כתבה

טיטי והסיטי

צילום: דביר כחלון | ניהול אמנותי וסטיילינג: יונתן פרימרמן

עתיד ענק ציפה לטיטי איינאו בניו יורק. היא תכננה לכבוש את העיר בדרך לכיבוש העולם ואפשר בהחלט להאמין לבולדוזרית היפהפייה הזו, שעשתה היסטוריה, שזה גם היה מצליח לה. בסוף היא חזרה לארץ כדי לטפל באחיה החולה, אבל אין ספק שמילתה האחרונה עדיין לא נאמרה. ראיון עם מלכת האופי. 

רועי בהריר־פרל

שמלה אלכסנדר מקווין לאניגמה
איפור ערן פל במוצרי דיור ע' איפור מור בר
שיער ליאור גרין לסולו במוצרי Label.M
דוגמנים אלן גודין ל־Brick Personal Management, דריי ומוחמד ל־Yuli Group
ע' צילום תומר לושפקו
ע' סטיילינג לישי ברילמן
פאות ותוספות שיער רבקה זהבי
תמונה הראשונה שעולה בראשה של ייטאייש (טיטי) איינאו, מלכת היופי של ישראל לשנת 2013, כשהיא חושבת על אמה, שנפטרה כשהייתה בת 9, היא של זיקית. "אני זוכרת שאמא שלי לבשה אדום והזיקית שינתה את הצבע שלה ברגע שהיא עברה לידה. לא הבנתי איך זה קרה וזה ממש הדהים אותי. אחר כך אמא הסבירה לי שזיקית מחליפה צבעים בהתאם לסביבה".
לא צריך להיות פסיכולוג מדופלם, כמובן, כדי להבין את המשמעות של הזיכרון הזה של איינאו ואת התפקיד המכריע שהוא ממלא בחייה. ואם זה בכל זאת לא מובן, אז עלילת הסרט שאיינאו (27) יצרה בתיכון הנתנייתי שבו למדה - סרט שזיכה אותה בפרס ארצי של "היוצר הצעיר" - ללא ספק תסייע בכך. 
חולצות גולף מאסימו דוטי מכנסיים פולו ראלף לורן
"זה סרט על ילדה אתיופית שאיבדה את זהותה מתוך הרצון שלה להשתלב בחברה הישראלית", היא אומרת. "היא איבדה את עצמה לגמרי: אימצה מבטא שהוא לא שלה והתנהגות שהיא לא שלה - והיא לא מתקרבת לעדה. לקחתי שחקנית תימנייה שתגלם אותה, כדי שזה ייראה אמיתי".
זה נשמע כמו הסיפור שלך, פחות או יותר. 
"לא, אני ממש לא רואה את זה ככה. לא היום, בכל אופן. היום מה שמייחד אותי זה מי שאני: אתיופית. בהתחלה, בשנים הראשונות שאחרי העלייה לארץ, כן ראיתי את זה על עצמי - כלומר, מרוב שרציתי להשתלב נטמעתי בחברה הישראלית ושכחתי את מי שאני. לא רק אני עברתי את התהליך הזה, גם חברות אתיופיות שלי. אבל היום אני במקום אחר לגמרי: אני שוב אתיופית גאה. מאוד גאה". 
גאה, מוכשרת, חזקה, מהממת ביופייה ומעל הכל שורדת. מקום שני ב"הישרדות הונדורס" זה לא צחוק. בימים אלה היא פנויה, אגב. אחרי אינסוף פרידות וחזרות, היהלומן השרמנטי ישראל אור, בן זוגה העיקרי בשנים האחרונות,לא בתמונה באופן סופי.
מוש בן ארי, בן זוגה מלפני חמש שנים, כבר זיכרון עמום מבחינתה. בתוכנית המקורית, היא בכלל הייתה אמורה להיות עכשיו בניו יורק, בעיצומה של קריירת דוגמנות משגשגת בתפוח הגדול. עקב מצבו הרפואי של אחיה, שזקוק להשתלת כליה, היא חזרה לארץ. למעשה, היא השהתה את החלום שלה למענו, וכדי לא לאבד זמן וללכת לאיבוד בינתיים, היא החלה לקחת שיעורי משחק. כן, אפשר להניח שגם בזה היא תצליח. בהתחשב בדרך שעשתה עד כה, נראה שהיא לא מכירה אפשרות אחרת.
