כתבה

כל מה שציריך 

במלון ההיסטורי והמפואר The Dolder Grand שבפאתי ציריך, שוויצריה, תלויות על הקירות יצירות מקוריות של אנדי וורהול ושל סלבדור דאלי. בבית האופרה של העיר ויוואלדי בוער מתמיד. כן, החיים יפים בפסגת האלפיון העליון של החופשות היקרות. 
רון רמתי מדווח מהתופת. 

רון רמתי

כיצד הייתן מתארות לעצמכן את מצבו של חדר במלון שנפתח לפני 119 שנה? הייתן ודאי חושבות, למשל, שהמים בברזים בקושי יזרמו, שהחדרים יהיו מיושנים ושחדר האוכל יהיה חשוך ומדכא. ובכן, שכחו מכל זה. מדובר באחד המלונות הטובים ביותר באירופה כיום. מלון The Dolder Grand מחזיק בחמישה כוכבים וממוקם על גבעה המשקיפה ממרחק של כ־2 קילומטרים אל העיר ציריך ואל האגם שסביבה.
המלון נפתח ב־10 במאי 1899 ומתפרש על פני 40,000 מ"ר שכוללים 173 חדרים וסוויטות, שתי מסעדות, בר, 13 חדרי ישיבות וספא בגודל 4,000 מ"ר.המלון, שתוכנן על ידי האדריכל ז'אק גרוס עבור המסעדן היינריך הורלימן, הורחב פעמיים: ב־1924 וב־1964. לפני עשר שנים בדיוק, ב־2008, הוא נפתח מחדש לאחר שנסגר לארבע שנות שיפוצים ששימרו את מראהו המקורי.
השהות במלון מזכירה ביקור במוזיאון מרכזי בעיר גדולה. 
ברחבי המלון פזורות יותר ממאה יצירות אמנות מקוריות, ביניהן כאלה של אנדי וורהול, של הנרי מור ושל סלבדור דאלי. היצירה הבולטת ביותר היא "ציור רטרוספקטיבי גדול" של וורהול, המשתרעת על פני 11 מטר, במקום בולט מעל הקבלה. בדרך לחדר הבחנו ביצירות נוספות, בהן "אשה עם פירות" של פרננדו בוטרו, עבודות של ניקי דה סנט פאל, של ז'אן טינגולי ועוד. המלון מציע לאורחיו אייפד שמכיל מידע על 124 יצירות אמנות של 90 אמנים והאורחים מוזמנים למיין את הרשימה לפי עבודה או מיקום, לברר פרטים נוספים על האמנים ולגשת למפה שמציגה את מיקומי העבודות.
הספא של המלון שווה ביקור מיוחד וארוך. הוא כולל סאונות, מרחצאות אדים, בריכות, תאי שיזוף ולאונג' שבו ניתן לתרגל יוגה ומדיטציה. חשוב לשים לב שלמלון יש אגף יחסית חדש של חדרים: לאחר שהתמקמנו בחדר באגף הישן, ללא נוף, עברנו לחדר באגף החדש, המצויד במרפסת המשקיפה אל מרכז העיר והאגם. זה שינה בבת אחת את מצב הרוח שלנו לטובה.
הלחם והחמאה
במלון פועלות שתי מסעדות: Restaurant The, שזכתה ב־2 כוכבי מישלן וב־18 נקודות ממדריך המסעדות גו־מיו, ומסעדת Saltz, שקיבלה 14 נקודות. שתיהן מעולות. באחד משני הערבים ששהינו בהם במלון סעדנו ב־Saltz, שעוצבה על ידי האמן רולף זאקס. התקרה ההיסטורית והאח העתיקה מעניקות לחלל אווירה אלגנטית ומודרנית. המלצרית הידענית הציגה, לצד התפריט הרגיל, תפריט ייחודי לעונה על טוהרת הברווז, שכולל רביולי ממולא בבשר ברווז ברוטב חמאת דלעת ומלח ים, וחזה ברווז צלוי בגריל בקומפוט חבושים, תפוחי אדמה מתוקים ודאמפלינג בשמנת חמוצה.
התלבטנו ארוכות לפני שהחלטנו להקדיש את הערב לברווזים וליתר ביטחון הזמנו מהתפריט הרגיל גם סביצ'ה דג לבן עם קוביות קטנות של מנגו, אבוקדו וצ'ילי, שהגיע עם לחם חום כהה וחם מהתנור. הלחם בשווייץ, כמו בגרמניה, לעולם אינו מאכזב - בעיקר כשהוא מגיע עם חמאת אגוזי לוז, מלח עגבניות ומלח דלעת. המנגו והאבוקדו  סתרו את כל זה והעניקו לדג רעננות וקלילות. הרביולי הגיע עם קצף מיותר מעליו, אבל היה בשרני, חורפי וארומתי. זו הייתה מנת פתיחה מצוינת ומפתיעה שחיפתה על המנה העיקרית: החזה עצמו היה יבש ורק הרוטב המתקתק של החבושים הציל אותו במעט.
 
