לא תפסיק לשיר

ממילא לא קל להתפרנס כזמרת, אבל להיות זמרת בעדה שמרנית כמו העדה הדרוזית זו משימה הרבה יותר מאתגרת. תשאלו את גאיידה אבו עוואד, בת 25 מבוקעאתא, שחלמה לייצג את ישראל באירוויזיון והקימה עליה חצי עדה שנושאת עיניים לצד השני של רמת הגולן וחצי עדה שיש לה הרבה מה להגיד על סגנון הלבוש שלה. ועוד לא דיברנו על הפמיניסטיות שלא עפות על יחסי החברות שלה עם אייל גולן. בתווך, בין המחנות, נמצאת בחורה סימפטית ומוכשרת, שבסך הכל רוצה לשיר ולא מבינה יהודים שמסרבים להשכיר לה דירה.
היא גדלה בכפר הדרוזי שנמצא למרגלות החרמון, ויש לה חמישה אחים שמפרגנים לה על הבחירה שלה (ועד בת 33, עהד בת 30, ריפאא בת 27, אנאן בן 22 וביאן בן 18). לדבריה, מגיל צעיר מאוד ידעה שתהיה זמרת. "אנחנו במשפחה מאוד אוהבים לשיר. יש לי שני דודים ששרים בצורה מקצועית, ותמיד ידעתי שאופיע על הבמות, שם אני מרגישה הכי בנוח והכי טובה. ההופעה הראשונה שלי הייתה בגיל 12, ומאז המשכתי והתפתחתי. בגיל 18 וחצי החלטתי שאני עושה את הצעד ולא מחכה בכפר שיבואו לגלות אותי".

מה ההורים שלך חשבו על זה?
"זה לא היה פשוט. לקח להם זמן לקבל אותי כמו שאני. צריך להבין שזה לא רק אמא ואבא, זו חברה שלמה שיכולה לבוא נגדך. להעיר לך על הלבוש החשוף, על המודרניות וכמובן על הרצון להתערות בחברה הישראלית – עניין שנוי במחלוקת בכפרי הדרוזים ברמת הגולן".
את מגדירה את עצמך כישראלית?
"אני מגדירה את עצמי כאדם שחי בין שני עולמות: עולם פשוט של חיים כיפיים, ועולם של רעש ופרסום. זה ברור שאפשר לשלב בין העולמות, אבל יש כאלה מהעדה שלי שלא מקבלים את זה".
אילו הערות קיבלת?
"הערות לא פשוטות. היו כאלה שממש אמרו לי שאני בוגדת בעם שלי, בבית שממנו באתי".   
לא רק שגאיידה לא נכנעה ללחצי העדה, היא המשיכה להתערות בכל הכוח בחברה היהודית ואפילו הופיעה בטקס הדלקת המשואות המרכזי ביום העצמאות, אבל כדי להגיע למעמד הזה הייתה צריכה לאזור אומץ ולעבור לפני שש שנים למרכז הארץ (כיום היא מתגוררת בראשון לציון). היא נלחמה להגיע להכרה, אבל בו זמנית ניסתה לבחון דרכים חלופיות כמו עבודה סוציאלית. 
מה לך ולעבודה סוציאלית?
"רציתי לרצות את ההורים, אז הלכתי ללמוד את זה אבל פרשתי באמצע. אני זוכרת שהמרצה דיברה על חדרים במוח ואז אמרתי לה: 'החדר שלי לא מסודר, אז את מדברת איתי על חדרים במוח?'. תכלס, אני לא יודעת מה עבר לי בראש כשהלכתי לשם. כנראה רציתי להוכיח לחברה הדרוזית ולמשפחה שיש לי מקצוע מכובד. היום אני עושה דואטים עם זמרים ידועים, וזה כבוד גדול מאוד. כשהמשפחה שלי רואה את ההצלחה שלי, הם שוכחים את כל המחלוקות והקשיים שהיו בהתחלה".