מאז הזכייה ההיסטורית שלה בתואר מלכת היופי (היא הזוכה הראשונה ממוצא אתיופי שעשתה את זה), היא כבר הספיקה לעשות לא מעט קמפיינים בארץ וברחבי אירופה, לשמש פרזנטורית של גולף ושל Red Sin, להנחות את טקס פרסי מלכת היופי לשנת 2016, להשתתף בעונה החמישית של "גולסטאר" בהוט, וכאמור, לקחת מקום שני ב"הישרדות". היא לא רק יפה וחכמה, היא גם בולדוזרית. אחת שמזיזה הרים כדי לכבוש יעדים. באופן לא ממש מפתיע, היא שירתה במשטרה צבאית. כלומר, לא מומלץ להתעסק איתה. מצד שני, כפי שיתברר בין השורות בהמשך, היא חמודה אש. טיפוס מרתק. הנה כמה דברים חשובים שיש לה לספר לנו, בראשי פרקים.
מחוז גונדר, אתיופיה
"נולדתי שם וחייתי שם עד גיל 12. ומה שאני זוכרת משם, כיהודייה, זה בעיקר סיפורים ששמעתי על ישראל. לפני שהגעתי לכאן, הייתי בטוחה שזו באמת ארץ זבת חלב ודבש. חשבתי שכשאפתח שם את הברז, ייצא חלב ושכולם שם נסיכים ומלכות. בסך הכל הייתה לי ילדות מאושרת. רוב החברים שלי היו המשפחה שלי. לא אמרו לי אף פעם שאני יפה או משהו כזה. גם לדעתי לא הייתי יפה. גם בגיל 22, כשניגשתי לתחרות מלכת היופי, לא חשבתי שאני יפה. פשוט לא ראיתי את עצמי כאחת כזאת. זה יישמע לך קלישאה, אבל באמת הייתי טום בוי כל חיי. שיחקתי כדורגל והתאמנתי בקראטה. כשהייתי בכיתה ח' חברה טובה שלי רבה עם מישהו אז הרמתי כיסא וזרקתי עליו. אני זוכרת שהוא היה ממש גבוה, ענק, ושתינו ממש רבנו איתו. שנתיים אחרי זה הוא כתב לי שיר אהבה וביקש סליחה. מתברר שהוא התאהב בי בגלל שזרקתי עליו כיסא". 
אבא (נפטר כשטיטי הייתה בת שנתיים)
"אני לא חושבת עליו בכלל. אני יודעת שהוא היה איש צבא, שהוא היה מאוד כריזמטי ושיש לי הרבה תכונות שלו. גם את הגובה ירשתי ממנו. אני לא מתגעגעת אליו כי אי אפשר להתגעגע למישהו שאתה לא מכיר. גם לא היו לנו תמונות שלו בבית. לא היו שם כמעט תמונות, אתה יודע. עולם שלישי. יש לי רק תמונה אחת של עצמי כשהייתי ילדה. אין יותר. רק אחת. היום אני מפצה על זה, כמובן. אני עושה הרבה תמונות, מצטלמת המון. אני אוספת חומרים כדי שיהיה לי לזקנה". 
אמא (נפטרה כשטיטי הייתה בת 9)
"יש תקופות שהיא יותר חסרה שלי ויש כאלה שפחות. לקח לי הרבה מאוד שנים לקבל את העובדה שהיא איננה, להשלים עם זה ולחיות עם זה. הייתי בת 9 כשזה קרה, בגיל 12 עלינו לארץ ועד גיל 18 הייתי בהכחשה. אין לי מושג ממה היא מתה. היא הייתה חולה, אבל בתי החולים שם לא מספיק טובים כדי להגיד לנו מה הייתה המחלה שלה. אני זוכרת שבדיוק הלכתי לזרוק זבל כששמעתי צעקות מכיוון הבית וידעתי בדיוק מה קרה. לא אשכח את היום הזה לעולם". 
טופ ויקטוריה בקהאם לפקטורי 54 חצאית קלווין קליין לפקטורי 54
סנדלים מאסימו דוטי
מעילי פלסטיק איזבל מארה לאמור כיכר המדינה
עלייה
"כל המשפחה של אמא שלי עלתה לפנינו ובעצם הגענו בעקבותיהם. כולנו יהודים ורצינו לחיות פה. גם אמא שלי תכננה לעלות, אבל לא הספיקה. אני זוכרת שהגעתי לאיילון משדה התעופה וראיתי המון מכוניות, מלא בניינים, כאוס מוחלט - זה לא היה השקט שדמיינתי, אבל באותה נשימה גם הרגשתי טוב, בבית".