בתחילת הערב הגיע לשולחן סומלייה איטלקי צעיר ונמרץ, שהתענג על האורחים שביקשו ממנו להמליץ על כוס יין נפרדת לכל מנה. הוא הספיק ללמוד באוסטריה, באוסטרליה ובשווייץ ונמצא בדרכו להשתלמות בשוודיה. ביקשנו ממנו להרכיב לנו תפריט של כוסות שמפניה ויין לבן בהתאם למנות שבחרנו והתוצאה הייתה חגיגה מתמשכת. התחלנו בשמפניה רוזה Erick de Sousa שהצליחה להתעלות אפילו מעל הלחם המעולה, המשכנו בריזלינג מיקב Barth הגרמני שהיה מרענן ופירותי והתאים לקלילות של הסביצ'ה, את הרביולי ליוותה כוס של רוזה Zweifel שאופיין בארומה חזקה ואת המנה העיקרית ליווה שרדונה Schwarzenbach, שהיה מושלם באופן שבו התאים למנת הבשר. המנות האחרונות היו פחות חשובות – גם מפני שהעדפנו לסיים בכוס של יין קינוח וגם מפני שלשולחן הגיעו מבחר שוקולדים שווייצריים.
"הניו יורקר" היטיב לסכם את מה שאנחנו חושבים על המלון: "הלוקיישן קרוב אך רחוק. המלון נמצא בגבולות העיר אבל מבודד על הגבעה. יש תחבורה ציבורית נגישה, אך אם אתה לן במלון הזה נראה שאתה יכול להרשות לעצמך 10 דקות נסיעה במונית עבור 30 פרנק שוויצרי. בשורה התחתונה: המלון נהדר, זה בטוח, אבל המחירים, אפילו עבור שווייץ, מאוד יקרים".
 
ויוואלדי לקינוח 
"אמת במחלוקת" או "האמת במבחן" (La verità in cimento) - האופרה שבחרנו לצפות בה באופרה האוס ציריך - היא אחת האופרות היותר מפורסמות של אנטוניו ויוואלדי. סיפור העלילה מזכיר טלנובלה: היורש החוקי של הון משפחתי מוחלף בתינוק של המאהבת של האב כדי שהממזר יגיע יום אחד לעושר ולמעמד שנשללו מאמו. אמנם סיפור היסוד הזה של החלפת התינוקות לא נשמע מאוד מבטיח, אבל זו אופרה בארוקית שהביאה קהל רב ונלהב לוונציה בתחילת המאה ה־18.
כמלחין בארוקי, האופרות של ויוואלדי מתאימות לסגנון של התקופה וכוללות הרבה רצ'יטטיבים (סגנון כתיבה וביצוע מוזיקלי שנועד לחקות, בשירה או בנגינה, דיבור אנושי) בנאליים, אבל גם לא מעט אריות יפות, ובמקרה של "אמת במחלוקת" גם קטעי אנסמבל יפהפיים שבהם משתתפים שלושה או ארבעה סולנים. 
האופרה, ה־13 במספר של ויוואלדי, הוצגה לראשונה בקרנבל ונציה ב־1720. ההפקה הנוכחית של La verità in cimento עלתה לראשונה לפני כארבע שנים, התקבלה בהתלהבות ולאור ההצלחה חזרה לסבב נוסף. ב־14:00 הדלתות נסגרות והאולם שוקע באפלה. אחרי פתיחה תוססת וקצבית עולה המסך ועל הבמה אפשר לראות בית מודרני, שבהמשך ינוע ימינה ושמאלה. 
משתתפים שישה זמרים. את חלקם הכרתי מהקלטות וחלקם אינם מוכרים. על הרכב הבארוק של בית האופרה מנצח האיטלקי אוטאביו דאנטו, שמתמחה ביצירותיו של ויוואלדי וחתום על כמה הקלטות מוצלחות של אופרות שלו, שיוצאות במסגרת הפרויקט להקלטת כל יצירותיו. זו הייתה הפעם הראשונה שצפיתי באופרה של ויוואלדי, שכן האופרות הללו מופקות לעתים נדירות - והחוויה הייתה שווה כל רגע. התזמורת הפיקה צליל מיתרים בארוקי קופצני, תוסס וסוחף. 
ההפקה מודרנית, מהוקצעת ומשלימה היטב את הטלנובלה של העלילה בסטים של תפאורה שזזים מצד לצד. זה ללא ספק בית אופרה אמיץ ומסקרן. אבדוק שוב את התוכניות שלו - וזה יהיה בקרוב. 
לוגו מגזינה.jpg

מדורים אישיים

כושר

קוסמטיקה וטיפוח

הפקות אוכל ומתכונים

"מגזינה" הוא ירחון מעמיק, מקיף, אינטליגנטי ורהוט המסקר כל מה שמעניין נשים בעידן המורכב, המסועף והמבלבל שבו אנו חיים, או, ליתר ליתר דיוק, חיות. המגזין עוסק בכל התחומים והאספקטים שמהם בנוי עולמה המודרני של האישה הישראלית והקוסמופוליטית.