הפקת אופנה | לוק של ווינריות
נערות פוסטר
רועי בהריר־פרל | צילום: שי כהן ארבל | עורך אופנה וסטיילינג: נדב אליהו
ע' צילום: עידן שיסטר | שיער: ספיר סבג | איפור: מורן סטויציקי | ע.סטיילינג: סבינה יבריאנץ | סוכנות R&R
אביטל (מימין) אוברול ג'ינס טומי הילפיגר
חולצה ירוקה ואפודה אדומה איתן גונן
סופיה חולצה ג'ינס איזבל מרנט לפקטורי 54
חצאית איתן גונן דורית טוטאל לוק איתן גונן
סופיה מצ'טנר (18), דורית רבליס (17) ואביטל לנגר (17) הן לא הדבר הגדול הבא. מי שעוקבת אחרי פועלן של שלוש הבינלאומיות הסופר־מצליחות האלה, וגם מי שסתם חיה כאן בשנתיים האחרונות, יודעת היטב שהן הדבר הגדול הנוכחי. העתיד לגמרי כבר כאן. ראיון לפנתיאון
בדרך כלל אנחנו לא מייעצים פה (כי עצות זה אייטיז) ובטח לא אומרים לאף אחת מה לעשות (כי עריצות זה פורטיז), אבל הפעם נחרוג ממנהגנו ובכל זאת נייעץ לכן, ואף נצווה עליכן, לשמור את הגיליון שבידיכן. יום אחד - והיום הזה הרבה יותר קרוב ממה שנדמה לכן - הוא יהיה שווה הון.
לא, אין מצב שבעוד שלוש שנים פלוס־מינוס מישהו יצליח לקבץ את שלוש הטופ מודלס הבינלאומיות האלה, שעד אז כבר אמורות להיות שליטות העולם הבלתי מעורערות, לכתבת שער אחת שבה שלושתן מצטלמות יחד ומספרות למראיין כיצד הצליחו לטפס ממעמקי הפריפריה הישראלית אל פסגת התעשייה הבינלאומית - כולל השער של ספורטס אילוסטרייטד וצילומים לוויקטוריה'ס סיקרט.
סופיה (סופי) מצ'טנר (18), דורית רבליס (17) ואביטל לנגר (17) - כל אחת מהן דבר מהמם כשלעצמו - עוד לא לגמרי שם, אבל כן לגמרי בכיוון. כבר עכשיו, בגילן המגוחך, הן נתפסות ברחבי העולם כחד פעמיות, כוכבות־על, מוזות. לפחות לאחת מהן - מצ'טנר - יש לזה חיזוק בדמות סיפור סינדרלה: בת למשפחה חד הורית מחולון, שעד לא מזמן עבדה עם אמה בניקיון כדי להביא אוכל הביתה.
הרזומה ששלושתן גיבשו לעצמן עד כה מסחרר במיוחד. מצ'טנר הוחתמה בדיור על ידי ראף סימונס באופן אישי, פתחה את תצוגת האופנה לסתיו 2015 של מותג העל בשמלה שקופה (ועוררה מהומה) והובילה את קמפיין משקפי השמש שלו. אשתקד היא הובילה את הקמפיין הבינלאומי לבושמי "דייזי" מבית מארק ג'ייקובס וחוץ מזה היא גם הפרזנטורית של זארה כבר שנתיים והשתתפה בתצוגות של מיו מיו, אלכסנדר מקווין, טיירי מוגלר, סטלה מקרטני, סוניה ריקייל, ולנטינו ואלי סאאב.
רבליס, מצדה, היא הפרזנטורית של רויאלטי ושל טוונטי פור סבן וחוץ מזה הספיקה כבר להצטלם לקמפיינים של קלווין קליין, ראלף לורן, איב סן לורן ו־M&H; לצעוד על המסלולים של מיו מיו ואוף ווייט; להוביל את הקמפיין העולמי של טופ שופ ולהצטלם לשער של "ווג" אוקראינה. גם לנגר, כמו השתיים האחרות, צעדה על המסלול של מיו מיו בשבוע האופנה של פריז, ומלבד זאת כיכבה בתצוגה של דיאן פון פירסטנברג בניו יורק והצטלמה לקמפיינים של זארה, של M&H ושל פול אנד בר. בארץ היא - על אף גילה הצעיר - מקמפנת את מותג ההלבשה התחתונה פיקס ואת הבושם של מותג הטיפוח ג'ייד. בקיצור, לא חסר לשלוש המלאכיות האלה עבודה כרגע - ומן הסתם גם לא כסף. הן לגמרי עושות את זה בענק כבר עכשיו ומבחינתן השמים הם באמת הגבול.