קליטה
"מבחינת הממסד, הקליטה שלי הייתה על הפנים. לא קיבלנו זכויות. כל הזמן היינו במלחמות עם הרשויות ובסוף ויתרנו. היה לי נורא קשה בהתחלה להשתלב בכיתה, בפנימייה בחיפה, אבל אחרי שלמדתי את השפה זה עבר חלק. לא נתקלתי שם בגזענות או משהו כזה. היו שם מלא עולים מכל מיני מקומות, וכולם, גם הצברים, היו מודעים לחשיבות לקלוט עולים. הם היו הילדים הכי מהממים. בשלב מסוים, בתיכון, התחלתי להרגיש שאני נראית סבבה - לא יפהפייה, סתם סבבה - כי תמיד החמיאו לי, אבל ממש לא תפסתי תחת בגלל זה. שיחקתי כדורגל, הייתי מדריכת של"ח, הייתי במועצת תלמידים, עשיתי קורסים בטכניון, דברים כאלה. שום דבר שקשור ליופי".
משטרה צבאית 
"תסתכל עליי רגע כמו שאני ותדמיין אותי, בגובה הזה, עם נשק ומדים. נראה לך שמישהו יכול להגיד לי משהו? אני פאקינג 1.80 מטר עם מדים ונשק. פחדתי אז מעצמי כשהסתכלתי במראה". 
מלכת היופי
"זה היה בכלל החלום של חברה שלי, נועה. היא חלמה שאני אהיה מלכת היופי ואני הייתי צריכה להגשים לה אותו. תכל'ס, היא שינתה לי את החיים. לגמרי. לטובה, כמובן. אני חושבת שהיא לא האמינה שזה יגיע לממדים האלה - וגם אני לא הרגשתי שיש לי סיכוי. לילה לפני כן התקשרתי אליה ואמרתי לה 'נועה, אני לא אזכה, תביאי אוהל ובגד ים, ונעשה לילה בחיפה. בסוף, כשזכיתי, זה היה בום רציני. סנסציה עולמית. זו לא זכייה רגילה, אתה יודע. בכיתי כשהודיעו על הזכייה שלי. לא משמחה, מכאב. בכיתי שאמא שלי לא רואה את זה". 
אובדן הפרטיות
"אני לא אשקר לך: כיף לי וטוב לי להיות מפורסמת, אבל זה יכול להגיע למצבים לא משהו. כשאתה מרגיש על הפנים, למשל, זה לא משהו. יום אחד, אחרי שנפרדתי ממישהו, בכיתי נורא והלכתי לסופר. בעיקרון אני לא יכולה ללכת ברחוב ולבכות כי אנשים מכירים אותי. גם אם בן אדם לא מוכר יבכה ברחוב, אנשים ייגשו אליו וישאלו מה קרה, אז על אחת כמה וכמה מישהי כמוני. באותו יום לא הצלחתי לעצור את הדמעות. היה תור בסופר ומישהו פתאום התקרב אליי ואמר לי 'וואללה, את טיטי, נכון? תגידי, איך היה בהישרדות? תגידי, כמה כסף את מרוויחה? תגידי את האמת, נו'. באותו רגע אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. אין דבר יותר מביך מזה". 
מוש בן ארי 
"הוא סקסי בעיניי. נראה טוב. הוא רוק סטאר. הוא לא השאנטי באנטי שאתם מדמיינים שהוא. חוץ מזה, הייתי בת 22. עזוב אותך, זה ישן". 
ישראל אור
"הוא בזוגיות עכשיו, לא? שמע, אני בן אדם מאוד זוגי ולקח לי זמן להתרגל לעובדה שאני יכולה להיות לבד. כשהייתי איתו היה לי קשה לעזוב ולהיות לבד. האהבה שלי אליו כבר נגמרה, אבל המחשבה של להיות מחוץ למערכת יחסים ולעזוב מישהו שכבר התחברתי אליו הייתה מפחידה, ולכן זה היה כל הזמן און אנד אוף כזה. עכשיו הוא ממש לא בחיים שלי. הוא רחוק משם. ברור שאני הרבה יותר יפה ממנו, זו לא שאלה בכלל, אבל זה לא רלוונטי כי אני יכולה לצאת גם עם קוף. הרבה פעמים אני מתאהבת באופי של האדם ולא בנראות שלו. ישראל הוא פשוט אחד האנשים המדהימים שיצא לי להכיר". 
