top of page
כתבת שער
ראיון מתלתל
חכו רגע. אל תברחו ליוליה פלוטקין. אומנם עכשיו היא עמוק בענייני לידות והקמת משפחה, אבל ברגע שהשורדת הכי מתולתלת בארץ תתפנה קצת לעצמה, היא תפגיז. גם בקולנוע, גם בטלוויזיה, גם בתיאטרון, גם באופנה וגם על שלטי החוצות. מילה של אמא.
ברוריה אבידן־בריר | צילום: עידו לביא | עורך אופנה וסגנון: נדב אליהו

יוליה פלוטקין קצת נעלמה לנו מהרדאר מאז שנחשפנו אליה, לפני חמש שנים, בעונה הראשונה של "הישרדות וי.אי.פי", אבל יש לה תירוץ מצוין לזה: הריונות. הראשון שלה, אדם, הוא הילד הכי מחונן בגן. השנייה, עדיין בלי שם, תצטרף לחייה הבוערים והמתולתלים ממש בקרוב.
מבחינתה של האם השורדת, שתציין בקרוב 29 אביבים בלונדיניים ושמחים, הכל עדיין רגיל: הידיים והרגליים שריריות וחטובות, הריסים מובלטים ברימל עדין, השמלה ארוכה ואופנתית, ורק הבטן מזדקרת לה בחוצפה גאה. בכל זאת, הריון מתקדם.
בעידן הזה, שבו נשים קרייריסטיות מעדיפות ללדת לראשונה בגיל 30 פלוס, פלוטקין קצת חריגה. אדם הקטן יהיה בן שנתיים ושלושה חודשים כשאחותו תיוולד. "אצלי הכל קורה מהר", היא מסבירה, "כל החיים שלי הקדמתי את הגיל. התחלתי לדגמן בגיל 16 ומיד הפכתי לבוגרת ועצמאית. הייתי נוסעת לבד מעכו, העיר שלי, לסוכנות בתל־אביב - לב תעשיית המרפקים. ג ם היום רוב החברים שלי מבוגרים ממני, בני 35 פלוס. שחר (בעלה, שחר עוז, בא"ב) מבוגר ממני ב־10 שנים.
"היום, כשאני אמא בעצמי ועומדת ללדת בת, אני עושה עם עצמי חושבים, גולשת לעבר שלי כנערה־דוגמנית ויודעת בוודאות שיש מקום לפיקוח הורי על נערות שרוצות להיות דוגמניות, כדי שהן לא יפתחו הפרעות אכילה איומות או ייקלעו למצבים של ניצול מיני. ילדה שרוצה להצליח בכל מחיר עלולה לעשות, מתוך תמימות, כל מה שמבקשים ממנה. לא שאני פוריטנית, אבל קשה לי שכמעט כל יום, בכל סטודיו בעולם, דוגמניות קטינות מתבקשות להוריד את החזייה - ועושות את זה. ראיתי את זה כשדגמנתי במילאנו ובלונדון. גם אני נפלתי לזה בגיל 18 - והיום אני מצטערת על זה".
סרט אימה
דבר שפלוטקין ממש לא מצטערת עליו זה הנישואים שלה לשחר - גבר נאה, תכול עיניים, בעל דוקטורט בתזונה, סטודנט לפילוסופיה וספרות, והבעלים של רשת הבארים ה"חברתית" "דרינק פוינט", שמפעילה כיום 17 סניפים ברחבי הארץ. "הוא בדיוק הגבר שתמיד חיפשתי", היא אומרת, "הכרתי אותו כשברמנתי ב'ברקפסט קלאב' (מעוז קרחנות ותיק וידוע בתל־אביב, בא"ב) והוא היה אחד הבעלים שם. היה ניצוץ בינינו, אבל לא העזתי לחשוב עליו כי הוא מבוגר ממני, ועד שהכרתי אותו היחסים שלי היו רק עם בני גילי. חוץ מזה, הוא גם היה הבוס שלי ולא חשבתי שיתפתח בינינו משהו. בשלב מסוים הכירו לי את אחיו הצעיר, נפגשנו, ולא יצא מזה כלום".
כשהרומן של פלוטקין ועוז ניצת הם גילו ששניהם נולדו ב־9 בספטמבר, בהפרש של עשר שנים. "שחר הוא בן להורים גרושים והוא לא האמין בזוגיות", היא מספרת, "בכל זאת, מהר מאוד הבנו שזהו זה. אחרי חודשיים כבר גרנו יחד, ואחרי שנתיים התחתנו בחתונה גדולה מאוד".

"בנאמנות יש מעין אבסורד: אנשים חולקים חיים כל כך הרבה זמן, ולא טבעי שהם לא יסתכלו ימינה ושמאלה. לכן אנשים בוגדים - ולא יעזור כלום: גברים יותר בוגדניים מנשים. כברמנית חייתי את חיי הלילה וראיתי לא מעט בגידות, אבל אני חושבת שבחרתי בגבר מאוד נאמן"