רבליס: "הרגע סיימתי בגרות בהיסטוריה, היה נחמד, אבל היה לי קשה ללמוד לזה עם כל הטיסות באמצע. בכלל, קשה מאוד להשלים את הפערים, אבל זה המחיר של להיות דוגמנית. פשוט צריך ללמוד לנהל את הזמן נכון"
מצ'טנר: "בצילומים הראשונים לא הפסקתי לבכות. הרגשתי מכוערת בתמונות ההן, מהבוק הראשון. נראיתי רע מאוד כי הייתי ממש לחוצה. אחר כך עשיתי עוד ועוד צילומים עד שתפסתי
את העניין"
לנגר: "אני לא חושבת שאי פעם אעשה צילומים חשופים או פרובוקטיביים מדי, אבל ברור לי שהכל יהיה בהתאם לגיל שלי ולאיך שאני מרגישה. עשו לי פעם קצוות והייתי לחוצה, אבל החלום שלי הוא שיעשו לי פוני בתצוגה
דוהרות קדימה
הסיפור של מצ'טנר - הסנונית היפהפייה שבישרה את פריצתו של דור העתיד של הדוגמניות הישראליות - שונה מעט מזה של השתיים האחרות: היא, שלא כמוהן, לא חלמה להיות דוגמנית. היא לא חשבה על זה לרגע.
לא היה לה זמן לזה. עוד כשהייתה נערה בת 13, היא נאלצה לסייע לאמה לפרנס את המשפחה - ויצאה לעבוד. "אף פעם לא רציתי להיות דוגמנית", היא אומרת, "מה שקרה זה שעבדתי בקיוסק השכונתי בתור מוכרת והבעלים שם כל הזמן שאל אותי למה אני לא הולכת לדגמן. בסופו של דבר אמרתי לו 'סבבה, אני אנסה', הלכתי לרוברטו (בן שושן, הסוכן של שלושתן - רב"פ), עשיתי בוק - וזהו, אחרי חצי שנה כבר הייתי בצילומים ובתצוגות בחו"ל".
ואהבת את זה?
"בצילומים הראשונים לא הפסקתי לבכות. הרגשתי מכוערת בתמונות ההן, מהבוק הראשון. נראיתי רע מאוד כי הייתי ממש לחוצה. אחר כך עשיתי עוד ועוד צילומים עד שתפסתי את העניין".
רבליס האשדודית, לעומתה, דווקא כן חלמה להיות דוגמנית. לפחות מאז ששמעה לראשונה על ההצלחה של מצ'טנר. "הגעתי לזה בעקבות סופי", היא אומרת, "ראיתי כתבה על סופי ב'אולפן שישי' ואמרתי לעצמי 'רגע, אולי אנסה גם? אולי גם אני אגיע לשם?'. בקיצור, הגעתי לרוברטו ומשם הכל התגלגל. כבר בהתחלה מאוד נהניתי מימי הצילום והגעתי אליהם בכיף".
לנגר, חיפאית במקור, נחטפה לתעשייה כשהייתה בערך בת אפס. "צלם שגר באזור שלי עשה לי בוק בגיל 8", היא אומרת, "הוא אמר לי שיש כיוון - כלומר, יש עם מה לעבוד - וגם אני הרגשתי שהמצלמה אוהבת אותי ואני אוהבת אותה. בהתחלה עשיתי קמפיינים למותגים של ילדים והלכתי להמון אודישנים - עד שבגיל 12 הגעתי לרוברטו. זו הייתה לגמרי ההחלטה שלי. ההורים ראו שאני נהנית ושסבבה לי, אז הם פשוט זרמו עם ההחלטה הזו".
איך, אם בכלל, הצלחתן לשלב את כל זה עם לימודים?