מעיל טראנץ׳ Loewe לפקטורי 54
מכנסיים מאיה נגרי
נעליים Off-White
גבר אמיתי 
"אני אוהבת גברים כריזמטיים. אני נמשכת באופן אוטומטי לגברים שנכסים לחדר וכולם מסתכלים עליהם. מצד שני, אני יודעת שכל מי שאני נמשכת אליו במבט ראשון הוא מישהו שאני לא אהיה איתו. למרות המשיכה, אני עוצרת את עצמי מלתת לגברים כאלה צ'אנס. אני לא זורמת עם האינטואיציות שלי. המון פעמים הן הטעו אותי, ואני כבר לא מאמינה להן. היום אני מחפשת גבר שיש לו עוצמה שקטה, אחד שלא עושה רעש מזה שהוא חזק ואני יודעת במאה אחוז שיש לו אופי ושהוא אדם עמוק".
סטוצים
"אני לא עושה סטוצים. אין אצלי דבר כזה. חוץ מזה, אתה יודע, אם אני אעשה סטוץ עם מישהו זה יהיה בעיתונים מחר בבוקר". 
פמיניזם 
"אני מאוד פמיניסטית, אבל אני לא יורקת על גברים. אני לא מהפמיניסטיות המרושעות האלה ששונאות גברים. אני בעד מי טו ואני לא חושבת שיש אשה שיותר מאמינה בנשיות שלה ממני - וזה הפמיניזם שלי. אבל באותה נשימה אני יכולה להגיד לך שאני לא אבטל את העניין הזה שגבר צריך לפתוח לי את הדלת, למשל, או לשלם עליי בדייטים. יש דברים שאני רוצה לשמר אותם אצל הגברים, כי זה מה שהכי מושך אותי אצלם". 
דוגמנות 
"אני חושבת שהניסיון שלי בעולם הדוגמנות לא באמת משקף את מה שעובר על נשים שם, כי לא הייתי מאלה שעוברות מדלת לדלת ומתחננות לעבודה. התחלתי בטופ. הייתי מלכת היופי. ראיתי מלא בנות שעושות את זה בדרך ההיא, הפחות מכובדת, וזה גרם לי לחשוב שהעולם הזה פאקד אפ. זה לא אמור לקרות. ההתנהגות של כמה צלמים בניו יורק, למשל, פשוט איומה - ויש בנות שזורמות עם זה. אני לא שופטת אותן, כי מה אני יודעת? יכול להיות שאם לא הייתי מתחילה בטופ, גם אני הייתי הולכת למסלול הזה. להיות דוגמנית זה הדבר עם הכי חוסר ביטחון שיש. זה מרחיק אותך מהחברים שלך, בבית ספר עושים עליך חרם, אין לך תעודת בגרות, אתה טס בעולם לבד, אתה די אבוד. לכן צעירה שחולמת להיות סופר־מודל
משחק
"אני לוקחת שיעורי משחק אצל נאור זילברמן והולכת לאודישנים. אני מוצאת את עצמי פתאום במעמד מאוד מלחיץ, לא פשוט בכלל. העובדה שאני כבר רגילה להיות מול מצלמות לא נותנת לי ביטחון. אלה שני דברים שונים. במשחק בוחנים את היכולות שלך וזה משהו אחר לגמרי. בינתיים לא עברתי שני אודישנים מתוך שניים שעשיתי. לא הייתי מספיק טובה. זה המצב. לא נורא, נמשיך לנסות". 
ייטאייש
"הפירוש של השם שלי הוא 'מבט אל העתיד'. כל החברים שלי מהצבא קוראים לי ככה, אבל אני לא אוהבת את השם הזה. לא מתחברת אליו. אתה רועי ורואים שאתה רועי. אני, לא רואים שאני ייטאייש. זה לא אני. השם הזה
."כבד עליי 
טהוניה
"אנחנו בסט באדיז. סתם, האמת היא שלא יוצא לי לראות אותה בכלל אבל אנחנו חברות. היה בינינו איזה תאקל, אמרו לה דברים שכאילו אמרתי, ניסו לסכסך בינינו, קצת הצליחו, ואז צחי קומה השלים בינינו. עכשיו הכל טוב".
עירום 

