושל ענת. יש בה קצת מכל אחת מאיתנו. היא הכי מצחיקה בעולם. כולנו מאוד קרובות. גלית הייתה חצי אמא שלי. איתה התייעצתי על החבר הראשון וזה ככה עד היום. יש לנו קשר טוב ומיוחד. האחיות שלי הן מתנה גדולה. הן מפרגנות ואוהבות".

שחמון היא אמא של אלדד, בן 17, ועידן, בן 14, שעימם היא מתגוררת באזור המרכז.  "כדי לאפשר לילדים זוגיות טובה, חובתנו היא להראות להם זוגיות טובה - ואם זה לא קורה, עלינו לדאוג לא לתת דוגמה. לא להתגרש בגלל הילדים? אתם באמת חושבים שהילדים לא רואים שיש זוגיות לא טובה? הילדים רואים הכל".
איזו אמא את?
"טוטלית. אני אמא בכל רמ"ח איברי. אף אחד לא גידל אותם חוץ ממני. גם כשהייתי בתוכניות הבוקר הייתה מטפלת שעזרה שלוש שעות בבוקר ובשאר היום הם היו איתי, אוכלים אוכל טרי שבישלתי. אני אמא מאוד נוכחת שתשים את הקריירה שלה בצד כדי להיות איתם. ילדים, בעיקר בשנים הראשונות של חייהם, בונים את אישיותם ואת הביטחון שלהם בעולם. התפקיד שלי כאמא, בעיניי, הוא להיות איתם ולנטוע בהם ביטחון כדי שיפרשו מאוחר יותר כנף. אני יודעת שהם ילדים בריאים ובטוחים, וסומכת על שיקול דעתם. אלה ילדים שקיבלו ותמיד יקבלו המון אהבה".