מצ'טנר: "האמת היא שסיימתי ללמוד לפני יותר משנה וכרגע אני משקיעה את כל הזמן שלי בעבודה. אין ספק שעכשיו זה הרבה יותר אינטנסיבי, אבל גם בבית ספר זה הסתדר לא רע. המורים הכירו בי כדוגמנית ולא שמו לי רגליים. הם עשו איתי סלפי ומאוד תמכו בי. למדתי בכיתה עם מתרגלים ואם פספסתי משהו יכולתי לבוא בשבע בערב וללמוד. זה היה גמיש ונוח, ובסופו של דבר הצלחתי לגשת לכל הבגרויות ואפילו להוציא ציונים טובים. אין לי ציון פחות מ־80".
רבליס: "הרגע סיימתי בגרות בהיסטוריה, היה נחמד, אבל היה לי קשה ללמוד עם כל הטיסות באמצע. בכלל, קשה מאוד להשלים את הפערים, אבל זה המחיר של להיות דוגמנית. צריך ללמוד לנהל את הזמן נכון".
לנגר: "היה לי עכשיו את החודש הכי אינטנסיבי בעולם, עם כל בגרויות החורף. היה לי קשה לשלב את זה עם העבודה, אבל עשיתי סדר עדיפויות ובתקופה הזו העדפתי לסיים את הלימודים ואת כל הבגרויות. למזלי, כולם בתעשייה, גם בחו"ל, מבינים את זה שאני עדיין תלמידה ומאוד גמישים איתי".
מה היה רגע השיא שלכן בדוגמנות עד היום?
מצ'טנר: אני חושבת שהקמפיין למארק ג'ייקובס. טסתי ללוס אנג'לס - מקום שתמיד רציתי להיות בו - לשבוע צילומים אינטנסיבי. בשלב מסוים אמא של סינדי קרופורד באה לצילומים וזה התפרסם בכל העולם. בפעם השנייה שטסתי ללוס אנג'לס כבר הביאו לי מעצבי איפור ושיער לסוויטה".
רבליס: "מבחינתי השיא היה כשטסתי לארצות הברית ועשיתי את הקמפיין של קלווין קליין. זה היה הקמפיין הכי גדול שעשיתי עד היום והאמת היא שזו גם הייתה הפעם הראשונה שהייתי בחו"ל".
לנגר: "התצוגה של שאנל הייתה מבחינתי יריית הפתיחה וזה הביא לי עבודות נוספות. עכשיו התפרסמה העבודה הגדולה שלי לשפתונים של ג'יבנשי, שזה קמפיין קוסמטיקה מאוד נחשב".
מה לא תסכימו לעשות אף פעם במסגרת המקצוע?
מצ'טנר: "מצטערת, אני לא יכולה להגיד מה אני בחיים לא אעשה. לא אכפת לי להצטלם טופלס במינון נכון, אם הצלם מוכשר. אני באמת לא יודעת אילו גבולות יהיו לי בעתיד, אבל כרגע אם אני לא אסכים לעשות משהו, יש לי סוכנת והיא תדאג שזה לא יקרה. אני חושבת שגם לא אסתפר בשביל קמפיין. כאילו, באופן מוגזם כזה. הייתה לי איזו תצוגה שעשו לי פוני - אבל זהו, לא אסכים ליותר מזה".
רבליס: "נכון לעכשיו אני יודעת שלא אסכים לתמונות חשופות או פרובוקטיביות, אבל אני לא יכולה להתחייב שזה לא יקרה בעתיד, אם בכלל אמשיך בתחום. כרגע זה הקו האדום שלי".
לנגר: "אני לא חושבת שאי פעם אעשה צילומים חשופים או פרובוקטיביים מדי, אבל ברור לי שהכל יהיה בהתאם לגיל שלי ולאיך שאני מרגישה. עשו לי פעם קצוות והייתי לחוצה, אבל החלום שלי הוא שיעשו לי פוני בתצוגה. רותם (גור), הסוכנת, לא מרשה לי, אבל אם זה יהיה לתצוגה לא תהיה לה ברירה".