 

"יש סיכוי שאעשה קמפיין כזה. אין לי בעיה, כל עוד זה שווה את הכסף וזה יהיה משהו מכובד". 

 

שופינג 
"כשאני עושה שופינג, אני יכולה לקנות בשעה מה שאתה תקנה בשנה. אני לא אוהבת למדוד. אני אוהבת לראות בגד ולקנות אותו".
איחולים לעצמי 
"הדבר שאני הכי רוצה בשנה הזאת הוא שאחי יהיה בריא ושאגיע לאיזושהי פריצה, או בדוגמנות או במשחק. אני רואה את עצמי במקומות מאוד גבוהים, מאוד גדולים".

 

- ואתה יודע, כל אחת חולמת להיות ג'יזל הבאה - הרבה פעמים תשכב עם צלם. ככה זה עובד. אני רואה את זה קורה לחברות הכי טובות שלי. בישראל לא ראיתי את זה. פה כולם מאוד מוסריים או גייז. אבל שם, בחוץ, זה עולם אחר". 
ניו יורק
"אני מטפלת עכשיו בבעיה של אחי, הוא מאוד חולה, אבל אני אחזור לשם. כשעזבתי את ישראל לא חשבתי שאחזור, בטח לא בנסיבות האלה. עבדתי שם, עשיתי כמה אודישנים סופר־חשובים ותכננתי להמשיך לנסות. העבודה שם יותר קשה מכאן. צריך להשקיע בזה המון. אימונים, ארוחות בריאות, אתה עסוק בזה יום יום. הגוף שלך צריך להיות במצב אחר לגמרי מאשר פה. הקריטריונים שם נוקשים. אני די מתאימה במבנה הגוף שלי ל'ספורטס אילוסטרייטד', למשל, אבל זה לא מספיק, כי מודדים אותך שם בהמון קריטריונים. תכל'ס, יש שם שוק גדול בשבילי ואני גם לא חייבת להיות שם סופר־מודל כדי לעשות כסף טוב - וכן, הרגשתי פספוס כשחזרתי, אבל אין מה לעשות, זה אח שלי". 
הקמפיין לווראייטי ישראל

 

"כן, אני יודעת, כתבו שעשו שם הבהרה של העור שלי, אבל אלה שטויות. כשאני בניו יורק אני פי ארבעה בהירה יותר ממה שאני עכשיו. באמת. מעולם לא הבהירו לי את העור בכוונה". 

 

 
פוליטיקה
"יש לי את זה בלנהל דברים, להוביל דברים, להזיז דברים - וכן, אני חושבת על פוליטיקה. בהחלט יש לי רצון כזה. אני אהיה חברת הכנסת הראשונה שתעשה קמפיין לכנסת בבגד ים. סתם, בצחוק. הדבר הראשון שהייתי עושה בתור חברת כנסת זה להעלות את הקצבה של הנכים ולדאוג לניצולי השואה. העובדה שאני אתיופית לא אומרת שאני מחויבת דווקא לזה. יש דברים יותר חשובים". 

 

חליפות זארה
סנדלים מאסימו דוטי
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.