מצ'טנר: "כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה ותמיד חשבתי על זה, אבל יום אחד אחותי נפצעה וירד לה מלא דם, ומאז אני לא יכולה להתקרב לדם. אני טובה בבאולינג. זה בטוח"
רבליס: "לא נעים להגיד, אבל הטיסות עוברות לי די מהר. אני מהמניאקיות האלה שנרדמות בתחילת הטיסה וקמות כשמגיעים. ברגע שאני נכנסת למטוס אני נרדמת. מה שכן קשה לי זה השעות של העבודה. יש לי בעיה קשה עם בוקר"
מה הייתן אם לא הייתן דוגמניות?
מצ'טנר: "כשהייתי קטנה רציתי להיות רופאה ותמיד חשבתי על זה, אבל יום אחד אחותי נפצעה וירד לה מלא דם, ומאז אני לא יכולה להתקרב לדם. אני טובה בבאולינג. זה בטוח".
רבליס: "אני בנבחרת הכדורשת של בית הספר, ובכלל, אני מאוד תחרותית. הייתי ספורטאית ופרשתי בגלל הדוגמנות. זה לא משהו שאני מצטערת עליו כי נכנסתי לעולם חדש שלא הכרתי והוא מאוד מעניין אותי, אבל בהחלט יש לי געגוע להתעמלות אמנותית - תחום שעסקתי בו עשר שנים. חוץ מזה אני גם מנגנת בפסנתר".
לנגר: "תכל'ס לא יצא לי כל כך לחשוב על זה, אבל אני מנסה עכשיו, יחד איתך. נו, מה אתה אומר כדאי לי לעשות? אולי מעצבת אופנה? כן, או זה או עריכת דין".
יצא לכן במהלך העבודה להתמודד עם משהו שקשור למי טו?
מצ'טנר: "לא חוויתי את זה עליי באופן פיזי. היה איזה צלם שהחליט לקרוא לי בשמות מוזרים, אבל זה לא הפריע לי. אני מניחה שזה בגלל המודעות הגדולה לזה היום, בזכות הקמפיין של מי טו. אנשים חושבים פעמיים לפני שהם עושים משהו לא לעניין".
רבליס: "גם אני לא נתקלתי עד היום במצבים כאלה, טפו טפו. אנחנו מלוות בהרבה אנשים - משפחה, סוכנים וכו' - והם שומרים עלינו. חוץ מזה, המודעות שיש לנושא הזה היום גורמת לנשים להגיד מיד 'לא' כשמשהו כזה קורה. מה שכן, חוויתי כל מיני הטרדות משונות באינסטגרם. בוא נגיד שאנשים מבוגרים שלחו לי דברים שלא כל כך רציתי לקרוא - וכן, היו שם גם תמונות. למזלי, אני יודעת טוב מאוד איך להתמודד עם זה".
לנגר: "אני גם לא כל כך חוויתי הטרדות מיניות מפורשות - בעיקר כי כל הזמן מתלווים אליי אנשים - החבר שלי, אמא שלי, הסוכנת שלי - וגם תמיד יש הרבה אנשים על הסט וכולם מאוד מודעים לדברים האלה. אני לא חושבת שמצב כזה יכול לקרות היום - וגם אם כן, אפשר למנוע אותו".
מהו היעד שלכן, החלום?
מצ'טנר: "במקצוע, היעד שלי הוא קמפיינים לאיפור ולבושם, כי אלה דברים נורא מוערכים בתחום. לוריאל, למשל, זה מטורף. חוץ מזה, בלי קשר לדוגמנות, אני רוצה להקים משפחה ואני חושבת על ללמוד מקצוע. עיצוב פנים נורא מעניין אותי. אם ייצא לי להנחות משהו בטלוויזיה, אני גם אזרום, כמובן".
רבליס: "אני רוצה לעשות הרבה קמפיינים למותגי־על כמו שאנל, ולנטינו וגוצ'י, וחוץ מזה מתחשק לי גם להתקדם בתחום המשחק, והתחלתי קצת לעבוד על זה. אני עדיין תלמידה אבל עברתי קורסים במשחק ואני בתהליכים".
לנגר: "אני חולמת על תצוגה של ויקטוריה'ס סיקרט, על קמפיינים גדולים, על קוסמטיקה, על לואי ויטון, כל מיני כאלה. הייתי רוצה להיפתח גם למשחק והאמת היא שגם עיצוב בגדים מעניין אותי. כלומר, ללכת למאחורי הקלעים של התחום הזה".
לנגר: "עשיתי פעם קמפיין לשמלות בפריז, בקור של שש מעלות. קפאתי לחלוטין. המרחק מהבית היה לי טראומטי בהתחלה, כי אני מאוד קשורה לאמא שלי, אבל יש הרבה דרכים לתקשר היום וזה לא סוף העולם. מתרגלים לזה"
the new
angels
עד כמה העבודה שלכן משפיעה על חיי החברה?
מצ'טנר: "יש לי בן זוג וזה מספיק לי. לא שמרתי על קשר עם אף אחד מהתיכון - וזה היה הכי טבעי מבחינתי. אין לי שפה משותפת איתם. הם בחיים לא יבינו מה אני עוברת בחו"ל ואותי פחות מעניין מה הם עשו בבית ספר כשלא הייתי. יש לי את החבר שלי, הכל בסדר, אני לא צריכה יותר מזה. אולי יש בזה איזשהו פספוס, אבל בכל תקופה אתה מכיר אנשים חדשים אז הכל בסדר".
רבליס: "זה מאוד פוגע בחיי החברה, אבל למזלי אני יכולה לסמן בלי בעיה את האנשים הטובים ואת אלה שמקנאים בי ומאחלים לי רע. כן, יש כאלה. מה שבטוח: זה מאוד עוזר לך להבין מיהם החברים הקרובים שלך. בסופו של דבר, המשפחה היא המקום הכי תומך. הם עוזרים לי בהכל, לא משנה מה".
לנגר: "האמת היא שיש לי עדיין את החבורה שלי בבית ספר. אמנם יש כאלה שהתרחקו ממני, כי זה באמת מרחיק, אבל, כמו שדורית אמרה, אתה לומד להכיר את האנשים שיתמכו בך ויישארו לצדך. אני עדיין אוהבת ללכת עם חברים לקניון, למשל. אני לא מרגישה שאני מפספסת משהו. פספסתי את הגדנ"ע כי זה יצא על צילומים וכאלה, אבל או.קיי, יש סדרי עדיפויות ולפעמים אין מה לעשות. בכל מקרה, אם זה משהו שקשור לדוגמנות אני יכולה לשתף בזה את החברות שלי סופי ודורית והן בטוח יבינו אותי".
מה הקושי הכי משמעותי שלכן במקצוע?
מצ'טנר: "המרחק מהבית, ללא ספק. זה קשה מאוד. הייתי עכשיו בניו יורק והודיעו לי על זה יומיים לפני כן, אז במשך כל היומיים התעסקתי בלהיפרד מאנשים, כאילו אני עוזבת לתמיד. באמת קשה לי עם זה. גם הטיסות עצמן קשות. לא פשוט לשהות באוויר 15 שעות - בייחוד כשאני לא בביזנס. היו לי גם כמה טיסות ממש מפחידות ומאז אני מאוד פוחדת בכל פעם שאני עולה לטיסה ורק מחכה כבר לנחות. מה שכן, בסוף זה הכי כיף לחזור הביתה ולחבק את כולם".
רבליס: "האמת? לא נעים להגיד, אבל הטיסות עוברות לי די מהר. אני מהמניאקיות האלה שנרדמות בתחילת הטיסה וקמות כשמגיעים ליעד. ברגע שאני נכנסת למטוס אני נרדמת. מה שכן קשה לי זה שעות העבודה. צריך לקום מוקדם ויש לי בעיה קשה עם בוקר. הג'ט לג גומר אותי לפעמים. אני גם רגישה לקור ובאירופה קפוא וכולי אדומה. זה נראה לא טוב".
לנגר: "לפעמים זה באמת המון שעות עבודה ברצף, וכשצריך לשלב את זה עם לימודים, זה כמעט בלתי אפשרי. יש גם קושי גדול, כמובן, כשמצלמים קולקציית קיץ בחורף. עשיתי פעם קמפיין לשמלות בפריז, בקור של שש מעלות. קפאתי לחלוטין. המרחק מהבית היה לי טראומטי בהתחלה, כי אני מאוד קשורה לאמא שלי, אבל יש הרבה דרכים לתקשר היום וזה לא סוף העולם. מתרגלים לזה".